הושלם שדרוג תחזוקה לפורום
שדרגנו את הפורום לגרסה עדכנית של PHPBB. אם אתם נתקלים בבעיות, זה המקום לדווח: שדרוג תחזוקה לפורום - ספטמבר 2019
בנוסף אנו שוקלים בטווח הארוך יותר לשדרג את מערכת הפורומים למערכת מודרנית יותר ונשמח לשמוע את דעתכם. זה הנושא בו אנחנו מציגים אפשרויות שונות: אז EnWorld עדכנו את האתר שלהם

[סיפור] [אתגר שבועי 6] טבעו של אדם

דיונים על ספרים, סרטים ועוד - מאסימוב עד מורקוק, מטרייסי והיקמן עד לניל גיימן, בטמן וגם דריזט, ומעבר.
זהו גם פורום הכתיבה שלנו, במה לסיפורים שלכם.
סמל אישי של משתמש
Gilthans The Quiet
הודעות: 488
הצטרף: 01 יוני 2003, 21:58
מיקום: ממלכה נשכחת
יצירת קשר:

[סיפור] [אתגר שבועי 6] טבעו של אדם

שליחה על ידי Gilthans The Quiet » 11 יולי 2015, 02:30

באיחור לא כ"כ אופנתי... הנה מה שכתבתי עבור האתגר הקודם.
הכתיבה התארכה יותר משציפיתי, ולא הצלחתי לתמצת יותר.
ספוילר
הצג

קאיירי ניסתה לעצום את עיניה, אבל כאב הראש שלה לא שכך אפילו במעט. היא נשמה נשימה עמוקה, ופלטה אנקה קטנה של כאב. ת'אראס הביט בה בסקרנות, הברדס של גלימתו מכסה את פניו לחלוטין, מלבד זוג נקודות אדומות במקום בו היו עיניו. הוא עדיין לא היה רגיל לאור השמש הישיר; כנראה אף פעם לא יתרגל באמת.

"אנחנו הולכים לאלף את הטרולים?" הוא שאל, כשהחווה הייתה מאחוריהם.

"אי אפשר לאלף טרולים," קאיירי אמרה בקוצר רוח, מעסה את ראשה.

"זה לא נכון. הדרואו מאלפים אותם דרך קבע. הם משרתי קרב מעולים."

"הדרואו משסים את הטרולים באויבים שלהם. זה לא אילוף, זה אסון טבע בהזמנה."

ת'אראס הנהן, והיסס לרגע. "אז למה אנחנו עוזרים להם?"

"אף אחד לא מכריח אותך להצטרף," קאיירי עקצה. "אתה יכול לזחול בחזרה לשחור התחתון במקום להצטרף אליי."

ת'אראס השתתק לזמן מה, וקאיירי התמלאה באשמה מיד. המבט המבולבל בעיניו גרם לה לרצות לחבוט בעצמה, אבל הראש שלה פעם בכאב כל כך חזק שהעיניים שלה התמלאו בלבן בכל מהלומה, וההתנצלות נתקעה בגרונה. "אני יודע," ת'אראס אמר.

הם צעדו בשקט לעוד כמה רגעים. "לא כל מעשה נבון חייב להיות בעל תמורה מיידית," קאיירי אמרה לתוך השקט. "אין למשפחה הזאת איך לשלם לנו, זה נכון, והטרולים עצמם לא נושאים אוצר." היא הרהרה בכך לרגע. "אבל הילד הזה, הילד הקטן בחווה שהשארנו מאחור. אולי הוא יגדל ויתהה למה אבא שלו בונה כיסאות כל כך לא נוחים, ויחליט ללמוד איך לסתת עץ בעצמו. אולי אחרי זה הוא ילמד איך לגלף, וימשוך  את תשומת ליבו של מגלף-עליון. אולי המגלף יקח אותו לשוליה, ואולי הילד הזה יגדל להיות מגלף-עליון בפני עצמו, שיום אחד יגלף את שריון עץ-הבית שאני אלבש במלחמה הבאה." היא נתנה לשקט להמשך עוד רגע. "ואולי לא. אין לדעת."

"אבל הם חלשים," ת'אראס התעקש. "לתת להם לחיות אומר להנציח את החולשה בעם שלכם. את לא חוששת שהעלפים יהפכו לחלשים, אם אנשים כאלה ימשיכו לשרוד?"

"חוזק וחולשה אינם רק שאלה של לדעת להתגונן בפני טרולים," קאיירי נשפה, הכאב בראשה מתחדד. "העם שלנו יכול להרוויח לא פחות מנפחים, חוואים ופייטנים, אם לא יותר, גם אם אלה לא מסוגלים להביס טרול בעצמם. צריך לוחמים שיגנו על העלפים מפני מתקפות, אבל העם שלנו יתפתח רק אם ישנם אנשים שפניהם אל העתיד."

ת'אראס הרהר בכך למשך זמן מה, והנהן. שתיקה נוספת השתררה, רק קולם של הציפורים המזמרות ממלא את האוויר והולם בראשה של קאיירי. "נצטרך למצוא לי תחפושת חדשה, בקרוב," ת'אראס אמר, ממלא את השקט. "החום בגלימה הזאת בלתי נסבל."

"אתה יודע לעשות משהו חוץ מלהתלונן?" קאיירי התפרצה, מסתובבת להביט בת'אראס ומיד מתחרטת. השינוי בהבעה של ת'אראס היה משונה, ממשועמם לאדיש, אבל קאיירי ראתה אותו והרגישה את האוויר יוצא מריאותיה.

"אני מצטערת, "היא אמרה אחרי רגע, מרימה את ידה אל ראשה. "הגב שלי תפוס, והראש שלי מרגיש כמו קטטה במסבאה של גמדים. לא הייתי צריכה להוציא את זה עלייך."

הוא הביט בה, הנהן, ומשהו נוסף השתנה במבטו. "ממתי הראש שלך כואב?"

"כבר כמה שבועות," היא אמרה. הם היו עסוקים למדי מאז שת'אראס הצית מחדש את מנעול הכוכב, ובזמן שהם ניסו לשכנע את הגמדים לשחרר אותם היא הצליחה להדחיק את הכאבים, אבל עכשיו הם רק החמירו. "כאב חד כזה, הולם, בין העיניים. כאילו אחד הגמדים נכנס לי למוח ומנסה לכרות את דרכו החוצה. ניסיתי כשפי ריפוי רגילים, אבל הם עוזרים רק לכמה רגעים." זה לא היה מפתיע - ריפוי לא יכל להיות יעיל באמת בלי להבין את מקור המחלה.

"אלה האדים," ת'אראס אמר, קולו השקט בטוח. "האדים שנשמת כשהיינו במערה. הם רעילים, אם לא מצטיידים בשיקויים מחסנים לפני כן. כאבי הראש עשויים רק להחמיר."

קאיירי הייתה המומה לרגע, ואז קיללה את עצמה על טיפשותה. ודאי שהאדים במערה היו רעילים - כאבי הראש התחילו מיד כשהיא יצאה. איך היא לא שמה לב לזה? "כמובן," היא אמרה באנחה. עכשיו שידעה מה הגורם, היא בקלות יכלה להכין את הכישוף שירפא את כאבי הראש. "אני כל כך טיפשה. תודה, ת'אראס."

הוא הנהן שוב, ושקט השתרר לכמה רגעים, ממלא אותה באשמה. הוא בוודאי שונא אותי, היא אמרה לעצמה. למה הייתי צריכה להוציא את הכעס עליו? אבל פתאום היא חשבה שהיא זיהתה עיקול קטן בשפתיו. "זה אומר שהפעם את מכינה את ארוחת הערב?"

היא פרצה בצחוק מתגלגל, שמילא את האוויר. "חסרות לך עוד הרבה ארוחות ערב כדי ליישר את ההדורים ביננו, יקירי," היא אמרה בחיוך, והיא הייתה מוכנה להשבע שכאב הראש שכך לחלוטין כשהוא חייך אליה בחזרה.

שלושת העלפים האפלים הניעו את ידיהם בתנועות עקלקלות אבל רגועות. קאיירי זיהתה את השפה האילמת של הדרואו, אפילו אם היא לא ידעה לדבר אותה. העלפים האפלים התמקמו במערה סמוכה לזאת של הטרולים, שאפשרה להם להשקיף על מאורת היצורים, אבל כרגע הם אכלו.

קאיירי נסוגה לאחור, מחוץ לטווח השמיעה שלהם, ואל טווח הראייה של ת'אראס. "מה אתה חושב שהם עושים כאן?"

ת'אראס היסס לרגע, שוקל מה לומר לה, והיא הרימה גבה בכעס. הוא פתח את פיו, אבל היא עצרה אותו. "אל תטרח," היא אמרה בקוצר רוח. "אני יכולה להריח את השקר מהצד השני של המערה." הוא מיהר להשתתק, תבוסה בעיניו השקטות. "אני מניחה שהם כאן כדי לצוד עלפים," היא הרהרה בקול. "הטרולים 'מאולפים', אני יכולה לשער."

ת'אראס הביט בה והנהן. "זה חלק מאלדלי-אוהטה," הוא אמר. "המלחמה האינסופית נגד עלפי השמש."

היא נאנחה, ואז הנהנה. "אנחנו צריכים לעצור אותם ולהרוג את הטרולים האלה," היא אמרה והביטה בת'אראס בדקדוק. הוא הנהן. היא צמצמה את עיניה לרגע, לא בטוחה.

"הם ימשיכו להרוג עלפים," ת'אראס הבהיר. "את הפייטנים והחוואים."

הוא לא שיקר, היא הייתה בטוחה בכך. אבל היה משהו שונה בהבעה שלו, באיך שהוא דיבר. האם הוא באמת ישתף פעולה כנגד עלפים אפלים אחרים?

ודאי שכן, היא חשבה לעצמה. הוא לא היה כמוהם. הוא הבין את המשמעות של לחימה למען מטרה נעלה, כפי שהראה במנעול הכוכב. הוא הבין את חוסר התוחלת במלחמה מיותרת. הוא ידע מה הם תכננו לעשות, והוא היה מוכן לעצור את זה.

היא לא יכלה אלא לסמוך על האינסטינקטים שלה בכל מה שנוגע לאנשים אחרים. היא הביטה בו, והסיטה קווצת שיער חום מפניה. "אני אשנה צורה לעכבר, ואאגף אותם מצידם השני," היא אמרה בבטחון. "כשאשנה צורה בחזרה, הם יפנו אליי וישלפו את הנשקים שלהם. בזמן הזה, אתה תהמם את אחד הלוחמים. אני אשנה צורה למשהו שימושי יותר, ואתקוף את הכוהנת, מה שיכריח את הלוחם השני להגן עליה - נצל את ההזדמנות כדי להמם גם אותו, והכוהנת תיפול בקלות. נשמע טוב?"

ת'אראס הנהן, וקאיירי בחנה את תגובתו שוב. היא חייכה לעצמה, ואז פנתה אל העלפים האפלים.

לא ניתן לחמוק מראיית החושך המושלמת של עלף אפל, אבל הם לא פקפקו לרגע בעכבר שחולף על רצפת המערה. כשהיא הגיע לצד השני, היא לא מצאה מחסה, ושינתה את צורתה בחזרה לעלפית, תנאי הכרחי כדי להשתנות פעם נוספת. עורה בקושי התחיל לשאוב פנימה את הזנב הקירח, כשהכוהנת התרוממה והצביעה עליה בהפתעה. "אלדלי!" היא קראה, בשפה העלפית המשותפת לדרואו ולעלפי השמש.

הלוחמים מיהרו ללקט את חרבותיהם ולהתיישר, וקאיירי ראתה את ת'אראס מתמקם מאחוריהם, ידיו מתנופפות בזמן שהטיל את הכישוף שלו. הכישוף היה אמור לרסק את התודעה של הלוחם באופן זמני, ואדם עם תודעה כל כך חלשה היה נכנס להלם מיידי וארוך טווח.

קאיירי סיימה להפוך לעלפית בדיוק כשהדרואו היו מוכנים לקרב, והיא ראתה את הקליע מתעופף מידו של ת'אראס. אבל הוא חלף על פני ראשם של הלוחמים, על פני ראשה של הכוהנת, והיא הבינה מה מטרתו רק מאוחר מדי.

ההלם היכה בה בכזאת עוצמה שהיא איבדה את הכרתה לכמה רגעים. כשעיניה נפקחו שוב, אחד הלוחמים החזיק את חרבו אל מול פניה, בעוד השני היה עסוק בלקשור את ידיה מאחורי גבה. היא ראתה את ת'אראס עומד לצד הכוהנת, מביט בה, עיניו השקטות מכילות התנצלות אדישה כמעט.

"עלפית טיפשה," הכוהנת אמרה, קולה האכזרי מצליף כמו שוט. היא פנתה אל ת'אראס. "אני מופתעת לראות אותך עדיין חי, מכשף," היא עברה לטון מלכותי. "המשימה שאליה יצאת הייתה מורכבת. לא ציפיתי שהגמדים ייתנו לך לשוב ממנה. אתה תהיה גיבור, כשנשוב לשחור התחתון."

ת'אראס הרכין את ראשו אליה בכבוד, בזמן שאחד הלוחמים חזר לעמוד לצידה של הכוהנת. השפעות ההלם עדיין ריתקו את קאיירי למקומה, אבל גם כשישובו החושים שלה, הייתה חרב לצווארה, וחבלים כבלו את ידיה. "העלפית הצילה אותי," ת'אראס ענה. "היא שכנעה את הגמדים שכוונותיי לא היו פלישה, אלא השלמת המלאכה הקדושה שלהם. הם התרעמו, אבל בסוף הקשיבו לקולה."

הכוהנת נחרה בבוז. "מתאים לעלפים. לחוס על חיי האויבים שלהם ברגע של חולשה. הודות לכסילים כמוה, הדרואו ממשיכים לשגשג בעוד האלדלי דועכים."

"היא לא כסילה," ת'אראס אמר, קולו שליו אבל מבטו חודר. "יש לה תבונה שונה מזאת של הדרואו, אבל יש חן וכוח במעשיה."

המערה התמלאה בשקט, כשכל הנוכחים הביטו בת'אראס בתדהמה. הלוחם שלידו הביט לרגע בכוהנת, שהנידה את ראשה, והוא הרים את ידו בחבטה עוצמתית ששיגרה את ת'אראס לרצפה. "איך אתה מעז לסתור את דברי הכוהנת??"

ת'אראס נשען על ידיו, המום, והרים את ידו כדי לגעת בשפתיו המדממות. הוא הרים את ראשו להביט אל הכוהנת, ואז הרכין אותו שוב. "סלחי לי, גבירתי. שכחתי את מקומי."

הכוהנת נשפה, ואז לקחה נשימה עמוקה. "היית זמן רב הרחק מהדרואו, אז אני אסלח לך על חוסר הכבוד. מעשים כאלה ודאי נפוצים אצל עמי השמש, אבל אתה יכול לראות לאן זה מוביל אותם," היא אמרה, מביטה בקאיירי בחיוך זחוח.

החושים של קאיירי החלו לשוב אליה. היא ניסתה לחשוב על דרך מילוט, אבל היא לא יכלה לעשות כלום מלבד לבהות בת'אראס, ליבה מרגיש כאילו הוא נמעך בעוצמה בתוך בית החזה שלה, משתק אותה לא פחות מהכישוף שהוטל עליה.

ודאי שהוא יבגוד בך, טיפשה, היא אמרה לעצמה. הוא עלף אפל. הוא לא יפספס הזדמנות לקדם את המעמד שלו בקרב הדרואו. הוא בוודאי חשב שהוא יוכל להרוויח משהו מהשהות איתה, אבל הזדמנות כזאת הייתה טובה מדי עבורו. היא ידעה שכל זה הגיוני, שבשורה התחתונה, זה היה הדבר הכי צפוי שהוא יעשה. היא ידעה את זה גם לפני שהיא שינתה את צורתה. אז למה היא העמידה את עצמה במצב הזה?

כי זה לא האדם שרצית שהוא יהיה, היא אמרה לעצמה. רצית שהוא יהיה אדם טוב יותר. אבל זה לא משנה את מי שהוא.

"זרוק אותה אל הטרולים," הכוהנת אמרה ללוחם שהיה לצידה. "הם צריכים לפתח טעם לעלפי-שמש."

הנפילה כשידיה קשורות הייתה קשה, ולמרות שהצליחה ליפול על רגליה, קאיירי הרגישה את קרסולה מתעקם, וראשה הלם ברצפה. היא מיהרה להתהפך על גבה, מרחיקה את עצמה מהטרולים, שהביטו בה במבט טיפש ורעב. היא עצמה את עיניה לרגע, והרגישה את גופה משנה צורה, החבלים שבידיה נקרעים אל מול השינויים, אבל זה היה חסר תועלת. אפילו אם היא הייתה מספיק חזקה כדי להאבק בשלושה טרולים בצורת הדוב שלה, היא לא יכלה לעשות להם נזק משמעותי בלי אש או חומצה. היה לה מספיק משניהם בצידה שלה, אבל זאת נשארה למעלה עם ת'אראס.

היא בקושי הספיקה להתרגל לשריריה העוצמתיים, כשהיא שמעה צווחה מלמעלה, ולפתע ראתה את הכוהנת מוטלת באוויר, אימה בעיניה כשהיא מתרסקת אל מול הטרולים. אחד הלוחמים קילל בעסיסיות, ואז גם גופו התעופף באוויר, פוגע בקיר ונגרר לרצפה.

הטרולים חוסלו בקלות אחרי שהכוהנת ריככה אותם. היא לא החזיקה זמן רב, אבל הצליחה להשאיר מאחוריה מספיק נזק. כל שנותר היה כמה כשפי אש מצידו של ת'אראס, והטרולים לא קמו שוב.

ת'אראס טיפס בזהירות למטה אל קאיירי, שכבר הייתה בחצי הדרך להיות עלפית שוב, ונעמד לצידה, מביט בה במבטו הרגוע. היא לא ראתה אפילו מעט אשמה במבטו, אפילו שבריר של חרטה.

"את בסדר?" הוא שאל, שולח את ידו כדי לבחון את קרסולה. היא נרתעה ממנו אחורה כשהוא ניסה להתקרב, והיא ראתה הפתעה במבטו.

"מה זה היה עכשיו?"

ת'אראס נעמד, והביט בה, מעט מבולבל. "צידדתי בך, בסופו של דבר," הוא הבהיר.

"כן, מאוד יפה מצידך," היא אמרה בכעס. "לזרוק אותי לבור מלא בטרולים ואז במחשבה שנייה לשנות את דעתך."

"בגדתי בכוהנת של לולת' עבורך," הוא המשיך, עדיין נראה מעט מבולבל. "אם הדרואו אי פעם יגלו על כך, אני אהפוך לדריידר." קאיירי שילבה את זרועותיה, והוא נאנח, נושם עמוקות. "סלחי לי, עלפית-שמש. הייתה לי הזדמנות להשיג כוח, וניצלתי אותה. אני לא רגיל ל… השלכות לכך, כאן בעולם העליון."

"ניצלת הזדמנות?" היא אמרה, קולה גובר עם הכעס. "אז ברגע שתבוא לכאן הכוהנת הבאה, אני יכולה לסמוך על סכין חדשה בגב שלי?"

ת'אראס נענע בראשו. "הכוהנת הזכירה לי למה עזבתי את הדרואו, קאיירי. יש תבונה אצל העלפים האפלים, אבל גם אצלך יש תבונה רבה. ההבדל הוא שאת מוכנה לחלוק איתי את התבונה שלך, וללמוד מהתבונה שלי, ובכך לחזק את העמים של שנינו. יש כוח רוב בשיתוף של ידע, גם אם כוהנות הדרואו לא רואות זאת." הוא הביט בה ואז כרע ברך, מניח את ידו על מצחו ומרכין את ראשו. "אני נשבע לך, קאיירי בת ראהאס, שאצדד בך באופן מוחלט, לא משנה מה חומרת המצב. אם אעזוב את שירותך, אני מבטיח לעשות זאת באופן שלא יפגע בך."

קאיירי הביטה בו. היא הכירה את השבועות האלה של הדרואו. היא גם ידעה שאלה שבועות רופפות למדי - הכוהנות שלהם הותירו להם לשבור אותם אם עם הדרואו ירוויח מכך. הכל היה תלוי באם הייתה מוכנה לסמוך על מילתו של העלף האפל.

"קום מהרצפה," היא אמרה באי-נוחות. "אתה ממלא את הגלימה שלך בדם."

ת'אראס התיישר, והביט בה. למה שתסמכי על מילתו של עלף אפל? היא שאלה את עצמה. היא ראתה את עיניו, עכשיו מודאגות, חוששות מתגובתה. כי את מאמינה שהוא יכול להיות אדם טוב יותר?

היא נאנחה, ונענעה בראשה. היא לא יכלה לעשות דבר אלא לסמוך על האינסטינקטים שלה. "בוא נצא מכאן," היא אמרה, פונה אל אור היום. "אתה צריך להתחיל לעבוד על ארוחת הצהריים."

ת'אראס הביט בה, והיא ראתה הקלה בעיניו שעודדה אותה. "את לא חושבת שתורך להכין את האוכל?" הוא שאל, התגרות בקולו.

"אה, ככה זה עובד?" היא הרימה גבה. "אתה דואג לארוחת צהריים עבור שלושה טרולים שאף פעם לא פגשת, אבל בשבילי אתה לא תכין אוכל?"

ת'אראס חייך, וקאיירי לא יכלה שלא לשים לב שכל החששות שלה נעלמו.

אהבתי את הדמויות מהאתגר הקודם (קאיירי ות'אראס), אז החלטתי לנסות עוד סיפור איתם. אשמח לשמוע את דעתכם כמו תמיד!
נערך לאחרונה על ידי Gilthans The Quiet ב 12 יולי 2015, 23:08, נערך פעם 1 בסך הכל.
.and may the grand !MooXooM! above enlighten you...

רשימת כל הסיפורים שפרסמתי בפורום
dragons
הודעות: 2951
הצטרף: 03 יולי 2013, 08:11
תשובות: 1
מיקום: ממלכה ג'נרית כלשהי עם רוכבי דרקונים, או סתם מבוך עם קובולדים

Re: [סיפור] [אתגר שבועי 6] טבעו של אדם

שליחה על ידי dragons » 11 יולי 2015, 18:06

אהבתי איך שהעברת את תחושת השונות בין הדמויות, כשת'אראס לא כל כך מבין את מנהגי העולם העליון.
משהו שקצת לא השתלב לי היה השמות המו"דיים- לולת' ודריידר. אני לא יודע בדיוק להסביר למה, אבל זה הוציא אותי מהאווירה קצת. אם זה היה "הגבירה האפלה\מלכת העכבישים" ו"תועבה\מפלצת" זה היה מסתדר לי יותר.
חוץ מזה הסיפור היה מצוין, עם שני דברים לא ברורים-
הכוהנת נלחמה בטרולים במקום להילחם בקאיירי? אם היא בכל מקרה תמות, למה לא לקחת איתה אלפית שמש?
אני לא מבין איך ת'אראס השיג כוח מניצול ההזדמנות. למה לא ללכת עם התוכנית המקורית?
Protoss! Battle.net- DukeDragon#1236
שיא ההקפצות של הפורום שיא ההקפצות של הפורום- שתיים עשרה שנים ועוד ארבעה ימים. מישהו היה צריך לתעד את זה.
צוות טייפון
סמל אישי של משתמש
ת'ור
The Thundering Archmage
הודעות: 5175
הצטרף: 03 יוני 2008, 18:21
תשובות: 8
מיקום: I have NOOOOOOO idea

Re: [סיפור] [אתגר שבועי 6] טבעו של אדם

שליחה על ידי ת'ור » 12 יולי 2015, 21:08

נחמד. הכימיה בין השניים טובה, גם אם ברור לאן זה מוביל. לא משנה אם לא תיקח את זה לשם, זה עדיין נראה ככה. עדיין, אם זה יקרה, שיקרה לשני אלה. לפחות אני יודע שזה ירגיש טבעי.
הדבר שהכי הפריע לי בסיפור היה הדמות של ת'אראס, אבל זה לא קשור לסיפור אלא להתלבטות אישית שלי. אני לא בטוח איך אני מעדיף לראות אלפים אפלים - גזע כמו כל גזע אחר שפשוט גדל בחברה אכזרית, או שהאכזריות מוטמעת בצורה כלשהי באופי שלהם? האפשרות הראשונה הגיונית יותר, אבל השנייה פשוט מוצאת חן בעיניי יותר. אלפים אפלים מופרדים משאר הגזעים לא בגלל פערים תרבותיים אלא בגלל משהו הרבה יותר עמוק.
אז לפי האפשרות הראשונה, ת'אראס הוא פשוט דרו שחווה יותר מדי מהעולם שמעל והרחיב את אופקיו. הוא לא הפך את עורו לגמרי (דרגונס: הוא באמת בגד בקאיירי, אבל שינה את דעתו חזרה בגלל הכוהנת), אבל הוא בדרך הנכונה. אבל אז הניגוד לאלפים האפלים האחרים חזק מדי, והם מרגישים שונים מהותית מת'אראס. לפי האפשרות השנייה, ת'אראס הוא חריגה אמיתית ויכול להרגיש דברים שדרו רגיל לא מרגיש - אבל אז הייתי מצפה להתנהגות פחות אדישה, שלא מתייחסת בכזו אדישות לרוע.
בשורה התחתונה אין שום בעיה עם הדמות, ואני בטוח שאפשר להסביר בדיוק למה הוא מתנהג איך שהוא מתנהג, אבל הוא פשוט לא מתיישב לי טוב עם העולם ולא משנה מאיזו זווית אני מסתכל.

נטפוק: השימוש באנדרדארק, אחרי שכבר השתמשת ב"שחור התחתון", היה קצת צורם. חריגות ללועזיות שכאלה תופסות לי את העין.
איתיליבנה כתב:מצאתי את הטיעון המוחץ שמוכיח את הוגנות הנזיר: כל המקצועות בסל"ש מאוזנים, וויזארדס דאגו לזה, אבל לנזיר יש "איזון" כמיומנות מקצוע!
dragons
הודעות: 2951
הצטרף: 03 יולי 2013, 08:11
תשובות: 1
מיקום: ממלכה ג'נרית כלשהי עם רוכבי דרקונים, או סתם מבוך עם קובולדים

Re: [סיפור] [אתגר שבועי 6] טבעו של אדם

שליחה על ידי dragons » 12 יולי 2015, 23:16

מסכים עם הנטפוק של ת'ור, שכחתי לכתוב את זה.
ממה שאני הבנתי הדראו מופרדים משאר הגזעים בגלל שלולת' פיתתה אותם בהבטחות כוח לפני עידן ועידנים. האם זה צרוב באישיות שלהם? עם אלה כזאת, סביר להניח. אא"זנ בספרי דריזט הראשונים היו לדריזט מחשבות רבות בנושא. אולי שווה לעיין בהם שוב, בפרקים המוקדמים של הספר הראשון.
Protoss! Battle.net- DukeDragon#1236
שיא ההקפצות של הפורום שיא ההקפצות של הפורום- שתיים עשרה שנים ועוד ארבעה ימים. מישהו היה צריך לתעד את זה.
צוות טייפון
סמל אישי של משתמש
Gilthans The Quiet
הודעות: 488
הצטרף: 01 יוני 2003, 21:58
מיקום: ממלכה נשכחת
יצירת קשר:

Re: [סיפור] [אתגר שבועי 6] טבעו של אדם

שליחה על ידי Gilthans The Quiet » 12 יולי 2015, 23:22

תודה על התגובות :-)
דרגונס - הכוהנת ניסתה להציל את עצמה, והטרולים היוו איום יותר מיידי מקאיירי. היא לא תכננה למות. לא רציתי להתמקד יותר מדי במאורעות האלה, כי הסיפור כבר התארך הרבה מעבר למה שתכננתי.
ת'אראס בהתחלה הצטרף לכוהנת, אבל כשהוא ניסה להתווכח איתה, הוא מיד חטף מכות. זה הזכיר לו מה הסיבה שבגללה הוא הצטרף לקאיירי - קאיירי, בניגוד לכוהנות העלפים האפלים, מוכנה לחלוק איתו את התבונה שלה בתמורה לשלו.

ת'ור - אני שמח שהכימיה עברה, אני די אהבתי אותה בעצמי, זה מה שעשה לי חשק להמשיך את הסיפור הקודם :-)
בנוגע לעלפים האפלים, אני נוטה לחשוב שהאופי הרשע שלהם הוא שילוב של גורמים נרכשים ומולדים. אני לא אוהב את תופעת העלפים האפלים שיוצאים כנגד עמם, ובורחים לעולם העליון - זה לא מתאים לעם הזה. ההבדל בין הקונספט הזה לת'אראס, מבחינתי, זה שת'אראס הוא עדיין רשע. אם זה היה מו"ד, הוא היה Lawful Evil. העניין הוא שמבחינתי, רשע זה לא אומר מנסה לעשות רק דברים מרושעים כל הזמן - זה רק אומר שהוא פועל תחת סטנדרטי מוסר שונים מאלה שאנחנו מורגלים אליהם.
לדוגמה, אדם רשע יהיה מוכן להרוג אדם חף מפשע אם הרווח שווה את זה, אדם טוב לא היה עושה את זה. זה לא אומר שהוא יהרוג חפים מפשע סתם בשביל הכיף (אם כן, אז הוא פסיכופת בנוסף לכל), רק שהוא לא בוחל באמצעים.
כנ"ל העלפים האפלים. אמות המוסר שלהם שונות מאוד, ויושבות עמוק מעבר לקו האפור של טוב ורע. ת'אראס עדיין מאמין באמות המוסר האלה, ולא יבחל באמצעים כדי לקדם את הידע שלו - כמו כשהוא בוגד בקאיירי כשהוא חושב שהוא יכול להרוויח יותר מכך. ה'פער' בינו לבין העלפים האפלים הוא לא במוסר, הוא בכך שהוא מעריך את הידע, ומאמין שניתן להרוויח יותר על ידי חלוקה שלו מאשר אגירה.

בקיצור, גררת אותי לדיון פילוסופי :-)
.and may the grand !MooXooM! above enlighten you...

רשימת כל הסיפורים שפרסמתי בפורום
סמל אישי של משתמש
Nextorl
The Crescent Archmage
הודעות: 8337
הצטרף: 31 יולי 2011, 13:37
תשובות: 47
מיקום: סרמיאת, עולם המערכה הביתי שלי

Re: [סיפור] [אתגר שבועי 6] טבעו של אדם

שליחה על ידי Nextorl » 12 יולי 2015, 23:37

האמת? לא ממש אהבתי את הסיפור. אני אוהב את הדמויות, אבל איך שת'אראס בגד בבת לוויתו ואז חזר אליה הרגיש לי רדוד מדי ומהר מדי. אני חושב שהיה צריך לתת לה להלחם קצת לפני שהכוהנת תיפול או להתמקד קצת יותר בת'אראס.
"Honor is dead, but I'll see what I can do."
Kaladin Stormblessed
סמל אישי של משתמש
Gilthans The Quiet
הודעות: 488
הצטרף: 01 יוני 2003, 21:58
מיקום: ממלכה נשכחת
יצירת קשר:

Re: [סיפור] [אתגר שבועי 6] טבעו של אדם

שליחה על ידי Gilthans The Quiet » 13 יולי 2015, 00:08

במקור תכננתי להוסיף קרב קצר בין קאיירי והטרולים, וגם להציג את הבגידה של ת'אראס מנקודת המבט של העלפים האפלים למעלה. אני חושב שזה היה עוזר לנקודה שאליה אתה מתייחס. הבעיה היא שכאמור הסיפור התארך בהרבה ממה שתכננתי, וגם ככה קיצצתי סצינות שלמות (סצינה בהתחלה שבה הם ביקרו בחווה שאותם הם הצילו למשל). אולי פה באמת הייתי צריך להשקיע קצת יותר מילים.
.and may the grand !MooXooM! above enlighten you...

רשימת כל הסיפורים שפרסמתי בפורום
סמל אישי של משתמש
Nextorl
The Crescent Archmage
הודעות: 8337
הצטרף: 31 יולי 2011, 13:37
תשובות: 47
מיקום: סרמיאת, עולם המערכה הביתי שלי

Re: [סיפור] [אתגר שבועי 6] טבעו של אדם

שליחה על ידי Nextorl » 13 יולי 2015, 00:16

אוקי.
חוץ מזה, אני לא ממש בטוח שיש כאן טעות שנעשתה מאהבה...
"Honor is dead, but I'll see what I can do."
Kaladin Stormblessed
סמל אישי של משתמש
Gilthans The Quiet
הודעות: 488
הצטרף: 01 יוני 2003, 21:58
מיקום: ממלכה נשכחת
יצירת קשר:

Re: [סיפור] [אתגר שבועי 6] טבעו של אדם

שליחה על ידי Gilthans The Quiet » 13 יולי 2015, 00:36

הטעות היא של קאיירי - על שסמכה עליו מספיק כדי לחשוב שישתף איתה פעולה כנגד העלפים האפלים. היא גם מתייחסת לזה במפורש:
ודאי שהוא יבגוד בך, טיפשה, היא אמרה לעצמה. הוא עלף אפל. הוא לא יפספס הזדמנות לקדם את המעמד שלו בקרב הדרואו. הוא בוודאי חשב שהוא יוכל להרוויח משהו מהשהות איתה, אבל הזדמנות כזאת הייתה טובה מדי עבורו. היא ידעה שכל זה הגיוני, שבשורה התחתונה, זה היה הדבר הכי צפוי שהוא יעשה. היא ידעה את זה גם לפני שהיא שינתה את צורתה. אז למה היא העמידה את עצמה במצב הזה?
כי זה לא האדם שרצית שהוא יהיה, היא אמרה לעצמה. רצית שהוא יהיה אדם טוב יותר. אבל זה לא משנה את מי שהוא.
.and may the grand !MooXooM! above enlighten you...

רשימת כל הסיפורים שפרסמתי בפורום
סמל אישי של משתמש
ת'ור
The Thundering Archmage
הודעות: 5175
הצטרף: 03 יוני 2008, 18:21
תשובות: 8
מיקום: I have NOOOOOOO idea

Re: [סיפור] [אתגר שבועי 6] טבעו של אדם

שליחה על ידי ת'ור » 13 יולי 2015, 17:42

ת'אראס ממש, ממש לא מרגיש כמו סדר רע. אולי סדר נייטרלי. בשבילי הוא היה נייטרלי.
רוע, מבחינתי, אומר שלא אכפת לך מאחרים. זה אומר שאין לך מוסר, לא מעניינים אותך חוקים חברתיים אלא אם תיפגע משבירתם, ובאופן כללי אתה אנוכי. ת'אראס לא אנוכי - הוא דואג לקאיירי בכמה מקרים, שואל אם היא בסדר, מתעניין בכאבי הראש שלה. לא ממש אכפת לו מהחוואים, אבל ממנה אכפת לו.
סדר, אולי - אבל הוא מתנהל יותר מדי בחופשיות, מקבל החלטות משמעותיות בקלות רבה מדי. סדר מאמין שהעולם צריך להתנהל לפי חוקים ברורים, וסדר היה בולע את הגאווה ומקבל את המרות של הכוהנת.

עוד שני דברים:
מה בעצם הטעם בכאבי הראש מהאדים הרעילים של קאיירי? בשביל שת'אראס יוכל לעשות משהו בשבילה? הם מרגישים קצת מיותרים.
ת'אראס לא טיפש מספיק בשביל לא להבין למה קאיירי כועסת עליו אחרי הבגידה שלו. הוא מכיר את קאיירי יותר משהיא מכירה אותו, והוא היה צריך להתנצל מיד במקום לחשוב שהיא תבין את זה בלי בעיה.
איתיליבנה כתב:מצאתי את הטיעון המוחץ שמוכיח את הוגנות הנזיר: כל המקצועות בסל"ש מאוזנים, וויזארדס דאגו לזה, אבל לנזיר יש "איזון" כמיומנות מקצוע!
סמל אישי של משתמש
Gilthans The Quiet
הודעות: 488
הצטרף: 01 יוני 2003, 21:58
מיקום: ממלכה נשכחת
יצירת קשר:

Re: [סיפור] [אתגר שבועי 6] טבעו של אדם

שליחה על ידי Gilthans The Quiet » 14 יולי 2015, 11:39

פה אני לא מסכים איתך. אני חושב שגם רשע/טוב אלה לא קיצונים מוחלטים - דמות יכולה להיות טובה למרות שהצילה את עצמה על פני אדם אחר, ודמות יכולה להיות רעה למרות שהיא מגנה על אמא שלה בחירוף נפש. זה עניין של המגמה הכללית, אבל בסוף במציאות אין אבסולוט. ת'אראס דואג לקאיירי, זה נכון, אבל זה בולט בחריגותו, וגם אז הוא מוכן לבגוד בה ברגע הנכון. אין לו רצון לעזור לחוואים, והוא מוכן להרוג את הכוהנת שלו בלי שנייה של היסוס. הוא לא אדם טוב, וקשה לטעון שהוא נייטרלי בעיניי.
בנוגע לסדר, איך שאני רואה את זה ת'אראס מאמין באדיקות בסט של חוקים, ורואה לנכון לעקוב אחרי מי שמביא אותם לידי ביטוי בצורה הטובה ביותר. הוא מוכן גם לפגוע בדמויות סמכוץ, במידה וזה תואם לחוקים כפי שהוא רואה אותם. הוא לא לגמרי follower, ולא לגמרי leader, אלא משהו באמצע, אבל בכל מקרה זה תחת סט החוקים המוגדר.

כאבי הראש נועדו לכמה מטרות: גם כדי לבנות את האינטרקציה בין קאיירי ות'אראס; גם כדי להבהיר את ההבדל בין היחס שת'אראס רגיל לקבל לבין מה שקאיירי מציעה לו (בהתחלה היא מתפרצת עליו, ואחר כך מתנצלת ומוכנה להסביר את עצמה); גם כדי שיהיה ברור שהתרומה בשותפות הזאת היא דו-צדדית: וגם כדי לבסס את העובדה שלקאיירי יש רגשות כלפי ת'אראס (רגשות האשם וכו').
בנוגע לטפשות - איך שאני רואה את זה, מבחינת ת'אראס הבגידה שלו הייתה כמעט מובנת מאליה, אבל בפני עצמה הוא היה מנחש שזה יכעיס את קאיירי. העובדה שהוא בגד שוב בחזרה לצד שלה מבחינתו הייתה כל כך אמיצה ולא טריוויאלית, שהוא חשב שזה מבטל לחלוטין את עצם העובדה שהוא בגד בה. כלומר, בעיניו, כל אחד היה בוגד בקאיירי במצב הזה, אבל לא כל אחד היה חוזר לצד שלה בסוף.
.and may the grand !MooXooM! above enlighten you...

רשימת כל הסיפורים שפרסמתי בפורום

תגובה מהירה


שאלת אימות זו היא אמצעי למניעת שליחה אוטומטית של טפסים על ידי בוטים.
   
שלח תגובה
  • נושאים דומים
    תגובות
    צפיות
    הודעה אחרונה