יש לנו תגים חדשים בשבילכם!
ההצבעה לגל השני של התגים הסתיימה והתוצאות כאן: תגים למשתמשים - הגל השני זמין עכשיו.
ניתן להוסיף את התגים לפרופיל שלכם דרך לוח הבקרה למשתמש -> פרופיל -> ניהול תגים

[סיפור][אתגר כתיבה 22] התקווה האחרונה

דיונים על ספרים, סרטים ועוד - מאסימוב עד מורקוק, מטרייסי והיקמן עד לניל גיימן, בטמן וגם דריזט, ומעבר.
זהו גם פורום הכתיבה שלנו, במה לסיפורים שלכם.
סמל אישי של משתמש
ת'ור
The Thundering Archmage
הודעות: 5127
הצטרף: 03 יוני 2008, 18:21
מיקום: I have NOOOOOOO idea

[סיפור][אתגר כתיבה 22] התקווה האחרונה

שליחה על ידי ת'ור » 20 דצמבר 2015, 22:11

לאתגר הזה יש לי שני סיפורים *אמיתיים*! רציתי לכתוב את שניהם, והיה לי זמן, אז למה לא?
אני לא בטוח על מי חשבתי קודם, אבל היה די ברור שעדיף להתחיל עם האחד הקליל יותר. אני מקווה שתיהנו גם מזה.

התקווה האחרונה
ספוילרהצג
קול פסיעות הפר את דממת מסדרונות האבן. עקבותיהם של חמישה זוגות רגליים הפריעו את שכבת האבק בת אלף השנים. מבעד לחורים בקירות, בתקרה וברצפה אפשר היה לראות את סופת הבלהות שהקיפה את המקדש, מהתהום שמתחת ועד לשמיים מעל. הכיתובים העתיקים על הקירות הכריזו שזהו המקדש האחרון, לא מזבח כי אם קבר לאלים.
את החבורה הובילה טארא, לפיד בידה, גלימותיה השחורות מתנחשלות סביב רגליה אך לא מותירות שובל באבק. היא ניווטה את החבורה בין פסלים ואחוזות קבר אדירות אל יעדם, גן הדמעות – ומקום משכנו של יצור מיוחד. אחריה פסעו קהארי, האביר, מנסקו, החלקלק, הינדן המוארת וגרהה-סיי מיער העננים. כולם היו חבולים ועייפים מימי המסע, אך עדיין צעדו בעוז. הם לא יכלו להרשות לעצמם לנוח כשכל כך הרבה מוטל על הכף.
טארא עברה בקשת נמוכה והרימה את לפידה. הוא הטיל יותר צללים מאור על האולם הגדול, והיא הורידה אותו באכזבה. “הינדן,” היא אמרה, “אור?”
הינדן צעדה קדימה וסימנה אות מורכבת באוויר. מידה זרם עשן זורח, והיא נשפה עליו ופיזרה אותו בכל רחבי החדר. המילים העתיקות נראו בבירור כעת, וטארא הנהנה בשביעות רצון. “זה המקום,” היא אמרה ביראה והצביעה אל הדלת היחידה, בקצה השני של האולם. “מעבר לדלת הזו נמצא גן הדמעות - “ היא נשמה נשימה עמוקה - “וחד הקרן.”
היא כיסתה את ידה בשכבה דקה של ערפל שחור וכיבתה את הלפיד שלה. “חכו לי כאן,” היא אמרה. “רק אחד רשאי לחזות בו ולבקש את המשאלה.”
לפתע דבר מה קר הוצמד לצווארה. היא סובבה את ראשה אל קהארי שאחז ביציבות בחרבו הכסופה. כולם קפאו.
“אתה, קהארי?” טארא שאלה לבסוף, אכזבה בקולה. “לא חשבתי שאתה תהיה מי שיבגוד בממלכה בשביל טובתו האישית.”
“לא טובתי האישית,” קהארי אמר, פניו חרושות הקמטים עצובות. “טובת הכלל. אני הולך לבקש מחד הקרן לעצור את המוות.”
“טיפש!” טארא התיזה. “אף אחד, אפילו לא חד הקרן, לא יכול להעניק משאלה כזאת!”
“משאלה יכולה להיות כל דבר.”
“לא דבר כזה! אם אבקש שהאפלה תיעלם, אתה חושב שכך יהיה? ישנם דברים שלא יכולים להיות! עד כמה שאנו שונאים אותם, איננו יכולים להעלים לא את המוות ולא את האפלה. אנו יכולים רק לשלוט בהם למטרות טובות.”
“ומה אם זה אפשרי?” קהארי שאל בקול נשבר. “ראיתי מוות, טארא. יותר מכפי שאוכל לשאת. בשביל הסיכוי הזעיר שאוכל להיפטר ממנו לנצח, עבור כל העולם, אני חייב לנסות.”
“ותבזבז את המשאלה על הבלים! הממלכה צריכה את המלך שלה, קהארי, ואת זה חד הקרן יכול להעניק! אנחנו חייבים להחזיר אותו לחיים! אנחנו...” טארא עצרה וצמצמה את עיניה. “לאן את הולכת, הינדן?”
הינדן כבר עברה את מחצית הדרך אל הדלת, אך עצרה. “את יודעת לאן,” היא אמרה בשקט.
“היכן שבועותיכם?” טארא צעקה בזעם. “היכן כבודכם? אתם נשבעתם להגן על הממלכה הזו, וכשהיא צריכה אתכם יותר מכל אתם מפנים לה את גבכם!”
“ומהי ממלכה?!” הינדן החזירה בכעס. “אנשים ואדמה! לעולם יש מספיק משניהם, ואם דמם של אלה יתערבב בעפרה של זו, האם העולם יעצור מלכת? לא! שנה תחלוף והכל ישכח! המשאלה הזו יכולה לשמש למטרה גבוהה הרבה יותר.”
“מה את זוממת?” טארא אמרה בחשד.
“חיינו זמן רב בלי האל,” הינדן אמרה בקול סדוק. “אנו זקוקים לו שישוב.”
“האל שלך מת, הינדן.”
“האל שלי כלוא!” היא צעקה. “הוא נשלח אל מעבר ללילה, אבל עכשיו כל אל ששטם אותו מת וחתום בקבר-כלא משלו! אנו צריכים אותו, טארא!” ובאור העשן הרך הם יכלו לראות את הדמעות נוצצות בעיניה. היא לחשה: “אנו כל כך אבודים בלעדיו.”
“אם נילחם על המשאלה, נעשה זאת כאנשי כבוד,” טארא אמרה בקור. “כל אשר לא חושק בה, שיעזוב.”
גרהה-סיי לקח צעד אחורה, ועצר. אף אחד אחר לא זז.
“גר?” טארא שאלה בהפתעה.
“אין לי משאלה. אבל אני לא עוזב בלעדייך,” הוא אמר בשקט.
“מנסקו?”
“יש לי משאלה,” הוא אמר בעצב. “אבל איני יכול לחלוק אותה.”
“לא,” טארא אמרה נחרצות. “אם אתה רוצה את המשאלה, אתה חייב לחשוף את ליבך. זה לא דבר שאתה רשאי להסתיר, מנסקו.”
הוא שתק. היא הביטה בו בעיניים קשות. בקול שהדהד עם נהמות שטנים שחורים, היא פקדה עליו: “דבר!”
“אני רוצה לדעת מי היה אבי!” מנסקו התפרץ. הם הביטו בו בהלם. “זה כל מה שחשוב לי,” הוא אמר בכאב. “זה תמיד היה כל מה שחשוב לי.”
“ואתה תקריב את כל הממלכה – את כל האנשים האלה רק בשביל התשובה האחת הזאת?” טארא שאלה בחוסר אמון.
“כן,” מנסקו אמר בנחישות, “בשביל התשובה לחיי, כן.” הוא לא הסיט את מבטו משלה.
“יהי כן,” טארא אמרה וצעדה לפינת האולם. שלושת האחרים הלכו לפינות משלהם, וגרהה-סיי הביט מהפתח.
המתחרים הביטו זה בזה בחשש, חוץ מטארא. היא עצמה את עיניה, וכשפקחה אותן הן היו שחורות.
“אחאאשטאהאן!” היא סיננה בשנאה ומחאה את כפיה אל הינדן. הינדן הקיפה את עצמה בטבעת של אור, אבל הטבעת הצליחה רק בקושי להדוף את גלי החושך שהתנפצו עליה מכל עבר. מנסקו רץ אל טארא, סכיניו בידיו, אבל היא שקעה בתוך צל והופיעה מאחורי הינדן. הינדן ניסתה להדוף את טארא אבל זו שיסעה את מגן האור שלה בלהבים אפלים. נואשת, הינדן שילחה שני חוטי אור שצללו לתוך הסכינים של מנסקו והציתו אותם באש לבנה. הוא החל לפלס את דרכו דרך נחשולי האפלה, קוצץ אותם לחתיכות.
אבל ברגע שבו דעתה של הינדן הוסחה טארא צללה קדימה וניפצה את המגן. היא שלחה יד לתוך ליבה של הינדן והינדן צרחה, צרחה כשעורה הוכתם בשחור ועיניה דיממו. טארא, פניה מעוותות בכעס, שלפה את ידה והינדן צנחה ללא רוח חיים.
מנסקו זינק קדימה, מרקד ומתפתל, סכיניו עדיין מאירים למרות שהינדן נפלה. טארא העיפה בו מבט מזלזל, שקעה שוב לתוך הרצפה והופיעה במרכז החדר. היא החלה להניע את זרועותיה בתנועות מעגליות והחשכה החלה לזרום למערבולת סוחפת שעטפה את כל החדר. מנסקו ניסה להתחמק, לברוח, אבל הוא נתפס בה וטארא ריסקה אותו בכוח אל הקיר. הטיח העתיק התפורר ומנסקו נזרק החוצה. הוא נפל בתוך שברי אבנים ואבק, צועק ביאוש, לתוך התהום שמתחת למקדש. סופת הבלהות קרעה את בשרו מעצמותיו.
בעיניים איומות טארא סרקה את החדר, מחפשת את קהארי, יריבה האחרון.
ומאחוריה הוא שיסף אותה פעם אחת בחרב הכסף שלו.
טארא כשלה קדימה בתדהמה. האפלה שמילאה את החדר נרעדה והחלה להתפורר. קהארי הרים את חרבו ושיקע אותה בגבה, והיא נפלה.
טארא!” גרהה-סיי צעק באימה ודהר קדימה. תוך כדי ריצה הוא הפנה את עיניו הפעורות לקהארי וגופו השתנה ותפח. קהארי הרים את חרבו בהיכון, אבל כשגרהה-סיי הגיע אליו הוא כבר היה מפלצת איומה. בטפרים גדולים כסכינים הוא קרע את יד החרב של קהארי מגופו ואז תפס אותו וריסק אותו אל הרצפה. רגע אחר כך הוא היה שוב עצמו וכרע ליד טארא, חסר מילים.
היא הביטה מעלה בעיניים פעורות. מפצעיה לא זרם דם אבל היא הייתה מתה, מתה כמו כולם. גרהה-סיי אחז בה ברעד וזעק, אך לא היה מי שישמע את קריאתו. הוא חיבק אותה בזרועותיו ובכה, אך אף אל לא ענה לתפילותיו.
אז הוא נזכר. הוא הרים את מבטו אל הדלת הקטנה, התמימה, שבקצה האולם. טארא תכעס עליו, אבל לפחות היא תהיה. הוא הרים אותה בזרועותיו וכשל אל הדלת.
הדלת הייתה עשויה מאבן, ונפתחה לאט כל כך. גרהה-סיי דחף ודחף עד שהסדק היה רחב מספיק. הוא משך את גופה של טארא פנימה.
עצים אפרוריים צמחו מתוך דשא חיוור ושרכים כהים טיפסו על הכל. פרחים לוהבים זהרו על פני העשב כמו גחלים בתוך האפר. השקט היה מוחלט, ואפילו צלילי סופת הבלהות לא חדרו לתוך הגן. במרכז נחה גולגולת מבריקה, וקרן יחידה מזדקרת ממצחה.
גרהה-סיי נפל על ברכיו והביט בה בחוסר אמון. הוא רצה לבכות, אבל עיניו לא יכלו להזיל עוד דמעות. הוא נפל קדימה, ללא כוח בגופו, והביט פעם אחרונה בגולגולת של חד הקרן. “כמובן,” הוא לחש, ודמם.
הערות, הארות, כבשים מכל הגדלים וגם סתם תגובות "יו, מגניב!" יתקבלו בברכה.

אגב, אני סקרן - מה האורך המתאים לסיפור לאתגר, לדעתכם? בשבילי זה 400-800 מילים, אבל אני שוב ושוב מגזים ועובר את האלף. סיפורים באורך כזה מפריעים לכם, או שלא באמת אכפת לכם?
איתיליבנה כתב:מצאתי את הטיעון המוחץ שמוכיח את הוגנות הנזיר: כל המקצועות בסל"ש מאוזנים, וויזארדס דאגו לזה, אבל לנזיר יש "איזון" כמיומנות מקצוע!
סמל אישי של משתמש
Nextorl
The Crescent Archmage
הודעות: 8014
הצטרף: 31 יולי 2011, 13:37
מיקום: סרמיאת, עולם המערכה הביתי שלי

Re: [סיפור][אתגר כתיבה 22] התקווה האחרונה

שליחה על ידי Nextorl » 21 דצמבר 2015, 23:39

מגניב, אהבתי. היו כמה דברים שצרמו לי, אולי אם הרווח היה יותר גדול בין פסקאות זה היה יותר נוח, אבל זה כבר משהו אחר.
אהבתי את הסוף במיוחד, לאו דווקא את הטוויסט אלא מה שמוביל לו. ובנוגע לאורך המתאים- אני בדר"כ כותב משהו באורך של עמוד וחצי, אבל לפעמים זה גולש לשני עמודים. זה לא מפריע כל עוד הסיפור מעניין לדעתי.
"Honor is dead, but I'll see what I can do."
Kaladin Stormblessed
סמל אישי של משתמש
ת'ור
The Thundering Archmage
הודעות: 5127
הצטרף: 03 יוני 2008, 18:21
מיקום: I have NOOOOOOO idea

Re: [סיפור][אתגר כתיבה 22] התקווה האחרונה

שליחה על ידי ת'ור » 22 דצמבר 2015, 00:27

תודה על התגובה. מה צרם לך? או שזה היה רק במבנה של הסיפור?

עמוד וחצי של איזה גודל טקסט? זו הסיבה שאני בד"כ מודד במילים, זה מדד שלא צריך עוד מידע.
איתיליבנה כתב:מצאתי את הטיעון המוחץ שמוכיח את הוגנות הנזיר: כל המקצועות בסל"ש מאוזנים, וויזארדס דאגו לזה, אבל לנזיר יש "איזון" כמיומנות מקצוע!
סמל אישי של משתמש
Nextorl
The Crescent Archmage
הודעות: 8014
הצטרף: 31 יולי 2011, 13:37
מיקום: סרמיאת, עולם המערכה הביתי שלי

Re: [סיפור][אתגר כתיבה 22] התקווה האחרונה

שליחה על ידי Nextorl » 22 דצמבר 2015, 00:57

המבנה צרם לי, הסיפור עצמו היה מעולה.
ובנוגע למדידת גודל- יש לך נקודה. עמוד וחצי בגודל גופן 11 עם arial, או במספרים: 826 לסיפור האחרון שלי, זה שלפניו 916 והסיפור הארוך ביותר שלי לאתגר היה... בערך 1500 מילים?
"Honor is dead, but I'll see what I can do."
Kaladin Stormblessed
פלדריק
הודעות: 6643
הצטרף: 14 ינואר 2008, 17:13

Re: [סיפור][אתגר כתיבה 22] התקווה האחרונה

שליחה על ידי פלדריק » 25 דצמבר 2015, 09:43

סיפור חזק, פנטזיה קלאסיץ ואם זאת מגניבה. הסוף לא הפתיע אותי, אם כי היה נחמד. אני דווקא חושב שהיה מעניין לראות מה קורה לו היה מחיה את טארא.
פלדריק היה השם של הדב''ש הראשי בהרפתקה הריאשונה שלי

שנים לאחר שיצרתי את המשתמש התגלו ממצאים שהוכיחו שהשם היה בכלל פלריק...
סמל אישי של משתמש
ת'ור
The Thundering Archmage
הודעות: 5127
הצטרף: 03 יוני 2008, 18:21
מיקום: I have NOOOOOOO idea

Re: [סיפור][אתגר כתיבה 22] התקווה האחרונה

שליחה על ידי ת'ור » 25 דצמבר 2015, 10:20

תודה על התגובה.
איתיליבנה כתב:מצאתי את הטיעון המוחץ שמוכיח את הוגנות הנזיר: כל המקצועות בסל"ש מאוזנים, וויזארדס דאגו לזה, אבל לנזיר יש "איזון" כמיומנות מקצוע!
סמל אישי של משתמש
גנרל אסדת'!
הודעות: 537
הצטרף: 29 אוגוסט 2015, 19:47
מיקום: Somewhere in Nevada...

Re: [סיפור][אתגר כתיבה 22] התקווה האחרונה

שליחה על ידי גנרל אסדת'! » 25 דצמבר 2015, 11:24

הארה מובילה לנירוואנה.
נירוואנה מובילה לשלווה.
שלווה מובילה למנוחה.
מנוחה מובילה לחוסר מעש.
חוסר מעש מוביל לעצבנות.
עצבנות מובילה לכעס.
כעס מוביל לשנאה!
שנאה מובילה לכאב!
כאב מוביל לסבל!
סבל מוביל לצד האפל!
מי אני? לך תדע. מילולית. לך לכתובת הזאת ואתה תדע.
סמל אישי של משתמש
ת'ור
The Thundering Archmage
הודעות: 5127
הצטרף: 03 יוני 2008, 18:21
מיקום: I have NOOOOOOO idea

Re: [סיפור][אתגר כתיבה 22] התקווה האחרונה

שליחה על ידי ת'ור » 25 דצמבר 2015, 11:31

...מה הקשר?
איתיליבנה כתב:מצאתי את הטיעון המוחץ שמוכיח את הוגנות הנזיר: כל המקצועות בסל"ש מאוזנים, וויזארדס דאגו לזה, אבל לנזיר יש "איזון" כמיומנות מקצוע!
סמל אישי של משתמש
גנרל אסדת'!
הודעות: 537
הצטרף: 29 אוגוסט 2015, 19:47
מיקום: Somewhere in Nevada...

Re: [סיפור][אתגר כתיבה 22] התקווה האחרונה

שליחה על ידי גנרל אסדת'! » 25 דצמבר 2015, 19:05

שאמרת "הערות והארות" :wink:
מי אני? לך תדע. מילולית. לך לכתובת הזאת ואתה תדע.
סמל אישי של משתמש
Gilthans The Quiet
הודעות: 485
הצטרף: 01 יוני 2003, 21:58
מיקום: ממלכה נשכחת
יצירת קשר:

Re: [סיפור][אתגר כתיבה 22] התקווה האחרונה

שליחה על ידי Gilthans The Quiet » 26 דצמבר 2015, 23:42

סיפור מגניב מאוד! האווירה הייתה מצוינת. אהבתי שהדמות הראשית, ה'טובה', הייתה כוהנת-אופל שכזאת, בעוד הדמויות היותר אנוכיות היו הכוהנת (שאומרת 'אנחנו אבודים' ובעצם מסגירה שהיא אבודה) והאביר (שמוכן להקריב הכל עבור טוב קיצוני ולא ישיג). הכל היה מאוד אמין, חוץ מאולי המשאלה של החלקלק שנראתה לי קצת מוגזמת, אבל לא בצורה שמאוד הפריעה לי. סה"כ הסיפור מצוין, והאווירה מההתחלה הלכה עם כל הסיפור בצורה מעולה, למרות שהסוף היה קצת צפוי (ועם זאת זה לא הוריד מערכו).

כמה דברים קטנים שכן הפריעו לי: חד הקרן לא היה מתאים לאווירה. כלומר, המקדש האחרון, קבר האלים, מוקף בתהום הנשייה, ובמרכזו - חד קרן? משהו שם צרם לי קצת. היה לי גם קצת קשה לעקוב אחרי הדמויות, כי עבר הרבה זמן מהרגע שבו הן הוצגו ועד שכל אחת הציגה את המשאלה שלה. היה עוזר אם היית מוסיף איזה תכונה בולטת, נניח השריון הכסוף של האביר, או המטה המואר של הכוהנת, או משהו כזה. ודבר אחרון: כשהאביר הניח את החרב על צווארה של טארא זה הרגיש קצת לא טבעי, גם כי זה לא אופייני, וגם כי זה לא הסתדר עם מה שקרה הלאה (לאן נעלמה החרב שלו כשהעימות התחיל?).

סה"כ - סיפור מעולה, מאוד אהבתי. גם ממש הורגש הנושא של האתגר השבועי, שלא היה רק משהו רגעי או נקודתי בסיפור אלא ממש היסוד שלו.

עריכה: עכשיו אני שם לב שזה התפרסם עבור אתגר 22, שהיה על משהו אבוד, ולא על אתגר 23, שהיה על בגידה, מה שאומר שזה לא היה מובהק כמו שהיה נראה לי :-D
.and may the grand !MooXooM! above enlighten you...

רשימת כל הסיפורים שפרסמתי בפורום
סמל אישי של משתמש
Gilthans The Quiet
הודעות: 485
הצטרף: 01 יוני 2003, 21:58
מיקום: ממלכה נשכחת
יצירת קשר:

Re: [סיפור][אתגר כתיבה 22] התקווה האחרונה

שליחה על ידי Gilthans The Quiet » 27 דצמבר 2015, 00:24

אגב, בנוגע לאורכי סיפורים - אני מתקשה לבנות את עולם הסיפור והדמויות בצורה שמספקת אותי בפחות מ-800 מילים. שמתי לב שהסיפורים שלי נעים בין 800-1200 מילים, שזה אולי ארוך מדי בשביל חלק, אבל בשבילי זה אורך טוב.
.and may the grand !MooXooM! above enlighten you...

רשימת כל הסיפורים שפרסמתי בפורום
סמל אישי של משתמש
ת'ור
The Thundering Archmage
הודעות: 5127
הצטרף: 03 יוני 2008, 18:21
מיקום: I have NOOOOOOO idea

Re: [סיפור][אתגר כתיבה 22] התקווה האחרונה

שליחה על ידי ת'ור » 27 דצמבר 2015, 15:42

כן, מסתבר שניחשתי את האתגר הבא בטעות.

המקדש וחד הקרן היו די שונים במקור. מעניק המשאלות היה צריך להיות חיה, וחד קרן הייתה היחידה שהתאימה. תכננתי שהוא נעלם ומופיע במקום אחר, אבל אז הוא היה צריך להיות במקום שקשה מספיק להגיע אליו כדי שהוא עדיין יהיה שם. מפה לשם הגעתי למקדש האחרון, ואני מודה שלא חשבתי מחדש על איך חד הקרן משתלב בכל העסק. נו שוין.

לגבי הדמויות: כן, חששתי שהן לא מאופיינות מספיק, אבל לא ידעתי איך להרחיב עליהן אז קיוויתי שזה מספיק.

החרב של האביר: אני לא בטוח מה השאלה. היא הוצמדה לצוואר של הכושפת אבל אז הם הסכימו להילחם בכבוד וכל אחד הלך לפינה לקראת הקרב. הוא הוריד את החרב והם התרחקו זה מזה.
איתיליבנה כתב:מצאתי את הטיעון המוחץ שמוכיח את הוגנות הנזיר: כל המקצועות בסל"ש מאוזנים, וויזארדס דאגו לזה, אבל לנזיר יש "איזון" כמיומנות מקצוע!

תגובה מהירה


שאלת אימות זו היא אמצעי למניעת שליחה אוטומטית של טפסים על ידי בוטים.
   
שלח תגובה
  • נושאים דומים
    תגובות
    צפיות
    הודעה אחרונה