הושלם שדרוג תחזוקה לפורום
שדרגנו את הפורום לגרסה עדכנית של PHPBB. אם אתם נתקלים בבעיות, זה המקום לדווח: שדרוג תחזוקה לפורום - ספטמבר 2019
בנוסף אנו שוקלים בטווח הארוך יותר לשדרג את מערכת הפורומים למערכת מודרנית יותר ונשמח לשמוע את דעתכם. זה הנושא בו אנחנו מציגים אפשרויות שונות: אז EnWorld עדכנו את האתר שלהם

[סיפור][אתגר כתיבה 24] המעשה הנכון

דיונים על ספרים, סרטים ועוד - מאסימוב עד מורקוק, מטרייסי והיקמן עד לניל גיימן, בטמן וגם דריזט, ומעבר.
זהו גם פורום הכתיבה שלנו, במה לסיפורים שלכם.
סמל אישי של משתמש
ת'ור
The Thundering Archmage
הודעות: 5179
הצטרף: 03 יוני 2008, 18:21
תשובות: 8
מיקום: I have NOOOOOOO idea

[סיפור][אתגר כתיבה 24] המעשה הנכון

שליחה על ידי ת'ור » 15 ינואר 2016, 10:25

החיפוש אחרי סיפור בסיס היה ארוך משציפיתי (מסתבר שמצטברים הרבה סיפורים ב23 אתגרים), אבל בסוף החלטתי על http://pundak.co.il/forums/viewtopic.php?f=9&t=36246 של דרגונס. כרגיל אני מליץ לקרוא את הסיפור המקורי, באופן כללי ובשביל להבין יותר טוב מה קורה כאן.

המעשה הנכון
ספוילר
הצג
רינאי רכן מאחורי קיר הרוס יחד עם שאר החוליה שלו. יריות ניתזו עליהם מכל עבר אבל הוא הציץ מעבר וירה תריסר יריות מרוכזות באקדחו. בצד השני נפלו ארבעה אנשים. הוא התכופף שוב מתחת לקיר והחליף את תא האנרגיה בשלווה, כשלפתע הכוח שלהם התחיל לזוז. הוא קפץ על רגליו, אקדחו שוב טעון, ונע איתם לעבר אחד המגדלים.
רינאי ראה אותו רץ לפניהם, מהיר כל כך שהם בקושי יכלו לעמוד בקצב שלו. סרת'. המפקד בה' הידיעה. רינאי עדיין לא האמין למזלו הטוב שהוא שובץ לחוליה המלווה שלו. הם רצו לעבר קיר, אבל אז נשמע פיצוץ ובקיר היה פתח. הם נכנסו.
שתי יריות נשמעו מקדימה ושני מורדים נפלו. לפעמים רינאי תהה למה סרת' לקח איתו ליווי חיילים, אבל הוא לא התלונן. הוא הביט אחורה. במרחק הזה, בקושי היה אפשר לראות דרך הפתח מה קורה בחוץ. ולהיפך.
רינאי ירה בחבריו לחוליה, אחד אחד, בקור רוח. החיילים הקדמיים אפילו לא קלטו שצלילי הירי באים מאחוריהם ורק התכופפו והרימו את אקדחיהם. לא היה להם סיכוי.
רינאי התקדם לעבר סרת'. סרת' התקדם מהר כל כך, היה מרוכז כל כך במה שקורה מקדימה, שהוא אפילו לא קלט שכל מלוויו נהרגו. אבל כשרינאי היה במרחק כמה צעדים ממנו הוא שם לב. הוא נעמד, הרים את אקדחו רגע אחד מאוחר מדי, ורינאי שיקע סכין ארוך בבית השחי שלו.
סרת' כשל וקרס כנגד הקיר. עם שריון האנרגיה המתקדם שלו וכל מיומנותו בהתחמקות מאש האויב, היה זה סכין פשוט שהביס בסוף את סרת' האגדי. הוא בהה ברינאי, לא בתדהמה, רק... באכזבה. "למה," הוא אמר בפשטות.
"יש לי שבעה אחים ואחיות," רינאי אמר בתיעוב. "זה אומר שבע משפחות שאני רואה, כל יום, איך הן סובלות מהעוני המכוער שהממשלה כופה עלינו. אף אחד מהם לא נלחם, אבל שני גיסים שלי כן. ואחים שלהם, ואחיות. אלה אנשים שאני מכיר, שראיתי כל יום כמה קשה להם. אבל אני מניח שמפקד מהולל כמוך לא מבין," הוא סיים בבוז.
סרת' הביט בו ממקום משכבו על הקרקע במבט מתריס. לא, רינאי הבין. לא מתריס - שמח?
סרת' הרים את ידו אל פיו ורינאי נדרך, אך הוא רק לחץ על מכשיר הקשר שלו. "עמדו בכוח, עמדו איתן," הוא אמר בשקט את מילותיו האחרונות. "עמדו למען העם שלנו."

טארף עמד, קפוא, לא מאמין למשמע אוזניו. זה היה סרת', הוא ידע. מתגובות החיילים שלידו, הוא ידע שהם שמעו את המסר גם הם. הוא נשמע פצוע. מה...
"המפקד סרת' מת," אמר לפתע קול חדש בקשר. "ברחו, חיילי העריצים. הממשלה נופלת היום."
טארף וחייליו החליפו מבטים בפחד. טארף לא אמר כלום והם התחילו להתלחש ביניהם. סרת' מת. הוא לא ידע מה לעשות. בלעדיו, אין להם סיכוי... אבל לא. סרת' אמר להם לעמוד. הוא אמר להם להילחם.
"אל..." הוא היסס, לא בטוח איך להמשיך. "החזיקו את העמדה, אנשים! בשביל סרת'!"
הם הביטו בו כמו במטורף. "המלחמה נגמרה!" קרא אחד מהם.
"לא אם נעמוד איתן!" טארף קרא ביאוש.
הם הביטו בו, ואז אחד מהם הסתובב וברח. האחרים מיהרו אחריו. טארף רצה לצעוק אחריהם 'עורקים!', אבל הוא לא הצליח להוציא את המילה מפיו. הוא הסתובב אל הקרב, מביט בהמון המורדים מתקרב אליו. לבדו. מה הוא יכול לעשות?



הם נפגשו במרתף טחוב אך מוסתר. שישה חודשים עברו מאז הקרב על דרך הזהב: שני הראשונים היו מלאים בהתלהבות ובשלטון העם. השלישי היה מלא בפחד וברעש ובמוות. בשלושת האחרונים הם כבר היו תחת מגף הברזל של שכנתם מדרום.
"הצלחנו להשיג עוד שלושים רובים," טארף אמר. הוא היה רזה, עיניו שקועות, רק צל של מה שהיה. "אבל עם המחסור בתאי אנרגיה, אני לא יודע כמה הם יעזרו לנו."
"כל טיפה עוזרת," רינאי אמר. "מה עם אספקה? לפני שלושה ימים היינו צריכים להוציא אוכל ממאגרי החירום. אני חושב שזו הבעיה העיקרית שלנו כרגע. לורש?"
הם הביטו בלורש. הוא כונה פעם 'הזעם', אבל בקושי היה אפשר להכיר אותו. גופו המגודל היה שפוף וראשו מורכן. זקנו היה ארוך וסבוך. הוא לא התגלח מאז הפלישה.
"האנשים שלי עושים מה שהם יכולים," הוא אמר בהיסוס, "אבל עם ההקצבות הקטנות אנשים בקושי מצליחים לשרוד, בטח לא להפריש קצת למאגרים. והשדות נמצאים תחת השגחה..."
"אני יודע על הקשיים האלה, אבל אנחנו צריכים אוכל!" רינאי התפרץ. "זו בדיוק הסיבה שהם עושים את כל זה, כדי לשמור אותנו בבוץ! אם לא נתאמץ, אם לא נקריב קורבנות, מה אתה חושב שנוכל לעשות?"
"מה באמת?" טארף שאל בשקט. "להם יש חיילים, ציוד, אימון. לנו יש אנשים מורעבים ומפוחדים. אנחנו לא יכולים לעשות את זה, רינאי. לפעמים אני חושב שפשוט צריך..."
"לא!" רינאי דפק על השולחן ונעמד. סנטרו רטט בכעס. "עדיין יש תקווה. אנחנו יכולים לעשות את זה."
"לא אם נשלח את כל האנשים למות!" טארף הטיח בחזרה.
"מה קרה לכם?" רינאי צעק בזעם. "אני זוכר קרב, לא רחוק כל כך, בו הייתם מוכנים למות למען מה שהאמנתם בו. מה השתנה מאז? כן, אנחנו חלשים, אנחנו רמוסים, אנחנו מושפלים עד דק. כן, אנחנו עומדים מול צבא שמתעלה עלינו מכל בחינה, אבל זה היה נכון גם אז! ועכשיו יש לנו משהו שלא היה לנו אז. עכשיו אנחנו ביחד, אומה אחת, ללא ספקות וללא פערים. כולנו רוצים אותו דבר. ביחד!"
הם בהו בשולחן, מסבים את עיניהם. רינאי נשם נשימה עמוקה.
"לפני שישה חודשים הרגתי את המפקד הגדול ביותר שהיה למדינה הזו," הוא אמר. "חשבתי שאני עושה את מה שנכון בשבילנו; טעיתי. אתם יודעים מה? אולי אני טועה גם עכשיו. אולי אנחנו צריכים לציית, לא להתנגד, לוותר על חירותנו. אבל אני זוכר את הדברים האחרונים שסרת' אמר, בכוחותיו האחרונים, לכולנו - 'עמדו בכוח, עמדו איתן, עמדו למען העם שלנו.' הוא ידע כבר אז מה יקרה, והוא ידע כמה קשה זה יהיה! אבל הוא עדיין אמר לנו לעמוד. לא לכרוע ברך. להרים ראש, להזדקף ולהילחם, כי זה מה שנכון! כי זה מה שאנחנו צריכים לעשות! לא בשבילו, או בשבילנו, אלא בשביל העם. בשביל האנשים שלנו - האנשים שלו. הוא הפקיד אותם בידינו, שנשגיח עליהם, ואנחנו חייבים לו ולהם לעשות את מה שנוכל. כי זו החובה שלנו. זה המעט שאנחנו יכולים לעשות."
הערות, הארות, כבשים מכל הגדלים וגם סתם תגובות "יו, מגניב!" יתקבלו בברכה.
איתיליבנה כתב:מצאתי את הטיעון המוחץ שמוכיח את הוגנות הנזיר: כל המקצועות בסל"ש מאוזנים, וויזארדס דאגו לזה, אבל לנזיר יש "איזון" כמיומנות מקצוע!
סמל אישי של משתמש
The oldman
The Rainbow Archmage
הודעות: 18523
הצטרף: 09 נובמבר 2002, 19:21
תשובות: 12
מיקום: Somewhere over the rainbow
יצירת קשר:

Re: [סיפור][אתגר כתיבה 24] המעשה הנכון

שליחה על ידי The oldman » 17 ינואר 2016, 17:40

אחלה טויסט לסיפור של דרגונז, צפוי שהאומה תשועבד אבל קצת מפתיע שדווקא רינאי הוא על תקן המורד הגאה.
בעלים, הפונדק הוצאה לאור
מנחה: פאת'פיינדר (מורדי הגיהנום - מערכה של פאת'פיינדר)
משחק: מבוכים ודרקונים 5 (גלגול גורלי), משחקי לוח בכל הזדמנות :)
סמל אישי של משתמש
ת'ור
The Thundering Archmage
הודעות: 5179
הצטרף: 03 יוני 2008, 18:21
תשובות: 8
מיקום: I have NOOOOOOO idea

Re: [סיפור][אתגר כתיבה 24] המעשה הנכון

שליחה על ידי ת'ור » 18 ינואר 2016, 10:42

תודה על התגובה :)
ברור שהאומה תשועבד, זה נרמז כבר בסיפור המקורי ואני מתנגד עקרונית לרוב המרדים. דדוקא אם הייתי נותן לאומה לעבור מהפכה בשלום זה היה טוויסט מופרך לחלוטין, בשבילי.
רינאי מרגיש הרבה מאוד אשמה, בגלל שהוא מאמין (בצדק) שהוא בעצמו גרם למצב הנוכחי. הוא מנסה לפצות על זה במאמצים קיצוניים לשחרר את העם. השאלה היא אם זה (ושינוי האופי הקיצוני של לורש) מובנים ואמינים בסיפור עצמו.
איתיליבנה כתב:מצאתי את הטיעון המוחץ שמוכיח את הוגנות הנזיר: כל המקצועות בסל"ש מאוזנים, וויזארדס דאגו לזה, אבל לנזיר יש "איזון" כמיומנות מקצוע!

תגובה מהירה


שאלת אימות זו היא אמצעי למניעת שליחה אוטומטית של טפסים על ידי בוטים.
   
שלח תגובה
  • נושאים דומים
    תגובות
    צפיות
    הודעה אחרונה