התחיל הרישום המוקדם לדרקוניקון 2017!
הכינו קוביות, חדדו חרבות והטילו קסמי הגנה - נפתחה ההרשמה לשחקנים לדרקוניקון, בקישור: http://www.dragoncon.co.il/games.aspx
השנה יש לנו כמאה משחקים ופעילויות שונים, וגם הוספנו יום חדש לכנס - שלל משחקי תפקידים, משחקי לוח, דוכנים, זירה ועוד מחכים לכם, וכמובן גם מפגש פונדקאים :)
מי שכבר נרשם, מוזמן לחלוק בנושא התוכניות שלך לדרקוניקון 2017

אתגר כתיבה 53[PG13]- האזהרה האחרונה

דיונים על ספרים, סרטים ועוד - מאסימוב עד מורקוק, מטרייסי והיקמן עד לניל גיימן, בטמן וגם דריזט, ומעבר.
זהו גם פורום הכתיבה שלנו, במה לסיפורים שלכם.
סמל אישי של המשתמש
זרתוסטרה
הודעות: 410

אתגר כתיבה 53[PG13]- האזהרה האחרונה

הודעה#1 » א' אוגוסט 13, 2017 12:57 am

יצא לי קצת ארוך,אבל זה האתגר הראשון שלי אז אני אשמח אם בכל זאת תקראו ותעבירו ביקורת. שמתי לב שבדרך כלל אני אומר באופן ישיר את מה שאני מנסה להעביר בסיפורים במקום לתאר את מה שאני רוצה להגיד ולגרום לקורא להבין את זה,אז אני אשמח גם אם תנסו להגיב על איך זה יצא. ובקשה אחרונה, אני אשמח אם תגידו לי מה אתם חושבים שהמוטיבים הם, אני רוצה לראות אם הצלחתי להעביר גם אותם.
-------------------------------------------

דירת החדר וחצי הקטנה שלנו הייתה אפלולית וחמה, כיאה לליל קיץ באזור שבו גרנו.
שכבתי במזרן שלי בסבלנות והעמדתי פני ישן, טיפות של זיעה זלגו על פניי אבל לא נעתי, חיכיתי שקצב הנשימות של אימי יאט, ולבסוף כשהוא הפך לכזה נעמדתי בשקט. אימי שכבה על מיטת היחיד שלה בחדר השינה המשותף שלנו, הפרצוף של הכלבה הזקנה נראה עייף אפילו כשהיא ישנה, אבל עם זאת הוא גם נראה הרבה פחות זועף, הוא נראה מוזר,שונה.
לאט לאט יצאתי מהחדר,משתדל לעשות כמה שפחות רעש,למזלי אין לנו דלת שתעשה אותו ביציאתי. בדרך לכיור עצרתי ליד שעון הקיר שלנו. 00:23, אני יודע שהשעון מפגר ב4 דקות, מה שמשאיר לי כעשרים למאלכה.
אני מרים את הכיסא שיש לנו ליד הכיור ומניח אותו בחרישות למרגלות ארון המטבח ונעמד עליו, ככה אני מספיק גבוה בשביל להושיט את ידי אל תוך החריץ שבין גג הארון לתקרת המטבח, בפנים אני מוצא את השקית-יש בה הרבה טבק מעורבב עם קצת עלים קטנים ירוקים. אחרי שאני מוציא אותה אני יורד מהכיסא ומחפש בתיק העור השחור והמרופט של אימי, אבא קנה לה אותו ליום הנישואין שלהם לפני התאונה, את רוב הדברים שהוא קנה לה היא כבר מכרה, אבל לא את התיק.
אני מוציא ממנו מצית קליפר,ניירות גלגול ושטר סגול של חמישים, בדרך הקצרה מאזור המטבח לספא שאנחנו קוראים לה סלון אני תופס את המכתב שמונח על השולחן.
אני מתיישב על הספא לאט,נושף לאט והלב שלי דופק מהר.
אני פותח את המכתב, הנידון: אזהרה אחרונה לפני סילוק מחטיבת הביניים "רננים".
חיוך נמרח על הפנים שלי בזמן שאני מגלגל את הסיגרייה עם החומר על המכתב, נזהר לא לשפוך את תכולתה ולא לשים יותר מידי בתוך נייר הגלגול, החומר צריך עוד להספיק לי לדרך. תוך שלוש דקות הסיגרייה כבר נדקלת ונכנסת לפה שלי, אני שואף ואז נושף,והראש שלי מתערפל.
העולם כולו כאילו חולף מול פניי בתמונות קטועות במקום בסרט ממושך, הסיגרייה כבר הגיעה כמעט עד לקצה אבל אני בכל זאת לוקח שאכטה אחרונה וכשאני מסיים אני מכבה את הסיגרייה על הספא, אף אחד לא ישים לב לכתם החרוך במצב שבה היא נמצאת. לא שזה משנה כי אני לא אחזור יותר לכאן. אני מנסה לקום וזה מרגיש כאילו כוח המשיכה חזק פי כמה מונים, מה שנראה לי די מצחיק. אני מתאמץ להחניק את הצחוק שעולה בגרוני, אני אולי מסטול אבל אני לא מטומטם, אם אמא תתעורר הכל יגמר כאן.
אז אני קם והולך הכי בשקט שאני מסוגל אל השירותים, אני סוגר אחריי את הדלת לאט ומרכז את כל כולי להסתכל במראה. האור כבוי.
אני מחניק עוד צחוק בזמן שאני מדליק אותו, זה מרצד בין לחיות ולא לחיות ללא הרף, "לא מממש את הפואנציאל שלו, בדיוק כמוך עילי." אני מחקה את הקול של המנהל שלי ומצחקק. אני יכול לשמוע את אמא שלי זזה קצת במיטה. "שיט" אני לוחש, חייב להתאפס.
מבעד למראה מביט בי נער כחוש בעל עור שנראה שזוף באופן טבעי.יש לו שיער שחור עם בלורית עומדת וכמה שערות על הסנטר, העיניים שלו אדומות ויש לו מבט מטומטם על הפרצוף עם הפה פתוח. בסך הכל מראה ממוצע של ילד בן 14.
אני פותח את הברז וממלא את כפות ידיי במים, שכעבור רגע ניתזים על פרצופי, מה שקצת מייצב אותי. האור לבסוף מוותר ונכבה, מה שמסמן לי שהגיע הזמן לצאת כבר מהשירותים, בדרך החוצה אני מעביר את עיניי על השעון, מנסה להבין ממנו מה השעה. 00:55. לוקחות לי כמה שניות להבין שאני מאחר. "לעזאזל" אני מסנן בשקט ויוצא מהר מדלת הכניסה, אבל לא לפני שאני לוקח את המכתב-שיזכיר לי למה אני עושה את זה.
אני לא טורח לסגור את הדלת כשאני עוזב.

כבר הרבה זמן חשבתי על לעזוב את הדירה, המחשבות התחילו כחודש אחרי התאונה בערך. מסתבר שכולם אהבו אותי רק כשהתנהגתי בנימוס-כמו שאבא לימד, אבל אחרי שהכל נפסק זה השתנה. אמא לא יכלה לתמוך בי, היא רק כעסה על השיחות שהיא מקבלת מהמנהל כל הזמן. "מה קרה לך? תראה למה הפכת?היית התלמיד המצטיין של הכיתה!" אני אומר בקולה, חתול קופץ מפח לידי ובורח,מבהיל אותי. לפתע אני מבחין שאני כבר בחצי הדרך לרכבת,כל הזמן שהלכתי ברחוב כאילו ולא היה, פעלתי על אוטומט בזמן ששקעתי במחשבות.
הרבה זמן כבר חשבתי לעזוב, אבל הקש ששבר את גב הגמל היה המכתב. אמא הזהירה אותי שאני לא אצא מהדירה חודש אם ההתנהגות שלי לא תשתפר, אז מיותר לציין שהיא לא שמחה שהמכתב הגיע.
-ההתנהגות של עילי מחפירה,הסיבה היחידה שהוא לא סולק מבית-הספר עד עכשיו היא הציונים הגבוהים שלו, שלמען האמת אני לא יודע איך הוא מצליח עדיין לקבל. אבל הם לא יספיקו לו בשביל להישאר במוסד הזה, עם כל הכבוד עברו כבר שנתיים ואפילו בהתחשב במצב המצער שלו,זאתי האזהרה האחרונה.
הקול של המנהל מתנגן בראשי בזמן שאני נזכר בחלק העיקרי של המכתב, לפחות איך שאני זוכר אותו, בלי כל הבולשיט.
אמא צעקה עליי אחרי שהיא קיבלה אותו, אני צעקתי עליה חזרה. זה הכל אשמתך אמרתי לה, אני שונא אותך אמרתי לה,הלוואי ואת היית מתה במקום אבא אמרתי לה. והיא-היא לא ענתה לי חזרה במילים, היא סטרה לי. באותו הרגע החלטתי שזה היום שאני עוזב, עוזב את הדירה, את בית הספר, את החיים האלה כאן-עוזב ונולד מחדש.
"עילי ילד חכם, עילי המסכן שאבא שלו מת! נפל מבניין והתרסק!" אני שר- לא, אני צועק. מחקה מישהו, אני לא יודע אפילו את מי.
אור נדלק באחד מהחלונות בבניין שלידי, ואני רץ משם.

אני מגיע לתחנת הרכבת, 2 דקות לפני שהיא יוצאת, 2 דקות לפני שהיא תיקח אותי מכאן. בקופה מחכה אישה משועממת שלועסת מסטיק, "ממהר לאנשהו?" היא שואלת עם גיחוך כשהיא רואה אותי מתנשם. אבל אני לא שם לב אליה. אני מסתכל על ערמת העיתונים שנמצאים בעגלה לידה, כבר הרבה זמן לא קראתי עיתון או הסתכלתי בחדשות. בעיתון כתוב שאתמול הייתה תאונת עבודה בבניין, ילד התייתם ואישה התאלמנה. בעיתון יש גם תמונה של אישה וילד מתחבקים, היא מחזיקה אותו חזק, כמו שאמא החזיקה אותי.
"אז אתה רוצה להגיע לאנשהו או לא?" האישה שואלת בעצבנות. "כן, הביתה." אני עונה עם דמעות בעיניים, ובלי לחכות לתשובה, אני רץ הביתה.

בכניסה לבניין אני זורק את השקית וכשאני נכנס הביתה כולי מלא בזיעה. אני סוגר את הדלת אחריי ומכניס את המצית,הכסף ונייר הגלגול לתיק העור של אמא ואז נכנס לחדר השינה, מסתכל עליה. המבט שלה כל כך עייף ונראה כל כך מוזר, ולפתע אני מבין למה. הוא מלא בדאגה. דאגה וצער, צער שהיא לא יכולה לעזור לבן שלה, כי היא מתמודדת עם אובדן בעצמה.
אני מוחה את הדמעות מהעיניים ונושק לה בלחי, "מעכשיו אני אדאג לך" אני לוחש וחוזר לשכב לידה. "מעכשיו אני אהיה חזק בשבילך." אני נשבע.
אנחנו נסתדר מעכשיו.

הח׳אן הטטרי
הודעות: 1086

אתגר כתיבה 53[PG13]- האזהרה האחרונה

הודעה#2 » א' אוגוסט 13, 2017 10:21 am

בסך הכל סיפור טוב. העלילה טובה בסופו של דבר, אבל כמה דברים טכניים קצת הפריעו לי, כמו השימוש בזמן הווה. חוץ מזה, המשפט הזה:
זרתוסטרה כתב:Qr Bbpost אני מרים את הכיסא שיש לנו ליד הכיור ומניח אותו בחרישות למרגלות ארון המטבח ונעמד עליו, ככה אני מספיק גבוה בשביל להושיט את ידי אל תוך החריץ שבין גג הארון לתקרת המטבח, בפנים אני מוצא את השקית-יש בה הרבה טבק מעורבב עם קצת עלים קטנים ירוקים.

היה ארוך מאוד, הייתי מחלק אותו לשניים או שלושה משפטים.
עילאי כותבים עם א, בהנחה והתכוונת לשם הזה.
ספה עם ה', ופוטנציאל עם א, כנראה שגיאת הקלדה, אבל זה קצת הפריע לזרימה.

בסופו של דבר, אין ספק שיש לך פוטנציאל ושאשמח לראותך באתגרים הבאים, אבל תעבוד על הפרטים הטכניים, כי הם מפריעים-וחבל.
נערך לאחרונה על ידי הח׳אן הטטרי ב א' אוגוסט 13, 2017 3:30 pm, נערך פעם 1 בסך הכל.
היכן שדרך טטרי, שוב לא יצמח העשב העשב מחדש!...

מחזור ל״ה שולט!!!!!! :twisted:

הלדין
הודעות: 2915

אתגר כתיבה 53[PG13]- האזהרה האחרונה

הודעה#3 » א' אוגוסט 13, 2017 2:30 pm

סיפור טוב.

Aviad Sar-shalom
הודעות: 66

אתגר כתיבה 53[PG13]- האזהרה האחרונה

הודעה#4 » א' אוגוסט 13, 2017 3:37 pm

נתת פה תיאור מאוד מציאותי של החיים של הנער שזה משהו שאני אוהב ומעריך. יצרת דמות אמינה שיכלתי לאהוד. הפרטים היו לדעתי מאוד במקום, הגלגול והעישון, הסילוק מבית הספר, בקיצור הרבה דברים בסיפור ישבו במקום בצורה מדוייקת. נהנתי.

הפריעו לי שתי קלישאות. אחת ברמת הסיפור הכללי: זה לא לגמרי נורא אבל העלילה קצת קלישאתית. מרגשת, מעניינת, אבל עדיין קראתי והרגשתי שזה משהו שקראתי כבר קודם. אני לא חושב שיש מה לתקן מהבחינה הזאת. זה הסיפור, צריך לקחת אותו כמו שהוא, הוא קצת קלישאתי והקורא מתמודד ועדיין יכול להינות. סתם חשבתי לציין שזה מה שעבר לי בראש.

קלישאה שניה שאני חושב שכדאי לתקן היא התיאור של הגיבור במבט במראה. זה משהו מאוד נפוץ אצל כותבים שאף אחד לא העיר להם על זה (כן, גם לי היו צריכים להעיר על זה). יש הרבה סיבות להימנע מזה, בניהן: זה קצת עצלני, זה לא אמין שהדמות מתרכזת כל כך בדמות של עצמה בראי, ובדרך כלל לא צריך תיאור כל כך מקיף של המראה החיצוני של הדמות. אם כל זה לא משכנע אותך שתיאור במראה הוא לא טוב, תמיד תזכור שזאת סצינת הפתיחה של "50 גוונים של אפור" :)

סמל אישי של המשתמש
ת'ור
The Thundering Archmage
הודעות: 4979

אתגר כתיבה 53[PG13]- האזהרה האחרונה

הודעה#5 » א' אוגוסט 13, 2017 5:53 pm

בהחלט סיפור טוב. הוא עובד: אמנם יש קצת קלישאתיות, אבל הריאליזם המחוספס מכסה עליה יופי ומוסיף הרבה מאוד לסיפור.
החלק הראשון אחלה, אני אוהב את כל התיאורים הקטנים כמו האור המהבהב או הספה השחוקה. זה טוב שלקחת את הזמן לתת לנו להיכנס לתוך הסצנה, להסביר את המצב באיטיות. החלק השני (מהעזיבה עד הסוף) קצת מהיר מדי, במיוחד ההחלטה לחזור - זה בסופו של דבר רגע המפנה, ומגיע לו יותר זמן (הוא יכול להתעמק בתמונה, לחשוב שהילד קצת דומה לו, לשים לב פתאום שהוא רועד, דברים כאלה). גם החזרה יכולה ליהנות מעוד קצת זמן - שוב תיאור של סימני הבלאי הקטנים, אבל הפעם עם דגש על האמא - ממחטות משומשות, סימנים שהיא לא אוכלת.

מבחינת כתיבה, קודם כל ח"ח על המאמץ שהסיפור יזרום. זה מעניין שהרבה ציטוטים משמעותיים מופיעים כחיקוי של עילי, מה שגם מפתח את הדמות שלו. למרות שלפעמים זה הרגיש קצת מאולץ, ואני מסכים עם אביעד שהתיאור במראה לא נחוץ.
אני חושב שהשפה היא החלק החלש בסיפור, ונראה שאתה מנסה לכתוב במשלב גבוה ממה שאתה רגיל אליו. היו כמה מקומות שהייתי כותב אחרת, כמו "מניח אותו חרש" במקום "מניח אותו בחרישות" ו-"פי כמה" במקום "פי כמה מונים". יש עוד כמה שגיאות (הח'אן הצביע על כמה, חוץ מזה לפעמים חסר רווח אחרי פיסוק), שלא חשובות כל כך בפני עצמן אבל אם אפשר כדאי לנסות לתפוס אותן כדי ללטש את הסיפור.

סה"כ עבודה טובה, מקווה שתמשיך ככה!
איתיליבנה כתב:מצאתי את הטיעון המוחץ שמוכיח את הוגנות הנזיר: כל המקצועות בסל"ש מאוזנים, וויזארדס דאגו לזה, אבל לנזיר יש "איזון" כמיומנות מקצוע!

סמל אישי של המשתמש
זרתוסטרה
הודעות: 410

אתגר כתיבה 53[PG13]- האזהרה האחרונה

הודעה#6 » א' אוגוסט 13, 2017 6:57 pm

קודם כל תודה רבה לכולם על ההערות והמחמאות!

חא'ן-השם שהתכוונתי אליו הוא עילי, פשוט ההדראה לסיפור הגיע לי מילד אמיתי שקןראים לו עילי שאני חושב שמבזבז את הפוטנציאל שלו. (למרות שחוץ מזה כל קשר אליו הוא מקרי בהחלט).
בקשר לשגיאות אני אתקן אותן להבא- אבל בכל זאת לכתוב בזמן הווה הרגיש לי נכון,לא יודע למה.

אביעד- האמת היא שלא חשבתי על זה שזה קלישאתי, פשוט דימיינתי את הדמות ואת הסיפור בכלכליות ונתתי לזה לזרום,כנראה הייתי צריך להשקיע בתכנון עוד קצת או שאולי אין לי מספיק ניסיון-אבל היי, בשביל זה יש אתגרי כתיבה.
אפילו לא שמתי לב לעניין עם המראה אתקן בהמשך!

ת'ור- ניסיתי לעשות את הסיפור כמה שיותר ריאליסטי,שמח שזה עבר.
בקשר לסוף לעומת סיום, אתה צודק. בהתחלה של הסיפור לקחתי את הזמן וניסיתי להדגיש ולעצב את הסצינה כמה שיותר, בסוף של הסיפור כבר הייתי בלהט של הכתיבה אז מיהרתי.לפעמים קורה שאני שוכח שהעולם המפורט שיש לכותב בראש לא תמיד נמצא גם על הנייר אם לא מתארים אותו. זה היה אחד מהדברים שניסיתי לעשות בסיפור הזה,לפחות הוא עבר בצורה חלקית.
בקשר לשפה-ניסיתי לכתוב במשלב גבוה (ככה אני בדרך כלל כותב, כנראה שלא העירו לי על זה מספיק) אבל ניסיתי גם לכתוב עם מילים של ילד בחטיבה (בולשיט,מטומטם וכו'). כנראה שהשילוב לא היה טוב.

הח׳אן הטטרי
הודעות: 1086

אתגר כתיבה 53[PG13]- האזהרה האחרונה

הודעה#7 » ב' אוגוסט 14, 2017 9:33 pm

זרתוסטרה כתב:Qr Bbpost כנראה שהשילוב לא היה טוב.

לא ממש. בעברית (להבדיל מאנגלית, לדוגמה, שיש בה ניבים שונים של מעמדות-אציל וכפרי לדוגמא, שנשמעים נורמלי אחד ליד השני) זה נשמע קצת מוזר. מה שכנראה היה יכול לעבוד זה מילים נמוכות יחסית לשפה גבוהה (״גם כן״, ״טיפש״, שהן לא בדיוק מילים של מתבגרים אבל נשמעות סביר ליד שפה גבוהה). שוב, סה״כ סיפור טוב.
היכן שדרך טטרי, שוב לא יצמח העשב העשב מחדש!...

מחזור ל״ה שולט!!!!!! :twisted:

תגובה מהירה


שאלת אימות זו היא אמצעי למניעת שליחה אוטומטית של טפסים על ידי בוטים.
   
  • נושאים דומים
    תגובות
    צפיות
    הודעה אחרונה

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ואורח אחד