וזהו המשך סיפורו של ג'ון האוואלוק:
http://www.pundak.co.il/forums/viewtopic.php?f=9&t=36972
1
איש הברזל מצא אותו מהלך מחוץ לביתו.
האתלט לשעבר, זוכה פרס איש הברזל, היה מנהיג החבורה הקטנה שלהם. הוא סחב מתחת לזרועו גיליון עיתון שכבר נפרש וקופל פעמיים במהירות על-אנושית. יופי, הוא השלישי. ג'ון חשק את שפתיו בקנאה כשאיש הברזל, בריאן וייט, פרש את העיתון. כשחילקו את כוחות העל, מישהו חמד לצון והעניק לו רק ראיית לילה ורפלקסים על-אנושיים והשאיר את כוחות-העל היותר מעניינים לאחרים. עתה הודה ג'ון על כך שהוא לא צריך פנס. הכתבה המסומנת במרקר אדום דיברה על חטיפת אזרחים מבוגרים מבתיהם. כמו ג'ון, האזרחים המבוגרים הללו ברשימת המעקב של בעלי פוטנציאל פסי רדום כפי שצוין כאן.
"אלך להראות את זה לאחרים וניפגש בקפיטריה." אמר בריאן בסמכותיות, מגלגל עיתון.
אשתו עמדה ליד הדלת, אצבעותיה נוקשות על שרווליה הארוכות. מבטה היה חמור וקר.
"ג'ון, האם אתה רוצה לעשות אותי לאלמנה ואת הילדים שלנו ליתומים?" שאלה אשתו, בלי שמץ של חמימות. היא כבר טחנה עד עפר שהיא קיוותה שאחרי שפרש משירותו במשטרה, עקב חברותו בחבורתו של איש הברזל, שהיא ביקשה שחייהם יהיו משעממים. ג'ון כמעט לא זכר כמעט כלום משירותו במשטרה. לא שזה הפתיע אותו. ימיו כשוטר סיור נטו לחזור על עצמם עד שאפילו אז מצא את עצמו לפעמים נוסע ברחוב כמה רחובות אחרי הרחוב האחרון שהוא זכר שהוא נסע בו. "שעמום." הרגיע אותו אז הפסיכולוג המשטרתי.
"זה מה שיקרה אם תמשיך ללכת אחרי האיש הזה." אמרה, דמעות נוצצות בזווית עיניה, מצביעה במעורפל לעבר איש הברזל שכבר נעלם עם אופניו המהירות ממהירות הקול "הוא יכול לחמוק מקליע. אתה לא."
היו כמה דברים גרועים יותר מקליע שיכלו להיזרק לעברו. הוא כבר חמק מגרועים ממנו. הרפלקסים העל-אנושיים שלו אולי לא היו מרשימים אבל הם שירתו את מטרתם בהצלת חייו. הוא השיב: "יום יבוא והפוטנציאל של בני גם יתעורר. אני רוצה להיות שם, יקירתי."
"נחצה את הגשר הזה כשנגיע אליו, ג'ון." אמרה אשתו, נסוגה מעט מעמידתה הנוקשה "אולי תתנדב במשהו אם אתה כל כך רוצה לשרת את הציבור. הפושעים יכולים לחכות."
"אני אוהב אותך, אן." לחש ג'ון "ואת לא מתלוננת על כל דבר בסגנון חיי החדש."
והשניים נעלמו לחדר השינה שלהם.
2
הקפיטריה של בית האבות סנט ג'וד הייתה מקום התאספות עגום. במקום הזה ג'ון הרגיש את המוות מחכה לו מעבר לפינה כמו חבר וותיק שעמד לקפוץ בכל רגע לקפוץ לביקור. כמה מהאנשים שבאו לבית האבות היו אחיהם ואחיותיהם הזקנים של חבריו החדשים. הוא עצמו היה רק צעיר בן שישים ושלוש אבל שכנו בבית האבות הזה אנשים שהגיעו למאה. ואף אחד לא קינא בהם.
"נמסר לנו ממקורות מוסמכים שהצוות הטוב ביותר הוקצה לחקירת התעלומה."
הקפיטריה הייתה יחידה אובאלית אחת שמשני צדדיה ניצבו מכונות המזון הסינתטיות. אלה שרצו מזון אמיתי שיוצר בדרך הישנה היו צריכים להביא אותו מחוץ לבית האבות – והוא עוד נחשב לבית אבות טוב ומכובד. לא שג'ון התגעגע לאוכל הישן והמשמין של פעם.
הקול בקע מרצועה פלואורוסנטית שזהרה מעל מכונות המזון. פעם הייתה גם תמונה אבל זה נדפק ולאף אחד בהנהלת בית האבות לא מיהר לתקן משהו שהמבקרים לא התלוננו עליו.
ג'ון הבחין בג'ניפר, ג'נבה כפי שכולם קראו לה, מתווכחת עם בנה לגבי תאומי הגורל – האמפתים המסתוריים שניהלו את וושניגטון מאחורי הקלעים. בנה לא האמין לה שהתאומים הם אמפתים רבי עוצמה אלא אח ואחות מאד כריזמטיים שיכלו להיות, בקלות, נשיא וסגנית נשיא מצוינים. ג'ון טפח לעצמו על הכתף על ההחלטה לא להביא משפחה. הם רק מסבכים את הפגישה ונזכר שלג'ניפר הייתה אחות בבית האבות. הם שבו מביקור.
התאום השחור שלו כבר קרא את גיליון "פלא" היומי. לאיש היו אותם כוחות כמו שלו. לג'ניפר, סליחה ג'נבה, היו כוחות הולוגרפיים מאד מרשימים. הוא הרגיש תמיד כשמגיעות המכות, חברי הצוות מפנים לו ולשחור מקום ונותנים להם לעשות את מה שהצטיינו בו: להרביץ לאנשים רעים. למיטב זכרונו, זה לא היה שונה מאד מהקריירה שלו כשוטר סיור. גם פה הפגישות הסתיימו בכך שהסגירו אותם לרשויות החוק.
בריאן היה שם, חותם למעריצים בשתי הזהויות שלו: איש הברזל וכוכב הספורט שהיה. אשתו עמדה על כך, באיום של גירושים, שישמור על זהותו סודית. כאילו שהשם שלו לא מופיע במאגרי המידע של כל איש רע שהיה לו הכסף לשלם עבור הנתונים הללו. היחידים שנחסך מהם המידע הזה היו מעריציו ברשת. הוא היה בטוח שהיו, ביישנים מלצייץ, כמובן, לעומת המחנה הקולני יותר של מעריצי איש הברזל. ובכל מקרה, הוא בא לשרת.
היחידה שעדיין לא הגיעה הייתה קרוליין, אבל קראו לי קרלי, בראון. מלכת קרח אמיתית. ויד טפחה על כתפו של ג'ון. הוא ראה את תאומו השחור, רון. הוא התיישב לידו ואמר: "מזעזע, לא? לחטוף אזרחים מבוגרים מהבית רק משום שהד-נ-א שלהם לא מאוית נכון?"
ג'ון חשק את שפתיו והזכיר לעצמו שאין לו שום בעיה עם צבע עורו של רון. הוא סתם תיעב את העובדה שקרה המקרה והיו לו אותם הכוחות כמו שלו. עתה שסיים לחשוב זאת, ענה: "מנהיגנו האמיץ ללא חת בטח החליט להציל אותם. האם יש כבר כיוונים מבטיחים?"
רון נפנף באצבעותיו כאילו היו נוצותיו של שרביט קסמים אפריקני ואמר: "ג'ון, עבודת צוות. זה מה שבריאן תמיד אומר."
היה משהו נכון בדבריו של רון. הוא תמיד מתלונן על כך שנותנים לו רק את עבודת השרירים. אולי הפעם הוא יפענח את התעלומה וג'נבה או קרלי ירביצו לאנשים הרעים. ולעזאזל עם כך שהן נשים...
והטמפרטורה ירדה במעלה אחת כשקרלי נכנסה בלבן כששיערה השחור צונח כשלג על בגדיה הלבנים המהודרים. ג'ון ראה שהיא עטופה לחלוטין מכף רגל ועד ראש בתכריכים. רק שיערה השחור, הנרתיק הקטן שבו אפסנה את המצלמה ושאר רכושה, ועיניה הכחולות כגון מדי המשטרה שהיו לו נראו מבעד לתכריכים. והטמפרטורה עדיין ירדה. במעלה אחת.
המעריצים של בריאן עמדו נרגשים כשבריאן נתן לה את הכסא המיוחד שלה, המרופד. היה זה האות גם לתחילת הישיבה. הם היו פחות נרגשים למראה ג'ון ורון מתקרבים אליו ומתיישבים בשני הכסאות שנשמרו להם. הם תמיד חשבו בטעות שהם שומרי הראש שלו. הם לא קלטו בכלל שבריאן היה מהשוטים שלא יסכנו אנשים אחרים בגלל חרדה לבטחונו האישי אלא רק למען המדינה, האל והפאי. חשוב מאד, הפאי של ג'נבה בסוף כל משימה. ג'נבה הייתה, כמובן, העוזרת האישית שלו. היו אפילו כמה ששידכו ביניהם ברשת, כמובן. לא שינה להם שג'נבה נשואה.
והבן שלה נעלם כשהתיישבה. ג'ון נדהם כל פעם מחדש כמה ההולוגרמות שלה כה חיות.
"כולם מכירים את כולם." אמר בריאן "ולכן נגיע לעיקר: חטיפת האזרחים הזקנים." וגרם לבריליאנטפון להחליק מכיסו לשולחן. כח העל של בריאן לא היה לרוץ מהר. זו הטעות... של מתחילים. הוא יכל לטעון חפצים אחרים באנרגיית תנועה כך שנעו במהירות עצומה. מספיק עם הקנאה, ג'ון.
הבריליאנטפון העלה הולוגרמה של פרופיל גיאוגרפי. נראה שבריאן עשה את זה שוב.
"כפי שאתם רואים," אמר בריאן "האנשים שביצעו את זה לא היו פושעים מקצועיים. אנחנו מדברים פה על טרוריסטים."
"ואולי מדובר בפושעים חובבנים? לא כל מנהיגי עולם הפשע נעשו לגאוני על פתאום." העיר ג'ון בחוכמה, מנסה להאיר נקודה שעלתה במחשבתו. המעריצים של בריאן שרקו. הוא הרגיש את הסומק עולה בלחיו.
"אני דווקא מסכימה עם ג'ון. אלה לא טרוריסטים." אמרה קרלי "חלף מספיק זמן לכך. היינו צריכים לקבל הצהרת פעולה. אלה פושעים חובבנים, בריאן."
"אולי מדובר בפשע שנאה." הציע רון.
"זה אותו הדבר כמו טרוריסטים." השיב ג'ון "מה לוקח להם כל כך הרבה זמן להצהיר?"
"משום שהם מתכננים סופר-פיגוע." הסביר בריאן את התיאוריה שלו "ברגע שהפוטנציאל של האנשים יתבטא, הוא – "
"אין שום דרך בעולם לשלוט בתזמון של הפוטנציאל אלא אם כן – " אמרה ג'נבה "הטרוריסטים שלך עובדים עם ביו-אינפורמטיקן."
"מה זה ביו-אינפורמטיקן?" שאלו השאר כצוות.
"העובדה שהמציאות המדומה קרסה לא אומרת שמדעי החיים קרסו." נחרה ג'נבה בבוז.
בראשית המאה, כשסיימו לרצף את הד-נ-א ולהעלות אותו לרשת, אפקט המתבונן גרם לקריסת מבנים מסורתיים בד-נ-א ולעלייתם של רצפים נכריים שהעניקו להם את כוחם. ג'ון זכר מהסבריהם המפותלים של אנשי הצבא בעת המלחמה הבוליבנזית הראשונה על הדרך בה מיקמו גן מאד מסוים שהתחברותו לרצפי ד-נ-א אחרים הביאה לפוטנציאל פסי.
"ביו-אינפורמטיקן זה אדם שמעכל את המורכבות העצומה של הד-נ-א, עושה ממנה עיסה חמודה, ואז מגיש אותה להדיוטות כמונו." הסבירה ג'נבה, בהתנשאות האופיינית לה, "בחייכם, אתם לא זוכרים מהתדרוך שעשו לכולנו לפני בדיקות הפסי?"
"זהו. ביו-אינפורמטיקן. אנחנו צריכים לחפש ביו-אינפורמטיקן נעדר." אמר בריאן, בהתלהבות האופיינית לו ברגע שהגדיר את המשימה לפניהם. ג'נבה עמדה לנעוץ את אצבעותיה בבריליאנטפון ולהתחיל בצלילה לתוך הרשת כשג'ון הרים את ידו ואמר: "בריאן, גם אני יודע להיכנס לרשימת הנעדרים של הפ.ב.א."
"ג'נבה, תני מנוחה לאצבעות." אמר בריאן, בחיוך לבבי, "וניתן לג'ון הפעם את הכבוד."
"רק כדי שזה יהיה יותר כיפי." אמרה ג'נבה ושלפה בריליאנטפון נוסף "נחפש שנינו. הזוכה בתחרות יקנה לשני פריט במאה דולר. מוסכם?"
ג'ון לא חשב שזה יהיה כל כך קל. הוא גנח בכבדות, כקדוש מעונה, ואמר: "אלף דולר. ואני מקבל את עמדת הפתיחה."
ואצבעותיו התחילו לנוע במהירות על פני הבריליאנטפון... רק כדי לראות את ג'נבה שולפת שם בודד מתוך מחרוזת זוהרת של שמות של נעדרים.
"ג'ון, אתה צריך להבין משהו. בריאן נורא נחמד אליך אבל אני עושה את עבודת התחקיר. כבר ידעתי מראש את מי אנחנו מחפשים. הוא רק רצה לגרום לכולכם להרגיש מוערכים." נחרה ג'נבה בבוז כשהיא מציגה לפניהם את ההולוגרמה של סבסטיאן קרדשאו. ג'ון חייך. בכאב. הוא לפחות ניסה לצאת מהתפקיד שלו בצוות הארור. ג'נבה עברה על הרקע שלו.
"רגע," התערב רון בהרצאתה "שום דבר ברקע שלו לא רומז על עמדות גזעניות, ג'נבה."
"אנחנו לא בהכרח מחפשים גזען, רון." אמרה ג'נבה בקרירות "הוא יכול להיות סתם... לעבוד תחת איום במוות? אנחנו מחפשים את הטוב ביותר."
"אנחנו מחפשים מישהו עם מניע, ג'נבה." אמר ג'ון "לא בהכרח הטוב ביותר. רק מניע. הזדמנות ואפשרות לביצוע. מי אמר שהוא נעדר, בעצם? יכול להיות שהוא לא נעדר?"
"בסדר," אמרה ג'נבה, נעלבת עד עמקי נשמתה "מה התיאוריה שלך?"
"אני... חושב שלו ידעתי את מועד תזמון הפו... טנציאל, הייתי מנסה אולי... למכור אותו? הרשת האפלה זה לא כוס הקפה שלי, ג'נבה." אילתר ג'ון השערה אד הוק מהשרוול. בטרם הספיק לומר קולומבוס, ג'נבה שלפה הצהרת מכירה שעסקה במכירת כוחות-על לכל המרבה במחיר בתנאי שהוא מתחת לגיל ארבעים. האיש ששימש כפני המכירה היה ביו-אינפורמטיקן בשם ויליאם הייר. זה התאים לסוג הפעילות שהם חיפשו אחריה. ג'ון ידע שהכוחות ההולוגרפיים של ג'נבה מאפשרים לה להתמשק עם הרשת ביעילות רבה יותר מבן אדם רגיל שהרי מהי הרשת אם לא ההולוגרמה הגדולה ביותר של כל הזמנים? ועדיין... הוא היה רוצה כח כזה.
"ידעתי שיש תועלת באחזקתך, ג'וני נערי." אמר בריאן בחיוך "תתארגנו. אנחנו יוצאים."
3
ג'ון האוואלוק התיישב בתא הנגרר הימני. הוא תמיד חשב שבריאן העדיף להתחכך בנשים כשישבו על האופניים התלת-מושביות שלהם בעוד הגברים מרותקים לתאיהם הנגררים. הפעם הוא אמר לקרלי לשבת מאחוריו כדי שיכינו את העננים שלהם. ג'נבה הפעילה בינתיים את הבריליאנטפון כדי שתוכל למקם את המכירה של ויליאם הייר... ובריאן נסע.
"העובדה החשובה ביותר לגבי גן האלפא הידועה לנו כיום הוא שמדובר בנגיף מהעתיד." נשמע ויליאם הייר נואם "זו הסיבה לתארוך הד.נ.א החלקי שלו. וכולם יודעים, נגיפים, הם כלי העבודה של ההנדסה הגנטית."
ויליאם הייר עמד מול במה לבנה שרסיסי קריסטל היו קבועים בקירותיה. מרשים, לא? האיש הניע את ידיו לכאן ולכאן בעודו אומר: "מאז שהתגלה גן האלפא, הגנטיקאים למדו לחזות כיצד יתפתח פוטנציאל הפסי הרדום של הפנוטייפ."
רון שאל: "הוא משקר, נכון?"
"אנחנו עדיין לא יודעים כיצד ליצור פוטנציאל פסי בצורה מלאכותית." הסביר ויליאם "אבל אנחנו יכולים להזריק נגיף מפנוטייפ אחד לפנוטייפ שני כלומר להעניק את הפוטנציאל של מישהו אחד למישהו אחר, ראוי ממנו. ברגע שהנגיף נעשה לפעיל, הנגיף יפעל גם בגוף צעיר יותר ולא יצטרך לחכות לגל השני של המוטציה כפי שקורה כיום."
"הגל השני של המוטציה? מה אנחנו אקס-מן?" שאל רון.
"כשאדם הופך מילד למבוגר, חלים בגוף שלו שינויים וכשמבוגר הופך לזקן, חלים בגוף שלו שינויים. אני חושבת שהמונח 'הגל השני של המוטציה' הוא המצאה של ויליאם הייר אבל אני לא בקיאה בז'רגון המקצועי של התחום שלו." הסבירה ג'נבה בזריזות את הנקודה "ואני חושבת שהוא עדיין מאד מפשט את התהליך שנותן לנו את הכוחות שלנו ללקוחות."
"ועתה אדגים כח שהזרקתי לתוכו: שכפול כח." התחיל ויליאם הייר לסיים את ההקדמה. אישה במעיל עור, כובע קאובויים לבן וגיטרה תואמת עלתה אל הבמה מאחור, חושפת טפח ממה שהסתיר המסך.
"אלוהים, סרינה פאונדויל!" קרא ג'ון האוואלוק, נזכר בפרשייה העגומה שסיימה את הקריירה המוסיקלית שלה לפני כמה שנים שכוחות-העל שלה השתוללו בפסטיבל קאנטרי.
"מי?" שאל רון, מקמט את מצחו השחור בכבדות "לי היא נראית כמו סתם נערת קאנטרי."
"תגיד, אתה אמריקני?" התנשף ג'ון "סרינה פאונדויל היא אחת מכוכבות הקאנטרי הגדולות ביותר של תקופתנו. מי לא שמע עליה? וגם אם אתה לא חובב קאנטרי, לא דיברו עליה?"
"אני אמריקני בדיוק כמוך." התיז רון "ולא לדעת כלום על מוסיקת קאנטרי זה לא פשע."
וסרינה תקפה את ויליאם במכה צרודה על הגיטרה. הקקופוניה חלפה על פני ויליאם הייר – ולא הותירה פגע באיש היהיר העומד לפניה. היא הצרה את מבטה לעבר ויליאם ואמרה: "האם אתה בטוח שהשתלת שכפול כח? לי זה נראה כמו חסינות לכח, גבר."
הבעת פניו של ויליאם ניתנה לתמצות במילה אחת: זעם.
"כמו שאמרתי, התהליך קצת יותר מורכב." אמרה ג'נבה "ובריאן, הנה נקודות הציון."
4
משאית הרחף נחה לא הרחק מהאמפיתיאטרון.
הבניינים האפורים חרושי התלאות הביטו לעברם מחלונותיהם המואפלים. הפארק שלתוכו רכב בריאן היה פעם מטופח ואהוב לפני המלחמות הבוליבנזיות. נראה לג'ון שאפילו ראה חולדה מתגנבת מאחוריהם בצל אחד הבניינים. קשה היה להאמין שקיימות ערים אמיתיות. ערים מוארות שילדים משחקים בהם בפארקים ואורות דולקים בחלונות. הצליל היחיד שנשמע שם היה הצליל שבקע מהגיטרה השאולה של ויליאם הייר. ברור היה לג'ון שויליאם קיווה שהחסינות לכח היא השפעה צדדית של שכפול כוחות. הרי לא ייתכן שבעל הכח יהיה פגיע לכח העל שלו. לג'ון כבר יצא לראות אנשים בעלי אותם כוחות על פוגעים זה בזה. לוויליאם הייתה חסינות לכח. בריאן ניצל את הסחת הדעת וקירב אותם ככל האפשר למשאית הרחף. מזווית עינו ג'ון ראה את הלוגו של ניקס – קבלן ממשלתי ידוע.
"מה קורה פה בדיוק?" שאלה קרלי, מוציאה את המצלמה שלה מהנרתיק. קרלי האמינה שצילום דרך בריליאנטפון היה רמאות לשמה ומצלמת הרחף הרובוטית שלה הייתה האמת.
"נמשיך בפעילות." אמר בריאן, אוטם את אוזניו, "באנו להציל את האנשים הללו."
"לגבי זה," אמר ג'ון "האם הפעם אני אוכל לכוון את המצלמה ולא קרלי? היא תמיד... מתעדת."
"מה קרה לך היום, ג'ון?" שאלה קרלי בדאגה "קודם אתה מתווכח עם ג'נבה ועכשיו אתה רוצה לצלם במקומי. האם עובר עליך משבר אמצע החיים מאוחר?"
"אני פשוט מרגיש שבכל פעם אני ורון עושים את אותו הדבר בדיוק." הסביר ג'ון וזכה להנהון שקט, למרבה הפתעתו, מרון שנראה כי טרם נרגע מהפקפוק שלו באמריקניותו "אולי שאת ובריאן תכנסו למשאית?"
"המצלמה מקודדת לקול שלי." אמרה קרלי באדיבות קפואה "ואני לא פחדנית, ג'ון. הדברים פשוט יוצאים כך ששניכם נמצאים תמיד בקו האש."
ג'נבה בינתיים פרצה למחשב המשאית והדלת מעליהם התחילה להתרומם באיטיות.
"תעבירי את השליטה במצלמה אליי." הציע ג'ון "כמה מסובך זה יכול להיות?"
קרלי הביטה בו בשלווה קפואה ואמרה: "יש לי תואר בנושא. ואין לנו זמן לדיון הזה, ג'ון."
ג'ון קיבל לעת עתה את גזירת הגורל ועלה בעקבות בריאן עם רון לתוך חלל האחסון. הם ראו את האסירים כבולים באזיקים בשורה ארוכה. עיניו של רון התרחבו כשהוא זיהה אחד מהם שהיה דווקא חסר הכרה. רון מיהר לעברו ופלט: "הייתי צריך לנחש שאתה משכפל. היית תמיד זייפן טוב, הנרי."
הנרי היה שחור כמהגוני ושערו השחור היה גזור קצר עם פסים אפורים דקים. הוא לבש מעיל עור שחור ומכנסי ג'ינס מנוקדים בכוכבים קטנים. בריאן וג'ון חיכו להסבר מרון. "בזמנו." הסביר רון "הייתי סמוי בכנופיה של אבא שלו. כשהתחילו עם מבדקי הפסי, האבא שכר איזה טיפוס מושחת שערך לכולנו מבדקי פסי. הוא היה סבור, הזקן המטורלל, שגן האלפא קשור גם להומוסקסואליות. והקריירה שלי בכנופיה הזו אכן הסתיימה שם."
"הנרי מורגן פרש לעסקי הזייפנות." הסביר רון "בפעם האחרונה ששמעתי עליו, לעזאזל. זה היה לפני עשרים ושמונה שנה."
"עלינו לשחרר אותם." אמר בריאן "ג'נבה, האם יש לך את הקוד שמשחרר אותם?"
"רגע." קראה ג'נבה ליד האופניים. המצלמה ריחפה מעליהם בניסיון לגמוע את הרגע. ג'ון חשב שבריאן בטח הרוויח את רגע התהילה שלו שנתן את הפקודה לג'נבה ביעילות כזאת.
וג'ון שמע את סרינה צועקת, מעבר למוזיקה הנוראה "תתסתכל על חצי הכוס המלאה, גבר. הוכחת שאפשר להפעיל כח על גם אצל איש צעיר תזריק לו את הנגיף הפעיל."
והאזיקים נפתחו. בריאן הסביר לאסירים השפופים שעליהם להיאחז בתאים הנגררים בעודו מאיץ את האופנים ואותם למקום בטוח. רון שאל למה הם לא מתעמתים עם הנבל. הוא צריך להירקב בכלא.
"באנו להציל אנשים." אמר בריאן, מצדיע לשמש השוקעת והתחיל ללכת לעבר האופניים, ענני סערה מקיפים אותו. ג'ון שכח לגמרי מהעננים הללו שהוא וקרלי הכינו בדרך לשם. הוא מיהר אחריו והתיישב בתא הנגרר הימני. רון התיישב בתא הנגרר השמאלי ביחד עם חברו הוותיק הנרי מורגן. ולאחר שהם שחררו את העננים לתוך הפארק, הם רכבו משם. הוא שמע את צלילי המוסיקה דועכים לקול פצפוץ השלג על ראשיהם של האנשים הרעים שצרחו עד שנשמתם יצאה מגופם וחזרה אליו. במיוחד נשמע באותו היום ויליאם הייר, נשבע נקמה במי ששלח אליו את הענן הזה. למרות שג'ון קיווה שלא יראה את האיש שוב, הוא קלט שהעולם השתנה לעד הודות לנער.
5
אחוזת פיין הייתה תמיד מקום ההתפזרות שלהם. והפאי היה אלוהי כמו תמיד.
בעוד שרון מדבר על עברו כסמוי, חובט כדרך אגב בג'ון על כך שבעוד הוא בלס דונאטס וגמע בירות כשוטר סיור, הוא סיכן את עצמו בחזית הארוכה. ג'ון רצה לענות לו בעניין. הוא באמת לא היה בטוח שזו הייתה שגרת החיים שלו אז. הוא היה רזה ובכושר עתה אבל זה משום שזו הייתה דרישה בסיסית להשתתפות בפעילויות האלו. ג'נבה הייתה שמנמנה. וזה הזכיר לו שהוא חייב לה פריט באלף דולר. הוא עזב את האחרים ועלה במעלית. הוא הגיע ללופט של ג'נבה שהיה נעול. כפי שהוא מכיר את ג'נבה, הוא יבלה את מרבית האלף עד שימצא איך לפתוח את הדלת ללופט כך שעדיף להתקשר אליה ולא לפרוץ ללופט. לפני שג'ון עמד להתקשר אליה ולבקש שתפתח לו, הוא שמע את הגבר...
"לפחות ליגיון בוליבר לא היה מאחורי זה כפי שחשדנו." שמע ג'ון את אחד מהתאומים, ג'ורג. הקול בא מתוך הלופט.
"ומה לגבי האידיוט ההוא, ג'ון האוואלוק?" שאלה ג'נבה בקור "המשימה כמעט הסתיימה לפני שהתחילה בגללו. הוא כל הזמן שאל שאלות 'למה אני' 'למה אני' - ?"
"בשביל אחת שהייתה אמורה להנהיג את הצוות, את לא נמצאת במקום להעריך אנשים." השיב ג'ורג בנימתו השקולה "בלעדיו, הייתם רודפים אחרי הזנב של עצמכם, ג'נבה."
"נכון שהצוות אמור להיות השלם גדול מסך כל חלקיו אבל – " העירה ג'נבה, בנימה שהבהירה לג'ון שההתפרצות שלו מקודם פגעה בה " – אבל הוא באמת רק שרירים. בחייך, לרון יש לפחות היכרות עם העולם התחתון. כששואלים אותו לגבי עברו כשוטר, הוא אומר שאין לו מה לספר."
"כשראיינתי אותו, היה לו מה לספר. צריך לדעת איך ומה לשאול, ג'נבה." אמר ג'ורג, משאיר את ג'ון חסר נשימה. רק עתה הבין שהם פועלים תחת ברכתם של תאומי הגורל. ושג'נבה היא אשת הקשר שלהם. עתה הוא הבין יותר לעומק את הערתה של אשתו קודם. על הגבר הזה היא דיברה.
"אתה יודע שאני אוהבת אותך. אנחנו תאומים וכל זה אבל הוא לא מתאים, ג'ורג פיין." השיבה ג'נבה. 'תאומים' הזכיר לעצמו ג'ון 'יכולים להיות גם אנשים עם אותו כח העל. אדלהייד לא בהכרח חייבת להיות אחותו הביולוגית כמו שרון איננו אחי הביולוגי ועדיין... יש לנו אותו כח על.'
"אין לך את המידע שיש לי, אחות קטנה." אמר ג'ורג "אנחנו עומדים מול חזית ארוכה אם פיליפ מורגן, מנכ"ל ניקס, חושב בכלל להיכנס לשוק הפרטי עם הטכנולוגיה הזו. ובעולם הזה אנחנו צריכים כל אדם ראוי שאנחנו יכולים לגייס. אדלהייד קוראת לי. להתראות."
ג'ון ידע שהוא לא רוצה להיות שם כשג'נבה תפתח את הדלת.
הוא שב לשם כשבריאן הסתכל על הסרט בעוד קרלי ורון מקשקשים על אפשרויות עריכה שונות לפרטים בסרט. הוא הבין שקריאתה של קרלי בפארק נגעה למוסיקה הנוראה של ויליאם הייר. הוא וג'נבה היו היחידים שהעזו להבחין בלוגו של ניקס לפי התנהגותם. גם כן גיבורי על ללא חת. נותרה רק פרוסת פאי אחת. בשבילו.
ג'ון ישב ליד שולחן הנירוסטה ואכל אותה באיטיות, יודע שהוא לא יודע כלום.
http://www.pundak.co.il/forums/viewtopic.php?f=9&t=36972
1
איש הברזל מצא אותו מהלך מחוץ לביתו.
האתלט לשעבר, זוכה פרס איש הברזל, היה מנהיג החבורה הקטנה שלהם. הוא סחב מתחת לזרועו גיליון עיתון שכבר נפרש וקופל פעמיים במהירות על-אנושית. יופי, הוא השלישי. ג'ון חשק את שפתיו בקנאה כשאיש הברזל, בריאן וייט, פרש את העיתון. כשחילקו את כוחות העל, מישהו חמד לצון והעניק לו רק ראיית לילה ורפלקסים על-אנושיים והשאיר את כוחות-העל היותר מעניינים לאחרים. עתה הודה ג'ון על כך שהוא לא צריך פנס. הכתבה המסומנת במרקר אדום דיברה על חטיפת אזרחים מבוגרים מבתיהם. כמו ג'ון, האזרחים המבוגרים הללו ברשימת המעקב של בעלי פוטנציאל פסי רדום כפי שצוין כאן.
"אלך להראות את זה לאחרים וניפגש בקפיטריה." אמר בריאן בסמכותיות, מגלגל עיתון.
אשתו עמדה ליד הדלת, אצבעותיה נוקשות על שרווליה הארוכות. מבטה היה חמור וקר.
"ג'ון, האם אתה רוצה לעשות אותי לאלמנה ואת הילדים שלנו ליתומים?" שאלה אשתו, בלי שמץ של חמימות. היא כבר טחנה עד עפר שהיא קיוותה שאחרי שפרש משירותו במשטרה, עקב חברותו בחבורתו של איש הברזל, שהיא ביקשה שחייהם יהיו משעממים. ג'ון כמעט לא זכר כמעט כלום משירותו במשטרה. לא שזה הפתיע אותו. ימיו כשוטר סיור נטו לחזור על עצמם עד שאפילו אז מצא את עצמו לפעמים נוסע ברחוב כמה רחובות אחרי הרחוב האחרון שהוא זכר שהוא נסע בו. "שעמום." הרגיע אותו אז הפסיכולוג המשטרתי.
"זה מה שיקרה אם תמשיך ללכת אחרי האיש הזה." אמרה, דמעות נוצצות בזווית עיניה, מצביעה במעורפל לעבר איש הברזל שכבר נעלם עם אופניו המהירות ממהירות הקול "הוא יכול לחמוק מקליע. אתה לא."
היו כמה דברים גרועים יותר מקליע שיכלו להיזרק לעברו. הוא כבר חמק מגרועים ממנו. הרפלקסים העל-אנושיים שלו אולי לא היו מרשימים אבל הם שירתו את מטרתם בהצלת חייו. הוא השיב: "יום יבוא והפוטנציאל של בני גם יתעורר. אני רוצה להיות שם, יקירתי."
"נחצה את הגשר הזה כשנגיע אליו, ג'ון." אמרה אשתו, נסוגה מעט מעמידתה הנוקשה "אולי תתנדב במשהו אם אתה כל כך רוצה לשרת את הציבור. הפושעים יכולים לחכות."
"אני אוהב אותך, אן." לחש ג'ון "ואת לא מתלוננת על כל דבר בסגנון חיי החדש."
והשניים נעלמו לחדר השינה שלהם.
2
הקפיטריה של בית האבות סנט ג'וד הייתה מקום התאספות עגום. במקום הזה ג'ון הרגיש את המוות מחכה לו מעבר לפינה כמו חבר וותיק שעמד לקפוץ בכל רגע לקפוץ לביקור. כמה מהאנשים שבאו לבית האבות היו אחיהם ואחיותיהם הזקנים של חבריו החדשים. הוא עצמו היה רק צעיר בן שישים ושלוש אבל שכנו בבית האבות הזה אנשים שהגיעו למאה. ואף אחד לא קינא בהם.
"נמסר לנו ממקורות מוסמכים שהצוות הטוב ביותר הוקצה לחקירת התעלומה."
הקפיטריה הייתה יחידה אובאלית אחת שמשני צדדיה ניצבו מכונות המזון הסינתטיות. אלה שרצו מזון אמיתי שיוצר בדרך הישנה היו צריכים להביא אותו מחוץ לבית האבות – והוא עוד נחשב לבית אבות טוב ומכובד. לא שג'ון התגעגע לאוכל הישן והמשמין של פעם.
הקול בקע מרצועה פלואורוסנטית שזהרה מעל מכונות המזון. פעם הייתה גם תמונה אבל זה נדפק ולאף אחד בהנהלת בית האבות לא מיהר לתקן משהו שהמבקרים לא התלוננו עליו.
ג'ון הבחין בג'ניפר, ג'נבה כפי שכולם קראו לה, מתווכחת עם בנה לגבי תאומי הגורל – האמפתים המסתוריים שניהלו את וושניגטון מאחורי הקלעים. בנה לא האמין לה שהתאומים הם אמפתים רבי עוצמה אלא אח ואחות מאד כריזמטיים שיכלו להיות, בקלות, נשיא וסגנית נשיא מצוינים. ג'ון טפח לעצמו על הכתף על ההחלטה לא להביא משפחה. הם רק מסבכים את הפגישה ונזכר שלג'ניפר הייתה אחות בבית האבות. הם שבו מביקור.
התאום השחור שלו כבר קרא את גיליון "פלא" היומי. לאיש היו אותם כוחות כמו שלו. לג'ניפר, סליחה ג'נבה, היו כוחות הולוגרפיים מאד מרשימים. הוא הרגיש תמיד כשמגיעות המכות, חברי הצוות מפנים לו ולשחור מקום ונותנים להם לעשות את מה שהצטיינו בו: להרביץ לאנשים רעים. למיטב זכרונו, זה לא היה שונה מאד מהקריירה שלו כשוטר סיור. גם פה הפגישות הסתיימו בכך שהסגירו אותם לרשויות החוק.
בריאן היה שם, חותם למעריצים בשתי הזהויות שלו: איש הברזל וכוכב הספורט שהיה. אשתו עמדה על כך, באיום של גירושים, שישמור על זהותו סודית. כאילו שהשם שלו לא מופיע במאגרי המידע של כל איש רע שהיה לו הכסף לשלם עבור הנתונים הללו. היחידים שנחסך מהם המידע הזה היו מעריציו ברשת. הוא היה בטוח שהיו, ביישנים מלצייץ, כמובן, לעומת המחנה הקולני יותר של מעריצי איש הברזל. ובכל מקרה, הוא בא לשרת.
היחידה שעדיין לא הגיעה הייתה קרוליין, אבל קראו לי קרלי, בראון. מלכת קרח אמיתית. ויד טפחה על כתפו של ג'ון. הוא ראה את תאומו השחור, רון. הוא התיישב לידו ואמר: "מזעזע, לא? לחטוף אזרחים מבוגרים מהבית רק משום שהד-נ-א שלהם לא מאוית נכון?"
ג'ון חשק את שפתיו והזכיר לעצמו שאין לו שום בעיה עם צבע עורו של רון. הוא סתם תיעב את העובדה שקרה המקרה והיו לו אותם הכוחות כמו שלו. עתה שסיים לחשוב זאת, ענה: "מנהיגנו האמיץ ללא חת בטח החליט להציל אותם. האם יש כבר כיוונים מבטיחים?"
רון נפנף באצבעותיו כאילו היו נוצותיו של שרביט קסמים אפריקני ואמר: "ג'ון, עבודת צוות. זה מה שבריאן תמיד אומר."
היה משהו נכון בדבריו של רון. הוא תמיד מתלונן על כך שנותנים לו רק את עבודת השרירים. אולי הפעם הוא יפענח את התעלומה וג'נבה או קרלי ירביצו לאנשים הרעים. ולעזאזל עם כך שהן נשים...
והטמפרטורה ירדה במעלה אחת כשקרלי נכנסה בלבן כששיערה השחור צונח כשלג על בגדיה הלבנים המהודרים. ג'ון ראה שהיא עטופה לחלוטין מכף רגל ועד ראש בתכריכים. רק שיערה השחור, הנרתיק הקטן שבו אפסנה את המצלמה ושאר רכושה, ועיניה הכחולות כגון מדי המשטרה שהיו לו נראו מבעד לתכריכים. והטמפרטורה עדיין ירדה. במעלה אחת.
המעריצים של בריאן עמדו נרגשים כשבריאן נתן לה את הכסא המיוחד שלה, המרופד. היה זה האות גם לתחילת הישיבה. הם היו פחות נרגשים למראה ג'ון ורון מתקרבים אליו ומתיישבים בשני הכסאות שנשמרו להם. הם תמיד חשבו בטעות שהם שומרי הראש שלו. הם לא קלטו בכלל שבריאן היה מהשוטים שלא יסכנו אנשים אחרים בגלל חרדה לבטחונו האישי אלא רק למען המדינה, האל והפאי. חשוב מאד, הפאי של ג'נבה בסוף כל משימה. ג'נבה הייתה, כמובן, העוזרת האישית שלו. היו אפילו כמה ששידכו ביניהם ברשת, כמובן. לא שינה להם שג'נבה נשואה.
והבן שלה נעלם כשהתיישבה. ג'ון נדהם כל פעם מחדש כמה ההולוגרמות שלה כה חיות.
"כולם מכירים את כולם." אמר בריאן "ולכן נגיע לעיקר: חטיפת האזרחים הזקנים." וגרם לבריליאנטפון להחליק מכיסו לשולחן. כח העל של בריאן לא היה לרוץ מהר. זו הטעות... של מתחילים. הוא יכל לטעון חפצים אחרים באנרגיית תנועה כך שנעו במהירות עצומה. מספיק עם הקנאה, ג'ון.
הבריליאנטפון העלה הולוגרמה של פרופיל גיאוגרפי. נראה שבריאן עשה את זה שוב.
"כפי שאתם רואים," אמר בריאן "האנשים שביצעו את זה לא היו פושעים מקצועיים. אנחנו מדברים פה על טרוריסטים."
"ואולי מדובר בפושעים חובבנים? לא כל מנהיגי עולם הפשע נעשו לגאוני על פתאום." העיר ג'ון בחוכמה, מנסה להאיר נקודה שעלתה במחשבתו. המעריצים של בריאן שרקו. הוא הרגיש את הסומק עולה בלחיו.
"אני דווקא מסכימה עם ג'ון. אלה לא טרוריסטים." אמרה קרלי "חלף מספיק זמן לכך. היינו צריכים לקבל הצהרת פעולה. אלה פושעים חובבנים, בריאן."
"אולי מדובר בפשע שנאה." הציע רון.
"זה אותו הדבר כמו טרוריסטים." השיב ג'ון "מה לוקח להם כל כך הרבה זמן להצהיר?"
"משום שהם מתכננים סופר-פיגוע." הסביר בריאן את התיאוריה שלו "ברגע שהפוטנציאל של האנשים יתבטא, הוא – "
"אין שום דרך בעולם לשלוט בתזמון של הפוטנציאל אלא אם כן – " אמרה ג'נבה "הטרוריסטים שלך עובדים עם ביו-אינפורמטיקן."
"מה זה ביו-אינפורמטיקן?" שאלו השאר כצוות.
"העובדה שהמציאות המדומה קרסה לא אומרת שמדעי החיים קרסו." נחרה ג'נבה בבוז.
בראשית המאה, כשסיימו לרצף את הד-נ-א ולהעלות אותו לרשת, אפקט המתבונן גרם לקריסת מבנים מסורתיים בד-נ-א ולעלייתם של רצפים נכריים שהעניקו להם את כוחם. ג'ון זכר מהסבריהם המפותלים של אנשי הצבא בעת המלחמה הבוליבנזית הראשונה על הדרך בה מיקמו גן מאד מסוים שהתחברותו לרצפי ד-נ-א אחרים הביאה לפוטנציאל פסי.
"ביו-אינפורמטיקן זה אדם שמעכל את המורכבות העצומה של הד-נ-א, עושה ממנה עיסה חמודה, ואז מגיש אותה להדיוטות כמונו." הסבירה ג'נבה, בהתנשאות האופיינית לה, "בחייכם, אתם לא זוכרים מהתדרוך שעשו לכולנו לפני בדיקות הפסי?"
"זהו. ביו-אינפורמטיקן. אנחנו צריכים לחפש ביו-אינפורמטיקן נעדר." אמר בריאן, בהתלהבות האופיינית לו ברגע שהגדיר את המשימה לפניהם. ג'נבה עמדה לנעוץ את אצבעותיה בבריליאנטפון ולהתחיל בצלילה לתוך הרשת כשג'ון הרים את ידו ואמר: "בריאן, גם אני יודע להיכנס לרשימת הנעדרים של הפ.ב.א."
"ג'נבה, תני מנוחה לאצבעות." אמר בריאן, בחיוך לבבי, "וניתן לג'ון הפעם את הכבוד."
"רק כדי שזה יהיה יותר כיפי." אמרה ג'נבה ושלפה בריליאנטפון נוסף "נחפש שנינו. הזוכה בתחרות יקנה לשני פריט במאה דולר. מוסכם?"
ג'ון לא חשב שזה יהיה כל כך קל. הוא גנח בכבדות, כקדוש מעונה, ואמר: "אלף דולר. ואני מקבל את עמדת הפתיחה."
ואצבעותיו התחילו לנוע במהירות על פני הבריליאנטפון... רק כדי לראות את ג'נבה שולפת שם בודד מתוך מחרוזת זוהרת של שמות של נעדרים.
"ג'ון, אתה צריך להבין משהו. בריאן נורא נחמד אליך אבל אני עושה את עבודת התחקיר. כבר ידעתי מראש את מי אנחנו מחפשים. הוא רק רצה לגרום לכולכם להרגיש מוערכים." נחרה ג'נבה בבוז כשהיא מציגה לפניהם את ההולוגרמה של סבסטיאן קרדשאו. ג'ון חייך. בכאב. הוא לפחות ניסה לצאת מהתפקיד שלו בצוות הארור. ג'נבה עברה על הרקע שלו.
"רגע," התערב רון בהרצאתה "שום דבר ברקע שלו לא רומז על עמדות גזעניות, ג'נבה."
"אנחנו לא בהכרח מחפשים גזען, רון." אמרה ג'נבה בקרירות "הוא יכול להיות סתם... לעבוד תחת איום במוות? אנחנו מחפשים את הטוב ביותר."
"אנחנו מחפשים מישהו עם מניע, ג'נבה." אמר ג'ון "לא בהכרח הטוב ביותר. רק מניע. הזדמנות ואפשרות לביצוע. מי אמר שהוא נעדר, בעצם? יכול להיות שהוא לא נעדר?"
"בסדר," אמרה ג'נבה, נעלבת עד עמקי נשמתה "מה התיאוריה שלך?"
"אני... חושב שלו ידעתי את מועד תזמון הפו... טנציאל, הייתי מנסה אולי... למכור אותו? הרשת האפלה זה לא כוס הקפה שלי, ג'נבה." אילתר ג'ון השערה אד הוק מהשרוול. בטרם הספיק לומר קולומבוס, ג'נבה שלפה הצהרת מכירה שעסקה במכירת כוחות-על לכל המרבה במחיר בתנאי שהוא מתחת לגיל ארבעים. האיש ששימש כפני המכירה היה ביו-אינפורמטיקן בשם ויליאם הייר. זה התאים לסוג הפעילות שהם חיפשו אחריה. ג'ון ידע שהכוחות ההולוגרפיים של ג'נבה מאפשרים לה להתמשק עם הרשת ביעילות רבה יותר מבן אדם רגיל שהרי מהי הרשת אם לא ההולוגרמה הגדולה ביותר של כל הזמנים? ועדיין... הוא היה רוצה כח כזה.
"ידעתי שיש תועלת באחזקתך, ג'וני נערי." אמר בריאן בחיוך "תתארגנו. אנחנו יוצאים."
3
ג'ון האוואלוק התיישב בתא הנגרר הימני. הוא תמיד חשב שבריאן העדיף להתחכך בנשים כשישבו על האופניים התלת-מושביות שלהם בעוד הגברים מרותקים לתאיהם הנגררים. הפעם הוא אמר לקרלי לשבת מאחוריו כדי שיכינו את העננים שלהם. ג'נבה הפעילה בינתיים את הבריליאנטפון כדי שתוכל למקם את המכירה של ויליאם הייר... ובריאן נסע.
"העובדה החשובה ביותר לגבי גן האלפא הידועה לנו כיום הוא שמדובר בנגיף מהעתיד." נשמע ויליאם הייר נואם "זו הסיבה לתארוך הד.נ.א החלקי שלו. וכולם יודעים, נגיפים, הם כלי העבודה של ההנדסה הגנטית."
ויליאם הייר עמד מול במה לבנה שרסיסי קריסטל היו קבועים בקירותיה. מרשים, לא? האיש הניע את ידיו לכאן ולכאן בעודו אומר: "מאז שהתגלה גן האלפא, הגנטיקאים למדו לחזות כיצד יתפתח פוטנציאל הפסי הרדום של הפנוטייפ."
רון שאל: "הוא משקר, נכון?"
"אנחנו עדיין לא יודעים כיצד ליצור פוטנציאל פסי בצורה מלאכותית." הסביר ויליאם "אבל אנחנו יכולים להזריק נגיף מפנוטייפ אחד לפנוטייפ שני כלומר להעניק את הפוטנציאל של מישהו אחד למישהו אחר, ראוי ממנו. ברגע שהנגיף נעשה לפעיל, הנגיף יפעל גם בגוף צעיר יותר ולא יצטרך לחכות לגל השני של המוטציה כפי שקורה כיום."
"הגל השני של המוטציה? מה אנחנו אקס-מן?" שאל רון.
"כשאדם הופך מילד למבוגר, חלים בגוף שלו שינויים וכשמבוגר הופך לזקן, חלים בגוף שלו שינויים. אני חושבת שהמונח 'הגל השני של המוטציה' הוא המצאה של ויליאם הייר אבל אני לא בקיאה בז'רגון המקצועי של התחום שלו." הסבירה ג'נבה בזריזות את הנקודה "ואני חושבת שהוא עדיין מאד מפשט את התהליך שנותן לנו את הכוחות שלנו ללקוחות."
"ועתה אדגים כח שהזרקתי לתוכו: שכפול כח." התחיל ויליאם הייר לסיים את ההקדמה. אישה במעיל עור, כובע קאובויים לבן וגיטרה תואמת עלתה אל הבמה מאחור, חושפת טפח ממה שהסתיר המסך.
"אלוהים, סרינה פאונדויל!" קרא ג'ון האוואלוק, נזכר בפרשייה העגומה שסיימה את הקריירה המוסיקלית שלה לפני כמה שנים שכוחות-העל שלה השתוללו בפסטיבל קאנטרי.
"מי?" שאל רון, מקמט את מצחו השחור בכבדות "לי היא נראית כמו סתם נערת קאנטרי."
"תגיד, אתה אמריקני?" התנשף ג'ון "סרינה פאונדויל היא אחת מכוכבות הקאנטרי הגדולות ביותר של תקופתנו. מי לא שמע עליה? וגם אם אתה לא חובב קאנטרי, לא דיברו עליה?"
"אני אמריקני בדיוק כמוך." התיז רון "ולא לדעת כלום על מוסיקת קאנטרי זה לא פשע."
וסרינה תקפה את ויליאם במכה צרודה על הגיטרה. הקקופוניה חלפה על פני ויליאם הייר – ולא הותירה פגע באיש היהיר העומד לפניה. היא הצרה את מבטה לעבר ויליאם ואמרה: "האם אתה בטוח שהשתלת שכפול כח? לי זה נראה כמו חסינות לכח, גבר."
הבעת פניו של ויליאם ניתנה לתמצות במילה אחת: זעם.
"כמו שאמרתי, התהליך קצת יותר מורכב." אמרה ג'נבה "ובריאן, הנה נקודות הציון."
4
משאית הרחף נחה לא הרחק מהאמפיתיאטרון.
הבניינים האפורים חרושי התלאות הביטו לעברם מחלונותיהם המואפלים. הפארק שלתוכו רכב בריאן היה פעם מטופח ואהוב לפני המלחמות הבוליבנזיות. נראה לג'ון שאפילו ראה חולדה מתגנבת מאחוריהם בצל אחד הבניינים. קשה היה להאמין שקיימות ערים אמיתיות. ערים מוארות שילדים משחקים בהם בפארקים ואורות דולקים בחלונות. הצליל היחיד שנשמע שם היה הצליל שבקע מהגיטרה השאולה של ויליאם הייר. ברור היה לג'ון שויליאם קיווה שהחסינות לכח היא השפעה צדדית של שכפול כוחות. הרי לא ייתכן שבעל הכח יהיה פגיע לכח העל שלו. לג'ון כבר יצא לראות אנשים בעלי אותם כוחות על פוגעים זה בזה. לוויליאם הייתה חסינות לכח. בריאן ניצל את הסחת הדעת וקירב אותם ככל האפשר למשאית הרחף. מזווית עינו ג'ון ראה את הלוגו של ניקס – קבלן ממשלתי ידוע.
"מה קורה פה בדיוק?" שאלה קרלי, מוציאה את המצלמה שלה מהנרתיק. קרלי האמינה שצילום דרך בריליאנטפון היה רמאות לשמה ומצלמת הרחף הרובוטית שלה הייתה האמת.
"נמשיך בפעילות." אמר בריאן, אוטם את אוזניו, "באנו להציל את האנשים הללו."
"לגבי זה," אמר ג'ון "האם הפעם אני אוכל לכוון את המצלמה ולא קרלי? היא תמיד... מתעדת."
"מה קרה לך היום, ג'ון?" שאלה קרלי בדאגה "קודם אתה מתווכח עם ג'נבה ועכשיו אתה רוצה לצלם במקומי. האם עובר עליך משבר אמצע החיים מאוחר?"
"אני פשוט מרגיש שבכל פעם אני ורון עושים את אותו הדבר בדיוק." הסביר ג'ון וזכה להנהון שקט, למרבה הפתעתו, מרון שנראה כי טרם נרגע מהפקפוק שלו באמריקניותו "אולי שאת ובריאן תכנסו למשאית?"
"המצלמה מקודדת לקול שלי." אמרה קרלי באדיבות קפואה "ואני לא פחדנית, ג'ון. הדברים פשוט יוצאים כך ששניכם נמצאים תמיד בקו האש."
ג'נבה בינתיים פרצה למחשב המשאית והדלת מעליהם התחילה להתרומם באיטיות.
"תעבירי את השליטה במצלמה אליי." הציע ג'ון "כמה מסובך זה יכול להיות?"
קרלי הביטה בו בשלווה קפואה ואמרה: "יש לי תואר בנושא. ואין לנו זמן לדיון הזה, ג'ון."
ג'ון קיבל לעת עתה את גזירת הגורל ועלה בעקבות בריאן עם רון לתוך חלל האחסון. הם ראו את האסירים כבולים באזיקים בשורה ארוכה. עיניו של רון התרחבו כשהוא זיהה אחד מהם שהיה דווקא חסר הכרה. רון מיהר לעברו ופלט: "הייתי צריך לנחש שאתה משכפל. היית תמיד זייפן טוב, הנרי."
הנרי היה שחור כמהגוני ושערו השחור היה גזור קצר עם פסים אפורים דקים. הוא לבש מעיל עור שחור ומכנסי ג'ינס מנוקדים בכוכבים קטנים. בריאן וג'ון חיכו להסבר מרון. "בזמנו." הסביר רון "הייתי סמוי בכנופיה של אבא שלו. כשהתחילו עם מבדקי הפסי, האבא שכר איזה טיפוס מושחת שערך לכולנו מבדקי פסי. הוא היה סבור, הזקן המטורלל, שגן האלפא קשור גם להומוסקסואליות. והקריירה שלי בכנופיה הזו אכן הסתיימה שם."
"הנרי מורגן פרש לעסקי הזייפנות." הסביר רון "בפעם האחרונה ששמעתי עליו, לעזאזל. זה היה לפני עשרים ושמונה שנה."
"עלינו לשחרר אותם." אמר בריאן "ג'נבה, האם יש לך את הקוד שמשחרר אותם?"
"רגע." קראה ג'נבה ליד האופניים. המצלמה ריחפה מעליהם בניסיון לגמוע את הרגע. ג'ון חשב שבריאן בטח הרוויח את רגע התהילה שלו שנתן את הפקודה לג'נבה ביעילות כזאת.
וג'ון שמע את סרינה צועקת, מעבר למוזיקה הנוראה "תתסתכל על חצי הכוס המלאה, גבר. הוכחת שאפשר להפעיל כח על גם אצל איש צעיר תזריק לו את הנגיף הפעיל."
והאזיקים נפתחו. בריאן הסביר לאסירים השפופים שעליהם להיאחז בתאים הנגררים בעודו מאיץ את האופנים ואותם למקום בטוח. רון שאל למה הם לא מתעמתים עם הנבל. הוא צריך להירקב בכלא.
"באנו להציל אנשים." אמר בריאן, מצדיע לשמש השוקעת והתחיל ללכת לעבר האופניים, ענני סערה מקיפים אותו. ג'ון שכח לגמרי מהעננים הללו שהוא וקרלי הכינו בדרך לשם. הוא מיהר אחריו והתיישב בתא הנגרר הימני. רון התיישב בתא הנגרר השמאלי ביחד עם חברו הוותיק הנרי מורגן. ולאחר שהם שחררו את העננים לתוך הפארק, הם רכבו משם. הוא שמע את צלילי המוסיקה דועכים לקול פצפוץ השלג על ראשיהם של האנשים הרעים שצרחו עד שנשמתם יצאה מגופם וחזרה אליו. במיוחד נשמע באותו היום ויליאם הייר, נשבע נקמה במי ששלח אליו את הענן הזה. למרות שג'ון קיווה שלא יראה את האיש שוב, הוא קלט שהעולם השתנה לעד הודות לנער.
5
אחוזת פיין הייתה תמיד מקום ההתפזרות שלהם. והפאי היה אלוהי כמו תמיד.
בעוד שרון מדבר על עברו כסמוי, חובט כדרך אגב בג'ון על כך שבעוד הוא בלס דונאטס וגמע בירות כשוטר סיור, הוא סיכן את עצמו בחזית הארוכה. ג'ון רצה לענות לו בעניין. הוא באמת לא היה בטוח שזו הייתה שגרת החיים שלו אז. הוא היה רזה ובכושר עתה אבל זה משום שזו הייתה דרישה בסיסית להשתתפות בפעילויות האלו. ג'נבה הייתה שמנמנה. וזה הזכיר לו שהוא חייב לה פריט באלף דולר. הוא עזב את האחרים ועלה במעלית. הוא הגיע ללופט של ג'נבה שהיה נעול. כפי שהוא מכיר את ג'נבה, הוא יבלה את מרבית האלף עד שימצא איך לפתוח את הדלת ללופט כך שעדיף להתקשר אליה ולא לפרוץ ללופט. לפני שג'ון עמד להתקשר אליה ולבקש שתפתח לו, הוא שמע את הגבר...
"לפחות ליגיון בוליבר לא היה מאחורי זה כפי שחשדנו." שמע ג'ון את אחד מהתאומים, ג'ורג. הקול בא מתוך הלופט.
"ומה לגבי האידיוט ההוא, ג'ון האוואלוק?" שאלה ג'נבה בקור "המשימה כמעט הסתיימה לפני שהתחילה בגללו. הוא כל הזמן שאל שאלות 'למה אני' 'למה אני' - ?"
"בשביל אחת שהייתה אמורה להנהיג את הצוות, את לא נמצאת במקום להעריך אנשים." השיב ג'ורג בנימתו השקולה "בלעדיו, הייתם רודפים אחרי הזנב של עצמכם, ג'נבה."
"נכון שהצוות אמור להיות השלם גדול מסך כל חלקיו אבל – " העירה ג'נבה, בנימה שהבהירה לג'ון שההתפרצות שלו מקודם פגעה בה " – אבל הוא באמת רק שרירים. בחייך, לרון יש לפחות היכרות עם העולם התחתון. כששואלים אותו לגבי עברו כשוטר, הוא אומר שאין לו מה לספר."
"כשראיינתי אותו, היה לו מה לספר. צריך לדעת איך ומה לשאול, ג'נבה." אמר ג'ורג, משאיר את ג'ון חסר נשימה. רק עתה הבין שהם פועלים תחת ברכתם של תאומי הגורל. ושג'נבה היא אשת הקשר שלהם. עתה הוא הבין יותר לעומק את הערתה של אשתו קודם. על הגבר הזה היא דיברה.
"אתה יודע שאני אוהבת אותך. אנחנו תאומים וכל זה אבל הוא לא מתאים, ג'ורג פיין." השיבה ג'נבה. 'תאומים' הזכיר לעצמו ג'ון 'יכולים להיות גם אנשים עם אותו כח העל. אדלהייד לא בהכרח חייבת להיות אחותו הביולוגית כמו שרון איננו אחי הביולוגי ועדיין... יש לנו אותו כח על.'
"אין לך את המידע שיש לי, אחות קטנה." אמר ג'ורג "אנחנו עומדים מול חזית ארוכה אם פיליפ מורגן, מנכ"ל ניקס, חושב בכלל להיכנס לשוק הפרטי עם הטכנולוגיה הזו. ובעולם הזה אנחנו צריכים כל אדם ראוי שאנחנו יכולים לגייס. אדלהייד קוראת לי. להתראות."
ג'ון ידע שהוא לא רוצה להיות שם כשג'נבה תפתח את הדלת.
הוא שב לשם כשבריאן הסתכל על הסרט בעוד קרלי ורון מקשקשים על אפשרויות עריכה שונות לפרטים בסרט. הוא הבין שקריאתה של קרלי בפארק נגעה למוסיקה הנוראה של ויליאם הייר. הוא וג'נבה היו היחידים שהעזו להבחין בלוגו של ניקס לפי התנהגותם. גם כן גיבורי על ללא חת. נותרה רק פרוסת פאי אחת. בשבילו.
ג'ון ישב ליד שולחן הנירוסטה ואכל אותה באיטיות, יודע שהוא לא יודע כלום.
