טוב, בהתחשב בתגובות מסיפורים קודמים אני ניסיתי להיות ברור ויצרתי משהו קצר יחסית, מקווה שזה עבד לי.
קרן דפקה בדלת של בית הוריה. ברוכה הבאה הביתה, היא חשבה לעצמה. עברו מאז חודשיים.
הדלת נפתחה, אמה מסתכלת עליה בפרצוף חשדן.
"טוב, קרן, מה את רוצה?" אמה אמרה לה בלעגנות. העובדה שקרן הייתה פעם רמי הייתה חזקה מספיק כדי שההורים שלה יבעטו אותה מהבית.
"רציתי לחזור הביתה."
"את יודעת מה התנאים, נכון?" כמובן, התנאים- לא רק להיות רמי, אלא גם להתאמן, למצוא חברה, להתחזק במצוות ובאופן כללי להיות גבר גברי לפי המשפחה.
"את לא יכולה לקבל אותי? אתם לא יכולים לקבל אותי?"
"אתה לא יכול לקבל את איך שנולדת?! חתיכת זבל, השקעתי בך את השנים הטובות שלי! שברת את המשפחה! לעולם לא נהיה מה שהיינו קודם, והכל בגללך! אתה שמח עכשיו?!" הדמעות זלגו מהעיניים של קרן.
"כי את לא יכולת לקבל אותי, את קרן, הבת שלך!"
"תמשיך לדבר ואני אביא משטרה." אבא שלה הצטרף למקהלה.
"למה? כי אתם לא יכולים לקבל אותי?"
"כי אנחנו לא רוצים את מי שמכחיש את מי שהוא." אביה סגר את הדלת, ובאותו הרגע, קרן עזבה בדמעות את בית הוריה. כנראה שעד מחר בערב היא תגיע חזרה לתל אביב, למועדון המסריח ההוא לנוער בסיכון. לפחות במועדון ההוא היא יכולה לישון במקום שהוא לא הרצפה הקרה ולאכול ארוחה חמה עם ילדים של מכורים לסמים ומהגרים. גם אם שם היא חטפה התעללות, מה היא הייתה יכולה לעשות? למצוא מקום אחר? להתאבד? מה כבר נותר לה לעשות?
היא הסתכלה על השלט של הבית שלה בפעם האחרונה
"כאן גרים בכיף משה, אליה ורמי". קרן קיללה בשקט את השלט.
"ברוכה הבאה הביתה" היא אמרה בציניות, גוררת את רגליה משם.
הדלת נפתחה, אמה מסתכלת עליה בפרצוף חשדן.
"טוב, קרן, מה את רוצה?" אמה אמרה לה בלעגנות. העובדה שקרן הייתה פעם רמי הייתה חזקה מספיק כדי שההורים שלה יבעטו אותה מהבית.
"רציתי לחזור הביתה."
"את יודעת מה התנאים, נכון?" כמובן, התנאים- לא רק להיות רמי, אלא גם להתאמן, למצוא חברה, להתחזק במצוות ובאופן כללי להיות גבר גברי לפי המשפחה.
"את לא יכולה לקבל אותי? אתם לא יכולים לקבל אותי?"
"אתה לא יכול לקבל את איך שנולדת?! חתיכת זבל, השקעתי בך את השנים הטובות שלי! שברת את המשפחה! לעולם לא נהיה מה שהיינו קודם, והכל בגללך! אתה שמח עכשיו?!" הדמעות זלגו מהעיניים של קרן.
"כי את לא יכולת לקבל אותי, את קרן, הבת שלך!"
"תמשיך לדבר ואני אביא משטרה." אבא שלה הצטרף למקהלה.
"למה? כי אתם לא יכולים לקבל אותי?"
"כי אנחנו לא רוצים את מי שמכחיש את מי שהוא." אביה סגר את הדלת, ובאותו הרגע, קרן עזבה בדמעות את בית הוריה. כנראה שעד מחר בערב היא תגיע חזרה לתל אביב, למועדון המסריח ההוא לנוער בסיכון. לפחות במועדון ההוא היא יכולה לישון במקום שהוא לא הרצפה הקרה ולאכול ארוחה חמה עם ילדים של מכורים לסמים ומהגרים. גם אם שם היא חטפה התעללות, מה היא הייתה יכולה לעשות? למצוא מקום אחר? להתאבד? מה כבר נותר לה לעשות?
היא הסתכלה על השלט של הבית שלה בפעם האחרונה
"כאן גרים בכיף משה, אליה ורמי". קרן קיללה בשקט את השלט.
"ברוכה הבאה הביתה" היא אמרה בציניות, גוררת את רגליה משם.
