דף 1 מתוך 1

[אתגר מס' 17] הזאב ואני

נשלח: 13 אוקטובר 2015, 21:10
על ידי הלדין
הירח המלא מילא את השמיים האפלים ללא כוכב מעל חומת העץ. הצייד הנמיך את הכובע רחב התיתורה השחור שלו בציפייה לאיש הזאב שיבוא. הוא לבש מעיל עליון שחור אך פניו היו בהירות ומוקפות בשיער שחור חלק כמו ידיו. ידיים שהרגו יותר מאיש זאב אחד בחייו. הצייד זכר את ימיו עם חיות פשוטות – ההנאה בפשיטת העור, העונג בהאזנה לתחינותיה של החיה והחדווה שבהרג. ככל שהוא גדל, הוא עבר לחיות גדולות יותר ויותר.

וכך הוא שמע על איש זאב.

העיירה לא הייתה יותר ממקבץ של בתי עץ ציוריים כנגד היער השורקני. התושבים היו אנשים חרוצים וקשי יום שקיבצו מטבע למטבע כדי לשלם לצייד היושב שם. הוא לא רצה שיחשדו שהוא עושה את זה מאותן הסיבות שאיש הזאב צד ביער כל מישהו שהתרחק מהמרחב המוגן של העיירה או של שיירת הקרונות הכהים. הצייד דרך רובה – קליעי הכסף שקנה בדרך היו מוכנים לירי. היה זה רובה שבזבז עליו חסכונות של שנה שלמה. רובה שירה בצרורות של חמישה כדורים.

יותר כדורים, תענוג...

"אולי אני צריך פתיון." חשב הצייד לאחר שבילה חצי מהלילה. איש הזאב היה חכם ויראה שהצייד יכול לגבור עליו במטח ירי כסוף אחד.

הוא ירד מחומת העץ לאט במדרגות לעבר בתי העץ הציוריים ודפק על הדלת של משפחת פורצ'ין. על הדלת היה ציור של גפן מתפתלת שדומה היה שהיא זזה כשמר פורצ'ין פתח את הדלת ושאל, בהסתייגות, סוקר את הצייד, "האם אני יכול לעזור לך, אדוני?"

הוא חשב על כל האפשרויות העומדות לפניו ואמר: "אני צריך את עזרתך, אדוני. אני מרגיש בודד על חומת העץ ואשמח לחברתך, מר פורצ'ין."

האיש הזקן בהה בו וניסה לטרוק את הדלת. הצייד תקע את אצבעותיו בין הדלת למר פורצ'ין ואמר: "אצטרך להתעקש על כך שתתלווה אליי לחומת העץ, מר פורצ'ין."

"הזאב." קרא מר פורצ'ין "הזאב!"

והצייד הביט למעלה לעבר זאב שחור שניסה לקפוץ על חומת העץ והחליק בכל פעם מחדש. זה היה מוזר. הצייד החליט לנסות את רובהו החדש ועלה למעלה. הזאב השחור החליק שוב כאילו חומת העץ הייתה יותר ממחסום פיסי עבורו – כאילו היא הייתה עבורו קו גבול.

הצייד ידע עוד לפני שירה בו שלא יקרה כלום. הקליעים נספגו בזאב השחור, אדוות מתפשטות בגופו העצום. הוא שבר ענף כשנחת על האדמה והצייד, אחוז ריגוש, בא בעקבותיו. הוא נאחז בחריצים שבין קורות העץ של החומה וקפץ ברגע שזה היה אפשרי. לא הייתה לו סבלנות להתחיל בציד. ואז הוא הביט לעברו, לעבר עיניים אנושיות קרות שנבטו מתוך גוף אנושי חיוור שבקע מגוף הזאב. ומחשבה פתאומית עברה בראשו: הזאב תמיד תקף מחוץ לעיירה.

הוא חשב שהוא פשוט תוקף את החלשים אך עתה כשהביט לתוך ניבי הערפד החדים, הוא הבין שהשאלה החשובה יותר הייתה איפה. הערפד לא יכל להיכנס בלי רשות לעיירה. הוא הבין שהערפד רצה שהמקומיים יחשבו שהוא איש זאב. כך שבעת הציד, הם יהיו חמושים בכדורים הלא נכונים. והניבים קטעו כל מחשבה, כל רגש וכל הרהור פרט לכאב המייסר בידיעה שהפעם הוא היה הניצוד בציד.

Re: [אתגר מס' 17] הזאב ואני

נשלח: 13 אוקטובר 2015, 21:49
על ידי rui
אהבתי את הסגנון האפלולי, אבל לא הבנתי איך הערפד נכנס לבסוף, אם הוא היה גם הזאב שנשאר מעבר לחומה.

Re: [אתגר מס' 17] הזאב ואני

נשלח: 13 אוקטובר 2015, 23:36
על ידי הלדין
תודה שאהבת.

ערכתי את הקטע כך שיהיה ברור יותר שהצייד יצא החוצה. בכל מקרה, זה היה הרעיון היחיד שלי לטוויסט מהסוג שהוצע באתגר.

Re: [אתגר מס' 17] הזאב ואני

נשלח: 14 אוקטובר 2015, 02:46
על ידי Secret Agent Clank
אהבתי מאוד.
הכתיבה זורמת, קלה לעיכול. אהבתי את ההצגה של הדמות בתחילת הסיפור.

בכל אופן, בקטנה, במשפט "העיירה לא הייתה ממקבץ..." חסרה לך המילה "העירייה לא הייתה יותר ממקבץ בתים..."

Re: [אתגר מס' 17] הזאב ואני

נשלח: 14 אוקטובר 2015, 15:46
על ידי ת'ור
רעיון נהדר. אהבתי. :)

אני מרגיש שאתה מסתדר הרבה יותר טוב עם עולמות פשוטים כמו זה, כך שאתה יכול להתמקד ביצירת האווירה הנכונה בלי לדאוג להסברים. ההסברים שלך בולטים קצת יותר מדי ומפריעים לרצף הסיפורי, ובלעדיהם הכתיבה הטובה יכולה לזהור.

Re: [אתגר מס' 17] הזאב ואני

נשלח: 14 אוקטובר 2015, 20:08
על ידי הלדין
תודה על התגובות.

גם אני מרגיש כמוך לגבי אקספוזיציה אבל היא רע הכרחי אם אני לא רוצה לכתוב למגירה.

Re: [אתגר מס' 17] הזאב ואני

נשלח: 17 אוקטובר 2015, 22:37
על ידי dragons
שכמר פורצ'ין שואל "אני יכול לעזור לך, אדוני?" סימן השאלה חסר, ובמקום יש נקודה. זה בלבל אותי לכמה רגעים.
חוץ מזה אהבתי את הסיפור. הפסקה האחרונה מרגישה קצת כמו הסבר בדיעבד שאני לא חושב שהוא נחוץ ופוגע בזרימה של הסיפור- די ברור למה הוא התחפש לאיש זאב, והאקספוזיציה המיותרת פוגעת באווירה.
חוץ מזה אהבתי את הסיפור, במיוחד כי בהתחלה חשבתי שהצייד הוא זה שלא עומד בציפיות כי הוא עושה את זה לכיף, ואז התברר שזה הערפד.

Re: [אתגר מס' 17] הזאב ואני

נשלח: 17 אוקטובר 2015, 22:59
על ידי הלדין
תודה על התגובה :D

Re: [אתגר מס' 17] הזאב ואני

נשלח: 20 אוקטובר 2015, 13:08
על ידי Gilthans The Quiet
בהחלט אהבתי את הסיפור! גם הקונספט של צייד השדים שיותר גרוע מהשדים שאותם הצד היה פשוט מעולה, וקצת חבל לי שהוא לא פותח קצת יותר. לא כי זה היה באמת חסר בסיפור, אלא כי פשוט אהבתי אותו מאוד :) יכול להיות שאגנוב את הרעיון לאחד הסיפורים שלי.
גם הערפד שמתחזה לאיש זאב כדי להוליך ציידים שולל היה מוצלח ומפתיע.
אני כן מרגיש שהייתה חסרה עריכה לסיפור. הכתיבה זרמה, אבל היו הרבה משפטים שלא התקמפלו לי בראש, והייתי צריך לדלג עליהם במחשבה של 'טוב נראה לי שהבנתי למה הוא מתכוון'. זה הפריע לקריאה, ולדעתי זה נטו מחסור בעוד מעבר או שתיים על הסיפור.
סה''כ באמת אהבתי!

Re: [אתגר מס' 17] הזאב ואני

נשלח: 20 אוקטובר 2015, 23:37
על ידי הלדין
תודה שאהבת.