יש לנו תגים חדשים בשבילכם!
ההצבעה לגל השני של התגים הסתיימה והתוצאות כאן: תגים למשתמשים - הגל השני זמין עכשיו.
ניתן להוסיף את התגים לפרופיל שלכם דרך לוח הבקרה למשתמש -> פרופיל -> ניהול תגים

[סיפור][אתגר כתיבה 7] החום והזעם

דיונים על ספרים, סרטים ועוד - מאסימוב עד מורקוק, מטרייסי והיקמן עד לניל גיימן, בטמן וגם דריזט, ומעבר.
זהו גם פורום הכתיבה שלנו, במה לסיפורים שלכם.
סמל אישי של משתמש
ת'ור
The Thundering Archmage
הודעות: 5125
הצטרף: 03 יוני 2008, 18:21
מיקום: I have NOOOOOOO idea

[סיפור][אתגר כתיבה 7] החום והזעם

שליחה על ידי ת'ור » 09 יולי 2015, 13:08

החום והזעם
ספוילרהצג
האם אי פעם תהיתם איך נראות פיות? האם הבטתם אל הצללית הכהה של היערות שבאופק וחשבתם מה הן עושות שם כל הזמן? ובכן, לא, כמובן, כי אתם חושבים בעיקר על איך להתרחק מהן, אז כל עוד הן מעסיקות את עצמן אתם מרוצים. לעולם לא תצטרכו לשאול אם הן נפטרו מכם כי הייתם חסרי תועלת או מסיבה אחרת לגמרי. שאלה לא טובה, אם כן. אולי זאת:
האם אי פעם הרגשתם *רעב*?
לא לאוכל, אני כמעט ולא צריך אוכל. למשהו אחר. לתהילה, אולי. לאהבה. או לכאב. במיוחד לכאב.
כאב הוא מה שחשבתי עליו כשעמדתי בפתח הארמון הקטן של צור-גחל, אבל אם להודות על האמת, אני חושב על כאב רוב הזמן. בגדי השגריר עקצצו על עורי, למרות שנפטרתי מרוב העיטורים, והשומרים הרימו את חרבותיהם לכבוד המלווה שלי. השגריר האמיתי כבר נפח את נשמתו, אי שם באחד המרתפים, ועכברושים כבר הודו על ארוחתם. בתחילת היכרותנו השגריר לא היה מרוצה מהגורל הצפוי לו, אך כשהמוות הגיע הוא כבר שמח עליו. עד אז שפתיו השסועות פלטו כל מה שהייתי צריך לדעת.
הובלתי במסדרונות, הוכרזתי, הוכנסתי לאולם. המלך – שכן צור-גחל טענה למלוכה למרות גודלה הזניח – ישב בראש השולחן ומלכתו לצידו, ולידם נסיך הכתר ונסיכתו, הנסיכה אחותו, המבקש המלכותי בבגדיו האפורים, ושאר אצילים ואנשי חצר. מקום מיוחד נשמר בשבילי, או אם נדייק, לשגריר, ואני הובלתי אליו אחר כבוד והארוחה החלה.
זה היה עיסוק משמים בהחלט, הארוחה הזאת. המלך דיבר רק על התוכניות לעתיד, לאור הברית הקרובה עם רום-אור. הוא הגזים בחשיבות שהוא ייחס לעירו, אבל אני שימנתי אותו כפי הנדרש. בין לבין שוחחתי עם הנסיך ועם המבקש, ובלי שישימו לב הוצאתי מהם את כל הפרטים הדרושים לי. בקושי הייתה לי שהות לאכול, מה שהיה אולי מפריע לשגריר עב הבשר, אבל כאמור אני איני מוטרד מצרכים ארציים שכאלה.
לאחר הארוחה הגיע עת השיחה החברתית, וכולנו עברנו לחדרי האירוח המקושטים יתר על המידה. בתחילה התנהגתי כראוי, התוודעתי למגוון אנשים חשובים, או לפחות חשובים בעיני עצמם. לאחר מכן החלקתי בקלילות למסדרון שהוביל מאחד החדרים הקטנים יותר. שם החלפתי את פניי. נסיך הכתר נראה מגוחך בבגדי השגריר, אך במסדרון החשוך לא היה אפשר לראות מספיק. חיכתי בפתח המסדרון עד שאשתו של הנסיך עברה לידי ומשכתי אותה אל האפלה.
“השיחות האלה תמיד נמשכות יותר מדי,” לחשתי לה, אך היא שמעה רק את קולו של הנסיך.
“אנחנו צריכים לחזור,” היא ענתה בהיסוס. היא הייתה אשה עדינה ועכברית, אך בוודאי הייתה לה משפחה חשובה כלשהי.
“מי ישים לב שהלכנו?” אמרתי, וידי ליטפה את גבה. רכנתי קרוב יותר. “רציתי לנצל את הערב כדי סוף-סוף לבלות איתך קצת זמן.”
“שתית?” היא תהתה. את הריח שנדף מפי השגתי בגרגור כמה משקאות.
“אולי,” עניתי. “גם אני צריך לנוח מדי פעם. עכשיו בואי. יש לנו זמן לפני הנאום של אבי.”
מצאנו חדר לא רחוק משם, והיא לא שמה לב שהשארתי את צעיפה משתרבב מתחת לדלת, להקל על החיפוש. היא הייתה רוצה מיטה, אך ספה הספיקה לצרכינו ואז הרצפה הספיקה לצרכינו. היא לא שמה לב. היא אפילו לא שמה לב כשגופו המוצק של נסיכה התחלף בגופו עב הבשר של השגריר. אבל היא בהחלט שמה לב כשהדלתות נפתחו והנסיך עמד בפתח, משרת נושא מנורה לצידו, ועיניו התרחבו בהפתעה וזעם. האימה על פניה הייתה מתוקה כל כך.
“שומרים!” הוא קרא, ולפני שאפילו הספקתי להתרומם הם קרעו אותי מאשתו המבולבלת והמפוחדת. “זרקו אותו לצינוק!”
“אני דורש את הצדק הראשון,” אמרתי במהירות. הוא קפא במקומו.
“הוא אינו נהוג אצלנו,” הוא סינן.
“הוא נהוג ברום-אור,” עניתי. “אנחנו בברית, אתם מחויבים לתת אותו.”
“בסדר גמור!” הוא ירק וצעד משם בכעס. “הובילו אותו לחדריו. מחר אעניש אותו על כבודה של אשתי.”

למחרת בצהריים נצבנו זה מול זה, חרבות בידינו. הוא היה מאומן וזועם. אני הייתי שגריר שמנמן. בכוח הרצון האדיר שלי הצלחתי להתאפק לא לחייך.
הוא פתח, ובשתי מהלומות זרק את חרבי לקצה הזירה. אני ברחתי, והרמתי מהקרקע מקל קטן. הסתובבתי אליו חזרה.
“המקל הזה אפילו לא יאט את חרבי,” הוא אמר בבוז. משכתי בכתפי והחלפתי ביניהם.
הוא הביט בתדהמה במקל שבידו ובחרב שבידי. “מרמה!” הוא זעק.
“בקשה,” עניתי, ולא יכולתי לעצור עוד את חיוכי. הוא נרתע. “בקשה מותרת על פי חוקי הצדק הראשון.”
המבקש המלכותי קם על רגליו וצעק: “עצרו את הקרב!”
התעלמתי ממנו. שומרים מיהרו במדרגות, אך הם לא היו מהירים מספיק. שני צעדים, שלוש אבחות. המקל נופץ. הנסיך צנח. המבט האחרון בעיניו היה נהדר בהחלט.
השומרים תפסו אותי, אך כבר היה מאוחר מדי בשבילו. המלך כרע ליד בנו, רועד. המבקש המלכותי התייצב מולי בעיניים קשות.
“זו לא הייתה בקשה,” הוא אמר. “איני יודע איך ביצעת את זממך הארור, אך זה היה רצח, לא צדק.”
הוא התקרב אליי. “מה אתה מחפש כאן, חלפן?”
האנשים שסביב השתנקו בפליאה. אוה, הוא היה חריף, המבקש הזה. חריף מדי.
נאבקתי מעט באוחזים בי, כמצופה מאדם חף מפשע. “שטויות!” החזרתי לו. “אתה רואה דבר שאינך מכיר ומכריז עליי חלפן? איני אלא מבקש טירון, אך ראיתי דברים מופלאים פי כמה ברום-אור! שחררו אותי מיד!”
“היכן האש, אם כן?” המבקש המלכותי דרש. “היכן הקורבן לאחרים?”
“לא רק בור אלא גם עיוור,” עניתי בלעג. “אתה בסך הכל מבקש כפרי שעלה לגדולה.”
הוא הכה אותי. “אני חקרתי את האחרים יותר מכל מבקש ברום-אור!” הוא הכריז. “אין מין אחר שאני לא מכיר, אין בקשה שאיני יכול לבקש! מהפיות עצמן ביקשתי והן ענו לי כעבדים נרצים!”
נרתעתי לאחור. “מי הוא זה הטוען לפקד על פיות? מבקש, אתה קורא לעצמך? האם מי מכם ראה אותו מבקש?” פניתי לעומדים סביבי, והם הביטו בנו בפקפוק. ידעתי שלא, שכן המבקש עצמו הודה שהוא ממעט להדגים את אומנותו.
“אתה מתחזה!” קראתי. “לבקש מפיות? מי יכול לטעון שרימה את אדוני הרמאות? אתה שקרן! אתה קורא לבקשות כשף-פיות כדי שלא תידרש לבצע אותן בעצמך ולגלות את תרמיתך! אתה הזומם, אתה המתעתע! חלפן!”
הוא הביט בי, לא בטוח לאן אני חותר. אך הוא נפל בפח. הוא הוציא את מקלוני הזיק שלו יחד עם מעט חזזית – מנחה ללוחשי האדמות. הוא בוודאי חשב לבקש מהם להחלות אותי. “תהא זו הוכחה, לך ולכולכם,” הוא אמר. ואני שלפתי מכיסי בחשאי כמה מקלוני זיק משלי.
ברגע שהוא הצית את המקלון הראשון החלפתי אותו עם מקלון משלי. בידו היה מקלון כבוי, ובידי הלהבה של המקלון גוועה במהירות. הוא לא האמין למראה עיניו. הוא הצית מקלון נוסף, והחלפתי גם אותו. הוא הצית את כולם. אף להבה לא הסכימה לבעור בשבילו.
“חלפן!” צעק מישהו, וההמון הסתער. פחד הוא דבר נפלא כל כך. בגללו הם לא שמו ליבם להפתעה שלו, לא חשבו שאם הוא אכן היה חלפן הוא לא היה מנסה דבר מטופש כל כך. הוא צרח כשסכינים קרעו את עורו. אני רק הקשבתי. הצרחות היו יפות כל כך.
אך אז המלך פקד "שקט!” בקולו הרועם, והקהל השתתק. הוא התקרב אליי. “בני מת,” הוא אמר. “מידיך.”
“כך הוכרע לפי הצדק הראשון,” אמרתי.
“בגללך מת המבקש המלכותי שלי,” הוא אמר.
“הוא היה חלפן!” קראתי בעוז.
“אף על פי כן.”
שנינו שתקנו כמה רגעים. “כל שעשיתי היה לפי חוקי רום-אור,” אמרתי לבסוף. “לפי הברית שבינינו, אתה חייב לתת לי ללכת.”
“אני חושש שאיני יכול לעשות זאת,” הוא אמר בעצב.
“אתה תפר את הברית עבור חייו של אדם אחד וחלפן אחד?” קראתי. “אתה שוטה!”
הוא הביט בי במרירות. “עדיף לי שאהיה אב שוטה מחכם חסר בנים.”
נשמתי נשימה עמוקה. “מלחמה, אם כן,” אמרתי.
“ומוות בשבילך,” הוא השיב. “קח את הלילה לחשוב על מה שעשית. בבוקר אתיז את ראשך בעצמי ובדמך אכתוב את ההכרזה לרום-אור.”

בלילה התחננתי למים, וכשהסוהר היחיד הושיט לי את הכוס החלפתי בינינו. השארתי אותו לצעוק בתאי, השאלתי בגדים חדשים ופנים חדשות ממשרת שמצאתי וטיילתי לי החוצה באין מפריע.
ועכשיו המישור בין הערים מלא באבירים ואנשי משמר ואיכרים מסכנים, והם טובחים זה בזה ומגירים דם. אני יושב על סלע ומקשיב לצעקות השבר ולרגע קט, רק רגע, נשמתי מרווה במעט את צמאונה.
הפעם ניסיתי גוף ראשון. היה נחמד, אבל אני עדיין שומר אמונים לגוף השלישי.
אני לא יודע כמה הצלחתי להבהיר את העולם ואיך בקשות עובדות, ומה הקטע עם חלפנים, אבל ניסיתי לפני הכל לשלב כל הסבר על העולם בסיפור עצמו בלי לעצור להסברים מלאכותיים, ובזה די הצלחתי.

הערות, הארות, כבשים מכל הגדלים וגם סתם תגובות "יו, מגניב!" יתקבלו בברכה.
איתיליבנה כתב:מצאתי את הטיעון המוחץ שמוכיח את הוגנות הנזיר: כל המקצועות בסל"ש מאוזנים, וויזארדס דאגו לזה, אבל לנזיר יש "איזון" כמיומנות מקצוע!
הלדין
הודעות: 3151
הצטרף: 23 מאי 2003, 23:53

Re: [סיפור][אתגר כתיבה 7] החום והזעם

שליחה על ידי הלדין » 09 יולי 2015, 19:17

סיפור טוב. נבל מצוין. מה ההבדל בין "בקשה" לבין "השבעה"? הרושם שקיבלתי מתיאור הפעולה הוא של משהו הדומה להשבעה.
Joeana
הודעות: 13
הצטרף: 19 ינואר 2014, 01:43

Re: [סיפור][אתגר כתיבה 7] החום והזעם

שליחה על ידי Joeana » 10 יולי 2015, 21:10

אני מודה שנשארתי קצת מבולבלת ולא ירדתי לעומקן של הבקשות או של החלפנים. אבל אני חושבת שדווקא הכתיבה בגוף ראשון תרמה מאוד. אני אודה מראש שטרם קראתי משהו אחר שלך, וטרם ראיתי את ביצועיך [אם כי אני טבוחה שהם מרשימים] בגוף שלישי, אבל ברעיון של גוף ראשון יש קסם ששמור רק לו- ההזדהות שבין הקורא לדמות מספקת לו מתח על מעבר לסיפור עצמו, בדיונים שבינו לבינו. הרי אנחנו מזדהים עם הדמות שדרך עיניה אנחנו רואים, וככל שהיא הולכת ומתבהרת ככה אנחנו, באופן מסויים, לומדים על עצמנו.
שוב, זה לא עובד בכל סיפור ולא עם כל דמות, אבל אני חושבת שדווקא במקרה הספציפי הזה זה היה מוצלח משום שעובדת נוולותו [אני ממציאה מילים, סליחה] אינה בהירה מההתחלה. כלומר, לפחות בעיני, אני נשאבתי כמעט עד הסוף באיזושהי אמונה שמדובר בגיבור אנטי-גיבור כזה, זה שיוצא לעשות מעשה שפל למען איזה טוב גדול יותר. לכן כשנוכחתי לגלות שלא- זה הפליא אותי והוסיף נופח לסיפור.
כשהתעורר, הדינוזאור עוד היה שם.
dragons
הודעות: 2951
הצטרף: 03 יולי 2013, 08:11
מיקום: ממלכה ג'נרית כלשהי עם רוכבי דרקונים, או סתם מבוך עם קובולדים

Re: [סיפור][אתגר כתיבה 7] החום והזעם

שליחה על ידי dragons » 10 יולי 2015, 21:14

סיפור מצוין. הקטע עם החלפנים עבר בצורה די ברורה, למרות שלא היה ברור מה הקשר בין החלפנים לאש, חוץ מזה שהיא אמורה לבעור אצלם. הבנתי שבקשות הוא משהו כמו פקודה היפנוטית. זה לא כל כך משנה כי לא השתמשו בהשבעות בסיפור, רק בתיאוריה.
גם היה נחמד איך כל פעם חשבנו שהוא נתפס, אבל אז הוא שוב נמלט. בסוף הרגשתי קצת תסכול וכעס על זה שהוא נמלט בלי עונש. ריאליסטי מאוד, למרבה הצער.

באופן כללי כל הסיפור הזכיר לי קצת תחושות ממשחקי מאפיה. הקשר למלחמה היה דק למדי, אבל זו לא הייתה הפואנטה של הסיפור.
Protoss! Battle.net- DukeDragon#1236
שיא ההקפצות של הפורום שיא ההקפצות של הפורום- שתיים עשרה שנים ועוד ארבעה ימים. מישהו היה צריך לתעד את זה.
צוות טייפון
סמל אישי של משתמש
ת'ור
The Thundering Archmage
הודעות: 5125
הצטרף: 03 יוני 2008, 18:21
מיקום: I have NOOOOOOO idea

Re: [סיפור][אתגר כתיבה 7] החום והזעם

שליחה על ידי ת'ור » 11 יולי 2015, 21:25

תודה לכולם.

הלדין: בעיקר באופי. מבקשים מקריבים מנחה מסוימת ליצורים קסומים כלשהם ("האחרים"), ובתמורה היצורים יוצרים השפעה כלשהי. זו בקשה כי בשורה התחתונה הכח אצל האחרים, ושימוש ב-"השבעה" היה עלול לרמוז שלמבקשים יש איזשהו כח על האחרים. האחרים הם יצורים נסתרים, שככל הידוע לאדם הממוצע אי אפשר ליצור איתם קשר מחוץ לבקשות, ובראש שרשרת המזון שלהם נמצאות הפיות.
ג'ואנה: חלפנים הוא התרגום שלי ל-Changeling, בן פיות שמושאר אחרי שהפיות חטפו תינוק אנושי. פעם המונח שימש כדי להסביר חריגויות אצל ילדים ולהצדיק מעשים מכוערים בשם הפחד ממה שחלפן יכול לעשות. כאן, חלפנים באמת יכולים לעשות דברים כאלה ואכן עושים אותם - במידה רבה בגלל שהיחס שהם זוכים לו, ונוצר מעגל של שנאה ופחד.
ואני מקווה שתישארי גם לאתגרים הבאים, ואז תוכלי לראות אותי גם עם גוף שלישי (או, כמובן, את יכולה לחזור לסיפורים מוקדמים).
דרגונס: אש *לא* בוערת אצל חלפנים, ובגלל שאש היא הדרך להקריב מנחות לאחרים בשביל בקשה, הם לא יכולים להיות מבקשים.
האמת היא שהוא אף פעם לא היה בסכנה. ניסיתי להעביר שהוא אף פעם לא מודאג, אבל אולי בגלל שהוא מעמיד פנים כל כך הרבה זה לא היה ברור. בקשר לאכזבה שהוא לא נענש: למען האמת, הוא רק מגיב ליחס שהוא מקבל מהחברה האנושית. הניכור שהוא מרגיש, יחד עם הסדיזם הכפייתי שלו (שאולי ואולי לא מקביל לצורך האנושי לאכול), הם מה שהפכו אותו למה שהוא. זה לא מצדיק אותו, אבל מבחינתו המעשים שלו שקולים לאלה של שר צבא - כל ההרג והסבל קורים למישהו אחר, למין אחר, שאין לו קשר אליהם. בשבילו זו מלחמה עם בני האדם, והוא הולך לנצח.
איתיליבנה כתב:מצאתי את הטיעון המוחץ שמוכיח את הוגנות הנזיר: כל המקצועות בסל"ש מאוזנים, וויזארדס דאגו לזה, אבל לנזיר יש "איזון" כמיומנות מקצוע!
dragons
הודעות: 2951
הצטרף: 03 יולי 2013, 08:11
מיקום: ממלכה ג'נרית כלשהי עם רוכבי דרקונים, או סתם מבוך עם קובולדים

Re: [סיפור][אתגר כתיבה 7] החום והזעם

שליחה על ידי dragons » 11 יולי 2015, 22:01

אני לא מבין איך הייתה לו הזדמנות לקבל יחס מהם כשהוא תמיד מעמיד פנים שהוא מישהו אחר...
אולי הוא אף פעם לא היה בסכנה, אבל קיוויתי כל פעם שהוא יענש בכל זאת. אבל כשהוא היה מודאג מהמבקש שמולו, זה העביר תחושה שהוא כן פגיע במידה מסוימת, וגם כשהוא דיבר עם המלך. אז לא נוצרה תחושה שהוא בלתי מנוצח.
אם היית מדגיש את זה שהוא מרגיש כאילו הוא במלחמה נגד בני האדם, אולי ההקשר למלחמה היה עובר בצורה יותר ישירה.
Protoss! Battle.net- DukeDragon#1236
שיא ההקפצות של הפורום שיא ההקפצות של הפורום- שתיים עשרה שנים ועוד ארבעה ימים. מישהו היה צריך לתעד את זה.
צוות טייפון
סמל אישי של משתמש
ת'ור
The Thundering Archmage
הודעות: 5125
הצטרף: 03 יוני 2008, 18:21
מיקום: I have NOOOOOOO idea

Re: [סיפור][אתגר כתיבה 7] החום והזעם

שליחה על ידי ת'ור » 11 יולי 2015, 22:13

דמיין לעצמך שאתה גדל בחברה ימי-ביניימית. כבר כשאתה ילד קטן אתה שומע, בין שאר המעשיות שמספרים לך, סיפורים על חלפנים - מפלצות - שמתוארים בשנאה ובפחד. בשלב מסוים אתה קולט שבני אדם אחרים לא יכולים לעשות את מה שאתה עושה. בערך אז אתה מבין שאתה בדיוק מה שהם מדברים עליו, ואתה מתחיל לפחד. מאז אתה מסתתר, גם אם לא עשית שום דבר רע, פשוט כי אתה בטוח שיהרגו אותך אם יגלו מה אתה באמת. דמיין מה דבר כזה יכול לעשות לילד.

ההקשר למלחמה היה שכל הסיפור היה על הדרך שלו להתחיל מלחמה, אבל מילא. זה לא קריטי.
איתיליבנה כתב:מצאתי את הטיעון המוחץ שמוכיח את הוגנות הנזיר: כל המקצועות בסל"ש מאוזנים, וויזארדס דאגו לזה, אבל לנזיר יש "איזון" כמיומנות מקצוע!
dragons
הודעות: 2951
הצטרף: 03 יולי 2013, 08:11
מיקום: ממלכה ג'נרית כלשהי עם רוכבי דרקונים, או סתם מבוך עם קובולדים

Re: [סיפור][אתגר כתיבה 7] החום והזעם

שליחה על ידי dragons » 11 יולי 2015, 22:21

הבנת שזה היה ההקשר, אבל אם הוא היה חושב על עצמו כמצביא במהלך המחשבות שלו, זה היה יכול להיות הקשר נוסף.
Protoss! Battle.net- DukeDragon#1236
שיא ההקפצות של הפורום שיא ההקפצות של הפורום- שתיים עשרה שנים ועוד ארבעה ימים. מישהו היה צריך לתעד את זה.
צוות טייפון
סמל אישי של משתמש
rui
The Storyteller Archmage
הודעות: 10727
הצטרף: 13 אוגוסט 2010, 22:01
מיקום: כפר גאלי קטן.
יצירת קשר:

Re: [סיפור][אתגר כתיבה 7] החום והזעם

שליחה על ידי rui » 13 יולי 2015, 18:17

לא יודע אם הוא רוצה לראות את עצמו כמצביא. אני נהניתי לראות אותו פשוט בתור אחד שרוצה סבל.
הסיפור היה מצויין, אגב :)
חבר גאה בהיכל התהילה.
!Long Live Ganor !Long Live Doreter

תגובה מהירה


שאלת אימות זו היא אמצעי למניעת שליחה אוטומטית של טפסים על ידי בוטים.
   
שלח תגובה
  • נושאים דומים
    תגובות
    צפיות
    הודעה אחרונה