Ogmios
פונדקאי ותיק
Ether #1 היה קניה מוצלחת למדי שלי מפסטיבל הקומיקס האנימציה והקריקטורות בו ביקרתי במהלך השבוע. למי שלא מכיר, Ether היא החוברת הראשונה של חברת Emblem Comics הישראלית (האתר שלהם לא מכיל יותר מידי מידע, אבל הוא צפוי לעדכון מאסיבי בזמן הקרוב, או כך לפחות הם טוענים). היא בנויה משלושה סיפורים שנכתבו ואויירו ע"י גל שוורץ, עם עזרה של פטרי בלנובסקי (עולם קטן: מסתבר שאני מכיר את הבחור מימי ב"יהס שלי 
) בסיפור הראשון. חלקים מהקומיקס נכתבו כחלק מפרוייקט הסיכום של גל בבצלאל.
כפי שאמרתי, הקומיקס מורכב משלושה סיפורים לא קשורים (לפחות בינתיים):
Image Nation - סיפורה של בחורה בשם קאסי שלומדת להבין שהעולם אינו מקום פשוט כפי שהוא נראה. נראה שהסיפור הולך בכיוון של ז'אנר הקונספירציה והאנשים בשחור.
Myst - סיפורו של גיבור חסר רגליים הכלוא בבי"ח מוזר מתחת לאדמה. לדעתי, הוא הטוב מבין השלושה. בנוסף לאומנות הבאמת מרשימה, הוא עושה רושם שהוא הולך להיות הסיפור המעניין ביותר של החברה בו Myst מנסה להתמודד לא רק אם אבדן רגליו ואם אלה שכלאו אותו, אלא גם עם שאלת השפויות שלו.
LineUp - סיפור של קבוצת גנגסטרים בעלי כוחות על השולטים בעיר ביד ברזל. אחיזתם מתרופפת עם עלייתה של קבוצה חדשה, והסיפור עוסק בנסיון שלהם להחדיר חפרפרת (את ביתו של ראש המשפחה, לא פחות) לשורות אובייהם.
כמה מילות סיכום: קודם כל, Ether הוא בפירוש לא ארינאה. האומנות כאן מושקעת בצורה בלתי רגילה, והסיפורים עצמם, לפחות בנתיים נשמעים מעניינים. אפילו מאד. אני אישית הייתי מעדיף חוברת שלמה של Myst (או של כל אחד מהסיפורים האחרים) במקום חוברת שמתחלקת לשלושה סיפורים שונים, אבל אפשר לחיות עם זה.
החל מהחוברת הבאה, כל הסיפורים שלהם אמורים לקבל את המראה ואת הצביעה של Image Nation (וכנאה שפטרי יסייע גם בצביעה שלהם). אין לי מילה אחת רעה לומר על הצביעה של Image Nataion, אבל לדעתי קצת חבל. הסגנון של שני האחרים הרבה יותר מיוחד והרבה יותר חדשני (בשביל קומיקס), וחבל לאבד אותו.
את ההחלטה לכתוב באנגלית אני בהחלט מבין, ובהחלט תומך - ישראל היא שוק קטן מידי לקומיקס שרוצה להצליח מסחרית (ראבאק, קומקיקום עדיין מוכרים גליונות של ארינאה #1, ואפילו מקיימים מבצעים על קנייה של כל הסדרה במכה) חייב לפנות לקהל הבינלאומי. אבל, וזה אבל גדול - אם מתכוונים לכתוב באנגלית, צריך לעשות את זה כמו שצריך. הטעויות שם בשפה פשוט מביכות לפעמים ("... rule the city with iron fist", לדוגמה), וחבל. אין דרך טובה יותר להעניק לקומיקס מראה חובבני מאשר לטעות בדקדוק, ולא משנה כמה האומנות או הסיפורים עצמם מוצלחים.
8.5 מתוך 10 בסולם אוגמיוס. עוד מוקדם לנוח על זרי הדפנה, אבל זה בהחלט צעד ענק בכיוון הנכון.
) בסיפור הראשון. חלקים מהקומיקס נכתבו כחלק מפרוייקט הסיכום של גל בבצלאל.כפי שאמרתי, הקומיקס מורכב משלושה סיפורים לא קשורים (לפחות בינתיים):
Image Nation - סיפורה של בחורה בשם קאסי שלומדת להבין שהעולם אינו מקום פשוט כפי שהוא נראה. נראה שהסיפור הולך בכיוון של ז'אנר הקונספירציה והאנשים בשחור.
Myst - סיפורו של גיבור חסר רגליים הכלוא בבי"ח מוזר מתחת לאדמה. לדעתי, הוא הטוב מבין השלושה. בנוסף לאומנות הבאמת מרשימה, הוא עושה רושם שהוא הולך להיות הסיפור המעניין ביותר של החברה בו Myst מנסה להתמודד לא רק אם אבדן רגליו ואם אלה שכלאו אותו, אלא גם עם שאלת השפויות שלו.
LineUp - סיפור של קבוצת גנגסטרים בעלי כוחות על השולטים בעיר ביד ברזל. אחיזתם מתרופפת עם עלייתה של קבוצה חדשה, והסיפור עוסק בנסיון שלהם להחדיר חפרפרת (את ביתו של ראש המשפחה, לא פחות) לשורות אובייהם.
כמה מילות סיכום: קודם כל, Ether הוא בפירוש לא ארינאה. האומנות כאן מושקעת בצורה בלתי רגילה, והסיפורים עצמם, לפחות בנתיים נשמעים מעניינים. אפילו מאד. אני אישית הייתי מעדיף חוברת שלמה של Myst (או של כל אחד מהסיפורים האחרים) במקום חוברת שמתחלקת לשלושה סיפורים שונים, אבל אפשר לחיות עם זה.
החל מהחוברת הבאה, כל הסיפורים שלהם אמורים לקבל את המראה ואת הצביעה של Image Nation (וכנאה שפטרי יסייע גם בצביעה שלהם). אין לי מילה אחת רעה לומר על הצביעה של Image Nataion, אבל לדעתי קצת חבל. הסגנון של שני האחרים הרבה יותר מיוחד והרבה יותר חדשני (בשביל קומיקס), וחבל לאבד אותו.
את ההחלטה לכתוב באנגלית אני בהחלט מבין, ובהחלט תומך - ישראל היא שוק קטן מידי לקומיקס שרוצה להצליח מסחרית (ראבאק, קומקיקום עדיין מוכרים גליונות של ארינאה #1, ואפילו מקיימים מבצעים על קנייה של כל הסדרה במכה) חייב לפנות לקהל הבינלאומי. אבל, וזה אבל גדול - אם מתכוונים לכתוב באנגלית, צריך לעשות את זה כמו שצריך. הטעויות שם בשפה פשוט מביכות לפעמים ("... rule the city with iron fist", לדוגמה), וחבל. אין דרך טובה יותר להעניק לקומיקס מראה חובבני מאשר לטעות בדקדוק, ולא משנה כמה האומנות או הסיפורים עצמם מוצלחים.
8.5 מתוך 10 בסולם אוגמיוס. עוד מוקדם לנוח על זרי הדפנה, אבל זה בהחלט צעד ענק בכיוון הנכון.
