נער צעיר ורזה עם כאפיה של פועלי בניין מסובב את השלט על הפונדק ''האורק הירוק'' ל''פתוח''...
אספסוף שועט לעבר הנער...
הנער מעלעל בביבליה וניגש במהרה להחליף בגדים...
כשהאספסוף מגיע, הוא רואה שהנער לבוש במין בגד ים אדום וצמוד בצורה מפדחת, עיניו בוערות בחוסר מורא, שערו הצמרירי ככבשה מזדקר כרעמת אריה לא מסורק...
''רגע רגע, בואו נבדוק מה הקטגוריית משקל שלכם'', אומר לפתע הנער. אחד מאנשי האספסוף עולה בלסת שמוטה על משקל דיגיטלי, מניח בצד כמובן את הקילשון, הגרזן והנורא מכל - ספר המתמטיקה.
משקל - 48 ק''ג. הנער מחייך, ונעמד בעמידה שפופה, רגליו מכווצות.
''בואו מכות''.
שלום רב לכל באי הפונדק - שחקני מ''ת, חובבי מד''ב, אוהבי פנטזיה וגמדים שיכורים. הסנסיי לי-סאן בחר בי לממשיכו, אז תכינו את העגבניות הרקובות וספרי המתמטיקה (לא, רחמים!) והבה נתחיל.
מי אתה?
אני הח'אן הטטרי, ואתם יכולים לקרוא לי גם הח'אן הגדול, הח'אן או בקיצור הוד מלכותו הנעלה של האימפריה הטטרו-מונגולית. במציאות אני איתן, וגם אם אכתוב כאן את שם המשפחה שלי, אני מתערב שלא תצליחו להגות אותו נורמלי. אני תלמיד כיתה ח' בחטיבת הביניים היחידה בעירי - חור נידח ושמו ערד - ובשעות הפנאי אני משחק משחקי תפקידים, עובד על פרויקט משותף של עולם מערכה, עובד על הסיפור שלי (''כך תמיד לרודנים'', די נתקעתי ואולי אפסיק איתו, נראה), קורא ספרי פנטזיה, מד''ב והיסטוריה (כרגע - ''אויבים'' של לי הוגן), מצייר, משחק טוטאל וור, משוטט בפונדק ללא מטרה, מטייל במדבר עם כלבתי ליידי או כחלק מחוג סיירות, ומתאבק (למרות שקשה לומר שאני טוב בזה, אני משתפר. הסגנון יווני רומי). אני לומד בכיתת מופ''ת (מתמטיקה, פיזיקה ותרבות - שום דבר על שכל אם שמתם לב...), וזו מערכת די עמוסה, בעיקר בפיזיקה ומתמטיקה, המקצועות השנואים עלי - אבל הברירה האחרת היא כיתה רגילה עם הערסים המעשנים.
באילו משחקי תפקידים אתה משחק כיום? מה השיטות האהובות עליך?
ובכן, קודם כל, עובדה קצת מביכה - כשהגעתי לפורום לא באמת שיחקתי משחקי תפקידים (וקצת שיקרתי פה ושם כדי להשתלב), וגם היום אין לי קבוצה שולחנית, אם כי אני מניח שממילא אין לי זמן לזה. אז, אני משחק במשחקים הבאים:
- ''שער הצלמוות'' של אביעד, אני משחק נוכל נכלולי ובן מחצית ושמו מורת'ון בן בריאן, שתמיד שם ידיים בכיסים - בעיקר של אחרים.
- ''קריאת הארורים'' של אלישע, אני משחק אביר מוות גרמני בשם לוהנגרין עם קוד כבוד נוקשה במידה כזו שגרמה לכל שאר הדמויות לזמום לרצוח אותו בסמטה חשוכה (אל דאגה, הסתדרנו).
- ''חום ואפלה'' הוא קמפיין נשגבים בדיסקורד שמריץ לי העוג הברברי, ובו אני משחק דם דרקון מיסוד האש, נער צעיר, פזיז ואפילו היפראקטיבי ושמו מאודון, מאיי הצוואר העניים, שמטרתו למצוא את אביו הביולוגי ולהתעמת איתו.
כמו כן, אני מריץ את ''ילדי הקיסרות'', משחק סנדבוקס וחופשיטה שמתרחש בעולם פנטזיה נמוכה דמוי-אירופה שאני לא לגמרי סיימתי לבנות אותו (כך שלא פעם אני ממציא תוך כדי משחק פיסות מידע חדשות, מה שקצת מעצבן את אלישע). אני מריץ בו לחמישיית השחקנים המהוללים - צייד, הל, אביעד, אלישע וליזי.
עד לא מזמן הרצתי קמפיין ניהול איטי ונינוח לדרגוניאן, בו הוא שיחק עיר מדינה כנענית בעולם פנטיה נמוכה סטייל המזרח הקדום. הוא הפסיק להגיב בנקודה שבה הפגשתי את צבאותיו עם הפולשים מהמדבר ובראשם יהושע בן נון מטיל האימה שצר על עיר בצורה (*אהמ* יריחו). אני תוהה אם הגזמתי עם הקשיות, אם כי אמרתי שהוא מוזמן לסגת. כרגע המשחק די מת.
מה השיטות האהובות עליי? ובכן, אני האמת מעדיף את הפשטות והנינוחות של חופשיטה, שמאפשרת להגיע לרמת ההיגיון של מו''ד ואף מעבר לכך בלי חוקים וסיבוכים וספרים שצריך לקנות ולך תמצא אותם (לא מצאתי בשום חנות ספרים רגילה). עם זאת, כדי להבין על מה אחרים מדברים וכדי לא לחסום לעצמי אפשרויות אני לומד כרגע שתי שיטות - מו''ד 3.5 ומו''ד 4, כי אני תמיד מוכן להתפשר על שיטה בשביל רולפליי טוב. יש משהו מושך במו''ד, אם כי מבחינת פשטות תחי החופשיטה.
ספר לנו סיפור משעשע על התחביב.
הממ... זכור לי לטובה החד''פ שלנו בהנחיית אביעד בדרקוניקון. מעבר לכך שלדמות שקיבלתי (סייר עלף) הענקתי אופי משעשע של ביישן מגמגם שהפך לצייד כדי להתרחק מחברת אנשים, היו קטעים מצחיקים אחרים - כשהיינו אמורים לעזור לשבט הקובולדים, הסכמנו בהצבעה שלקובולד שעוזר לנו יקראו מנחם, ובסוף הוא נטש אותנו בטענה ש''אינני יכול עוד לסבול חבורה של נובים...''. באיזשהו קטע פיריתי חצים לעבר אחד השומרים, והחץ הראשון פגע בקפה שלו. ואיך אפשר לשכוח את בום-בום, השם שהעניק מר מיאו לברברי שקיבל...
ספר לנו סיפור משעשע מחייך האמיתיים.
כבר סיפרתי על הפעמים בהן נתקעתי בשיטפון ופרצתי הביתה מהמרפסת, אז אני יכול להיזכר במעשיה נידחת שקרתה לי בכיתה ה', מהפעם האחרונה שהייתי חולה (הייתי מצונן או לא יודע מה שבועיים ואז גם היה התקף אסתמה, מצד שני זה כיסה אותי ל-20 השנים הבאות בערך). בלילה הראשון שהייתי חולה חלמתי שאני יושב בכיתה בשיעור תנ''ך, ושגיליתי תשובה לאיזה ילד שישב לידי. ילדה ששמעה אותנו מיהרה לדווח למורה, שבאה ואיימה שהיא תשעה אותי או משהו. אני מיד אמרתי ללא פחד: ''את לא יכולה לעשות לי כלום! אני לא באמת כאן, אני חולה!''...
שאלה מהפונדקאי הקודם.
באשר לז'אנריות, אני לא נוטה לחבב פנטזיה מהסוג הזה - לא מרגיש לי הגיוני שגמדים, בני אנוש, זדים והוביטים יחיו יחד בעיר אחת בהרמוניה (מעבר לכך שצורת החשיבה שלהם בודאי שונה מאוד, אין שום גזענות?), או כל מיני מוסכמת מו''ד מוזרות (הגיבור מחליף את החרב 1+ בוערת בחרב 2+ יורת ברקים כשהוא עולה דרגה, או משהו כזה - ממתי גיבורים אפיים-מיתיים מחליפים את החרבות המיתולוגיות והקסומות שלהם? וממתי מוכרים נשק וחפצי קסם בשוק?). אני נוטה לעולמות בהשראה פחות ''ימי הביניים הקלאסיים/מאוחרים'' אלא יותר מהעת העתיקה, ה''dark ages'', תרבויות לא אירופיות וכו'. ילדי הקיסרות יוצא דופן, אבל זה כי רציתי עולם שאני לא צריך לחשוב עליו הרבה
כרגע אני בונה עולם בפרויקט משותף עם אביעד, ניצן וליזי, בסגנון פנטזיה גבוהה. עם כל הצניעות, אני עושה את רוב העבודה, כנראה כי אין לי חיים. כשהוא יהיה בשל מספיק נפרסם אותו בפורום.
שאל אותנו משהו!
הממ... האם כשאתם בוחרים או יוצרים עולם מערכה, אתם רוצים שיהיה לו מסר או שרק המגניבות מעניינת אתכם?
(עריכה: חשבתי על השאלה לפני שליזי שלח לי את השאלה שלו. צירוף מקרים מעניין).
אצלי זה תלוי - בעולם של ''כך תמיד לרודנים'' יש (או יהיו) הרבה מאוד מסרים מהתנ''ך ומהברית החדשה (אני מניח שתגלו אותם כשהם יהיו שם). בעולם של ילדי הקיסרות יש פחות מסרים כאלו (ולא, ההשראה הנוצרית הכבדה בקטע של הדתות לא נחשבת, זה יותר בקטע ויזואלי מערכי), אבל אלאורה והכנסייה שלה מבוססים בצורה די ברורה. וייתכן שמתישהו אביעד יהפוך את הדמות שלו לבאבא מקובל
אספסוף שועט לעבר הנער...
הנער מעלעל בביבליה וניגש במהרה להחליף בגדים...
כשהאספסוף מגיע, הוא רואה שהנער לבוש במין בגד ים אדום וצמוד בצורה מפדחת, עיניו בוערות בחוסר מורא, שערו הצמרירי ככבשה מזדקר כרעמת אריה לא מסורק...
''רגע רגע, בואו נבדוק מה הקטגוריית משקל שלכם'', אומר לפתע הנער. אחד מאנשי האספסוף עולה בלסת שמוטה על משקל דיגיטלי, מניח בצד כמובן את הקילשון, הגרזן והנורא מכל - ספר המתמטיקה.
משקל - 48 ק''ג. הנער מחייך, ונעמד בעמידה שפופה, רגליו מכווצות.
''בואו מכות''.
שלום רב לכל באי הפונדק - שחקני מ''ת, חובבי מד''ב, אוהבי פנטזיה וגמדים שיכורים. הסנסיי לי-סאן בחר בי לממשיכו, אז תכינו את העגבניות הרקובות וספרי המתמטיקה (לא, רחמים!) והבה נתחיל.
מי אתה?
אני הח'אן הטטרי, ואתם יכולים לקרוא לי גם הח'אן הגדול, הח'אן או בקיצור הוד מלכותו הנעלה של האימפריה הטטרו-מונגולית. במציאות אני איתן, וגם אם אכתוב כאן את שם המשפחה שלי, אני מתערב שלא תצליחו להגות אותו נורמלי. אני תלמיד כיתה ח' בחטיבת הביניים היחידה בעירי - חור נידח ושמו ערד - ובשעות הפנאי אני משחק משחקי תפקידים, עובד על פרויקט משותף של עולם מערכה, עובד על הסיפור שלי (''כך תמיד לרודנים'', די נתקעתי ואולי אפסיק איתו, נראה), קורא ספרי פנטזיה, מד''ב והיסטוריה (כרגע - ''אויבים'' של לי הוגן), מצייר, משחק טוטאל וור, משוטט בפונדק ללא מטרה, מטייל במדבר עם כלבתי ליידי או כחלק מחוג סיירות, ומתאבק (למרות שקשה לומר שאני טוב בזה, אני משתפר. הסגנון יווני רומי). אני לומד בכיתת מופ''ת (מתמטיקה, פיזיקה ותרבות - שום דבר על שכל אם שמתם לב...), וזו מערכת די עמוסה, בעיקר בפיזיקה ומתמטיקה, המקצועות השנואים עלי - אבל הברירה האחרת היא כיתה רגילה עם הערסים המעשנים.
באילו משחקי תפקידים אתה משחק כיום? מה השיטות האהובות עליך?
ובכן, קודם כל, עובדה קצת מביכה - כשהגעתי לפורום לא באמת שיחקתי משחקי תפקידים (וקצת שיקרתי פה ושם כדי להשתלב), וגם היום אין לי קבוצה שולחנית, אם כי אני מניח שממילא אין לי זמן לזה. אז, אני משחק במשחקים הבאים:
- ''שער הצלמוות'' של אביעד, אני משחק נוכל נכלולי ובן מחצית ושמו מורת'ון בן בריאן, שתמיד שם ידיים בכיסים - בעיקר של אחרים.
- ''קריאת הארורים'' של אלישע, אני משחק אביר מוות גרמני בשם לוהנגרין עם קוד כבוד נוקשה במידה כזו שגרמה לכל שאר הדמויות לזמום לרצוח אותו בסמטה חשוכה (אל דאגה, הסתדרנו).
- ''חום ואפלה'' הוא קמפיין נשגבים בדיסקורד שמריץ לי העוג הברברי, ובו אני משחק דם דרקון מיסוד האש, נער צעיר, פזיז ואפילו היפראקטיבי ושמו מאודון, מאיי הצוואר העניים, שמטרתו למצוא את אביו הביולוגי ולהתעמת איתו.
כמו כן, אני מריץ את ''ילדי הקיסרות'', משחק סנדבוקס וחופשיטה שמתרחש בעולם פנטזיה נמוכה דמוי-אירופה שאני לא לגמרי סיימתי לבנות אותו (כך שלא פעם אני ממציא תוך כדי משחק פיסות מידע חדשות, מה שקצת מעצבן את אלישע). אני מריץ בו לחמישיית השחקנים המהוללים - צייד, הל, אביעד, אלישע וליזי.
עד לא מזמן הרצתי קמפיין ניהול איטי ונינוח לדרגוניאן, בו הוא שיחק עיר מדינה כנענית בעולם פנטיה נמוכה סטייל המזרח הקדום. הוא הפסיק להגיב בנקודה שבה הפגשתי את צבאותיו עם הפולשים מהמדבר ובראשם יהושע בן נון מטיל האימה שצר על עיר בצורה (*אהמ* יריחו). אני תוהה אם הגזמתי עם הקשיות, אם כי אמרתי שהוא מוזמן לסגת. כרגע המשחק די מת.
מה השיטות האהובות עליי? ובכן, אני האמת מעדיף את הפשטות והנינוחות של חופשיטה, שמאפשרת להגיע לרמת ההיגיון של מו''ד ואף מעבר לכך בלי חוקים וסיבוכים וספרים שצריך לקנות ולך תמצא אותם (לא מצאתי בשום חנות ספרים רגילה). עם זאת, כדי להבין על מה אחרים מדברים וכדי לא לחסום לעצמי אפשרויות אני לומד כרגע שתי שיטות - מו''ד 3.5 ומו''ד 4, כי אני תמיד מוכן להתפשר על שיטה בשביל רולפליי טוב. יש משהו מושך במו''ד, אם כי מבחינת פשטות תחי החופשיטה.
ספר לנו סיפור משעשע על התחביב.
הממ... זכור לי לטובה החד''פ שלנו בהנחיית אביעד בדרקוניקון. מעבר לכך שלדמות שקיבלתי (סייר עלף) הענקתי אופי משעשע של ביישן מגמגם שהפך לצייד כדי להתרחק מחברת אנשים, היו קטעים מצחיקים אחרים - כשהיינו אמורים לעזור לשבט הקובולדים, הסכמנו בהצבעה שלקובולד שעוזר לנו יקראו מנחם, ובסוף הוא נטש אותנו בטענה ש''אינני יכול עוד לסבול חבורה של נובים...''. באיזשהו קטע פיריתי חצים לעבר אחד השומרים, והחץ הראשון פגע בקפה שלו. ואיך אפשר לשכוח את בום-בום, השם שהעניק מר מיאו לברברי שקיבל...
ספר לנו סיפור משעשע מחייך האמיתיים.
כבר סיפרתי על הפעמים בהן נתקעתי בשיטפון ופרצתי הביתה מהמרפסת, אז אני יכול להיזכר במעשיה נידחת שקרתה לי בכיתה ה', מהפעם האחרונה שהייתי חולה (הייתי מצונן או לא יודע מה שבועיים ואז גם היה התקף אסתמה, מצד שני זה כיסה אותי ל-20 השנים הבאות בערך). בלילה הראשון שהייתי חולה חלמתי שאני יושב בכיתה בשיעור תנ''ך, ושגיליתי תשובה לאיזה ילד שישב לידי. ילדה ששמעה אותנו מיהרה לדווח למורה, שבאה ואיימה שהיא תשעה אותי או משהו. אני מיד אמרתי ללא פחד: ''את לא יכולה לעשות לי כלום! אני לא באמת כאן, אני חולה!''...
שאלה מהפונדקאי הקודם.
ובכן, כמו ששחקני ''ילדי הקיסרות'' יודעים, יש לי נטייה למציאותיות, רצינות וריאליזם, אולי בהשפעה אדג'ית - בגילי אני לא יכול לשפוט. המשחק של ילדי הקיסרות לדוגמה רץ בעולם עם רפואה לא מתקדמת ורמת פציעות ריאליסטית (אם כי עדיין הצלתי את לילה כשחתכו לה את גיד אכילס - אלישע, אל תבנה שזה יקרה שוב). יש לי גם נטייה לתכנון מראש, בעיקר כי זה יותר נוח לי ככה, אבל דווקא את ילדי הקיסרות שרטטתי בקווים כלליים למדי - לא תכננתי מההתחלה דברים כמו התיאולוגיה בעולם (הקשר בין האלים לתחום השליטה שלהם וכו') וההיסטוריה (הפרעות שנערכו במאמיני ניקס, ואולי מסיבה מוצדקת rc?. בכל העולמות האחרים שלי אני נוטה לתכנן מראש באופן מוקפד, ואולי זו הסיבה שאני נוטה להתייאש מהם באיזשהו שלב...ליזי אמר/ה:שאלתי אליך: אילו היבטים חשובים לך בבנייה של עולם מערכה (לדוגמא העולם של ילדי הקיסרות)? מוזמן להתמקד בנקודות כגון כלליות או ז'אנריות, מציאותיות לעומת פנטזיה גבוהה ואפית, קלילות ושטותיות לעומת רצינות, ותכנון מוקפד של העולם מראש לעומת אלתור ובנייה של העולם עם השחקנים תוך כדי המשחק.
באשר לז'אנריות, אני לא נוטה לחבב פנטזיה מהסוג הזה - לא מרגיש לי הגיוני שגמדים, בני אנוש, זדים והוביטים יחיו יחד בעיר אחת בהרמוניה (מעבר לכך שצורת החשיבה שלהם בודאי שונה מאוד, אין שום גזענות?), או כל מיני מוסכמת מו''ד מוזרות (הגיבור מחליף את החרב 1+ בוערת בחרב 2+ יורת ברקים כשהוא עולה דרגה, או משהו כזה - ממתי גיבורים אפיים-מיתיים מחליפים את החרבות המיתולוגיות והקסומות שלהם? וממתי מוכרים נשק וחפצי קסם בשוק?). אני נוטה לעולמות בהשראה פחות ''ימי הביניים הקלאסיים/מאוחרים'' אלא יותר מהעת העתיקה, ה''dark ages'', תרבויות לא אירופיות וכו'. ילדי הקיסרות יוצא דופן, אבל זה כי רציתי עולם שאני לא צריך לחשוב עליו הרבה
כרגע אני בונה עולם בפרויקט משותף עם אביעד, ניצן וליזי, בסגנון פנטזיה גבוהה. עם כל הצניעות, אני עושה את רוב העבודה, כנראה כי אין לי חיים. כשהוא יהיה בשל מספיק נפרסם אותו בפורום.
שאל אותנו משהו!
הממ... האם כשאתם בוחרים או יוצרים עולם מערכה, אתם רוצים שיהיה לו מסר או שרק המגניבות מעניינת אתכם?
(עריכה: חשבתי על השאלה לפני שליזי שלח לי את השאלה שלו. צירוף מקרים מעניין).
אצלי זה תלוי - בעולם של ''כך תמיד לרודנים'' יש (או יהיו) הרבה מאוד מסרים מהתנ''ך ומהברית החדשה (אני מניח שתגלו אותם כשהם יהיו שם). בעולם של ילדי הקיסרות יש פחות מסרים כאלו (ולא, ההשראה הנוצרית הכבדה בקטע של הדתות לא נחשבת, זה יותר בקטע ויזואלי מערכי), אבל אלאורה והכנסייה שלה מבוססים בצורה די ברורה. וייתכן שמתישהו אביעד יהפוך את הדמות שלו לבאבא מקובל