לא קראתי את כל הדיון אבל בקשר לשאלות שלך:
אלוהים פרושו בעל שררה\כוח.
"כִּי יִתֵּן אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ כֶּסֶף אוֹ כֵלִים לִשְׁמֹר, וְגֻנַּב מִבֵּית
הָאִישׁ: - אִם יִמָּצֵא הַגַּנָּב - יְשַׁלֵּם שְׁנָיִם. - אִם לֹא יִמָּצֵא הַגַּנָּב -
וְנִקְרַב בַּעַל הַבַּיִת אֶל האֶלהים אִם לֹא שָׁלַח יָדוֹ בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ."
"עַל כָּל דְּבַר פֶּשַׁע עַל שׁוֹר עַל חֲמוֹר עַל שֶׂה עַל שַׂלְמָה עַל כָּל אֲבֵדָה
אֲשֶׁר יֹאמַר כִּי הוּא זֶה עַד הָאֱלֹהִים יָבֹא דְּבַר שְׁנֵיהֶם אֲשֶׁר יַרְשִׁיעֻן
אֱלֹהִים יְשַׁלֵּם שְׁנַיִם לְרֵעֵהוּ.
בפסוקים הנ"ל למשל אלהים פרושו דיינים שצריך להשבע בפניהם בפסוק הראשון או סתם לשמוע מה הפסק שלהם בפסוק השני.
להשם יש הרבה שמות, כל שם מייצג הנהגה אחרת או אספקט מסוים. השם י-ה-ו-ה למשל מייצג בין היתר שהוא היה הווה ויהיה, דהיינו שהוא אינו מוגבל בזמן. אלוהים מייצג (בין היתר) את זה שהוא בעל הכוחות כולם.
כמובן שזה מאד מאד מלמעלה, אבל זאת המשמעות של השם.
לכן כשאלילי העמים נקראים "אלוהי שקר" או "אלוהי מצרים", זה לא בא להגיד לנו ח"ו שהם אלוהים במובן שהם איזה ישות אלוקית, אלא הכוונה שהמאמינים שלהם מיחסים אליהם כוח. אלוהי מצריים = האלילים של מיצריים שהמצרים מיחסים להם כוח.
עכשיו, בקשר לאלילים הנ"ל (של מצרים וכו') אני אתרגם בצורה גסה 2 סיפורים ממסכת עבודה זרה (דף נה. למי שרוצה לראות בפנים)
א) יהודי אחד בא לרבי עקיבא ובפיו שאלה, הוא עצמו מבין שאין ממש בעבודה זרה, אבל הוא לא מבין. עיניו הוא בעצמו רואה שיש איזה בית עבודה זרה שכל מי שהולך לשם חולה, מבריא. איך זה יכול להיות?
ענה לו רבי עקיבא, שכשאדם מקבל יסורים או מחלה מסוימת, גם ניגזר מתי היא תעזוב אותו. אותם אנשים שטועים אחרי העבודה זרה הזאת הולכים אליה דווקא מתי שהם אמורים להתרפא גם ככה, ולכן כך זה נראה. ובאמת מוסיף לו רבי עקיבא ואומר, שמצד הדין אחרי שאותו האיש הלך לבית עבודה זרה לא מגיע לו שהמחלה תעזוב אותו, אבל זה שהוא עשה מעשה מטופש זאת לא סיבה לא לעזוב אותו, ולכן הוא מתרפא בכל זאת.
כאדם לא מאמין, כנראה שזה ישמע לך מוזר, אבל באמת זוהי עיקר אמונת היהודי, כמו שכותב הרמב"ן בפרשת בא ואני מצטט "כל דברינו ומיקרנו כולם ניסים אין בהם טבע ומנהגו של עולם כלל." דהיינו שכל דבר ודבר שקורה איתנו הכל נס אחד גדול, גם כשאדם לוקח למשל תרופה, לא התרופה היא מה שריפא אותו, אלא השם יתברך עשה את זה, ומה שזה קורה באותו זמן זה בגלל שיש הסתרה והעבודה שלנו היא למרות זה להאמין שהכל מאיתו יתברך (ולמה יש את ההסתרה הזאת זה עניין אחר).
ב)
רבא בר רב יצחק (שם של אחד מחכמי התלמוד) שאל את רבי יהודה, איך יתכן שבמקום בו הוא גר, יש בית עבודה זרה שכאשר אין גשם העבודה זרה אומרת לאנשים להביא לה קורבן אדם, ואחרי שהם שוחטים עבורה את הקורבן, יורד גשם. ענה לו רב יהודה שעל זה הסביר ריש לקיש (כינוי של אחד מחכמי התלמוד) את הפסוק "אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן" מי שרוצה להיות ליצן, נותנים לו משמים את האפשרות, מי שרוצה להיות צדיק מקבל לזה עזרה מהשמיים. או במילים אחרות "בא ליטמא פותחין לו בא לטהר מסייעין אותו". מי שרוצה להאמין בעבודה זרה מהשמיים נותנים לו כזה שפע של טומאה שהוא יכול אפילו להגיע לע"ז ששוחטים לה אדם ואז יורד גשם, וכאן נכנס הסיפור הראשון שברור שלא הע"ז עושה את זה, אלא הכל מאיתו יתברך, אלא שמי שרוצה להאמין שזה לא ממנו, יקבל אחלה תרוצים.
אם לסכם, במסורת היהודית כן יש כזה מושג של ע"ז שהולכים אליו ומתרפאים, או מביאים לו קורבן אדם ויורד גשם, אבל אסור לעשות את זה, משום שאין להם כוח עצמי אלא הכל מאיתו יתברך ואסור לעבוד אותם כאלוהות או ליחס להם כוח מצד עצמם. מאד הגיוני שגם במצריים האלילים המדוברים היו כאלו שכביכול חוללו ניסים, ואכן בתורה עצמה מוזכר שאת מכות דם וצפרדע וכן את הפיכת המטה לתנין יכלו החרטומים לבצע, ורק במכת כינים הודו שזה מגיע מאיתו יתברך.
נ.ב.
בהודעה אחרת שלך כתבת שדתיים סוגדים לתמונות של הבאבא סאלי, אתה באמת מאמין בזה או שסתם רצית להשמיץ? כי זה הגיוני בדיוק באותו מידה שאני אגיד שחילונים סוגדים לתמונות של מתאבקים\זמרים\כוכבי קולנוע, בגלל שהם תולים אותם בחדר השינה שלהם.
אנחנו תולים תמונות של אנשים שאנחנו מעריצים בדיוק כמו שחילונים תולים תמונות של זמרים שהם מעריצים. אנחנו גם בני אדם אחרי הכל. בדיוק כמוכם.
