שבוע טוב לכולם!
מי אני?
שמי גרייס, כרגע סטודנטית שנה א' למדעי המוח באוני' תל אביב. אל העולם של מו"ד ומשחקי תפקידים נחשפתי עוד כשהייתי צעירה ומאז לא הצלחתי להפסיק. מעבר ללשחק עם החברים בסופ"ש והמשחקים בפורום, בזמני הפנוי המועט אני נהנית לקרוא, לנגן בפסנתר, לבשל, לראות בינג'ים של Critical Role, לשחק משחקי וידאו מדי פעם, וכמובן לבזבז את הזמן במרשתת. למי שתוהה לגבי השם שלי, אני לונדונית במקור!
באילו שיטות אני משחקת היום? מה הן השיטות האהובות עלי?
כיום אני משחקת אקסקלוסיבית במה' 5, שכן הן המשחק שאני מריצה לחברים והן המשחקים בהם אני משחקת בפורום ("מסתורי מי מצולות" שאני מריצה, ו"עלילות גיבורי ארבוריה" של נאב566) משתמשים במהדורה החמישית. עם זאת, בעבר שיחקתי בקבוצות של מו"ד 3.5, 4, פאת'פיינדר, הנשגבים, וקצת יותר מדי קבוצות חופשיטה בסקייפ - ואני כמובן פתוחה לנסות כל שיטה חדשה. על תואר השיטה האהובה עלי מתחרות מהדורות 3.5 ו-5 של מו"ד - דרך הראשונה נחשפתי למו"ד, והנוסטלגיה והאהבה שיש לי אליה חזקות מאוד (על אף שבימינו אני לא ממש משופשפת עם החוקים), ולעומת זאת, השנייה כל כך קלילה ופשוטה ופתוחה, דבר שאפשר לי לגרום אפילו לחברים הכי יבשים להתמכר למשחק.
סיפור משעשע על התחביב
הסיפור שלי מגיע מהקפיין הראשון בו שיחקתי. הייתי אז בכיתה ה' או ו', וכמעט כל אחר צהריים הייתי נשארת בבית של דודתי. בני הדודים שלי, שהיו אז בתיכון אם אני לא טועה, שיחקו הרבה מו"ד ביחד, ולא כל כך הבינו למה אני הקטנה מתעניינת במשחקים שלהם, אבל לשחק דמות בעולם פנטזייה דמיוני ולקטול אורקים נשמע לי כמו רעיון מרתק בזמנו. בסופו של דבר הם הרשו לי להצטרף אל המשחק שלהם, והכינו עבורי את הדמות הראשונה שלי - בת אנוש לוחמת, כי זה כנראה לא חוקי לשחק דמות ראשונה אחרת במו"ד. בכל מקרה, היא הצליחה למות כבר בקרב הראשון שלה נגד אורקים. ברטרוספקט, אני חושבת שבן דודי השה"ם קיווה שאם הדמות שלי תמות תהרג אני אעלב מספיק ואעזוב אותם בשקט, אבל בזמנו רק התלהבתי מהמשחק יותר וביקשתי ליצור דמות חדשה. בסופו של דבר הוא נכנע ונתן לי להצטרף כשחקנית מן המניין. אני לא זוכרת אם זאת הייתה הדמות הבאה שלי או דמות מאוחרת יותר, אבל בשלב מסויים בקמפיין שיחקתי דרואידית בשם טיאנה (השמות של הדמויות שלי דאז היו מוגבלים לנסיכות דיסני). ב3.5 דרואידים קיבלו חיה מלווה, ואני בחרתי כמובן בבאגירה, הפנתר השחור הנאמן. באגירה כנראה היה יותר שימושי לחבורה מהדרואידית שלי, אבל השה"ם אהב לעשות לו קול יללות מצחיק ודי נקשרתי אליו. לצערי, באחד הקרבות שהיו לנו (לא זוכרת עם מה, רק שזה היה גדול ומפחיד) באגירה נהרג. נכנסתי לבאסה רצינית עד סוף הקרב, ואז השה"ם הכריז על הנק"ן וראינו שקיבלנו מספיק כדי לעלות לרמה 7. אחד מהבני דודים אמר לי שעכשיו אני יכולה להכין לחשים מדרג 4, כולל לחש החייאה עבור באגירה, אז ביקשתי מהברברי לסחוב את גופתו של הפנתר, קנינו את המצרכים המתאימים, והטלתי Reincarnate על באגירה. הבעיה עם Reincarnate, שלא שמתי לב אליה באותו זמן, הוא שהלחש לא החזיר לחיים יצור מת אלא יוצר עבור הנשמה שלו גוף חדש. אז השה"ם גילגל ק100 וגיחך, ותיאר איך במקום באגירה מופיע גובלין קטן וערום שמיילל כמו חתול. אני לא חושבת שאי פעם צחקתי כל כך בחיים שלי, ומאז באגירה הגובלין המשיך לעקוב בנאמנות אחר טיאנה. בשלב מסויים באגירה הצליח לקבל כמה דרגות בתור נזיר (אל תשאלו אותי איך), כך שכל קרב המפלצות הנוראות שנלחמנו נגדן הרימו גבה כשגובלין קטן נהם והסתער עליהן. פעם אחת, נלחמנו נגד אל מת חזק כלשהו, ובאגירה רץ מאחוריו, ועם Flurry of Blows הצליח לפגוע בו שלוש פגיעות קריטיות ברציפות. אחר כך השה"ם לא הרשה לי להשתמש בבאגירה יותר והכריח אותי לבחור חיה אחרת - באלו הדוב השמן.
שאלה מamitf: אם היה ספר, משחק או שיטה(או כל דבר דומה) שהיית יכולה להיכנס אליהם, לאן היית הולכת?
שאלה מצויינת. אני חושבת שהייתי בוחרת להכנס אל הסיפור שאינו נגמר, לחקור את העולם האינסופי של פנטזיה ולעצב אותו עם הדמיון שלי. אפשרות אחרת ויותר בנאלית היא הארי פוטר, כי מי לא רוצה להיות קוסם? רייבנקלאו, למתעניינים.
אז זאת הייתי אני, ועכשיו אשמח להקשיב גם לכם - מעבר לכך שאתם מוזמנים לשאול כל שאלה שעולה לכם, אשמח לשמוע מה המקרה הכי מרגש ואמוציונלי שקרה לכם במשחק תפקידים (מוות של דמות שהתחברתם אליה, התאהבות בין שתי דמויות וכו').
תודה על הקריאה, ומאחלת שבוע שקט לכל הדרומיים בינינו.
מי אני?
שמי גרייס, כרגע סטודנטית שנה א' למדעי המוח באוני' תל אביב. אל העולם של מו"ד ומשחקי תפקידים נחשפתי עוד כשהייתי צעירה ומאז לא הצלחתי להפסיק. מעבר ללשחק עם החברים בסופ"ש והמשחקים בפורום, בזמני הפנוי המועט אני נהנית לקרוא, לנגן בפסנתר, לבשל, לראות בינג'ים של Critical Role, לשחק משחקי וידאו מדי פעם, וכמובן לבזבז את הזמן במרשתת. למי שתוהה לגבי השם שלי, אני לונדונית במקור!
באילו שיטות אני משחקת היום? מה הן השיטות האהובות עלי?
כיום אני משחקת אקסקלוסיבית במה' 5, שכן הן המשחק שאני מריצה לחברים והן המשחקים בהם אני משחקת בפורום ("מסתורי מי מצולות" שאני מריצה, ו"עלילות גיבורי ארבוריה" של נאב566) משתמשים במהדורה החמישית. עם זאת, בעבר שיחקתי בקבוצות של מו"ד 3.5, 4, פאת'פיינדר, הנשגבים, וקצת יותר מדי קבוצות חופשיטה בסקייפ - ואני כמובן פתוחה לנסות כל שיטה חדשה. על תואר השיטה האהובה עלי מתחרות מהדורות 3.5 ו-5 של מו"ד - דרך הראשונה נחשפתי למו"ד, והנוסטלגיה והאהבה שיש לי אליה חזקות מאוד (על אף שבימינו אני לא ממש משופשפת עם החוקים), ולעומת זאת, השנייה כל כך קלילה ופשוטה ופתוחה, דבר שאפשר לי לגרום אפילו לחברים הכי יבשים להתמכר למשחק.
סיפור משעשע על התחביב
הסיפור שלי מגיע מהקפיין הראשון בו שיחקתי. הייתי אז בכיתה ה' או ו', וכמעט כל אחר צהריים הייתי נשארת בבית של דודתי. בני הדודים שלי, שהיו אז בתיכון אם אני לא טועה, שיחקו הרבה מו"ד ביחד, ולא כל כך הבינו למה אני הקטנה מתעניינת במשחקים שלהם, אבל לשחק דמות בעולם פנטזייה דמיוני ולקטול אורקים נשמע לי כמו רעיון מרתק בזמנו. בסופו של דבר הם הרשו לי להצטרף אל המשחק שלהם, והכינו עבורי את הדמות הראשונה שלי - בת אנוש לוחמת, כי זה כנראה לא חוקי לשחק דמות ראשונה אחרת במו"ד. בכל מקרה, היא הצליחה למות כבר בקרב הראשון שלה נגד אורקים. ברטרוספקט, אני חושבת שבן דודי השה"ם קיווה שאם הדמות שלי תמות תהרג אני אעלב מספיק ואעזוב אותם בשקט, אבל בזמנו רק התלהבתי מהמשחק יותר וביקשתי ליצור דמות חדשה. בסופו של דבר הוא נכנע ונתן לי להצטרף כשחקנית מן המניין. אני לא זוכרת אם זאת הייתה הדמות הבאה שלי או דמות מאוחרת יותר, אבל בשלב מסויים בקמפיין שיחקתי דרואידית בשם טיאנה (השמות של הדמויות שלי דאז היו מוגבלים לנסיכות דיסני). ב3.5 דרואידים קיבלו חיה מלווה, ואני בחרתי כמובן בבאגירה, הפנתר השחור הנאמן. באגירה כנראה היה יותר שימושי לחבורה מהדרואידית שלי, אבל השה"ם אהב לעשות לו קול יללות מצחיק ודי נקשרתי אליו. לצערי, באחד הקרבות שהיו לנו (לא זוכרת עם מה, רק שזה היה גדול ומפחיד) באגירה נהרג. נכנסתי לבאסה רצינית עד סוף הקרב, ואז השה"ם הכריז על הנק"ן וראינו שקיבלנו מספיק כדי לעלות לרמה 7. אחד מהבני דודים אמר לי שעכשיו אני יכולה להכין לחשים מדרג 4, כולל לחש החייאה עבור באגירה, אז ביקשתי מהברברי לסחוב את גופתו של הפנתר, קנינו את המצרכים המתאימים, והטלתי Reincarnate על באגירה. הבעיה עם Reincarnate, שלא שמתי לב אליה באותו זמן, הוא שהלחש לא החזיר לחיים יצור מת אלא יוצר עבור הנשמה שלו גוף חדש. אז השה"ם גילגל ק100 וגיחך, ותיאר איך במקום באגירה מופיע גובלין קטן וערום שמיילל כמו חתול. אני לא חושבת שאי פעם צחקתי כל כך בחיים שלי, ומאז באגירה הגובלין המשיך לעקוב בנאמנות אחר טיאנה. בשלב מסויים באגירה הצליח לקבל כמה דרגות בתור נזיר (אל תשאלו אותי איך), כך שכל קרב המפלצות הנוראות שנלחמנו נגדן הרימו גבה כשגובלין קטן נהם והסתער עליהן. פעם אחת, נלחמנו נגד אל מת חזק כלשהו, ובאגירה רץ מאחוריו, ועם Flurry of Blows הצליח לפגוע בו שלוש פגיעות קריטיות ברציפות. אחר כך השה"ם לא הרשה לי להשתמש בבאגירה יותר והכריח אותי לבחור חיה אחרת - באלו הדוב השמן.
שאלה מamitf: אם היה ספר, משחק או שיטה(או כל דבר דומה) שהיית יכולה להיכנס אליהם, לאן היית הולכת?
שאלה מצויינת. אני חושבת שהייתי בוחרת להכנס אל הסיפור שאינו נגמר, לחקור את העולם האינסופי של פנטזיה ולעצב אותו עם הדמיון שלי. אפשרות אחרת ויותר בנאלית היא הארי פוטר, כי מי לא רוצה להיות קוסם? רייבנקלאו, למתעניינים.
אז זאת הייתי אני, ועכשיו אשמח להקשיב גם לכם - מעבר לכך שאתם מוזמנים לשאול כל שאלה שעולה לכם, אשמח לשמוע מה המקרה הכי מרגש ואמוציונלי שקרה לכם במשחק תפקידים (מוות של דמות שהתחברתם אליה, התאהבות בין שתי דמויות וכו').
תודה על הקריאה, ומאחלת שבוע שקט לכל הדרומיים בינינו.