אז היי.
אני לונוולף, אני כרגע בן 13 וחצי, אבל אל תתנו לגיל להטעות אותכם! מכיתה ג' אני מריץ ומשחק מבוכים ודרקונים. להריץ לחברים זה נחשב נכון?
במה אני משחק היום?
אוהו, יש הרבה. אז דבר ראשון, אני מריץ לחברים הרפתקה בשיטה שלי, משתתף בעוד 2 הרפתקאות מו"ד חמש:
- עולם פרטי של המנחה. בינתיים מצאנו נקומנסר שלא נלחם נגדנו אבל גם לא נלחם איתנו, ובסוף התברר שהוא מלאך המוות או משהו כזה.
- השנייה מתרחשת במעמקים, וכמובן שהייתי חייב להיות לא מאנצ'קיני ובחרתי לשחק פייטן. למה? לא יודע.
ועוד אחת, חופשיטה בחוג. בינתיים נחמד, איבדנו דב"ש אחד, הרגנו דרקון ועוד כמה דברים. ובנוסף, כי זה לא מספיק, אני משתתף בעוד 2 משחקים בפורום, אחד של טיילס קוויט וינד, והשני של המגדל הבודד. שני המשחקים מעולים, ואני שמח להשתתף בהם.
השיטה האהובה עלי היא מו"ד 5, ואחרי זה ואנור. האמת שלא שיחקתי עדיין בואנור, אבל ממה שקראתי (השיטה, הפרקים למנחה וכו'), זה נשמע מעניין.
וידוי- לא ממש מכיר מו"ד 4 וקודמיו.
סיפור משעשע על התחביב או על הפורום-
אז, במה לבחור....
אוקיי. יש לי.
אז הכול התחיל מכנס כלשהו בירושלים, שבו הנחתי משחק מו"ד 5 באורך ארבע שעות. בנקודה הזאת הבנתי למה לא כדאי להריץ מו"ד 5 בכנס- נרשמים אנשים שלא יודעים לשחק במו"ד 5. וזה מה שקרה. קיבלתי 4 אנשים שלא היה להם מושג קלוש במו"ד 5. הם התחילו לבקש כל מיני דברים שלא מופיעים במו"ד 5- מקצועות לא קיימים, גזעים מומצאים וכו'. אז התחלנו בהרפתקה, והלך בסדר, עד שהם התרגלו, והתחילו לעשות שטויות. גם מחוץ למשחק (להתווכח על מזגן, לצאת מהכיתה כאילו לשרותים, אבל בשביל משהו אחר), וגם במשחק (לתלות ראש כרות על מזרקה, לאיים על סוחרים וכו'.). בקיצור, היה מאוד מעצבן, ובקושי הספקתי להריץ חצי מההרפתקה. את כל הזמן שבמקור הוקדש לחלק המעניין של ההרפתקה, למשל הקרבות, והחידות, וכל הדברים המעניינים, הם פיספסו. במקום זה, הם רבו עם בעל הפונדק על כמה עולה כוס בירה.
עוד משהו, קצת יותר משעשע, קרה לי בתקופה שהרצתי לחברים בהפסקה בכיתה ג'. הרצתי להם חופשיטה, ובאיזשהו שלב הם נכנסו למערה. באותו זמן, אחד השחקנים היה צריך ללכת למרפאה לבדיקה כלשהי, ובתזמון מושלם אימא שלו הגיעה בשביל לקחת אותו.
אז אילתרתי:
"אתם נכנסים למערה, קצת חשוך, אבל האור שחודר פנימה מספיק בשביל שתראו ארגזי עץ ועליהם חותמת מוזרה בצורת דרקון שפורש את כנפיו, ואתה" הצבעתי על השחקן החולה, "רואה את אימא שלך צועדת מולך." היה רגע מביך של שתיקה, ואז הם פרצו בצחוק, והשחקן שהצבעתי עליו פנה ללכת לדרכו. זהו.
שאלת שק האגרוף הקודם: "בתור מנחה משחקי תפקידים, איך אתה מתכנן את ההרפתקה שלך? מה אתה מכין מראש, ומה מתכנן תוך כדי?"
אוקי, שאלה קשה. אני חושב שברוב ההרפתאות שכתבתי כתבתי את הקווים הכלליים, כדי שלא יהיה צורך לשכתב את ההרפתקה כולה, וכדי שאני אוכל להכניס כל מיני דמויות מסיפורי הרקע של השחקנים. ההרפתקה הרבה יותר מעניינת כשאחת הדמויות פוגשת דמות מהעבר. לא ככה?
שאלה לקהל הצופים שלא מתערב במכות:
מה הדמות הכי הזויה ששיחקתם אי פעם? או יותר נכון, מה הדמות הכי פחות מתאימה לקמפיין, שבו שיחקתם, שבחרתם לשחק?
אני לונוולף, אני כרגע בן 13 וחצי, אבל אל תתנו לגיל להטעות אותכם! מכיתה ג' אני מריץ ומשחק מבוכים ודרקונים. להריץ לחברים זה נחשב נכון?
במה אני משחק היום?
אוהו, יש הרבה. אז דבר ראשון, אני מריץ לחברים הרפתקה בשיטה שלי, משתתף בעוד 2 הרפתקאות מו"ד חמש:
- עולם פרטי של המנחה. בינתיים מצאנו נקומנסר שלא נלחם נגדנו אבל גם לא נלחם איתנו, ובסוף התברר שהוא מלאך המוות או משהו כזה.
- השנייה מתרחשת במעמקים, וכמובן שהייתי חייב להיות לא מאנצ'קיני ובחרתי לשחק פייטן. למה? לא יודע.
ועוד אחת, חופשיטה בחוג. בינתיים נחמד, איבדנו דב"ש אחד, הרגנו דרקון ועוד כמה דברים. ובנוסף, כי זה לא מספיק, אני משתתף בעוד 2 משחקים בפורום, אחד של טיילס קוויט וינד, והשני של המגדל הבודד. שני המשחקים מעולים, ואני שמח להשתתף בהם.
השיטה האהובה עלי היא מו"ד 5, ואחרי זה ואנור. האמת שלא שיחקתי עדיין בואנור, אבל ממה שקראתי (השיטה, הפרקים למנחה וכו'), זה נשמע מעניין.
וידוי- לא ממש מכיר מו"ד 4 וקודמיו.
סיפור משעשע על התחביב או על הפורום-
אז, במה לבחור....
אוקיי. יש לי.
אז הכול התחיל מכנס כלשהו בירושלים, שבו הנחתי משחק מו"ד 5 באורך ארבע שעות. בנקודה הזאת הבנתי למה לא כדאי להריץ מו"ד 5 בכנס- נרשמים אנשים שלא יודעים לשחק במו"ד 5. וזה מה שקרה. קיבלתי 4 אנשים שלא היה להם מושג קלוש במו"ד 5. הם התחילו לבקש כל מיני דברים שלא מופיעים במו"ד 5- מקצועות לא קיימים, גזעים מומצאים וכו'. אז התחלנו בהרפתקה, והלך בסדר, עד שהם התרגלו, והתחילו לעשות שטויות. גם מחוץ למשחק (להתווכח על מזגן, לצאת מהכיתה כאילו לשרותים, אבל בשביל משהו אחר), וגם במשחק (לתלות ראש כרות על מזרקה, לאיים על סוחרים וכו'.). בקיצור, היה מאוד מעצבן, ובקושי הספקתי להריץ חצי מההרפתקה. את כל הזמן שבמקור הוקדש לחלק המעניין של ההרפתקה, למשל הקרבות, והחידות, וכל הדברים המעניינים, הם פיספסו. במקום זה, הם רבו עם בעל הפונדק על כמה עולה כוס בירה.
עוד משהו, קצת יותר משעשע, קרה לי בתקופה שהרצתי לחברים בהפסקה בכיתה ג'. הרצתי להם חופשיטה, ובאיזשהו שלב הם נכנסו למערה. באותו זמן, אחד השחקנים היה צריך ללכת למרפאה לבדיקה כלשהי, ובתזמון מושלם אימא שלו הגיעה בשביל לקחת אותו.
אז אילתרתי:
"אתם נכנסים למערה, קצת חשוך, אבל האור שחודר פנימה מספיק בשביל שתראו ארגזי עץ ועליהם חותמת מוזרה בצורת דרקון שפורש את כנפיו, ואתה" הצבעתי על השחקן החולה, "רואה את אימא שלך צועדת מולך." היה רגע מביך של שתיקה, ואז הם פרצו בצחוק, והשחקן שהצבעתי עליו פנה ללכת לדרכו. זהו.
שאלת שק האגרוף הקודם: "בתור מנחה משחקי תפקידים, איך אתה מתכנן את ההרפתקה שלך? מה אתה מכין מראש, ומה מתכנן תוך כדי?"
אוקי, שאלה קשה. אני חושב שברוב ההרפתאות שכתבתי כתבתי את הקווים הכלליים, כדי שלא יהיה צורך לשכתב את ההרפתקה כולה, וכדי שאני אוכל להכניס כל מיני דמויות מסיפורי הרקע של השחקנים. ההרפתקה הרבה יותר מעניינת כשאחת הדמויות פוגשת דמות מהעבר. לא ככה?
שאלה לקהל הצופים שלא מתערב במכות:
מה הדמות הכי הזויה ששיחקתם אי פעם? או יותר נכון, מה הדמות הכי פחות מתאימה לקמפיין, שבו שיחקתם, שבחרתם לשחק?
עריכה אחרונה: