קרן הרימה את ידה כדי לנסות לשחרר את הצווארון של החליפה שלה, אבל ללא הצלחה. חליפת האב"כ הייתה המוגנת ביותר שהייתה ברשותם, וזה לא בטעות שהיא הרגישה מחניקה. היא הכניסה רק את החמצן שאותו סיננה באדיקות. באותו אופן שבו מנעה מחומר להכנס פנימה, היא גם מנעה מהחום והלחות לצאת החוצה, וקרן נטפה מזיעה בתוכה.
היא הרימה את מונה הגייגר שבידה הימנית, שרטט והבהב באזהרה. המונה שלו הצביע על 200 מיקרוסיוורטים, והצפצופים השתגעו. המכשיר נועד לקלוט קרינת רקע שעשויה לגרום לסיכון; הוא לא נועד כדי למדוד את הקרינה של חומרים רדיואקטיביים באמת. קרן צעדה קדימה, והרגישה סחרחורת כשהיא ראתה את המספרים על המונה מטפסים. כשהמספר עבר את ה-1000 מיקרוסיוורטים, המונה התחלף ל'עומס יתר', והצפצוף העקשן הפך להיות רעש קבוע. קרן כיבתה את המונה, וזרקה אותו על הרצפה.
היא שמה לב מולה לגופה של אחד המחבלים. הקלצ'ניקוב שלו היה מוטל על הרצפה לצידו, מכוסה בקיא. נראה כאילו הוא נפל באמצע ריצה. היא הרימה את מבטה לכיוון המסדרון שאליו נדמה שהוא רץ. ממש לפני הפנייה, היא ראתה את הגופה של מחבל נוסף. בידו האחד היה רובה קלצ'ניקוב, בידו השנייה מוט הדלק החשוף מהכור.
קרן תהתה איך המחבלים הצליחו להשיג את סידורי האבטחה של הכור בלי לדעת מה ההשלכה של לשאת מוט דלק חשוף ככה. היא ידעה שהיא צריכה לתפקד מהר עכשיו. לא היה זמן להביא רובוט או מכשור מתקדם יותר - מוט הדלק נח ליד פתח אוורור, וכל רגע שחלף מילא את המתקן ביותר קרינה רדיואקטיבית. בקרוב, אף אחד לא יוכל להכנס יותר בלי לחטוף מנה קטלנית, והכור יימס ללא הפיקוח ההכרחי.
אי אפשר היה באמת לרוץ בחליפת אב"כ, אבל קרן דידתה במהירות הגבוהה ביותר האפשרית. היא תפס את מוט הדלק בידה, והרגיש סחרחורת חולפת בכל גופה. היא הרגישה כאילו מוט הדלק בער בידה, למרות שהיא ידעה שהוא כבר לא חם והיא מדמיינת. גם הסחרחורת הייתה פסיכולוגית כנראה - החליפה הייתה אמורה להגן עליה מפני מרבית הקרינה. כנראה.
היא דידתה בחזרה מהכיוון שממנו באה. היא כמעט החליקה על נוזלי הגוף של אחד המחבלים, ובקושי מצאה את שיווי המשקל כדי לחזור לרוץ. כל רגע בקרבה אל מוט הדלק היה קריטי, היא ידעה. הסחרחורת התחזקה, וכל זרועה הרגישה כאילו היא נשארה בשמש בלי קרם הגנה.
כשהיא היא הגיעה לחדר הבידוד, היא הטילה את מוט הדלק היישר לתוך הבריכה שבמרכזו. המים ספגו את הקרינה הרדיואקטיבית באופן יוצא דופן, וכשהמוט שקע ל-2 מטר מתחת לפני המים היא ידעה שהצליחה. היא הסתובבה, ולפתע הבחילה הייתה חזקה ממנה. היא הקיאה בתוך החליפה, והרגישה את החתיכות מתחככות בעורה, ללא מקום לברוח. לקח רגע לפני שהיא הצליחה להתעשת מספיק כדי לשים לב לפעימות שבראשה, לקור הלח על עורה בגלל החום. היא צעדה צעד איטי אל מחוץ לחדר הבידוד, השרירים ברגליה חלשים.
היא ידעה מה קורה לה. הרבה יותר מדי טוב. הרעלת קרינה הייתה תחושה נוראית, למרות שהיא ידעה שהחליפה כנראה הגנה עליה מפני עיקר הנזק. עם הטיפול הרפואי שהמתין לה בחוץ, אפשר היה לטפל בהרעלה. היא לא תמות. בינתיים.
היא צעדה באיטיות אל מחוץ לחדר הבידוד, עד שהגיעה לגופתו של אחד המחבלים. היא הביטה בגופו חסר החיים. היא תהתה אם הוא חש כאב במותו. מוות ישיר מהרעלת קרינה היה אירוע מאוד נדיר, ולא היה תיעוד של אנשים שחוו אותו ללא הגנה. היא הניחה שמחקרים רבים יצוצו מסרטי האבטחה.
המוות שחיכה לה היה יותר מתועד. אחרי הטיפול בתסמיני הרעלת הקרינה, היא תחזור הביתה, בריאה יחסית. אבל שנה לאחר מכן, היא תחזור לבית החולים, גרורות סרטניות מרפדות את כל גופה. אולי היא תשרוד את הטיפול הראשון. אולי אפילו את השני. יש כאלה שאמרו שהרעלת הכימיותרפיה הייתה גרועה כמעט כמו הרעלת הקרינה.
קרן התכופפה במגושמות, והרימה את רובה הקלצ'ניקוב מהרצפה. היו אנשים חזקים, אנשים שהיו מסוגלים לעבור את הטיפולים האלה, את הבקושי-חיים האלה, להפוך לנטל על אהוביהם ולחיות על קצהו של חוט. קרן לא הייתה אחד מהם. היא שלחה מבטה אחרון אל המחבל שלרגליה, מכורבל בתוך עצמו בכאב, לפני שלחצה על ההדק והכל נעשה שחור.
היא הרימה את מונה הגייגר שבידה הימנית, שרטט והבהב באזהרה. המונה שלו הצביע על 200 מיקרוסיוורטים, והצפצופים השתגעו. המכשיר נועד לקלוט קרינת רקע שעשויה לגרום לסיכון; הוא לא נועד כדי למדוד את הקרינה של חומרים רדיואקטיביים באמת. קרן צעדה קדימה, והרגישה סחרחורת כשהיא ראתה את המספרים על המונה מטפסים. כשהמספר עבר את ה-1000 מיקרוסיוורטים, המונה התחלף ל'עומס יתר', והצפצוף העקשן הפך להיות רעש קבוע. קרן כיבתה את המונה, וזרקה אותו על הרצפה.
היא שמה לב מולה לגופה של אחד המחבלים. הקלצ'ניקוב שלו היה מוטל על הרצפה לצידו, מכוסה בקיא. נראה כאילו הוא נפל באמצע ריצה. היא הרימה את מבטה לכיוון המסדרון שאליו נדמה שהוא רץ. ממש לפני הפנייה, היא ראתה את הגופה של מחבל נוסף. בידו האחד היה רובה קלצ'ניקוב, בידו השנייה מוט הדלק החשוף מהכור.
קרן תהתה איך המחבלים הצליחו להשיג את סידורי האבטחה של הכור בלי לדעת מה ההשלכה של לשאת מוט דלק חשוף ככה. היא ידעה שהיא צריכה לתפקד מהר עכשיו. לא היה זמן להביא רובוט או מכשור מתקדם יותר - מוט הדלק נח ליד פתח אוורור, וכל רגע שחלף מילא את המתקן ביותר קרינה רדיואקטיבית. בקרוב, אף אחד לא יוכל להכנס יותר בלי לחטוף מנה קטלנית, והכור יימס ללא הפיקוח ההכרחי.
אי אפשר היה באמת לרוץ בחליפת אב"כ, אבל קרן דידתה במהירות הגבוהה ביותר האפשרית. היא תפס את מוט הדלק בידה, והרגיש סחרחורת חולפת בכל גופה. היא הרגישה כאילו מוט הדלק בער בידה, למרות שהיא ידעה שהוא כבר לא חם והיא מדמיינת. גם הסחרחורת הייתה פסיכולוגית כנראה - החליפה הייתה אמורה להגן עליה מפני מרבית הקרינה. כנראה.
היא דידתה בחזרה מהכיוון שממנו באה. היא כמעט החליקה על נוזלי הגוף של אחד המחבלים, ובקושי מצאה את שיווי המשקל כדי לחזור לרוץ. כל רגע בקרבה אל מוט הדלק היה קריטי, היא ידעה. הסחרחורת התחזקה, וכל זרועה הרגישה כאילו היא נשארה בשמש בלי קרם הגנה.
כשהיא היא הגיעה לחדר הבידוד, היא הטילה את מוט הדלק היישר לתוך הבריכה שבמרכזו. המים ספגו את הקרינה הרדיואקטיבית באופן יוצא דופן, וכשהמוט שקע ל-2 מטר מתחת לפני המים היא ידעה שהצליחה. היא הסתובבה, ולפתע הבחילה הייתה חזקה ממנה. היא הקיאה בתוך החליפה, והרגישה את החתיכות מתחככות בעורה, ללא מקום לברוח. לקח רגע לפני שהיא הצליחה להתעשת מספיק כדי לשים לב לפעימות שבראשה, לקור הלח על עורה בגלל החום. היא צעדה צעד איטי אל מחוץ לחדר הבידוד, השרירים ברגליה חלשים.
היא ידעה מה קורה לה. הרבה יותר מדי טוב. הרעלת קרינה הייתה תחושה נוראית, למרות שהיא ידעה שהחליפה כנראה הגנה עליה מפני עיקר הנזק. עם הטיפול הרפואי שהמתין לה בחוץ, אפשר היה לטפל בהרעלה. היא לא תמות. בינתיים.
היא צעדה באיטיות אל מחוץ לחדר הבידוד, עד שהגיעה לגופתו של אחד המחבלים. היא הביטה בגופו חסר החיים. היא תהתה אם הוא חש כאב במותו. מוות ישיר מהרעלת קרינה היה אירוע מאוד נדיר, ולא היה תיעוד של אנשים שחוו אותו ללא הגנה. היא הניחה שמחקרים רבים יצוצו מסרטי האבטחה.
המוות שחיכה לה היה יותר מתועד. אחרי הטיפול בתסמיני הרעלת הקרינה, היא תחזור הביתה, בריאה יחסית. אבל שנה לאחר מכן, היא תחזור לבית החולים, גרורות סרטניות מרפדות את כל גופה. אולי היא תשרוד את הטיפול הראשון. אולי אפילו את השני. יש כאלה שאמרו שהרעלת הכימיותרפיה הייתה גרועה כמעט כמו הרעלת הקרינה.
קרן התכופפה במגושמות, והרימה את רובה הקלצ'ניקוב מהרצפה. היו אנשים חזקים, אנשים שהיו מסוגלים לעבור את הטיפולים האלה, את הבקושי-חיים האלה, להפוך לנטל על אהוביהם ולחיות על קצהו של חוט. קרן לא הייתה אחד מהם. היא שלחה מבטה אחרון אל המחבל שלרגליה, מכורבל בתוך עצמו בכאב, לפני שלחצה על ההדק והכל נעשה שחור.
הפעם סיפור קצר יותר מבדרך כלל, אני מקווה שהוא קלע.
אשמח כרגיל לביקורת.
