"רישיון הלידה שלי מסתיים החודש."
הלקוחה הייתה מיוחדת בשורת הלקוחות שקיבלה הסוחרת עד כה. הלקוחות האחרות היו נשים שאיבדו את זכותן לקבל רישיון הולדה אחרי יותר מדי עברות בגיליונן האישי. האישה שלפניה הייתה אשתו של סניגור ציבורי שייצג נשים כאלו ולכאורה לא הייתה סיבה שתפנה אליה בכלל. לפי בירורים שהיא ערכה, הסנגור הציבורי יכל לשלם את המחיר שתבעה על עבודתה שבעתיים. הסוחרת שלפה נייר חכם שעליו הוקרנו פרופילים שונים של תינוקות שהיא סימנה כסחורות, חלקם טרם נולדו אפילו. היא חשבה על הסיפוק של לראות את הנשים כשיגלו שתינוקותיהם, שעל גידולם קיבלו כסף מהממשלה, נגנבו מהם.
מלצר ניגש אליהן כדי לקבל את ההזמנות שלהן. היא בחרה במסעדה המיושנת הזו בכוונה תחילה למרות שחוג הלקוחות המיושן (והזקן) לא התאים לה בכלל. המקום התגאה באותנטיות של שירות הלקוחות שלו בסגנון המאה העשרים ואחת המוקדמת. והם היו מספיק נבונים לא לקחת מחירים רצחניים מהלקוחות. היא לא עד כדי כך התגעגעה למאה העשרים ואחת המוקדמת. הדבר היחיד הטוב במקום האותנטי הזה היה שלא הייתה כל דרך בה גורם רשמי יכל לתעד ממנו את העסקאות שביצעה עם לקוחותיה. בינתיים הלקוחה מצמצה, מנסה להחניק דמעה, בעודה עוברת על הפרופילים השונים שהוגשו לה. היא הייתה באמת בין הלקוחות היחידות שלה שרצתה תינוק בשביל להיות אם אמיתית. בדרך מוזרה כלשהי, זה נגע ללבה של הסוחרת. יותר מדי מלקוחותיה היו ראויות בהחלט לאובדן רישיונות ההולדה שלהן. הן ראו בתינוקות מקור הכנסה.
"השלישי מימין." אמרה הלקוחה אחרי שהארוחה שהזמינו כבר הגיעה לשולחן.
---
הסוחרת חלפה ליד חדר הילדים של גורד השחקים. היא הייתה, כמובן, חברה בקהילה הקטנה והמגובשת של ההורים כפי שהייתה בשבע גורדי שחקים. הלקוחה שלה, כפי שביררה לפני שנפגשה איתה, לא גרה באף אחד מהם. הסוחרת חייכה לעבר הילדים המשחקים בצעצועים בחדר הילדים ומקשיבים לקול נשי המסביר על משבר האוכלוסין של המאה העשרים ואחת המוקדמת.
אחת החסרונות של קהילה קטנה ומגובשת הוא שהם נותנים גישה קלה מדי לדירותיהם. הם לא חושבים על יזמות כמוהה שיקחו את התינוק שלהם מהבית.
היא חשבה על הילדים שלה. שבעת הילדים שלה שהיו מפוזרים בקהילות אלו. עכשיו הילד שלה בגורד השחקים הזה היה מבוגר מדי לחדר הילדים. הוא למד. היא לא נתקפה לרגע צורך לראות אותו. הוא היה רק כיסוי לעסקיה האמתיים – אספקת תינוקות לנשים שלא הורשו ללדת. היא עצמה בחרה לתת לדירה לגדל. אחרי שגנבה כל כך הרבה תינוקות, היה לה קושי להסתכל על ילדים בצורה שתכבד את היותם ילדים. מצחיק שהאישה שעשתה אחרות לאמהות לא הרגישה את עצמה ראויה להיות אם. האישה שגרה בדירה הזו עדיין לא ילדה. הלקוחה שלה רצתה להראות לאנשים את הספרות היורדות על האינקובטור הביתי שלה לפני שהתינוק יוולד רשמית. הדלת האוטומטית נפתחה לפניה כשהיא נכנסה לסלון המרווח של הדירה. היא הסתכלה על הקירות המלאים בתמונות של הדיירת בכל שלבי החיים שלה. האם הייתה לא הייתה נשואה. אחת הסיבות שהלקוחה שלה בחרה באישה זו. האינקובטור היה בחדר השינה של האישה. נותרו עוד שלושה חודשים ללידה. הסוחרת נשכה בשפתיה וקיוותה שהווירוס ששתלה בדירה עבד. היא כבר תכנתה את האליבי שלה לתוך שתל החובה שכל אזרח היה צריך לשאת בימים אלו. בלי צו משופט, השוטרים לא יוכלו לסרוק את המח שלה.
היא שלפה את האינקובטור הנייד שלה וחיברה אותו לאינקובטור. הוא הכיל את מערכת המניפולציה הגנטית שהיא תצטרך כדי לגרום לתינוק להיראות בבדיקה מקיפה כמו התינוק של הזוג. היא חשבה על ההפלה שסתמה לעד את רחמה. המאה העשרים ואחת המוקדמת בה לראות ילדים ברחובות היה מחזה נדיר ומשובב עין. הסוחרת זכרה היטב את מפח הנפש שלה כשהתגלה כי היא עקרה. העבודה הזו, כפי שהיה מנסח את זה אחד מספרי הפסיכולוגיה בגרוש שקראה, הייתה נסיון לתעל את הכאב מהחוויה למשהו רווחי ומספק עבורה. בכל פעם שהתכנות מחדש הצליח והתינוק נולד מחדש כילדה של אישה אחרת, היא הרגישה שמשהו מהכאב מת.
"כמובן שהמשא ומתן מתקדם כהלכה." שמעה הסוחרת קולות מהסלון. לעזאזל, האישה חרגה מלוח הזמנים שלה. היא שמעה קול גברי אומר: "כמובן, האם הטכנולוגיה שהחברה שלך מוכרת יקפיץ את אי... – "
האישה השתיקה אותו ולחשה, קולה מתוגבר באוזני הסוחרת, "יש פה פורץ. מישהו שינה את התיעוד בדירה."
האינקובטור הנייד שלה סיים להוריד את התינוק לתוכו. היו שתי אפשרויות: לירות בשניהם או לקפוץ מהחלון. הסכנה לאינקובטור הנייד שלה בצניחה מגובה של שבע קומות הייתה ברורה. הבניין יתפוס אותה לפני שיקרה לה נזק. הסכנה היא שהיא תצטרך להסביר לחוקר מטעם הביטוח למה, לעזאזל, היא סחבה אינקובטור פרטי עם תינוק מתוך דירה של אישה אחרת. הסוחרת שלפה את האקדחור שלה מנרתיקו ונכנסה לסלון. העיתונאי שלף אקדחור משלו, מפספס אותה בכמה מטרים טובים. לא תמיד יש לסוחרת הזדמנות לירות באם.
"דירה, הפעילי נוהל נטרול פורץ." נשמעה האישה פונה לדירה בעוד הסוחרת יורה באקדחור של העיתונאי וחורכת את ידו. הדירה השיבה לה שהיא, כמובן, לא פורצת אלא חברה מורשית בקהילה. כל הפעמים שהסוחרת השתתפה באירועים החברתיים היו מיותרים. היא הייתה שקופה לחלוטין עבור האישה. עכשיו הסוחרת הייתה חייבת לירות בה.והסוחרת ירתה בה דרך העיתונאי, מודעת לכך שהדירה תגן עליה
במקרה והסדר היה הפוך. ואז הדלתות ננעלו, כצפוי. והסוחרת התחילה להרגיש את הסחרחורת שבאה כתוצאה מהמתקפה. כעבור רגעים ספורים היא איבדה את הכרתה לא לפני שירתה באם עצמה שוב. עתה עליה להאמין שהאינקובטור יסיים את העבודה בזמן לפני שהרשויות יגיעו.
ואז מלאכתה תושלם.
---
הסנגור הציבורי קיבל את פניה באולם הכניסה של בית הסוהר הארור. הסוחרת ניקתה את הג'לי המסריח שהצטבר על בגדיה ועורה מתא החינוך מחדש. החיוך על פניו אמר לה שההונאה הצליחה. היא הצליחה לשכנע את הרשויות שהתינוק של הזוג שקנה ממנה ולא של האישה שגנבה ממנה. היה בזה סיפוק.
הלקוחה הייתה מיוחדת בשורת הלקוחות שקיבלה הסוחרת עד כה. הלקוחות האחרות היו נשים שאיבדו את זכותן לקבל רישיון הולדה אחרי יותר מדי עברות בגיליונן האישי. האישה שלפניה הייתה אשתו של סניגור ציבורי שייצג נשים כאלו ולכאורה לא הייתה סיבה שתפנה אליה בכלל. לפי בירורים שהיא ערכה, הסנגור הציבורי יכל לשלם את המחיר שתבעה על עבודתה שבעתיים. הסוחרת שלפה נייר חכם שעליו הוקרנו פרופילים שונים של תינוקות שהיא סימנה כסחורות, חלקם טרם נולדו אפילו. היא חשבה על הסיפוק של לראות את הנשים כשיגלו שתינוקותיהם, שעל גידולם קיבלו כסף מהממשלה, נגנבו מהם.
מלצר ניגש אליהן כדי לקבל את ההזמנות שלהן. היא בחרה במסעדה המיושנת הזו בכוונה תחילה למרות שחוג הלקוחות המיושן (והזקן) לא התאים לה בכלל. המקום התגאה באותנטיות של שירות הלקוחות שלו בסגנון המאה העשרים ואחת המוקדמת. והם היו מספיק נבונים לא לקחת מחירים רצחניים מהלקוחות. היא לא עד כדי כך התגעגעה למאה העשרים ואחת המוקדמת. הדבר היחיד הטוב במקום האותנטי הזה היה שלא הייתה כל דרך בה גורם רשמי יכל לתעד ממנו את העסקאות שביצעה עם לקוחותיה. בינתיים הלקוחה מצמצה, מנסה להחניק דמעה, בעודה עוברת על הפרופילים השונים שהוגשו לה. היא הייתה באמת בין הלקוחות היחידות שלה שרצתה תינוק בשביל להיות אם אמיתית. בדרך מוזרה כלשהי, זה נגע ללבה של הסוחרת. יותר מדי מלקוחותיה היו ראויות בהחלט לאובדן רישיונות ההולדה שלהן. הן ראו בתינוקות מקור הכנסה.
"השלישי מימין." אמרה הלקוחה אחרי שהארוחה שהזמינו כבר הגיעה לשולחן.
---
הסוחרת חלפה ליד חדר הילדים של גורד השחקים. היא הייתה, כמובן, חברה בקהילה הקטנה והמגובשת של ההורים כפי שהייתה בשבע גורדי שחקים. הלקוחה שלה, כפי שביררה לפני שנפגשה איתה, לא גרה באף אחד מהם. הסוחרת חייכה לעבר הילדים המשחקים בצעצועים בחדר הילדים ומקשיבים לקול נשי המסביר על משבר האוכלוסין של המאה העשרים ואחת המוקדמת.
אחת החסרונות של קהילה קטנה ומגובשת הוא שהם נותנים גישה קלה מדי לדירותיהם. הם לא חושבים על יזמות כמוהה שיקחו את התינוק שלהם מהבית.
היא חשבה על הילדים שלה. שבעת הילדים שלה שהיו מפוזרים בקהילות אלו. עכשיו הילד שלה בגורד השחקים הזה היה מבוגר מדי לחדר הילדים. הוא למד. היא לא נתקפה לרגע צורך לראות אותו. הוא היה רק כיסוי לעסקיה האמתיים – אספקת תינוקות לנשים שלא הורשו ללדת. היא עצמה בחרה לתת לדירה לגדל. אחרי שגנבה כל כך הרבה תינוקות, היה לה קושי להסתכל על ילדים בצורה שתכבד את היותם ילדים. מצחיק שהאישה שעשתה אחרות לאמהות לא הרגישה את עצמה ראויה להיות אם. האישה שגרה בדירה הזו עדיין לא ילדה. הלקוחה שלה רצתה להראות לאנשים את הספרות היורדות על האינקובטור הביתי שלה לפני שהתינוק יוולד רשמית. הדלת האוטומטית נפתחה לפניה כשהיא נכנסה לסלון המרווח של הדירה. היא הסתכלה על הקירות המלאים בתמונות של הדיירת בכל שלבי החיים שלה. האם הייתה לא הייתה נשואה. אחת הסיבות שהלקוחה שלה בחרה באישה זו. האינקובטור היה בחדר השינה של האישה. נותרו עוד שלושה חודשים ללידה. הסוחרת נשכה בשפתיה וקיוותה שהווירוס ששתלה בדירה עבד. היא כבר תכנתה את האליבי שלה לתוך שתל החובה שכל אזרח היה צריך לשאת בימים אלו. בלי צו משופט, השוטרים לא יוכלו לסרוק את המח שלה.
היא שלפה את האינקובטור הנייד שלה וחיברה אותו לאינקובטור. הוא הכיל את מערכת המניפולציה הגנטית שהיא תצטרך כדי לגרום לתינוק להיראות בבדיקה מקיפה כמו התינוק של הזוג. היא חשבה על ההפלה שסתמה לעד את רחמה. המאה העשרים ואחת המוקדמת בה לראות ילדים ברחובות היה מחזה נדיר ומשובב עין. הסוחרת זכרה היטב את מפח הנפש שלה כשהתגלה כי היא עקרה. העבודה הזו, כפי שהיה מנסח את זה אחד מספרי הפסיכולוגיה בגרוש שקראה, הייתה נסיון לתעל את הכאב מהחוויה למשהו רווחי ומספק עבורה. בכל פעם שהתכנות מחדש הצליח והתינוק נולד מחדש כילדה של אישה אחרת, היא הרגישה שמשהו מהכאב מת.
"כמובן שהמשא ומתן מתקדם כהלכה." שמעה הסוחרת קולות מהסלון. לעזאזל, האישה חרגה מלוח הזמנים שלה. היא שמעה קול גברי אומר: "כמובן, האם הטכנולוגיה שהחברה שלך מוכרת יקפיץ את אי... – "
האישה השתיקה אותו ולחשה, קולה מתוגבר באוזני הסוחרת, "יש פה פורץ. מישהו שינה את התיעוד בדירה."
האינקובטור הנייד שלה סיים להוריד את התינוק לתוכו. היו שתי אפשרויות: לירות בשניהם או לקפוץ מהחלון. הסכנה לאינקובטור הנייד שלה בצניחה מגובה של שבע קומות הייתה ברורה. הבניין יתפוס אותה לפני שיקרה לה נזק. הסכנה היא שהיא תצטרך להסביר לחוקר מטעם הביטוח למה, לעזאזל, היא סחבה אינקובטור פרטי עם תינוק מתוך דירה של אישה אחרת. הסוחרת שלפה את האקדחור שלה מנרתיקו ונכנסה לסלון. העיתונאי שלף אקדחור משלו, מפספס אותה בכמה מטרים טובים. לא תמיד יש לסוחרת הזדמנות לירות באם.
"דירה, הפעילי נוהל נטרול פורץ." נשמעה האישה פונה לדירה בעוד הסוחרת יורה באקדחור של העיתונאי וחורכת את ידו. הדירה השיבה לה שהיא, כמובן, לא פורצת אלא חברה מורשית בקהילה. כל הפעמים שהסוחרת השתתפה באירועים החברתיים היו מיותרים. היא הייתה שקופה לחלוטין עבור האישה. עכשיו הסוחרת הייתה חייבת לירות בה.והסוחרת ירתה בה דרך העיתונאי, מודעת לכך שהדירה תגן עליה
במקרה והסדר היה הפוך. ואז הדלתות ננעלו, כצפוי. והסוחרת התחילה להרגיש את הסחרחורת שבאה כתוצאה מהמתקפה. כעבור רגעים ספורים היא איבדה את הכרתה לא לפני שירתה באם עצמה שוב. עתה עליה להאמין שהאינקובטור יסיים את העבודה בזמן לפני שהרשויות יגיעו.
ואז מלאכתה תושלם.
---
הסנגור הציבורי קיבל את פניה באולם הכניסה של בית הסוהר הארור. הסוחרת ניקתה את הג'לי המסריח שהצטבר על בגדיה ועורה מתא החינוך מחדש. החיוך על פניו אמר לה שההונאה הצליחה. היא הצליחה לשכנע את הרשויות שהתינוק של הזוג שקנה ממנה ולא של האישה שגנבה ממנה. היה בזה סיפוק.