• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

[אתגר כתיבה 53]-זיכרונות ילדות ורוח ים מלוחה

הח׳אן הטטרי

פונדקאי ותיק
פונדקאי מפגשים חבר.ה בהיכל התהילה פונדקאי החודש
אני לא בטוח לגבי הביצוע, ואשמח לביקורת!

זיכרונות ילדות ורוח ים מלוחה
אדוארד מק'נזי, ''שחור השפם'', פסע במסדרונות בניין מנהלת המספנה של טורטוגה. הוא הירהר בספינתו, ''זאב הים'', שעומדת בתיקונים בנמל מאז שאביו נהרג, וקיווה שהיא מוכנה. הוא לא יכל לחכות עוד להפלגה המיוחלת על ספינתו האהובה, וכמעט ריחם על האיש שיעכב אותה-אבל רק כמעט. ''פיראטים לא חשים רחמים'', אמר לו פעם אביו.

הוא הביט מהחלונות המקושתים אל העיירה טורטוגה. בתי אבן אפורה בעלי גגות רעפים, שמזמן דהו והתלכלכו, היו פזורים ברחבי העיירה, מוקפים בגינות קטנות-חלקן מטופחות וחלקן צומחות פרא. רחובות האבן המרוצפים היו מלוכלכים, והעלו צחנה של סירי לילה מלאים-כמו רוב הערים, חשב אדוארד. כמה פאבים ובתי בושת היו פזורים ברחבי העיירה, רק מחכים למלח הלא-כל-כך-תמים שיכנס אליהם ויבזבז את כל מה שהרוויח מהפשיטה האחרונה שלו. לבסוף, אדוארד עצר לפני דלת עץ אלון, ועליה שלט מתכת:

חדר המנהל
מר. הנרי ג'ונסון

הוא בדק את תסרוקתו המפודרת, החליק את שפמו השחור וסידר את כובע 3 הפינות שלו. לבסוף, הוא פתח אותה.

''בוקר טוב'', אמר המנהל ג'ונסון, גבר אנגלי חסון בגיל העמידה, בלי להרים עיניו מפאונדי הכסף שספר בעיניים בורקות, ובלי לראות כלל מי עומד מולו. ''בוקר טוב'', אמר אדוארד בנימוס, מתבל את מילותיו במבטא סקוטי קל. ג'ונסון הרים, לאט ובחשש, את עיניו מהפאונדים היקרים שלו. ''בבוקקר טטוב, אאדואאררד'', גמגם המנהל בחשש ברור. ''מר מק'נזי, בשבילך'', אמר אדוארד בקרירות. ''הספינה שלי מוכנה?'', שאל. ''עוד לא'', ענה המנהל ג'ונסון, מתעשת מהר מהמפגש עם הפיראט מטיל האימה ביותר בכל טורטוגה. ''היו לנו תקלות-'' ''אילו תקלות?'', התפרץ מק'נזי, נימה ברורה של זעם עצור מתגנבת לקולו. ''היו גשמים חזקים'', אמר ג'ונסון בנימוס בריטי מהול בחשש, ''וסופות. האנייה תהיה מוכנה עוד 3 ימים''. ''שלושה ימים?'', שאל מק'נזי. ''בגלל מזג האוויר אני אבזבז שלושה ימים נוספים בחור הזה?!''. זעמו העצור של שחור השפם התפרץ. ''אני אטפל בך, אני אדאג ש''-, המנהל ג'ונסון קטע את דבריו. ''מר מק'נזי, תרצה יין אדום?'', שאל. מק'נזי עצר. ''ויסקי בבקשה, מר ג'ונסון'', הוא אמר. היה ברור לפיראט הוותיק שהמנהל מנסה לשנות נושא שיחה, אבל הוא לא היה יכול לסרב לכוס אלכוהול משובח על חשבון ה''מארח''.

ג'ונסון פתח את ארון העץ הנעול שלו, והוציא בקבוק זכוכית המלא במשקה החריף בעל צבע הדבש. פיו של אדוארד התמלא ריר. המנהל חילץ את הפקק, ומזג לשתי כוסות זכוכית את הויסקי. מק'נזי לקח, שוכח מהנימוס הבריטי המקובל, את הכוס בה נמזג יותר. הוא לגם ממנה לגימה ארוכה, ולבסוף פלט גיהוק. ''תודה'', אמר לג'ונסון. ''אז איפה היינו?'', הוא שאל. הויסקי השרה עליו תחושת רוגע נמנמנית. ''נזכרתי. בגללך אני הולך להימצא עוד שלושה ימים בחור הזה!'', הוא צעק, ועצר, נושם כמה נשימות ארוכות. ''כעונש'', המשיך בנימוס בריטי ובמבטא סקוטי מהוקצע, ''אתה תשלם רבע משכר מלחי''. ''ללאא!'', אמר ג'ונסון בקול חושש ומתחנן, ''בבקשה לא! רק עכשיו סיימתי לחסוך את שכר לימודיו של בני, ואוכל לשלוח אותו לבית הס''- ''בסדר, בסדר'', אמר מק'נזי, לאחר כמה דקות של הירהורים, שכנראה כמעט הרגו את ג'ונסון ממתח. ''וזה רק בגלל שאני טוב לב, נדיב ורחום'', הוא סיים, הריק את כוסו, ויצא מהחדר.

שחור השפם עמד על המזח בנמל טורטוגה, אחרי 3 ימי המתנה ארוכים ומשעממים. רוח הים המלוחה ליטפה את פניו, והים הקריבי נפרס עד אינסוף. על המזח עמדו משרתו ג'יימס, לו השאיר את ביתו בעיר, אשתו של ג'יימס-מרי, ובתם מרגרט. אדוארד חיבק ביד אחת את בנם ומתלמדו-גבר חסון בן כ-20 ששמו הרברט, ובידו השנייה הרגיש את מעקה העץ. הזיכרונות הציפו אותו: איך שט בגיל 3 עם הוריו מאנגליה לטורטוגה, והים נראה לו ענק ולא ידוע. איך אביו העביר לו שיעורי ספנות, ואיך יצא איתו לפשיטה הראשונה. איך ניקה תותחים וישן עם המלחים, איך נלחם בחרבות עם מלחים בריטיים וספרדים-וניצחם, ואיך באותו יום קודר לפני חמש שנים, כשהיה בן 27, נהרג אביו בקרב החרבות מול המלח הבריטי הארור.

''להתראות!'', הוא קרא לג'יימס, והביט קדימה לים. הרוח נשבה במפרשים, ועד מהרה טורטוגה הפכה לכתם מרוחק. אדוארד הסתכל מרוצה ושמח על צוות מלחיו, על אנייתו. ''הכנופיה שלי, האוניה שלי, הן נולדו מחדש'', לחש לעצמו בגאלית.
 
מחינת כתיבה טוב וקריא כמו הסיפורים האחרונים שלך. סיפור טוב מאוד ברמה הטכנית לדעתי. אולי ברמה הטכנית הייתי מפחית קצת פרטים לא עקרוניים מהשוליים של המשפטים. לדוגמה "כובע 3 הפינות" יכול לדעתי להפוך ל"כובע". עוד דוגמה: המתלמד מהזיכרון הוא "גבר חסון בן כ-20 ששמו הרברט", שלדעתי זה קצת הרבה להגיד על דמות שאין לה ממש תפקיד. היה יכול להיות "המתלמד" או "הרברט, המתלמד החסון" לדעתי. אולי אפילו לא צריך לכלול דמות שולית כזו באופן כללי.

בכל אופן, כל אלה פרטים קטנים שמסתכמים בכמה מילים. לא כזה עקרוני, ובסך הכל הסיפור נשאר קריא וזורם.

משהו שכן הפריע לי קצת זה עלילת המסגרת של הסיפור. היתה לי קצת תחושה שהוא לא מתקדם מספיק מבחינת הרעיון. מתחילים עם הפיראט שמחכה לתיקון הספינה, ומסיימים כשהספינה אכן תוקנה. קשה לי להגדיר מה היה חסר לי פה. אולי משהו שיפתיע את הפיראט ויציב לו אתגר, אולי איזה כוח נגדי שיגרום לנו לחשוב שהספינה לא תתוקן בכלל ושהפיראט לעולם לא ייצא לים. בקיצור משהו יותר מפתיע או מותח, אני לא מדבר על טוויסט בעלילה אלא על איזשהו אתגר או גורם שמכניס מתח.

זהו בעיקרון, טכניקה טובה, הייתי עובד עוד על התכנון הכללי.
 
אני חושב שהבעיה העיקרית היא שאני לא מבין מה הפואנטה. מה מוקד הסיפור? מה אתה מנסה להעביר כאן? אם זה העימות בין אדוארד לג'ונסון, הוא מתגבר ודועך באנטי-קלימקטיות ונעדר לחלוטין מהסוף. אם זה הרעב של אדוארד לחזור לים, הוא הרגיש יותר כמו בריון חסר סבלנות מקפטן שמשתוקק להפליג.
הכוונה של הסיפור היא חיונית, והסיפור צריך לתמוך בה בכל צד. העלילה צריכה להביא חיכוכים בציר הזה, ולהסתיים כשהם נפתרים. הדמויות צריכות להיות מתוכננות בשביל להתנגש או לשתף פעולה, בתקווה עם דינמיקות מעניינות.
טוב, לפחות כשמדובר בסיפורים עם מבנה נרטיבי קלאסי. אפשר לכתוב בגישות אחרות, אבל זה תלוי בסיפור - ובמקרה הזה, עם התפאורה המערבית והפרוטגוניסט הנחוש לכאורה, אני חושב שגישה פחות מבנית לא תעבוד כל כך טוב.
 
הסיפור יפה מאוד, ואני לא מסכים עם אביעד: שמות, או תיאור קל, תמיד מוסיפים לסיפור.
עם ת'ור אני מסכים, זה היה יותר מדי 'נו טוב, נוותר לו - ' אם משהו רע היה קורה בחדרו של ג'ונסון, נגיד רצח ג'ונסון בטירוף זעם ושכרות, ובגלל זה הספינה לעולם לא תפליג, זה היה סוף יותר מעניין - אבל כל סופר ובחירותיו.

בנוסף, אני לא רואה כלכך את הקשר ללידה מחדש...

אבל סיפור יפה וכתוב מבחינה טכנית ממש טוב.
 
הסיפור כתוב טוב. אני בגדול מסכים עם האחרים, הייתה חסרה לי פואנטה, קונפליקט שיוביל את הסיפור ויפתר באופן מספק. הדמות של הפיראט הייתה לא קונסיסטנטית - מצד אחד היא מצטיירת כמישהו מאוד מאיים, מצד שני הוא נרגע ברגע שמציעים לו קצת אלכוהול ומבקשים ממנו לשמור על החינוך של הילד? לא הסתדר לי.

דווקא הפרטים (כמו כובע 3 פינות) היו טובים בעיניי. כמו שאמרו, כתרגיל כתיבה זה טוב, אבל הייתי מנסה לחפש יותר כיוון לעלילה.
 
חזרה
Top