לפני שאני מתחיל, אני רוצה לציין ש-13 הוא מספר המזל שלי. תודה sandchicken על שבחרת אותי במספר הנכון 
אאוץ'!
זה כאב!
בסדר, אני אתן לכם בירה חינם!
למה יש לכם פטיש קסום 2+ ואתם בכל זאת מרביצים לפונדקאי!
אני אספר לכם כל מה שתרצו!
באמת!
אז אחרי שגמרתם להכות, להרביץ ולהוציא את יצריכם על הפונדקאי המסכן שקשור מולכם לעמוד, הגיע הזמן לענות לכל שאלותיכם.
אז, מי אתה בכלל?
שלום לכם, קוראים לי ניצן נוה ואני תלמיד כיתה ט' בירושלים. הצטרפתי לפונדק לפני קצת פחות משנתיים, אבל אני משחק במבוכים ודרקונים מכיתה ד', וגם מנחה לחברים שלי בערך מאותה התקופה. אני אוהב לקרוא ספרים ולכתוב סיפורים, שואף לקריירה של סופר בעתיד (כמו שחלק ראו בפורום מד"ב ופנטזיה) ובנוסף אוהב לשיר, לטייל, תיאטרון, ללמוד (כמה שזה מוזר לחלק מהאנשים) ועוד כל מיני דברים שאני אזכר בהם עוד כמה דקות ואז זה יהיה עצוב.
כתבתי בפונדק חומר אקראי לכל מיני דברים, אם כי רובו לא מאוזן בעליל. אני לא משחק כמעט בשיטות מוגדרות ואני מנחה בשיטה מבוססת פאת'פיינדר שהמצאתי, ושאולי אעלה לפונדק כשהיא תהיה קצת פחות אלתורים. אני מריץ בפונדק את הרפתקת בני המפלצות, שברגעים אלו אני מנסה לשבור את הראש איך להחזיר אותה (אם היא אי פעם הייתה כזאת) לתכנונים שלי, ובנוסף אני מריץ עוד הרפתקאות לחברים שלי.
במה אתה משחק?
בנוסף למשחקים שאני מריץ, אני משחק במספר משחקים בפורום, רשמית שחקן בעוד כמה שהוקפאו/מתו/מעולם לא התחילו, יש לי דפ"דים שכמעט ולא שומשו שלי שחברים/אח שלי הכינו לי להרפתקה עתידית שהוקפאה, ובנוסף אני משחק בחוג מבוכים ודרקונים.
בחוגים אני משחק מאז כיתה ד'. בהתחלה זה היה משהו נחמד אחרי בית-ספר, זה הפך להיות תחביב רציני, ובשלוש השנים האחרונות זאת הדרך העיקרית שלי לשחק - והמשחק שם, למרות השמועות ששמעתם לפעמים, הוא המשחק הרציני ביותר שהיה לי. הדמות שלי התחילה להיבנות בשנה הראשונה למשחק, כשהייתי בכיתה ז'. אני משחק שם איש לטאה-שמאן, שנחטף מהשבט שלו ועשו עליו ניסויים שונים (כי ככה התחילה ההרפתקה). כרגע אנחנו בורחים מהטראסק שהוקם לתחייה על ידי נסיך שדים מניאק ברמות, וזאת אחרי שיצאנו מהשאול, עברנו בבירוקרטיה של סיגיל ונלחמנו בגיף צייד ראשים שכבר ממש נמאס לו מאיתנו.
עוד מידע בהמשך.
בכל אופן, כעת יש לי ולרוב חברי הקבוצה שלי דמויות מושקעות מאוד, והשנה המערכה הזאת הולכת להיגמר - ונתחיל שנה הבאה אחת חדשה, ואנחנו כבר מוכנים אליה עם דמויות אפילו יותר עמוקות. סיפור הרקע שלי לדמות הזאת, אם תהיתם, הוא ארבעים עמודים. גדולים. ועוד ארבעה נספחים. וזה אחרי שריסנתי את עצמי.
אז כמו שכבר כתבתי, אני לא מכיר הרבה שיטות ולרוב לא מספר להן. PF היא המועדפת עלי לפי דעתי, אבל זה אם לא כוללים את השיטה הפרטית של המנחה שלי בחוג.
אז, ספר לנו איזה סיפור מגניב.
חלק גדול מהשנה הזאת בחוג בילינו בשאול. נלחמנו בשדי שרשראות, דרקון שאול ודריאדות שהושחתו, פגשנו את המדוזה הראשונה וכמעט נשרפנו חיים. חשוב לציין שהשאול הוא דבר חי, מרושע ומעצבן מאוד.
אז במהלך הקרב עם דרקון השאול, אני זימנתי את חיית הרוח שלי. לי יצא 1. לשאול יצא מספיק גבוה.
התוצאה הייתה שהנשמה שלי התנתקה ממני, והלכה לקפץ בצורת עז רוח שטנית בשאול.
אז הדמות שלי עברה (להחלטתי) לשליטה לפי קובייה (האפשרויות היו לחבק את היצור עם הכי הרבה נק"פ כי אני מחפש כוח חיים, או לפעול בצורה הכי דומה לפעולה הקודמת שהייתה) ואיבדה את הכוחות הכי מגניבים שלה, ואיבדה את היכולת לחשוב עצמאית. אבל זה לא העיקר. כי משם הלכנו למערה של דרקון השאול, ושם היה הקרב הכי מוזר שהיה לי בתולדות משחקי כשחקן מבוכים ודרקונים ומשחקי תפקידים בכלל. זה היה הקרב הקשה ביותר שהיה לנו, בלי אף אויב.
ראשית, המערה של הדרקון הייתה הר געש, והאוצר בתוך הלוע שלו.
שנית, היא הייתה מקוללת כך שכל מי שלא הצליח בזריקת רצון החל לעשות הכל בשביל להשיג את האוצר ו/או לרצוח את החברים שלו.
שלישית, הנשמה שלי חזרה אלי והפכתי למרושע.
אז אני התיישבתי לי במימד מקביל (למעשה זה קרה בטעות אבל נניח לעניין) ופוצצתי על חברי את הר הגעש.
הרוב מתו ישר.
נשארו שניים שהיו עסוקים בקרב אחר בכללי, ואחד שרדף אחרי החבר הדמיוני שלו, איש-העטלף-עכביש-מן. רמז: זוהי דמות משוגעת למחצה+++. אני צפיתי בהם בעניין סדיסטי, עד שלבסוף מישהו מצא פסלון של גבירת הכאב, שהציל אותי, החייה את כל המתים, הציל את כולנו ואז גבירת הכאב שיגרה אותנו לסיגיל.
את הקרב הזה אני לא אשכח. במיוחד לא את ההבנה כמה המנחה מרסן את המפלצות, כי סך הכל דמות אחת שהפכה למרושעת ועשתה את המקסימום נגד עשרה שחקנים באותה הרמה קרעה להם את הצורה. גם אם חלקם לא שפויים.
מהקהל, יוצא עוף חול מגודל. הוא מצמיד סכין לצווארו של הפונדקאי המסכן שלכם. "אם היית מכשיר, איזה מכשיר היית ולמה?" הוא שואל.
הפונדקאי נועץ בו מבט חלול, ומנסה לאלתר איזה משהו.
למי שלא הבין, השאלה של sandcicken הייתה "אם היית מכשיר, איזה מכשיר היית ולמה?
- - - - - -
אז, זו שאלה קשה. לפי דעתי הייתי מכשיר שנועד להיות פשוט, להדפיס ספרים, למשל, ומשהו התפקשש בו. הוא עדיין עובד, אבל לא עושה את מה שרצוי ממנו. לדוגמא, כששולחים אליו ספר להדפסה, במקום להדפיס אותו הוא מדפיס דף עם הערות, הארות והמלצות לשיפור הטקסט. אני לא מה המכונה שתכננו, וגם לא מכונה מוכרת כלשהי, משהו שבדרך כלל המפעל יזרוק לפח הזבל הסמוך וההומלס שימצא את זה יהפוך למליונר. אני לא מכונה מוגדרת, אבל אני מכונה שללא ספק קיבלה תודעה משל עצמה, שהבעלים שלה חושב שהיא השתגעה ושהטכנאי מניד את ראשו בצער.
אני המדיח שמצייר סמיילים מסבון, התנור ששורף פסים על העוגה, המקפיא שהופך קרטיבים לגלידה. אני השדכן שמדביק, המדפסת שמתקנת שגיאות כתיב, המחשב שמביא אותך לאן שאתה צריך, ולא לאן שאתה רוצה.
אני המכונה שאף אחד לא מבין, שאין עוד כמותה בעולם, ושהיא עושה משהו בלתי יאמן - אבל לא מה שרצו ממנה.
------
והשאלה לקהל: איזה מקצוע אתם במבוכים ודרקונים?
אני, למשל, טרובדור עם נגיעות שמאן ודרואיד.
אאוץ'!
זה כאב!
בסדר, אני אתן לכם בירה חינם!
למה יש לכם פטיש קסום 2+ ואתם בכל זאת מרביצים לפונדקאי!
אני אספר לכם כל מה שתרצו!
באמת!
אז אחרי שגמרתם להכות, להרביץ ולהוציא את יצריכם על הפונדקאי המסכן שקשור מולכם לעמוד, הגיע הזמן לענות לכל שאלותיכם.
אז, מי אתה בכלל?
שלום לכם, קוראים לי ניצן נוה ואני תלמיד כיתה ט' בירושלים. הצטרפתי לפונדק לפני קצת פחות משנתיים, אבל אני משחק במבוכים ודרקונים מכיתה ד', וגם מנחה לחברים שלי בערך מאותה התקופה. אני אוהב לקרוא ספרים ולכתוב סיפורים, שואף לקריירה של סופר בעתיד (כמו שחלק ראו בפורום מד"ב ופנטזיה) ובנוסף אוהב לשיר, לטייל, תיאטרון, ללמוד (כמה שזה מוזר לחלק מהאנשים) ועוד כל מיני דברים שאני אזכר בהם עוד כמה דקות ואז זה יהיה עצוב.
כתבתי בפונדק חומר אקראי לכל מיני דברים, אם כי רובו לא מאוזן בעליל. אני לא משחק כמעט בשיטות מוגדרות ואני מנחה בשיטה מבוססת פאת'פיינדר שהמצאתי, ושאולי אעלה לפונדק כשהיא תהיה קצת פחות אלתורים. אני מריץ בפונדק את הרפתקת בני המפלצות, שברגעים אלו אני מנסה לשבור את הראש איך להחזיר אותה (אם היא אי פעם הייתה כזאת) לתכנונים שלי, ובנוסף אני מריץ עוד הרפתקאות לחברים שלי.
במה אתה משחק?
בנוסף למשחקים שאני מריץ, אני משחק במספר משחקים בפורום, רשמית שחקן בעוד כמה שהוקפאו/מתו/מעולם לא התחילו, יש לי דפ"דים שכמעט ולא שומשו שלי שחברים/אח שלי הכינו לי להרפתקה עתידית שהוקפאה, ובנוסף אני משחק בחוג מבוכים ודרקונים.
בחוגים אני משחק מאז כיתה ד'. בהתחלה זה היה משהו נחמד אחרי בית-ספר, זה הפך להיות תחביב רציני, ובשלוש השנים האחרונות זאת הדרך העיקרית שלי לשחק - והמשחק שם, למרות השמועות ששמעתם לפעמים, הוא המשחק הרציני ביותר שהיה לי. הדמות שלי התחילה להיבנות בשנה הראשונה למשחק, כשהייתי בכיתה ז'. אני משחק שם איש לטאה-שמאן, שנחטף מהשבט שלו ועשו עליו ניסויים שונים (כי ככה התחילה ההרפתקה). כרגע אנחנו בורחים מהטראסק שהוקם לתחייה על ידי נסיך שדים מניאק ברמות, וזאת אחרי שיצאנו מהשאול, עברנו בבירוקרטיה של סיגיל ונלחמנו בגיף צייד ראשים שכבר ממש נמאס לו מאיתנו.
עוד מידע בהמשך.
בכל אופן, כעת יש לי ולרוב חברי הקבוצה שלי דמויות מושקעות מאוד, והשנה המערכה הזאת הולכת להיגמר - ונתחיל שנה הבאה אחת חדשה, ואנחנו כבר מוכנים אליה עם דמויות אפילו יותר עמוקות. סיפור הרקע שלי לדמות הזאת, אם תהיתם, הוא ארבעים עמודים. גדולים. ועוד ארבעה נספחים. וזה אחרי שריסנתי את עצמי.
אז כמו שכבר כתבתי, אני לא מכיר הרבה שיטות ולרוב לא מספר להן. PF היא המועדפת עלי לפי דעתי, אבל זה אם לא כוללים את השיטה הפרטית של המנחה שלי בחוג.
אז, ספר לנו איזה סיפור מגניב.
חלק גדול מהשנה הזאת בחוג בילינו בשאול. נלחמנו בשדי שרשראות, דרקון שאול ודריאדות שהושחתו, פגשנו את המדוזה הראשונה וכמעט נשרפנו חיים. חשוב לציין שהשאול הוא דבר חי, מרושע ומעצבן מאוד.
אז במהלך הקרב עם דרקון השאול, אני זימנתי את חיית הרוח שלי. לי יצא 1. לשאול יצא מספיק גבוה.
התוצאה הייתה שהנשמה שלי התנתקה ממני, והלכה לקפץ בצורת עז רוח שטנית בשאול.
אז הדמות שלי עברה (להחלטתי) לשליטה לפי קובייה (האפשרויות היו לחבק את היצור עם הכי הרבה נק"פ כי אני מחפש כוח חיים, או לפעול בצורה הכי דומה לפעולה הקודמת שהייתה) ואיבדה את הכוחות הכי מגניבים שלה, ואיבדה את היכולת לחשוב עצמאית. אבל זה לא העיקר. כי משם הלכנו למערה של דרקון השאול, ושם היה הקרב הכי מוזר שהיה לי בתולדות משחקי כשחקן מבוכים ודרקונים ומשחקי תפקידים בכלל. זה היה הקרב הקשה ביותר שהיה לנו, בלי אף אויב.
ראשית, המערה של הדרקון הייתה הר געש, והאוצר בתוך הלוע שלו.
שנית, היא הייתה מקוללת כך שכל מי שלא הצליח בזריקת רצון החל לעשות הכל בשביל להשיג את האוצר ו/או לרצוח את החברים שלו.
שלישית, הנשמה שלי חזרה אלי והפכתי למרושע.
אז אני התיישבתי לי במימד מקביל (למעשה זה קרה בטעות אבל נניח לעניין) ופוצצתי על חברי את הר הגעש.
הרוב מתו ישר.
נשארו שניים שהיו עסוקים בקרב אחר בכללי, ואחד שרדף אחרי החבר הדמיוני שלו, איש-העטלף-עכביש-מן. רמז: זוהי דמות משוגעת למחצה+++. אני צפיתי בהם בעניין סדיסטי, עד שלבסוף מישהו מצא פסלון של גבירת הכאב, שהציל אותי, החייה את כל המתים, הציל את כולנו ואז גבירת הכאב שיגרה אותנו לסיגיל.
את הקרב הזה אני לא אשכח. במיוחד לא את ההבנה כמה המנחה מרסן את המפלצות, כי סך הכל דמות אחת שהפכה למרושעת ועשתה את המקסימום נגד עשרה שחקנים באותה הרמה קרעה להם את הצורה. גם אם חלקם לא שפויים.
מהקהל, יוצא עוף חול מגודל. הוא מצמיד סכין לצווארו של הפונדקאי המסכן שלכם. "אם היית מכשיר, איזה מכשיר היית ולמה?" הוא שואל.
הפונדקאי נועץ בו מבט חלול, ומנסה לאלתר איזה משהו.
למי שלא הבין, השאלה של sandcicken הייתה "אם היית מכשיר, איזה מכשיר היית ולמה?
- - - - - -
אז, זו שאלה קשה. לפי דעתי הייתי מכשיר שנועד להיות פשוט, להדפיס ספרים, למשל, ומשהו התפקשש בו. הוא עדיין עובד, אבל לא עושה את מה שרצוי ממנו. לדוגמא, כששולחים אליו ספר להדפסה, במקום להדפיס אותו הוא מדפיס דף עם הערות, הארות והמלצות לשיפור הטקסט. אני לא מה המכונה שתכננו, וגם לא מכונה מוכרת כלשהי, משהו שבדרך כלל המפעל יזרוק לפח הזבל הסמוך וההומלס שימצא את זה יהפוך למליונר. אני לא מכונה מוגדרת, אבל אני מכונה שללא ספק קיבלה תודעה משל עצמה, שהבעלים שלה חושב שהיא השתגעה ושהטכנאי מניד את ראשו בצער.
אני המדיח שמצייר סמיילים מסבון, התנור ששורף פסים על העוגה, המקפיא שהופך קרטיבים לגלידה. אני השדכן שמדביק, המדפסת שמתקנת שגיאות כתיב, המחשב שמביא אותך לאן שאתה צריך, ולא לאן שאתה רוצה.
אני המכונה שאף אחד לא מבין, שאין עוד כמותה בעולם, ושהיא עושה משהו בלתי יאמן - אבל לא מה שרצו ממנה.
------
והשאלה לקהל: איזה מקצוע אתם במבוכים ודרקונים?
אני, למשל, טרובדור עם נגיעות שמאן ודרואיד.
