מחצית מהשחקנים החדשים הגיעו לתחביב דרך משחקים חיים ביוטיוב

כתבה מעניינת מ The Verge מציגה תזה לגבי הפריחה של מבוכים ודרקונים https://www.theverge.com/2017/11/16...-roleplay-rpgs-critical-role-streaming-gaming שבעיקר מה שתפס אותי שם זה התייחסות של מכשפי החוף שטוענים ש-2016 / 2017 אלו הן השנים המשגשגות ביותר של מבוכים ודרקונים ומצביעים על שלל התוכניות ביוטיוב - Critical Role, Critical hit, Force Grey וכך הלאה - כגורם לשגשוג. בעצם שהאפשרות לצפות באנשים אחרים משחקים מנגישה את התחביב.
אני אישית לא חסיד של התוכניות הללו, בעיקר בגלל שהן ארוכות להפליא (3 שעות פלוס לפרק/מפגש), אבל אני בהחלט מבין את ההגיון. אם פעם מישהו רצה לדעת מה זה מבוכים ודרקונים, הוא היה צריך או לקרוא ספר ארוך ומסורבל או להגיע למפגש עם אנשים לתחביב ה"מוזר" הזה. היום יש לו שלל תוכניות, שערוכות באופן מקצועי, שבהן הוא יכול לראות אנשים משחקים ולשאוב השראה.
חבל שאין תוכנית כזו בעברית - מישהו רוצה להרים את הכפפה?

התוכניות האלה תמיד נראות לי מזויפות\צבועות. האמת שלא ראיתי אף אחת מהתחלה עד הסוף, אבל זה בגלל שרק מרפרוף אפשר פחות או יותר להבין מה קורה. הבעיה שזה לא משקף איך נראים סשנים של אנשים אמיתיים בעולם האמיתי. קבוצות שחקני תפקידים לא מורכבות מאנשים יפים שנפגשים בתוך סט מואר היטב ומקושט בפרופים יקרים ומשחקים בסשנים זורמים וקלילים תוך כדי הנאה רצופה. זה לא מתאר את הקושי העצום שבלמצוא קבוצת אנשים שיש לך איתם דינמיקה משחקית טובה, או הקושי הלוגיסטי שבאשכרה לארגן מפגש עם כולם בזמן ומקום נוחים וללא הפרעות. לא כל המנחים הם שילוב מנצח של שחקן במה+קריין רדיו+כותב סיפורים פוטוגוני, ולא כל הוואנרים\קמפיינים מסתיימים בצורה מספקת, או מסתיימים בכלל.
זה נחמד שהתוכניות האלה מציגים תמונת עולם אידיאליסטית של משחק תפקידים ובכך מושכים אנשים לתחביב, אבל אני לא בטוח שאני הייתי רוצה לשחק עם אנשים שמניחים שככה צריך להיראות משחק.

אני חושב שאנשים יודעים שזה שונה במציאות, אף אחד לא צופה בפרסומת וחושב שזה משקף את המציאות.

פלאפי צודק,
אני די הפסקתי לשחק, בגלל האיטיות שבזרימת המשחק, המנצקינים ואלו שלוקחים את מוקד המשחק, הקושי הגדול בלהתארגן ולקבוע משחק, במיוחד בגילי המתקדם לחפש שחקנים שכיף לך לשחק איתם וזמן זה הדבר הכי קשה.

פלאפי אמר/ה:

התוכניות האלה תמיד נראות לי מזויפות\צבועות. האמת שלא ראיתי אף אחת מהתחלה עד הסוף, אבל זה בגלל שרק מרפרוף אפשר פחות או יותר להבין מה קורה. הבעיה שזה לא משקף איך נראים סשנים של אנשים אמיתיים בעולם האמיתי. קבוצות שחקני תפקידים לא מורכבות מאנשים יפים שנפגשים בתוך סט מואר היטב ומקושט בפרופים יקרים ומשחקים בסשנים זורמים וקלילים תוך כדי הנאה רצופה. זה לא מתאר את הקושי העצום שבלמצוא קבוצת אנשים שיש לך איתם דינמיקה משחקית טובה, או הקושי הלוגיסטי שבאשכרה לארגן מפגש עם כולם בזמן ומקום נוחים וללא הפרעות. לא כל המנחים הם שילוב מנצח של שחקן במה+קריין רדיו+כותב סיפורים פוטוגוני, ולא כל הוואנרים\קמפיינים מסתיימים בצורה מספקת, או מסתיימים בכלל.
זה נחמד שהתוכניות האלה מציגים תמונת עולם אידיאליסטית של משחק תפקידים ובכך מושכים אנשים לתחביב, אבל אני לא בטוח שאני הייתי רוצה לשחק עם אנשים שמניחים שככה צריך להיראות משחק.

יש ללחוץ כדי להרחיב...

רגע, אתה רוצה להגיד לי שבמציאות רוצח שכיר לא נראה ככה:


אלא ככה?:

המפקד האלמוני, הנקודה היא שהתוכניות האלה מציגות מצג שווא שמתיימר להיות נאמן למציאות. אנשים רואים מה שקורה שם וחושבים שגם המשחק שלהם יכול להראות ככה. לא שזה בלתי אפשרי, אבל כדי שזה יקרה צריך המון השקעה וזמן וכשרון ומזל. רוב הקבוצות פשוט לא נראות ככה, ואנשים שרוצים לשחק בקבוצות שנראות ככה באים מראש עם ציפיות לא סבירות.

זה גם אותם אנשים שחושבים שהמתכון מהתוכנית בישול יראה בדיוק כמו בתוכנית ולא יבינו למה במטבח שלהם אין את כל הכלים המגניבים האלה שהיה בטלויזיה?

אני לא בטוח שאנשים הם עד כדי כך חסרי הגיון. הרי אם החברים שלי מכוערים והשולחן היחיד שיש לי בבית הוא מפורמייקה, איך לעזאזל אני אמור לצפות שיבואו לשחק איתי אנשים יפים על שולחן עץ אלון מפואר?

מצד שני, כשהייתי ילד בן 11 קראתי בשקיקה את "מעריב לנוער" שהייתי גונב מהשכנים ונורא חיכיתי לגיל 13 - לפי מעריב לנוער, בגיל 13 אתה פשוט מתחיל לעשות חיים משוגעים - נוסע לתל אביב, הולך לים, פוגש מלא בנות יפות שלובשות ג'ינסים קרועים (כן, זה היה באופנה כבר אז, לא המצאתם כלום) ואז הן לוקחות אותך למסיבות שוות ומסעדות יוקרה כמו בורגראנץ' וקפולסקי ובאופן כללי כולם עושים סקס ורוקנרול כל הזמן מגיל 13 עד גיל 16 ואז הולכים לצבא (כן, לא ידעתי חשבון). מיותר לציין שהדבר המעניין היחיד שקרה בגיל 13 זה שצמח לי שפם של ערבי.

מעניין אותי שאין דבר כזה בעברית, כי לפי מה שהאיש הזקן מציין זה פרומו מעולה לכל מי שמתפרנס מהתחביב הזה...

יש קבוצות שמקליטות את הסשנים ומעלות ליוטיוב, אבל שום דבר שמתקרב לרמה הפקתית של חו"ל.

פלאפי, הצד השני שאני זוכר הוא שרציתי להכיר לידידה בלימודים את התחביב אמרתי לה שתבוא לצפות במשחק, היא הייתה צריכה להגיע בשביל זה במיוחד לתל-אביב, לפגוש 4-5 אנשים שהיא לא מכירה ולהתחייב לערב ארוך (4 שעות פגישה + חזרה והגעה למפגש). זה הרבה זמן ומאמץ בשביל משהו שהוא לא מוכר.
התוכניות הללו מנגישות את התחביב, וברור שלא כל קבוצת משחק היא "מאגניבה" כמו בתוכניות, אבל באותו האופן גם תוכנית על נהג מרוצים בערוץ הספורט זה מכונית ומסלול הרבה יותר מגניבים ממי שהולך לאיזה מסלול קרטינג באיזה חניון משודרג.
הן מגשרות על אחת הפערים הגדולים של התחביב שקשה לפעמים להסביר / להציג אותו לאנשים אחרים. וגם הם מציגות "דרך" לשחק. לפעמים קבוצות ביתיות, שלא נחשפות לדברים אחרים (אינטרנט, כנסים, ספרים וכך הלאה) לא משפרות את המשחק שלהן. התוכניות הללו זה גם נותן למנחים ולשחקנים רעיונות איך לשפר את המשחק.
אני אישית לא צופה, אבל בסך הכל זה בהחלט חיובי.

האבירה, אין באמת אנשים "שמתפרנסים" מהתחביב הזה בארץ... יש חובבים כמונים שמוציאים ספרים לאור, יש את מאנקי שעושים מינימום מאמץ וכל היתר מתמקדים באיפה שיש כסף - משחקי לוח. משחקי תפקידים זה נתח קטן...
אבל אם מישהו רוצה לעזור להרים כזו תוכנית, שיגיד

בזמנו, כשמו"ד היה ממש באופנה, הייתה בערוץ הראשון (בשעות של החינוכית) תוכנית חידונים פופולארית שנקראה "פיצוחים".

אחד הפרקים הוקדש למו"ד, וכלל שאלות שנכתבו על ידי גבע פרי בעצמו כמו "מהיכן בורחים תניס ולאורנה?" (טרסיס). בפתיחת הפרק, הציגו הדגמה של כמה דקות משחק שהייתה די מביכה - מישהו בהפקה החליט ששחקני תפקידים שולחניים אמורים גם להתחפש, והם אופרו והולבשו בצורה די מזעזעת ונראו מאוד נבוכים מהעניין, בעיקר הקוסם שזכור לי כמי שנראה כמו רובוט כסוף בשמלה של סבתות.