אלים אמריקאים - מה עם אלוהים?

אני מקווה שכולם ראו לפחות את העונה הראשונה של הסדרה, אם לא קראו את הספר, כי בטח ספוילרים בהמשך.

אני לא לגמרי מבין את החלוקה של הפרסוניפיקציות של האלים באלים אמריקאים. מצד אחד יש לך אודין אחד ומישהי אחת שמייצגת את פולחן האביב ומישהו אחד שמייצג את אל המוות (שזה אבסורדי, כי בכל דת יש תפיסה שונה של המוות), מצד שני יש לך אינסוף צורות של ישו. נראה שיש רק לפרקון אחד וג'יני אחד בעולם למרות שנשמע שאמורים להיות יותר, ומה פתאום לפרקון נחשב אל? כל יצור מיתולוגי אם כך יכול להופיע כאל? יש מדוזות ופגסוסים?
אבל הכי מציק לי, זה איפה אלוהים בסיפור הזה. לא רק שאלוהים הוא ישות אחת שנתפסת ככמעט זהה על ידי כל סוגי הדתות השונות שסוגדים לה, היא גם הישות הכי נסגדת בעולם הנוכחי, והייתה כך כבר מילניום לפחות. למה הוא לא כוח סופר משמעותי בעולם? למה אף אחד לא מדבר עליו?

בספר, מהמעט שקראתי לפני שאיבדתי בו עניין, זה יחסית ברור. האלים הישנים - אודין וכל החבורה - הוחלפו על ידי אלי ההון והפרסום. אלוהים פשוט לא רלבנטי בעולם הזה.

ובכן אני קראתי את כולו ואני לא זוכר דבר כזה. אני לא זוכר בכלל התייחסות משמעותית לאלוהים. וגם לא מסתדר שאלוהים לא יהיה רלוונטי בעולם הזה - מסתובבים בו אלים שנסגדו לפני אלפי שנים ועדיין מחפשים את עצמם.

למיטב הבנתי ככל שדמות אליה הסגידה מופנית היא פחות ממוקדת ומוגדרת כך ההתגשמות שלה תהיה פחות ממוקדת ומוגדרת.
אם ניקח את אודיו, יש לו אופי וערכים מסוימים שנקבעו מזמן, וגם אם בעבר היו יותר מאודין אחד אפשר להניח שלאורך ההיסטוריה האודינים האחרים נשכחו ודעכו וכעת נשאר רק האחד שהמאפיינים שלו מייצגים בצורה ביותר את אלה של המאמינים שלו.
לגבי איסטר ואנוביס, הם מה שנשאר כאשר האמונה באלוהים ספציפי בעל שם טרופי מסויים דועך לאמונה כללית בנושא אותו הם מייצגים, אנוביס הופך להיות אל מתים כללי של האיזור בו הוא נמצא ואיסטר נשארת מי שהיא בגלל שאנשים עדיין מקיימים את הטקסים שלה ומכבדים את השם שלה, גם אם הם לא יודעים מה הם בדיוק עושים או למה הם עושים זאת (ואפשר לראות בבירור בסדרה שאף על פי שזה מקיים אותה, זה לא מחזק או מרגיש טוב כמו סגידה של ממש)
באופן כללי, ברור שלאחר שבני התמותה יוצרים אל על ידי האמונה דשלהם יש לו קיום משלו, הוא אומנם חייב אמונה/טקסים בשמו/worshiping, כמו שבני אדם חייבים אוויר ומזון, אבל הוא יכול לדאוג שהאמונה הזאת תגיע גם מאנשים שלא מחזיקים באותה אמונה של המאמינים המקוריים שלו, כמו וולקן ואדון עץ שכבר איש לא מאמין בהם בתור אלים אך מכבדים אותם ונותנים להם קורבנות מסוגים שונים בתור חלק מהתעשייה, או כמו שאודין היה יכול לגלות לצפון קוריאה ולשגשג שם מהפחד והכבוד של האנשים מהטילים שנושאים את שמו.

מבחינת שאר היצורים המיתולוגיים-ברור שחלקם עדיין קיים, אלא שיש טקסים הקשורים אליהם (כמו השארת חלב מחוץ לחלון..)השאלה היא איפה, אני מניח שיש יותר לפריקונים באירלנד ממה שיש באמריקה, ושגם באמריקה יש יותר ממה שראינו.

ומבחינת אלוהים, אלוהים היא דמות שהאמינים שלה מאמינים שאין לה גוף ודמות בעולם-ולכן אין לה התגשמות פיזית בעולם הזה.
חוץ מזה שאלוהים היא לא דמות מוגדרת מספיק, הסוגדים לאלוהים סוגדים לדמות שכוללת בתוכה את הכל ולכן גם אם יש לה התגשמות היא כזאת שכוללת הכל, האמונה של אלה שמאמינים באלוהים כנראה תופנה לחלק ממוקד יותר בדת שלהם, כמו ישו או מוחמד

עד כמה שזכור לי גיימן מתייחס לזה בספר בכמה הזדמנויות.

1) כשצל שואל את וונדסדי אם כנסיות הן מקומות של עוצמה בדומה לבית על הסלע, וונסדי עונה שהן חשובות בערך כמו מרפאות שיניים - אני לא זוכר ציטוט מדוייק אבל נדמה לי שהכוונה פה היא שאנשים לא מתייחסים לאל הנוצרי ביחס של פליאה וסגידה, אלא פשוט כמו חלק משגרת היום-יום. התפילה היא משהו שחייבים ללכת אליו, לא משהו שרוצים לעשות כחלק מקשר ישיר עם האל. לכן אין פה סגידה אמיתית.

2) באחד המלונות/מסעדות וונסדי מדבר בחורה ש"סוגדת" לכח הנשי או לאלת הכאוס או משהו דבילי כזה. הוא שואל אותה "מה את עושה בשביל לסגוד לאלה שלך? את מטהרת את עצמך בגלי הים לאור הירח המלא? את מקריבה לה בתולות תמימות?" (או משהו כזה). היא עונה שהיא לא עושה שום דבר מכל זה, מן הסתם. לכן האלה שלה לא מקבלת כוח - לא מקריבים לה דברים בפועל, אף אחד לא מוכן להזיז את התחת בשבילה, היא סתם רעיון.

אלה שני מקרים שאני זוכר, היו עוד התייחסיות, בין השאר כשהם מברים את ויסקי ג'ק בבקתה בהרים, אבל אני לא זוכר הכל.

אני חושב שהנקודה היא שאל שלא מקריבים ולא מאמינים בו בלהיטות, אמונה שמשנה את החיים ואת הדרך שבה אתה מסתכל העולם - אל כזה פשוט לא מקבל שום כוח. "אלוהים" או האל הנוצרי לצורך העניין הוא לא כוח מרכזי בחיים של אנשים אלא סתם חלק מהרקע התרבותי (כך לפי גיימן. אפשר כמובן לחלוק על ההשקפה הזו).

אבל בלי כל התירוצים, אני חושב שהסיבה האמיתי לא להכליל את "אלוהים" בספר היא שאם מתייחסים אליו כאל שדומה לאלים האחרים זה יפגע בהרבה מאוד אנשים, וחוץ מזה לא תהיה ברירה אלא להודות שהוא אל רב עוצמה במיוחד עם מספר מגוכך של מאמינים, וכח גדול כזה באמצע הסיפור סתם יהרוס את העלילה.

אני לא יודע אם הוא חשב על זה, אבל אף אחד כמעט הרי לא מצפה שאלוהים יעשה משהו, אז כנראה הנקודה היא שהוא פשוט לא עושה כלום.

Aviad Sar-shalom, תודה על התגובה העניינית.

אוקי, לא זכרתי את המקרים האלה מהספר, אבל די שכחתי את הספר באופן כללי, אז טוב שהזכרת לי. יש הגיון בתירוצים שהוא מספק ללמה אלוהים זו לא דמות משמעותית. אך מצד שני, ישנן גם הרבה סיבות שאפשר למצוא ללמה הוא דווקא כן. יכול להיות שתקופת הזוהר של אל הנוצרים והיהודים דעכה, אבל אל המוסלמים הולך ומתחזק בכל מלחמת ג'יהאד שמתחוללת. אפשר לומד שב2001 הוקרבו לו כמה אלפי אמריקאים במגדלי התאומים, אני לא חושב שיש דרך להסביר את זה לא כקורבן ישיר לאל. אם כי עכשיו אני רואה בויקיפדיה שהספר יצא ביוני ב-2001. יכול להיות שאם הוא היה יוצא שנה אחר כך, התפיסה של גיימן את אל המוסלמים הייתה שונה לגמרי.

לגבי התירוץ הספרותי, אני מסכים שיש בזה פואנטה. מצד שני, הוא כן טרח להמציא אל מפחיד וחזק בשם "מר עולם", שלפי מה שמצאתי מתאר את הגלובליזציה, שזה לא נראה לי כמו קונספט שאף אחד סוגד לו או מקריב לו משהו, שזה די מוזר. אם במקום מר עולם היה פשוט את "יהווה", זה היה צורם הרבה פחות.

-רק מעיר שיש ספוילרים שקוראי הספר יודעים ורואי הסדרה עדיין לו, אז זה אולי המקום להכניס תווית ספוילר-

אהה.. לא נראה לי שלניל גיימן יש אלוהים, תרתי משמע.
הוא כתב סיפור שבו בסוף האנושות אוכלים תינוקות....

לא ראיתי את הסדרה, קראתי את הספר.
והעדפתי את בני אננסי

טוב, לגבי מר עולם

אני מוכרח לציין שבמהדורת העשור לספר יש נספח עם סצנה שירדה בעריכה, שמתארת פגישה קצרה (וסתמית למדי) של צל (Shadow) עם ישו. באותו נספח יש קטע קצר שבו גיימן מסביר מדוע הוא בחר שלא להכניס את הסצנה הזאת.

ההסבר של גיימן היה שהוא הרגיש שכל הקונספט של ישו (ואני מניח שניתן להסיק מכך גם על אלוהים) הוא רחב מכדי לכלול אותו כראוי בספר ולכן העדיף לא להכניס אותו בכלל. לגבי ההסבר הפנים עלילתי, באותה סצנה ישו מדבר על זה שהעובדה שמיליוני אנשים שונים מאמינים בו ורואים בו דברים שונים מאוד, מחייבת אותו להיות כל הדברים האלו בו זמנית. המצב הזה מנצל את מרבית הזמן והאנרגיה שלו, ולכן אין לו אפשרות להתערב בכל התככים של יתר האלים.

בנוגע לסדרה, זה רק אני או שהיא גרועה למדי? מעבר לתלונות שיש לי על הסטייה מהספר (עניין צפוי מראש, ולכן אני משתדל לא לתת לו משקל), אני מרגיש שההפקה היא מאוד, בהיעדר מילה טובה יותר, "זולה". למשל, הרבה פרטים שרק נרמזים בספר, או לפחות נחשפים בהדרגה, נדחפים בכוח אל הצופה כבר בפרק הראשון. עוד עניין הוא כמויות מוגזמות של דם, ועוד בהתחלה הרגועה יחסית של העלילה, שנראה מאוד לא אמין. בכלל, סצנות האלימות מרגישות כאילו מקומן האמיתי הוא בסרט 300.

כמובן שעל טעם ועל ריח, אבל אני חושב שהסדרה הזאת משקפת בצורה מאוד מדויקת את התחושה של הספר, ורמת ההפקה שלה גבוהה בצורה יוצאת דופן לסדרה כזאת.