הרגע סיימתי בקריאה רצופה של כמה שעות מכריחה לכריחה את הספר "זה הולך לכאוב".
הספר שהוא בעצם קטעים קצרים מתוך יומנים שהכותב, אדם קיי כתב בזמן שעבד בהתמחות ברפואה.
הקטעים גרמו לי לצחוק עד כאב או לבכות את יובש לסרוגין ושינו לחלוטין את ההשקפה שלי על עולם הרפואה (למרות שמה שמתואר כאן הוא עולם הרפואה האנגלי, אבל לא מין הנמנה שחלק גדול מזה נכון גם לגבי עולם הרפואה הישראלי) וגרם לי לכבד רופאים יותר מאי פעם.
ההומור שנון מצחיק ומפתיע, וכמובן מוגש עם סרקסטיות במינון גבוהה, החלקים הרגשיים שצצים מתוך ים ההומור הציני באמת מספרים את הלך רוחו של הסופר וגרמו לי להזיל דמעה.
אז קחו כמה השעות תישענו אחורה ותפתחו את הספר, אני מבטיח לכם שלא תתחרטו.
הספר שהוא בעצם קטעים קצרים מתוך יומנים שהכותב, אדם קיי כתב בזמן שעבד בהתמחות ברפואה.
הקטעים גרמו לי לצחוק עד כאב או לבכות את יובש לסרוגין ושינו לחלוטין את ההשקפה שלי על עולם הרפואה (למרות שמה שמתואר כאן הוא עולם הרפואה האנגלי, אבל לא מין הנמנה שחלק גדול מזה נכון גם לגבי עולם הרפואה הישראלי) וגרם לי לכבד רופאים יותר מאי פעם.
ההומור שנון מצחיק ומפתיע, וכמובן מוגש עם סרקסטיות במינון גבוהה, החלקים הרגשיים שצצים מתוך ים ההומור הציני באמת מספרים את הלך רוחו של הסופר וגרמו לי להזיל דמעה.
אז קחו כמה השעות תישענו אחורה ותפתחו את הספר, אני מבטיח לכם שלא תתחרטו.
