יש לנו תגים חדשים בשבילכם!
ההצבעה לגל השני של התגים הסתיימה והתוצאות כאן: תגים למשתמשים - הגל השני זמין עכשיו.
ניתן להוסיף את התגים לפרופיל שלכם דרך לוח הבקרה למשתמש -> פרופיל -> ניהול תגים

[סיפור] [אתגר שבועי 18] למען הבית

דיונים על ספרים, סרטים ועוד - מאסימוב עד מורקוק, מטרייסי והיקמן עד לניל גיימן, בטמן וגם דריזט, ומעבר.
זהו גם פורום הכתיבה שלנו, במה לסיפורים שלכם.
סמל אישי של משתמש
Gilthans The Quiet
הודעות: 485
הצטרף: 01 יוני 2003, 21:58
מיקום: ממלכה נשכחת
יצירת קשר:

[סיפור] [אתגר שבועי 18] למען הבית

שליחה על ידי Gilthans The Quiet » 20 אוקטובר 2015, 14:53

ספוילרהצג
האצבעות שלה פעמו בכאב אל מול המיתר המתוח של הקשת. היא הייתה צריכה לקחת רגע כדי לאפשר לתודעתה להתנתק מהכאב החד באצבעות ולהתמקד במטרה שעמדה מולה. היא אטמה את העולם שמסביבה, עד שלא נותר דבר מלבד שני המטרות שצעדו באיטיות, נושאים את גופה של איילה ביניהם.
לאנה לקחה נשימה עמוקה, ואז הוציאה אותה החוצה באיטיות. עיניה היו ממוקדות. חץ אחד היה דרוך על הקשת, החץ השני היה בין פרקי אצבעותיה, ממתין. השרירים שלה היה מתוחים אבל יציבים. היא חיכתה רגע לפעימת ליבה, ואז שחררה את החץ, לא ממתינה לראות אותו פוגע לפני שדרכה את החץ השני, וירתה אותו מיד אחרי פעימת ליבה הבאה.
היא הרשתה לעצמה רגע כדי להביט על מטרותיה. החץ הראשון חדר היישר דרך העין של האורק, מפיל את הקסדה דרך אחורי גולגלתו. החץ השני חדר היישר דרך שריון העור לתוך ליבו של האורק השני. היא הורידה את הקשת, ובחנה את אצבעותיה. השלפוחיות התנפחו ופעמו בכאב, אבל עדיין לא הזדהמו. תוצאה של שבועות ארוכים מדי שבהם היא השתמשה בקשת מדי יום. היא פלטה אנחה עייפה, וזינקה מטה מהעץ במיומנות מתורגלת, מתגלגלת על הרצפה מכוסת העלים ומתיישרת.
רק כדי להבין שאחד האורקים נעמד על רגליו. ליבה החסיר פעימה כשהוא הסתער, פולט שאגה עצומה ומתעלם מהחץ שבקע מחזהו. לאנה בקושי הספיקה לשלוף את סכין הציד שלה כשהחרב נחתה מולה, מפספסת אותה במספר שיערות. היא זינקה לאחור בתנועות מתורגלות, אבל האורק הסתער קדימה, פונה יחד איתה, לא נותן לה רגע לנשום. אבל היער היה השטח שלה, לא שלו. הוא מעד על שורש לשבריר שנייה, בקושי מסיט את מבטו לפני שהוא מרים את חרבו, אבל זה הספיק ללאנה לכוון. הסכין הוטלה, והחרב הונפה על האדמה בפעם האחרונה, האורק נופל איתה, הסכין בוקעת ממצחו.
לאנה התנשמה, ליבה פועם במהירות. היא לא הייתה מיומנת בקרבות פנים אל פנים. בתור סיירת היער העתיק, היא הייתה ציידת מיומנת, ואומנה בדרכי החנית, הסכין והקשת, אבל מעולם לא הצליחה לקבל את ההחלטות המהירות הדרושות עבור קרב כזה. בדרך כלל היא הסתמכה על בני היער כדי שישמרו על המרחק בינה לבין אויביה: ת'ורוס, הדוב הנאמן שלה, וקריאל, חברה הנץ. שניהם נהרגו מחציהם וגרזניהם של האורקים. הראשון קנה לה את הזמן שהיא הייתה צריכה כדי להמלט, השני נפל כשניסה להעביר אזהרה לטאיוואס על הצבא המתקדם. היא הרגישה חלל ענק נפער בליבה כשהיא נזכרה בקורבנם. היא קפצה את אגרופיה הפצועים, ובפרץ של זעם ירקה על גופתו של האורק על האדמה. היא שנאה את האורקים על שהרגו את חבריה, ועל שגרמו לה להלחם למרות שהאמינה בקדושת החיים. היא חידשה את שבועתה לגרום לאורקים לשלם על כל צעד.
היא הרחיקה את חרבו של האורק והפכה את גופתו. הסכין שלה בצבצה ממצחו,והחץ שלה בקע ישירות מהלב, חודר את השריון כראוי. היא עמדה מבולבלת רגע. היא ידעה שאורק יכול להמשיך לתקוף לכמה רגעים כשליבו פצוע, אבל להמשיך להלחם ככה…
התשובה היכתה בה כמו אלה בפנים. תאוות דם. היא אספה את הסכין שלה בזריזות, ווידאה שהמיתר של הקשת שלה לא נקרע בקרב. היא אספה בחופזה את החצים של האורק השני, מזנקת אל העצים בתנועות מהירות, נעה דרום מזרחה.
זה היה מסוכן, לנוע בכיוון מסלול הצעידה של הכוח האורקי, אבל היא הייתה חייבת לדעת. האורקים היו לוחמים מיומנים בפני עצמם, אבל מה שהפך אותם לצבא מחריד כל כך היה תאוות הדם שלהם. גם תאווה שהם חשו באופן טבעי, אבל גם השפעה של השאמאנים שלהם: כל אדם שנספה בקרב חיזק את כל האורקים בסביבה, והעניק להם את הכוח להמשיך להלחם כשבדרך כלל היו קורסים, נתן לזרועותיהם את הכוח הנחוץ כדי לחדור שריון ולטפס על חומות. ראאק, המצביא האורקי, ידע את זה היטב. לפני שקרב החל, הוא טבח בשבויים שלהם, הופך את הצבא כולו לסערה בלתי ניתנת לעצירה. אם תאוות הדם החלה להשפיע, זה אומר שייתכן שהקרב החל.
היא ראתה בקלות אורק שמסתתר בין העלים, וכיוונה את מסלולה כך שתחלוף בלי שישים לב. כשהיא התקרבה למרכז השיירה, הרעש גרם לליבה לצנוח. קול רטוב של פלדה פוגעת בבשר, לצד צווחות כאב ואימה, מלוות בצחוק הגרגרני של הכוהנים האורקים. היא הספיקה רק לתפוס מבט אחד של השאמאנים מניפים את המצ'טות שלהם לכל עבר, כורתים ידיים מתגוננות, תולשים ילדים מזרועות הוריהם, חרבם מגואלת בדם.
לאנה הייתה צריכה רגע אחרי שהפנתה את מבטה כדי להתעשת. היא הרגישה סחרחורת חזקה, וחולשה בכל גופה. היא חיבקה את העץ בכוח כדי לא ליפול. היא הייתה עייפה, כל כך עייפה… היא רצתה שכל זה פשוט יסתיים. היא רצתה שהאורקים יעזבו את היערות שלה, וייתנו לה לנוח במשך שבוע שלם. היא רצתה לחזור לאמה בטאיוואס ו-
עיניה נפקחו שוב. טאיוואס. היא קמה לרגליה בפאניקה, וזינקה מעץ לעץ, עושה את דרכה אל העץ הכי גבוה בסביבה, הזהירות לעזאזל. היא השתרכה במעלה העץ בפאניקה, מוצאת ענף עבה מספיק כדי לעמוד עליו, מרימה את מבטה מזרחה.
טאיוואס בלהבות. היא הרגישה את ליבה דומם. העיר העלפית העתיקה, על קצהו של היער הקדוש, בוערת ומכוסה באורקים. היא הרגישה את אחיזתה מתרופפת. הכל היה לשווא. הפירות הרעילים בתוך הסלסלות, המלכודות לקבוצות הסיור, הכל היה לשווא. האורקים הצליחו לכבוש את טאיוואס.
לאנה בקושי הבינה מה קרה כשחץ ננעץ סנטימטר מראשה. היא נבהלה כל כך שהיא נעה הצידה ומעדה, נופלת, ידיה מנסות להאחז בענפים ללא הצלחה עד שרגלה נתפסה בין זוג ענפים עבים. היא הרגישה כאב חד כשהקרסול שלה נשבר, והיא צעקה, תלויה הפוכה באוויר. היא בקושי הספיקה להסתכל מסביב כשהאורק שהתחבא על העץ חבט בראשה עם מגנו, והכל התמלא באפילה.
היא התעוררה באוהל, ראשה ורגלה פועמים בכאב. היא ניסתה להזיז את ידיה, וגילתה שהן כבולות. אנקת מחאה ברחה מפיה, והיא ניסתה לפקוח את עיניה הנפוחות. התמונה שמול עיניה שחתה באוויר.
"השבויה שלי התעוררה סוף סוף," היא שמעה קול בשפה המדוברת, המבטא האורקי הגרוני בולט בו. היא הסתכלה מסביב באיטיות. היא זיהתה את חלקו הפנימי של אוהל הפיקוד מהתצפיות שביצעה, עם השולחן הרחב המכוסה במפה, השופרים והחצוצרות המשמשים להעברת פקודות במהלך הקרב. ובמרכז עמד ראאק, בכבודו ובעצמו. המצביא האורקי היה גאוותם הגדולה של עמו, ערמומי וכריזמטי כפי שאחרים מעולם לא היו, מה שאפשר לו להקים את הצבא שאיים על העיר העלפית העתיקה ביותר.
כבש, לאנה אמרה לעצמה בעמימות. הצבא שכבש את העיר העלפית העתיקה ביותר. היא הרגישה את גופה מתמלא בקור מהזכרון.
"עשית לנו הרבה בעיות, עלפית קטנה," הוא המשיך, צועד אליה, שריון הפלדה הענק שלו נוצץ אל מול הלפידים שהאירו את פנים המאהל. "את והחברים שלך הזכרתם לי כמה אני שונא את הגזע הארור שלכם. נלחמים מהצללים, כמו פחדנים, במקום להתעמת בקרב. מקבעים את האורקים באדמות הבלתי פוריות של הערבה, ומנסים למנוע מאיתנו את הזכות להלחם על בית טוב יותר."
הכל חלף על פניה של לאנה מלבד קטע אחד. החברים שלך? האם היו עוד עלפים ביער? היער העתיק היה קדוש, ועלפים מלבדה לא דרכו בו אלא כדי להתפלל.
"אפילו כשהגענו אל העיר העתיקה שלכם, ברחתם במקום להלחם. זה היה טריק נחמד, למלכד את השערים ואת החומות. אבל מלכודות לא יכולות לעצור אורק תאב-דם. ברגע שאתפוס את שארית החברים שלך, אהיה פנוי לצעוד הלאה, אל קיילאס, ולכבוש גם את בירת העלפים. הצבא העלפי הזעום שלכם לא יכול לעצור אותי."
לאנה שאבה את המידע בשקיקה, רגלה פועמת בכאב, וראשה מסתובב. היא לא הרימה את מבטה, חוששת לחשוף את בורותה.
"עכשיו," ראאק אמר, מוציא מחגורתו סכין ארוכה ומשוננת, ומניח אותה על השולחן מולה. "האם את מתכוונת להגיד לי איפה החברים שלך נמצאים, או שאני אזכה להנות מלהוציא ממך את המידע?"
מוחה פעל בקדחתנות. הצבא העלפי עדיין נמצא אי שם. לא הכל היה אבוד עדיין. עם ראאק בראשו, הצבא האורקי היה בלתי מנוצח. בלעדיו הוא יתפרק. הוא יתפצל לחתיכות קטנות שיילחמו אחת בשנייה, ויקרוס תחת ההסתערות העלפית. זה עדיין לא היה לשווא. מאמץ אחרון, לאנה. ואז את יכולה לנוח.
היא מצמצה, והעלתה בראשה את תמונות טאיוואס הבוערת, השבויים הנטבחים. היא עצמה את עיניה, והרגישה את הדמעות ממלאות אותן. "שום דבר לא משנה יותר," היא אמרה, קולה רועד. "טאיוואס נפלה."
ראאק הביט בה בציפייה. "את לא יכולה להחזיר את העיר שלך. אבל את יכולה לזכות במוות מהיר, במקום לצפות בנפילתה של קיילאס מתחת לחרבות השאמאנים. תגידי לי איפה החברים שלך."
היא פקחה את עיניה, ומצמצה, דמעות נופלות, מחזקות את תדמית האישה העלפית החלשה שבה האורקים האמינו. קולה רעד להפתעתה. "אני יודעת איפה המחנה, אבל יכול להיות שהם המשיכו הלאה."
הוא צעד אליה, הסכין בידו, ושחרר את החבלים מידיה בתנועה חלקה. "תראי לי," הוא אמר, מחווה אל המפה.
היא קמה על רגליה באיטיות, מתקרבת אל המפה, בוחנת אותה. היא לקחה נשימה רועדת, ממצמצת דמעות שוב. היא הביטה אליו. "תבטיח שתתן לי מוות נקי. חץ בלב, כיאה לעלפית לוחמת."
"אם המידע שלך אמין," הוא אמר, מניח את הסכין לצידו, הרחק ממנה.
היא לקחה עוד נשימה, ועמדה להניח את אצבעה על המפה, כשהם שמעו את הצעקות. הרעש של מתכת על מתכת לווה אליו, ורגע לאחר מכן האוהל נפתח. "גנרל ראאק!" קרא אורק בפתח. "הצבא העלפי תוקף! הפלוגות אינן ערוכות!"
ראאק הסתובב אליו בסמכותיות, גבו אל לאנה. "תגיד לשאמאנים להתחיל בקורבנות!"
"לא נותרו לנו שבויים, הגנרל! הרגנו אותם כדי לכבוש את טאיוואס!"
"אז שיקריבו אורקים! קורבן של מעטים, למען נצחונו של העם של כולנו. קדימה!" האורק שבחוץ הנהן, ומיהר לרוץ. ראאק התחיל להסתובב, מניח את ידו על קסדתו. "ניסיון מתוחכם, עלפית, אבל-אאאאגגג!"
הסכין ננעצה היישר בתוך צווארו, אבל הוא הסתובב כאילו הוא כלל לא מוטרד, זרועו מונפת בזעם. לאנה בקושי הצליחה להתחמק, צועדת אחורה, אבל שכחה שקרסולה שבור. היא נפלה אחורה בצעקה, נוחתת על הכיסא עליו ישבה קודם לכן. עוד יד הונפה והיא הרגישה את אוזניה מצלצלות, כל צד פניה מאדים. לפני שהספיקה לזוז, היא הרגישה אצבעות מתלפפות סביב צווארה, וגופה עלה לאוויר, מרחף מעל האדמה.
היא הרגישה את האצבעות מתהדקות, תאוות הדם נותנת להם כוח על טבעי. הסחרחורת בראשה הייתה חיה, מסובבת את העולם ומנקדת אותו בכוכבים בוהקים. "בסוף את כן תתרמי למותו של הצבא הארור שלך," ראאק סינן, אצבעותיו מתהדקות. היא הרגישה דם מהמקום בו ציפורניו חודרות דרך עורה, הרגישה את קנה הנשימה שלה מתחיל להכנע תחת הלחץ. היא ניסתה לבעוט, לשרוט את עיניו, אבל הזרוע שלו הייתה ארוכה מדי. החבטות שלה הפכו יותר ויותר איטיות, כמעט כמו מתוך חלום. אצבעותיו התהדקו קצת יותר לרגע, והיא חשבה שזה נגמר. לפתע הוא שחרר אותה, והיא נפלה לרצפה, נאנקת ומשתעלת, שואבת את האוויר היקר לריאות בוערות.
מבין השיעולים שהרעידו את גופה, היא ראתה את ראש החץ בוקע מבין עיניו של ראאק. לוחם עמד בחזית האוהל, לבוש במדים הירוקים הכהים של הסוונראס, מתנקשי הצבא העלפי.
"קדימה, לוחמת צעירה," הוא אמר, מושיט לה את ידו. "טאיוואס נפלה, אבל הקרב רק החל. יש לנו עוד חיים רבים להציל."
הרגיש לי קצת קלישאתי, אבל אני חושב שככל שהייתי דוחה יותר את החזרה לאתגרים זה היה יותר קשה. יצא גם קצת ארוך משתכננתי, אבל בגדר הסביר.

אשמח כרגיל לביקורת וגם סתם מילה טובה/רעה.
.and may the grand !MooXooM! above enlighten you...

רשימת כל הסיפורים שפרסמתי בפורום
סמל אישי של משתמש
ת'ור
The Thundering Archmage
הודעות: 5127
הצטרף: 03 יוני 2008, 18:21
מיקום: I have NOOOOOOO idea

Re: [סיפור] [אתגר שבועי 18] למען הבית

שליחה על ידי ת'ור » 20 אוקטובר 2015, 18:38

ברוך השב לאתגרים. התגעגענו לסיפורים שלך.

הסיפור לא באמת קלישאתי. התפאורה כן, אבל תפאורה מוכרת חוסכת הסברים. אבל הסיפור? "לוחמת בודדה מנסה לפגוע כמיטב יכולתה בצבא שהרג את חבריה". הסיפור סבבה.
מה שכן, *הדמות* די קלישאתית. הסיפור היה יכול להיות הרבה יותר מעניין אם לאנה לא הייתה מחבקת-עצים-שוחרת-שלום שכזו. היא הייתה הרבה יותר מעניינת אם המלחמה הייתה משנה אותה. אצלך לאנה התאימה את עצמה למציאות החדשה, אבל היא לא השתנתה. הייתי רוצה שהיא תהיה פגועה יותר, מיואשת יותר, ולכן אלימה יותר. שהלחימה הממושכת תהרוג את הרחמים והאהבה הטבעיים שלה, תהפוך אותה לפראית יותר, אכזרית יותר. יריקה על גופה זה נחמד, אבל הייתי רוצה לראות אותה בועטת בה, דוקרת אותה שוב, אולי אפילו משחיתה אותה מרוב שנאה.
הסוף קצת הפריע לי. את חוסר הזהירות של ראאק אני יכול לקנות - יש לו דעות קדומות, הוא סומך על תאוות הדם ודעתו הוסחה ברגע מכריע. אבל חבל לי שלא נתת ללאנה לנצח אותו בעצמה. המהירות שבה הלוחם האלפי הגיע לאוהל הפיקוד מוגזמת, והרבה יותר מדי נוחה. הייתי מעדיף שלאנה תנצח אותו בעצמה - שבעיטה ממוזלת תדחוף את הסכין לתוך עצב מרכזי או, אם מדברים על לאנה שהצעתי, שהיא פשוט מתחילה להתפרע. היא חלשה יותר, אבל כל הכעס והשנאה מתפרצים בבת אחת ברמה מפחידה והיא מצליחה להיות זריזה מראאק אפילו עם קרסול שבור.

אגב תאוות הדם, בדרך כלל היא מוצגת כהעצמה פסיכולוגית, אבל כאן נראה שהיא ממש על טבעית. אורקים נהנים ממנה גם אם הם לא יודעים על הקורבנות, ועושים דברים מאוד מרשימים. מזכיר יותר את קשר הציידים מפרידיין מאשר תאוות דם רגילה.
איתיליבנה כתב:מצאתי את הטיעון המוחץ שמוכיח את הוגנות הנזיר: כל המקצועות בסל"ש מאוזנים, וויזארדס דאגו לזה, אבל לנזיר יש "איזון" כמיומנות מקצוע!
סמל אישי של משתמש
Gilthans The Quiet
הודעות: 485
הצטרף: 01 יוני 2003, 21:58
מיקום: ממלכה נשכחת
יצירת קשר:

Re: [סיפור] [אתגר שבועי 18] למען הבית

שליחה על ידי Gilthans The Quiet » 20 אוקטובר 2015, 18:49

ניסיתי לתאר את השינוי שלאנה כדמות עבר מלפני שהמלחמה החלה - עייפה, מותשת, אכזרית בדרכים שלא הייתה בעבר. אולי זה לא עבר מספיק טוב.
לתת ללאנה לנצח הרגיש לי קצת נוח מדי, אבל יכול להיות שזה היה נכון יותר לתת לה להרוג אותו בעצמה. רעיון מעניין.

בכל מקרה, תאוות הדם היא אכן על-טבעית כאן. לא קראתי את ספרי פרידיין, אז אני לא יכול להגיד על ההקשר :-)
.and may the grand !MooXooM! above enlighten you...

רשימת כל הסיפורים שפרסמתי בפורום
dragons
הודעות: 2951
הצטרף: 03 יולי 2013, 08:11
מיקום: ממלכה ג'נרית כלשהי עם רוכבי דרקונים, או סתם מבוך עם קובולדים

Re: [סיפור] [אתגר שבועי 18] למען הבית

שליחה על ידי dragons » 24 אוקטובר 2015, 20:29

הסיפור היה טוב, במיוחד אהבתי את הרעיון של תאוות הדם- שאיך שקראתי הוא צעק לי משהו מכאני במו"ד, אבל תואר סיפורית בצורה מאוד משכנעת וטובה. לא הפעם הראשונה שהאלמנט הזה מופיע בסיפור שלך, ואני תמיד נהנה ממנו.

הבעיות שהיו לי עם הסיפור הן אכן מה שת'ור אמר- במיוחד הקטע עם הסוף. בדרך כלל אני אוהב את הסוף הטוב המושלם, אבל כאן ממש רציתי שהיא תיקח את ראאק איתה, ולא סתם בפגיעה עם מזל, אלא בהתגוששות פראית וברברית, שבו לה יש סכין ולו יש כוח פיזי, ושניהם קורעים אחד את השני לגזרים. זה יכול להשתלב גם עם הזעם שת'ור הציע.

ככה הסיפור יצא טוב, אבל אכן קצת קלישאתי.
Protoss! Battle.net- DukeDragon#1236
שיא ההקפצות של הפורום שיא ההקפצות של הפורום- שתיים עשרה שנים ועוד ארבעה ימים. מישהו היה צריך לתעד את זה.
צוות טייפון

תגובה מהירה


שאלת אימות זו היא אמצעי למניעת שליחה אוטומטית של טפסים על ידי בוטים.
   
שלח תגובה
  • נושאים דומים
    תגובות
    צפיות
    הודעה אחרונה