• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

הכה את הפונדקאי 5 - מירטוקן

שלומות! אני מירטוקן, חבר בפורום כבר 4 שנים בערך.
השורשים שלי התחילו ב"חולה-על-דרקונים", קהילה של ילדים קטנים שלא מצליחים לחשוב על שמות טובים למשתמשים, אך עם הזמן מתפתחים לנערים בוגרים שמסוגלים למצוא לעצמם שם נורמלי :eek:rcwink: .
במציאות אני יותם, בן 18 וחצי מגבעתיים. כרגע אני חניך במכינה קדם צבאית, וסך הכל נחמד לי בחיים.

יאללה בלאגן:

במה אני משחק היום ואיזה משחקים אני הכי אוהב?
1. קודם כל, ראוי לציין, הקבוצה השולחנית שבה התחלתי את דרכי כשחקן, שהיום מנחה אותה גאלאן בקמפיין 3.5. אני משחק בקמפיין הזה עם נקסטורל ועם עוד חבר שאין לו משתמש בפורום. שם אני משחק את אורפיאוס, בן אנוש שאמאן רוחות שפלאפית מנגן בחליל צד בצורה כ"כ יפה, עד שהטבע חייב להקשיב למנגינות שלו ולעשות כרצונו (כמו אורפיאוס מהמיתולוגיה היוונית).
2. קבוצה נוספת היא קבוצת אינטרנט, בה אנחנו משחקים בשיטת "הטבעת האחת". שם אני משחק את גיזמונד, איש עיר האגם. כרגע אנחנו עוברים את ספר ההרפתקאות המוכנות "tales from wilderland".
3. אמנם פרשתי מהקבוצה הזאת עקב בעיות זמן, אבל היא הייתה מאוד משמעותית בשביל "קריירת השחקן" שלי ובשבילי אישית כדי לציין אותה, והיא קבוצת הpfs בהנחיית רוי, ובהשתתפות עוג, עמית וירינארק. זו הקבוצה שהייתי בה הכי פחות זמן, אבל היא הייתה מאוד מאוד כיפית. הדמות ששיחקתי שם שאני אזכור הכי טוב היא בונד. ג׳יימס בונד. קראתי לו ככה כי הקונספט שלו היה אלתור מוחלט מכלים שונים ונידחים שעולים מטבע כסף אבל יכולים להיות מאוד שימושיים בתכנון הנכון. אמנם לג׳יימס בונד יש תמיד גאדג׳טים משוכללים, אבל זה היה מספיק טוב בשבילי :coffee: .
4. אחרון חביב להיום הוא קמפיין "הרפתקאותיו של מירטוקן", זה השם הכי טוב שאפשר לתת לו. מירטוקן הוא הדמות הראשונה ששיחקתי במו"ד 3.5. למעשה הוא dragonfire adept, שזה מקצוע שנושף דברים כמו דרקון, עם עוד יכולות קטנות וחמודות (בדומה לוורלוק). הוא הדמות הכי מגניבה שאי פעם שיחקתי לדעתי, מבחינת פלאף וקראנצ׳ כאחד, ולאחרונה עלה הרעיון שגאלאן ינחה לי הרפתקאת יחיד איתו, כי הרגשתי שלא מיציתי אותו בעבר ורציתי לשחק אותו שוב, אבל חשבנו שהוא לא מתאים מספיק לעולם ולקבוצה, ושיהיה קשה לשלב אותו.
זה קמפיין נהדר, גאלאן מנחה מעולה, וממש כיף למצות את מירטוקן.
*באשר למשחקים שאני אוהב...טוב, לא יצא לי לשחק ביותר מדי שיטות, אז התשובה הבנאלית שלי היא מו"ד (3.5, 4 ו5, למרות שאין לי הרבה ניסיון עם האחרונה), פאת'פיינדר והטבעת האחת.

סיפור משעשע / מיוחד על הפורום או התחביב
אחרי שהצטרפתי רשמית לקבוצת הpfs של רוי, התגלה שמאוד קשה לתאם להיפגש:
ימי חול לא היו אופציה כי כולם לומדים/עובדים. שישי במהלך היום לא הייתה אופציה בגלל עיסוקים כאלה ואחרים. שישי בערב לא היה אפשרי כי אני חוזר מאוחר מארוחות שישי (אני גר בגבעתיים ולרוב הן מתקיימות בירושלים). גם שבת לא הייתה אופציה בגלל הקמפיין עם גאלאן ונקסט (אני חבר קבוצה איום ונורא כשזה מגיע לתיאום סשנים :twisted: ). בסופו של דבר הגענו למסקנה שאין ברירה, חייבים לעשות סשנים בשישי בלילה. ככה נוצר מצב שחצי שעה בערך אחרי שהייתי חוזר מארוחת שישי, כלומר בחצות, הייתי מתיישב מול המחשב לסשן pfs שתמיד ארך יותר זמן מהרגיל (גם כי רוי תמיד מאחר וגם כי אנחנו עושים המון שטויות בהרפתקה :rolleyes: ). לרוב היינו מסיימים בארבע לפנות בוקר. אני זוכר שפעם אחת סיימנו בשש בכלל. אני מודה שהיו מקרים מעולם ופשוט נרדמתי באמצע הסשן. כשלמחרת קמתי אפילו לא זכרתי באיזה שלב של הסשן נרדמתי, והייתי רואה הודעות בסקייפ מרוי "יותם? אתה פה?" מחמש לפנות בוקר.
אבל עכשיו אחרי שפרשתי, הם כנראה ישנים טוב יותר בסופ"שים :p .

חוויה מגניבה מהחיים האמיתיים
לפני שנתיים בערך היה לשכבה-לשעבר שלי מסע ישראלי. זמן קצר אחרי שהתחיל הטיול התחלתי להרגיש לא טוב, ובלילה הראשון (ישנו בחניון בנגב) לא הצלחתי לישון טוב. באיזשהו שלב לא יכלתי לסבול את זה, ויצאתי מהאוהל להתאוורר. המחזה שנגלה לפני היה מדהים: לא הייתה תאורה במחנה בכלל, והירח היה מלא. זה הרגיש כאילו אני בירח, כי מצד אחד השמיים היו שחורים (חוץ מהירח) ומצד שני, ראיתי כל קפל של אבן בצורה חדה יותר מבטלוויזיה של ניופאן. זה באמת היה משהו מיוחד.

שאלת הבונוס
אם היית יכול לבחור את השאלה שלי אליך, מה היה הדבר המעניין ביותר שהיית בוחר ומה היית עונה עליו?
(במילים אחרות, אני צריך לבחור משהו שאני רוצה לספר עליו ולספר אותו :p )
אני מניח שאלך על השאלה הקלאסית כשמכירים אנשים "איזו מוזיקה אתה אוהב?"
ובכן, תודה ששאלת! אני אוהב הרבה שירים, אבל יש שני ז׳אנרים עיקריים:
-מוזיקה קלטית שמחה ומקפיצה.
-להקות בריטיות משנות ה70. למעשה האהובות עליי במיוחד הן דווקא מהפחות מוכרות: Jethro Tull, Camel, Caravan. אני אוהב לא רק את המוזיקה, אלא גם את ההומור הבריטי בשירים שלהם, שמאוד משעשע אותי.

שאלה לקהל
אם כבר הזכרנו מוזיקה, מה הם סוגי המוזיקה האהובים עליכם?
 
אני חושב שהתואר הזה מוענק לעכמיש המשוגע, גמד מכשף ששיחקתי בחד"פ ואנור שנקסט הריץ. מן הסתם, הוא היה משוגע וכל הזמן צחק מדברים שלא הצחיקו אף אחד אחר, אבל הפרט הכי הזוי בו היה שכדי לגלות קסם, הוא ליקק את העצם שבו ניסה לגלות את הקסם (השיא היה כשהוא חיפש קסם בקיר של מערה, אאז"נ).
 
מירטוקן אמר/ה:
[post]653732[/post] להקות בריטיות משנות ה70. למעשה האהובות עליי במיוחד הן דווקא מהפחות מוכרות: Jethro Tull, Camel, Caravan.
אם אתה מכליל את הלהקות האלה בקבוצת "להקות בריטיות משנות ה70", אז כן, הן כנראה לא מהכי פופולאריות. אבל אם אתה מסתכל על הקבוצה היותר ספציפית של "להקות פרוגרסיב בשנות ה70", אז אלו שלוש מהלהקות הבכירות ביותר בז'אנר, מיד אחרי yes, pink floyd, king crimson ו-rush.
 
אתה צודק. כשרק הכרתי אותם לראשונה, הייתי בטוח שאלה להקות עתיקות שאף אחד לא מכיר. עם הזמן, פגשתי יותר ויותר אנשים שכן מכירים אותם (להפתעתי הרבה), אבל אני עדיין מסתכל עליהן כעל להקות פחות מוכרות, אולי כי זה נותן לי הרגשה שהן "הלהקות שלי" או משהו.
 
מירטוקן אמר/ה:
אתה צודק. כשרק הכרתי אותם לראשונה, הייתי בטוח שאלה להקות עתיקות שאף אחד לא מכיר. עם הזמן, פגשתי יותר ויותר אנשים שכן מכירים אותם (להפתעתי הרבה), אבל אני עדיין מסתכל עליהן כעל להקות פחות מוכרות, אולי כי זה נותן לי הרגשה שהן "הלהקות שלי" או משהו.
הא כן, מכיר את התחושה. אני חושב שרוב האנשים חוטאים בתחושה שיש להקה ש"רק הם" מכירים ולכן היא סופר מיוחדת ואישית. אבל בתכלס אם לך יצא לשמוע על להקה מהסוג הזה, סביר להניח שיש לפחות עוד כמה עשרות אלפי אנשים שגם שמעו עליה. מה שכן הם כנראה כל כך מפוזרים שפחות סביר שהם מכירים אנשים אחרים ששמעו עליה, ולכן כל אחד בעצמו חושב שהוא מהבודדים שמכירים אותה, בלי לדעת שיש עוד המון אנשים שחושבים בדיוק אותו הדבר.
אבל דווקא אני לא יודע אם אפשר לשים את הלהקות האלו בקטגוריה הזאת. זה שלוש להקות סופר מפורסמות ומשפיעות בז'אנר שלהן. יש להקות פרוגרסיב הרבה יותר אובסקורדיות.
 
nextorl אמר/ה:
מה הסצנה הכי זכורה לך ממשחקי התפקידים ששיחקת?
זאת באמת שאלה הוגנת? יש כ"כ הרבה חוויות מכל ההרפתקאות שעברתי והעברתי, אני לא באמת חושב שיש רגע שזכור לי יותר מאחר.

פלאפי אמר/ה:
אבל דווקא אני לא יודע אם אפשר לשים את הלהקות האלו בקטגוריה הזאת. זה שלוש להקות סופר מפורסמות ומשפיעות בז'אנר שלהן. יש להקות פרוגרסיב הרבה יותר אובסקורדיות.
זה דווקא מחדש לי. כלומר, אני יודע שהם היו מאוד פופולריים באותה התקופה, אבל היום לא יוצא לי לשמוע עליהם ביום-יום, בניגוד לפינק פלויד לדוגמה, שמזכירים אותם בשיחות חולין כאלה ואחרות.
אבל עכשיו כשחושבים על זה, לפני חצי שנה בערך הייתי בהופעה של JT פה בארץ, ובאמת הם מילאו את היכל התרבות (4 פעמים!), אז אני מניח שהצדק איתך.
 
-אני אתחיל עם מוות הדמות הראשון שהיה לי. זה היה בקמפיין מו"ד 4 דארקסאן שלך, שיחקתי seeker בשם מוראד. בדיוק נתתי את הfinal blow לדרקון, וכתגובה הוא התחפר באדמה והרג אותי (למרות שהתפללתי שלא). אני זוכר שיצאתי מאוד מתוסכל מכל הסיפור, אבל זאת הייתה חוויה מלמדת בסה"כ.
-בקבוצת הpfs, בסשן הראשון ששיחקתי את ג׳יימס, הייתה איזו התקלות מול קשתים על חומה. על המפה היה ציור של דלת שנעקרה ממקומה, אז אמרתי לרוי שאני לוקח את הדלת ומשתמש בה כמגן מפני החיצים. בתור הבא שלי החלטתי שאני עושה מעשה. זרקתי את הדלת על אחד מהקשתים. נתבקשתי לגלגל כוח, ויצאה תוצאה נמוכה יחסית, אז ניצלתי השראה (יכולת מקצוע) כדי להוסיף לגלגול עוד בונוס, וזה הספיק. נוצר מצב שבן מחצית בעצם זרק דלת לגובה של כמה פיטים טובים על בחור מסכן, הפיל אותו והרג אותו. זה זכור לי במיוחד כי זה הרגיש נהדר לאלתר ככה עם דמות ולהצליח (בסופו של דבר, כשחושבים על זה, הצלחה כנגד כל הסיכויים היא חלק ממה שהופך את התחביב הזה למה שהוא).
-פעם חבר הריץ לנו חד"פ של "הים השביעי" (שיטה שממחישה היטב את האקשן שיש בשודדי הקאריביים בעולם דומה לאירופה במאה ה18). שני חברי הקבוצה שיחקו נסיך גולה וארוסתו שמטרתם לגייס צבא ולהחזיר את ממלכתו הכבושה. אני שיחקתי את רוברטו גאלו ("תזכרו את השם!") - יורד ים מלא בעצמו שתמיד מנסה להעניק מהניסיון שלו לאחרים (שיחקתי אותו יותר קומי ממה שהוא אמור להיות, לדעתי), שניהל את המסע הימי לביתו של מרקיז נודע, שם התקיים נשף תחפושות. רצינו לבקש מהמרקיז עזרה בגיוס צבא. אז הלכתי בביטחון למרכז ההתקהלות ואיתגרתי את המרקיז לתחרות שתייה. איכשהו הצלחתי לשכנע אותו, וסיכמנו שאם אני מנצח, הוא חייב לי טובה, אם הוא מנצח, אני משרתו הנאמן עד סוף חיי. הוא הזמין 40 כוסות מהמשקה הכי חזק שלו לכל אחד, ואז המנחה התפוצץ מצחוק. בהתחלה לא הבנתי למה, ואז הוא הפנה אותי לאחת היכולות בדף הדמות שלי (ששכחתי ממנו לגמרי) - הדמות שלי חסינה להשפעות אלכוהול! היו איזה 5 דקות או יותר שפשוט האדמנו מצחוק (במיוחד אני).
הייתה לנו היתקלות עם אחת מהנבלות הראשיות שהגלו את הנסיך, במהלכה ניסיתי להילחם בה בקרב חרבות. היא הייתה ממש חזקה, והייתי מת אם המנחה לא היה מסביר שרק נשקי טווח יצילו אותנו מהמצב הזה.
שחקן א': "יש לי הכשרה בנשק טווח?"
מנחה: "לך אין, אבל לרוברטו גאלו יש, ויש לו אקדח."
אני: "יש לי אקדח?"
רוברטו גאלו (באמצע קרב החרבות): "יש לי אקדח?"
זמן קצר לאחר מכן, האפילוג הגיע (כמובן, רוברטו גאלו לקח את כל הקרדיט להצלת המצב :p , למרות שהנבלת ברחה בסוף)
 
זה היה חד"פ, לא קמפיין (לכן יש יותר סיפורים מצחיקים, כי בחד"פים אני מרשה לעצמי לעשות קצת יותר שטויות). היו עוד כמה קטעים מצחיקים:
-במסע הימי, המנחה ביקש מכל אחד מאיתנו לספר על קושי אחד בים. מי שהציג קושי מספיק טוב, קיבל נקודות גבורה, נראה לי שככה קוראים להן. בתמונה של רוברטו (הוא דמות מוכנה) ראיתי שיש לו שיער ארוך, אז החלטתי שהקושי שלו היה שהמלח של הים נכנס לו לשיער, ועכשיו הוא מאוד יבש ומקורזל. כמובן שקיבלתי על זה את הנקודה המובטחת.
-בנשף ביקשנו עזרה גם מאדמירלית כלשהי. בתור יורדת ים ותיקה, היא הייתה מאוד מתנשאת (וגבוהה), ומבט אחד ממנה לעבר רוברטו הרגיש לו כאילו היא מסתכלת על נער אורוות נחות. זה הספיק כדי לערער את האגו שלו, ולמשך שארית ההרפתקה הוא הידס ממקום למקום כמו שיכור, כי הביטחון העצמי שלו התערער.
 
tkhag1 אמר/ה:
מתי הכי רציתה להרוג את השה"מ שלך?

אצלי בזמן שהאשימו אותי בניסיון לרצח את מלך ונאלצתי למכור את מוט הפלא שלי כדי להוציא מידע מפושע שיוציא אותי נקי
הפעם שהייתי הכי קרוב לזה הייתה בסשן עם מירטוקן. עקרונית בקמפיין הוא רודף אחרי הנמסיס שלו שהצטרף לכת הדרקון האפלה. פעם אחת הוא ירד למעמקי הרדמה בחיפוש אחריהם, שם הוא פגש באונולוג, דרקון קריסטל. הדרקון הזה אהב מאוד לשוחח, ולכן הוא כל הזמן ניסה להתקיל אותי כדי שאשאר לשיחה. הוא החליט שעל כל שאלה שאני שואל, הוא גם שואל שאלה, ולהיפך. אלא שכל פעם שדיברתי, הייתי אומר משפטים ומכניס בסופם "כן?", או "נכון?" או "לא ככה?". אונולוג ניצל את ההזדמנויות האלה והחליט שאלה שאלות נוספות ששאלתי, גם אם זה היה תוך כדי תשובה שנתתי, ככה שהשיחה לקחה המון זמן, והיה לי מאוד קשה להימנע מלהכניס שאלות כאלה, כי זה די טמוע בדיבור שלי. ובכלל, להתווכח איתו על תנאי השיחה היה מאוד קשה :bang:.
 
חזרה
Top