• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

שחקני תפקידים דתיים - מהיכן הופיעו כל כך הרבה?

בשנות התשעים, כשמו"ד הופצה בעברית לראשונה והפכה לנגישה לכל אחד שנכנס לסטימצקי ולא רק לסטודנטים באוניברסיטת תל-אביב (שהיה בה יבוא עצמאי כלשהו של מוצרי מו"ד לחנות מכשירי הכתיבה "דיונון") או לאנשים עם "דודים באמריקה", היה סטריאוטיפ דמוגרפי די נפוץ של שחקן התפקידים - אשכנזי, עירוני מהמרכז, זכר, חילוני ומהמעמד הבינוני-גבוה.

כנראה שהסטריאוטיפ הזה היה נכון בממוצע (אבל לא לכולם, אני והקבוצה שלי בשנות התשעים היינו מהפריפריה וברובנו ממשפחות של מה שנקרא "צווארון כחול"), ואולי הוא נכון גם היום*, ואם יש משהו שדי חוזר על עצמו זה הרוב הגברי בתחום, אבל גם אם קשה לעשות פילוח מסודר (לא שמישהו ניסה) יש דבר אחד שדי קופץ לעין - בניגוד לשנות התשעים, יש הרבה יותר שחקני תפקידים דתיים. אולי הם גם היו אז, אבל הנראות שלהם הייתה בטלה בשישים בהשוואה להיום. רק בפורום הזה יש לפחות חמישה כותבים פעילים שהם דתיים וביקור בכנס משחקי תפקידים יגלה לך שיש שם הרבה חובשי כיפה - בעוד שאת אלו שהיו בביגור הראשון היה אפשר לספור על יד אחת כמדומני.

לכאורה, אפשר לומר שאין כאן שום תופעה - אם תוריד להם את הכיפות, תקבל עדיין בנים אשכנזים, תושבי ערי המרכז (+איו"ש, שזה חצי שעה מכפר סבא או ירושלים אז גם זה סוג של מרכז), ומהמעמד הבינוני-פלוס.

מצד שני, לצופה מבחוץ החיבור הזה נראה קצת מפתיע. לכאורה, היית מצפה שציבור שבממוצע יותר נוטה לשמרנות לא בדיוק יעודד בקרב בניו תחביב שמכיל תיאורי עבודה זרה, שפיכות דמים וכל מיני עבירות אחרות - מאיסור כלאיים ועד מושב לצים ומשחק הקוביא. אבל עובדה, שהתחביב כן התקבל די טוב בציבור הדתי - נדמה לי שאפילו היה כנס משחקי תפקידים בישוב דתי מהסוג ששחקני התפקידים החילונים של שנות התשעים פוגשים רק במילואים.

איך השינוי הזה קרה? יש לי כמה השערות ואולי הדתיים בפורום יוכלו להרחיב עוד בצאת השבת. מן הסתם הדיון הזה די אנקדוטלי כי אין לנו סטטיסטיקות אמיתיות, אבל גם מאנקדוטות אפשר לזהות מגמות אם הן רבות מספיק.

א - דמוגרפיה אנגלוסקסית: יש ישובים דתיים עם אחוז ניכר של תושבים שמוצאם בארה"ב, קנדה ושאר העולם דובר האנגלית. הללו הביאו את התחביב בשפת המקור מארץ מוצאם. אאל"ט אחד היבואנים הרשמיים של משחקי תפקידים, קלפים ולוח הוא אדם דתי מארה"ב, למשל.

ב - חבר מביא חבר: הרבה דתיים לומדים במסגרת של פנימיה. הרבה בנים בגיל העשרה המוקדם שגרים ביחד באותו מקום ומחפשים דברים מעניינים לעשות בזמנם הפנוי בהחלט יכולים להביא להתפשטות של התחביב והקמת קבוצות משחק. למעשה, הרבה יותר קל להם להקים קבוצה מילדים שגרים בעיר גדולה וגם אם ימצאו שחקנים בבית הספר יצטרכו לפעמים לנסוע לצד השני של העיר באוטובוס כדי לשחק איתם.

* די קשה עד בלתי אפשרי לעשות דמוגרפיה רצינית של שחקני תפקידים. לא כל מי שמשחק בהכרח מפגין נראות ציבורית בכנסים או נוכחות בפורום/פייסבוק. שלא לדבר על זה שהרבה אנשים משחקים ומפסיקים או מתעניינים ולא משחקים ככה שאפילו ההגדרה "שחקן תפקידים" פתוחה לויכוח.
 
לא ברור לי מה מפתיע אותך כאן. אחוז ניכר מהאוכלוסיה בישראל זה דתיים, ובהתאם לכך אחוז ניכר מקהילת השחקנים צפוי להיות אנשים דתיים. הרתיעה מ"עבודה זרה, שפיכות דמים וכל מיני עברות אחרות" אולי רלוונטית לחרדים וקהילות סגורות, אבל רוב הדתיים הם לא כאלה. הדתיים (הרבים) שיצא לי לשחק איתם לא נרתעו משום תוכן נורמלי של משחקי תפקידים, והדבר היחיד שיוצא בהם דופן זה שהם לא משחקים בשבת.

יש דווקא שאלות חברתיות אחרות שיותר מתמיהות בהקשר הזה, כמו למשל למה כמעט ולא פוגשים שחקני תפקידים ערבים.
 
המפקד האלמוני אמר/ה:
א - דמוגרפיה אנגלוסקסית: יש ישובים דתיים עם אחוז ניכר של תושבים שמוצאם בארה"ב, קנדה ושאר העולם דובר האנגלית. הללו הביאו את התחביב בשפת המקור מארץ מוצאם. אאל"ט אחד היבואנים הרשמיים של משחקי תפקידים, קלפים ולוח הוא אדם דתי מארה"ב, למשל.

ב - חבר מביא חבר: הרבה דתיים לומדים במסגרת של פנימיה. הרבה בנים בגיל העשרה המוקדם שגרים ביחד באותו מקום ומחפשים דברים מעניינים לעשות בזמנם הפנוי בהחלט יכולים להביא להתפשטות של התחביב והקמת קבוצות משחק. למעשה, הרבה יותר קל להם להקים קבוצה מילדים שגרים בעיר גדולה וגם אם ימצאו שחקנים בבית הספר יצטרכו לפעמים לנסוע לצד השני של העיר באוטובוס כדי לשחק איתם.

* די קשה עד בלתי אפשרי לעשות דמוגרפיה רצינית של שחקני תפקידים. לא כל מי שמשחק בהכרח מפגין נראות ציבורית בכנסים או נוכחות בפורום/פייסבוק. שלא לדבר על זה שהרבה אנשים משחקים ומפסיקים או מתעניינים ולא משחקים ככה שאפילו ההגדרה "שחקן תפקידים" פתוחה לויכוח.
האבחנות שלך נראות לי נכונות, ובהזדמנות זו אציין שמשחקי הקופסה נעשו חלק מהמיינסטרים בציבור הדתי-לאומי קרוב לעשור לפני שהחלו לחדור לציבור החילוני מהמעמד הבינוני ומעלה. קטאן, טיקט טו רייד, מאנצ'קין ואפילו סמאש-אפ\התנגשות מוכרים כמעט בכל בית בציבור הדתי-לאומי כפעילות לכל המשפחה בשבת.

לגבי נקודה ב', אני יכול לאמת מחברים דתיים שחלקם השתתף בקבוצות מבוכים ודרקונים בזמן הלימודים בישיבות גוש עציון השונות, אז לפחות בחלקן זה קטע מוכר.
 
החיבור בין משחקי קופסא לדתיים נשמע הגיוני מאוד - שבת ארוכה, הילדים משתעממים, אי אפשר לנסוע או לראות טלויזיה או לשחק במחשב - משחק קופסא/לוח הוא פיתרון אידאלי.

פלאפי אמר/ה:
יש דווקא שאלות חברתיות אחרות שיותר מתמיהות בהקשר הזה, כמו למשל למה כמעט ולא פוגשים שחקני תפקידים ערבים.

אם אצל שחקני תפקידים דתיים יש ערוץ לתפוצה "ויראלית" (דרך אמריקענרים שמביאים את המשחק מחו"ל ונערים שלומדים אותו בפנימיות) אצל ערבים הערוצים האלה לא כ"כ נפוצים - כשמשחקי תפקידים קיימים בעיקר באנגלית וקצת בעברית והערבי הממוצע מתחיל מראש עם הצורך ללמוד שפה נוספת רק כדי בכלל לכתוב ולקרוא כמו שצריך בשפת האם שלו (ערבית ספרותית וערבית מדוברת מספיק שונות זו מזו כדי שזה יהיה מאמץ - תחשוב שהיית צריך ללמוד ארמית כדי לכתוב פה בפורום) אז כבר יש לנו מחסום אחד.

כשאני חושב על זה, אז אף פעם לא פגשתי שחקן תפקידים אתיופי. גיקים אתיופים דווקא יצא לי לפגוש - את המעט שאני יודע על אנימה למדתי מאיזה סמב"צ אתיופי שאהב נורא לדבר על death note וכאלה.
 
וואלה חייב להגיד שבהרבה מסגרות שהייתי, וחלקם מוערבות. דווקא הדתיים ה"כבדים" בוגרי הישביות היו אלה שהכי העתמקו במשחקי תפקידם.
אצלי לא היה לזה קשר לדת, למעשה אני זוכר שבישביה התיכונית כאשר היינו משחקים בפהסקות העדפנו שלא להסביר יותר מידי לאחרים, הדבר האחרון שהיה חסר לי זה שיגידו לרב שאני מספר לחברים שלי על שדים וכהונה של אלים אחרים.
 
אכן זה די מפתיע אותי. פעם לא ידעתי שיש כל כך הרבה שחקנים דתיים, ולא כל בית דתי מעודד את ילדיו ללכת לשחק מו"ד, כי הוא כולל גילוי עריות ועבודה זרה* (אפשר לצנזר בקלות), גזל רצח וכישוף (אין בעיה הכלתית בתיאור עצמו) ואלכוהול והימורים (דברים שאף אחד לא אמור לעודד ובכל זאת גם חילונים משחקים מו"ד כי אין בעיה בתיאור עצמו)
לגבי איסור בעצם המשחק: מושב לצים - אסור להתלוצץ מדברים טובים, מו"ד אינו התלוצצות ואפילו לא אמור לפגוע ביראת שמיים של השחקן. משחק בקוביה - נאמר לגבי הימורים. כלאיים - אסור ללבוש בגד שנתפר מצמר ופשתים. לא קשור למו"ד. עבודה זרה* וגילוי עריות - התיאור עצמו בעייתי הלכתית ולכן יש לצנזר.
לגבי דרכי ההתפשטות של מ"ת בקרב שחקנים דתיים - חושב שאפשר בהחלט להסכים איתך בנושא הזה, וחוץ מזה שזה רץ במתנ"סים בצורה מפחידה תרתי משמע. ליד הבית שלי יש מתנ"ס דתי עם חוג מו"ד סיטונאי (בואו נניח את זה על השולחן - זו שמרטפות עם ערך מוסף)
ואם כבר שחקני תפקידים דתיים - http://mysterium.co.il/. האתר של משה רט


*ייתכן שגם בע"ז אין בעיה בתיאור עצמו כל עוד מדובר באלים שהומצאו במיוחד, ולא בעל עשתורת תמוז ישו וישווה זאוס ודומיהם.
 
זכור לי איזה דיבור אנטי מו"ד דווקא מהצד הנוצרי בדמות כל ההתנגדות שהייתה לזה והסתגמות שזה עורר בארה"ב לפני 20 שנה+, כשאמהות שמעו את הילדים שלהם מדברים על לזמן את השד אורקוס כדי לקבל ממנו כוחות קסם... מניח שגם היום יש אנשים שירימו על זה גבה, או שיניחו שזה משחק מחשב.
 
בסןף שנות התשעים זכור לי שהיו כמה שחקני תפקידים דתיים (מעטים) שגם אשכרה הלכו ושאלו את הרב שרלו אם יש בעיה הילכתית במשחק.

זה מזכיר לי שפעם מצאתי בחנות ספרים משומשים בירושלים ספר שחקן של מוד"מ2 באנגלית שכנראה היה של מישהו דתי - הוא טרח לצנזר את הספר וצייר שמלות ומכנסיים על רגלי הנשים, חולצות לגברים בלי חולצה, ומחק תמונות של מפלצות שנראו כמו שדים (אורקים) או חצי מהגוף של מפלצות שהיו כלאיים של שני יצורים (גריפון, פגסוס וכד').
 
לא יודע, באופן אישי מעולם לא ראיתי בזה אישו.
הייתי בן הראשונים שהיה להם אינטרנט בכיתה, ושם נחשפתי לרעיון שאפשר לשחק גיבורים כמו ברומח הדרקון, ותכננו לאסוף כסף לקנות לאחד מאיתנו לבר מצווה את הספרים.
ההורים שלו, נחרדו לחלוטין, ושכנעו את ההורים של כולנו שזה נורא והיום וכולם נטשו חוץ ממני.
מאז אני ממ"ותת בעיקר באינטרנט.
בכנות לא רואה אישו מיוחד
 
ליאור - הייתה התנגדות כי חשבו שזה מעורר סגידה לשדים, לא?

dragonian אמר/ה:
הייתי בן הראשונים שהיה להם אינטרנט בכיתה
עכשיו הבנתי למה גדולי הדור התנגדו לאינטרנט ;)

ח'אן - כאמור לא יודע מה הבעייתיות המדויקת, ייתכן שכן ייתכן שלא.
 
בערך, יש הרבה תנועות שטענו שכאשר חברה יושבים לסשן מו"די, הם כנראה מעשנים משהו תוך כדי ועושים דברים לא מכובדים ולא במקום (תלוי ברוח התקופה והדת שלא היה לה מתאים עם זה), אז כן, סגידה לשדים, סגידה לדברים לא במקום, ולמעשה לא אהיה מופתע מידי אם יטענו שזה גם עודד קומניזים/קפיטליזם. שוב תלוי איפה ומתי, תמיד לשמרנים היה בעייה עם דברים חריגים, ופשוט לדת יש נטייה להיות טיפה יותר שמרנית. הדוגמה של דרגוניין היא קלאסית פה, איזה הורה בדרך כלל שומע שמועה שמשחקי תפקידים זה רע, נכנס ללחץ ומתחיל להלחיץ את כל ההורים נגד זה, אין הבדל במקרים האלה בין מו"ד לבין ילד נשא HIV/אוטיזם שנכנס לגן ואיזה הורה מחליט שאין מצב שהוא ילמד עם הילד שלו כי הוא ידבק/לא יתחסן כי שמע מאיזה מחקר שזה עושה X, ואז עושים נגד זה קואליציה וזה נכנס לטאבו הקטן שהקהילה הזו יוצרת לה...

ח'אן - עדיין בעייתי למיטב ידיעתי, יש קבוצות ביהדות שאוסרות אפילו להגיד את השם ישו, ומבחינתן זה פשוט משהו שלא מתעסקים בו, רוכב קצת על הרעיון שאתה אמור להקדיש את החיים שלך לדברים חשובים ולא לזוטות וליצים, אז גם אם זה אורקים מלוכלים שסוגדים לשד מרושע, אז אתה לא אומר אפילו לבזבז את הזמן בבדיחה עליהם. שוב זה תלוי מאיזה קהילה אתה מגיע וכמה היא מחמירה.
 
חזרה
Top