Sup guys 3:
אז אני נקסטורל (nextorl), אתם יכולים לקרוא לי נקסט, נקסטי, נקסטוש, או וואטאבר. כל עוד זה ברור שמכוון אלי
אני כאן בפונדק כבר... 5 שנים? (רגע, בואו נבדוק... כן, בערך חמש שנים וחודשיים, לא רע 3, ועדיין מרגיש כאילו אני יחסית חדש כאן. באמת שזה לא מרגיש כמו כל כך הרבה זמן!
בחיים האמיתיים, אני עידו, בן 18 (ו6 ימים! woo!), סטודנט לקולנוע במכללה עתודאית (כתה י"ג) וגר בגבעתיים. אחלה של עיר.
יאללה, בואו מכות.
במה אני משחק היום?
היום אני משחק ב...3 משחקים. שניים מהם כאן בפורום:
http://www.pundak.co.il/forums/viewtopic.php?f=13&t=37766 http://www.pundak.co.il/forums/viewtopic.php?f=13&t=34861
שניהם משחקים של מו"ד 4, אחת השיטות האהובות עלי. אף על פי שאני לא מומחה בשיטה כמו שני שקי החבטות הקודמים, אני עדיין אוהב אותה. מאוד. למה? זה סיפור קצת יותר ארוך, תקראו למטה.
בנוסף, אני משחק במשחק שולחני של 3.5 בהנחייתו של גאלאן, יחד עם מירטוקן ועם עוד מישהו. המשחק הוא סה"כ פעם בשבוע, אבל זה לא בדיוק מסתדר תמיד
זה משחק ממש ממש מגניב, ואף על פי שאני לא כזה אוהב את השיטה עצמה, זה כיף לשחק עם האנשים האלה וגאלאן הוא בהחלט מנחה מדהים.
כמו כן, אני מנחה משחק של מו"ד 5 בסקייפ (צ'אט), בעולם המערכה האישי שלי, במו"ד 5. פעם זה היה מו"ד 4 אבל הקרבות פשוט נמשכו הרבה יותר מדי זמן, והחלפנו שיטה. השחקנים שלי הם העוג הברברי, דינרבלו, ועוד מישהי שלא מהפורום. ספגטיאלף ובלובל גם שיחקו לכמה זמן אבל שניהם פרשו.
אילו משחקים אני אוהב?
זו כבר שאלה קצת יותר טריקית. אבל אני אתייחס אליה כאילו מדובר על שיטות משחק ולא... סוגי משחק. אני לא באמת יודע אילו "סוגי משחק" אני מעדיף.
מבחינת שיטות, כמו שכבר אמרתי אני אוהב את מו"ד 4. משחק טקטי קבוצתי טוב שמסתמך על איזון ועל מתמטיקה מדויקת על מנת לשמור על ההנאה בחבורה. אפשרויות ורסטיליות לכל דמות- גם לוחמים! גם מטילי לחשים! לכולם יש מה לעשות בקרב!
ובאותו זמן, אף על פי כל האפשרויות, היא יחסית פשוטה וידידותית למשתמש. זה כנראה למה אני אוהב את השיטה הזו כל כך.
יש כאלה שחושבים שהיא דומה מדי למשחק מחשב, אבל אף פעם לא הרגשתי ככה.
מו"ד 5 היא גם שיטה חמודה להפליא, פשוטה, בסיסית, נוחה. מכאניקת הרקעים שלה בהחלט אדירה ואני ממש אוהב את העובדה שיש ארכיטיפים במקום מלאאא מקצועות.
העידן ה13 היא שיטה ממש ממש מגניבה, גם אם יש לה כמה בעיות. היא בעצם הכלאה בין מו"ד 4 ל3.5, מהיוצרים של שתי השיטות, עם הרבה יותר אקראיות ומגניבות. מכאניקת האייקונים שלה- שהקשרים של הדמות ליישויות החשובות בעולם משפיעים על המשחק- והעובדה שכל דמות היא יחידה במינה, הופכות אותה לשיטה ממש ממש כיפית. אני גם מחבב את ה"מענקים" שמאפשרים לך לעלות דרגות בצורה... הדרגתית. כשכל פעם אתה מקבל חלק מהעליה בדרגה. זה בהחלט אדיר. ממש ממליץ עליה, גם אם מכאניקת האייקונים זקוקה לשיפור.
מית'יק מורטאלז היא שיטה שאני לא חושב שמישהו פה באמת מכיר, אולי חוץ מאלה שהרצתי להם הרפתקת היכרות. היא שיטה פשוטה מאוד שמבוססת על קלפים ואקראיות רבה, כשאתה משחק את עצמך שמקבל כוחות (או מישהו אחר, לא חייבים את עצמך), והכוחות האלה משתנים כל הזמן ואפילו פוגעים בך. ואתה נלחם במפלצות כשהכוחות האלה כל הזמן משתנים ואתה צריך להתאים את עצמך אליהם. משחק ממש כיפי, קליל ומגניב. גם אם לוקח קצת זמן לקלוט את החוקים שלו. כמו כן, הקהילה מדהימה.
סיפור משעשע
הא! יש לי כמה! 3:
נתחיל בראשון, במוות עגום (או בקיצור, "מוות") אני משחק את ת'ונד. גמד שהתחיל את דרכו בתור כוהן אימו OP עם כשרונות שבורים מheroes of shadow. וכשאני אומר אימו, אני מתכוון ממש. חפרתי לרוי עליו מלא זמן לפני שמוות נפתח (למעשה, מאז שהוא סיפר בפעם הראשונה בסקייפ של ממלכות שבורות על התכנון שלו למשחק המשך), ואז, ברגע האחרון, החלטתי שהוא אימו מדי למשחק, שלא יהיה לי כיף לשחק אותו במיוחד, והחלטתי לא לשלוח אותו. במקומו, שלחתי גמד דרואיד חביב שכמובן לא התקבל.
זמן מה לאחר מכן, לאחר שאסיד היה צריך לפרוש מהמשחק, רוי פנה אלי בהודעה פרטית ושאל אותי אם אני עדיין רוצה לשחק עם ת'ונד. אמרתי שכן, בעיקר כי רציתי לשחק במשחק הזה, לאו דווקא עם ת'ונד, והוא צירף אותי.
בהתחלה קצת שנאתי את ת'ונד, ופשוט לא נהניתי לשחק אותו. אבל המשכתי כי החלטתי שאני אשנה אותו במהלך המשחק. מה שאכן קרה. עכשיו הוא אחת הדמויות האהובות עלי, במיוחד בגלל ההתפתחות שלו.
הסיפור השני הוא יותר מצחיק. אני התוודעתי למבוכים ודרקונים לאחר שההורים שלי שלחו אותי לחוג בפריק. השיטה הייתה 3.5, לא הבנתי שיט, אבל המנחה- ארתור- היה מדהים. והיה ממש כיף.
בשלב מסוים, בגלל שהיינו כל כך הרבה שחקנים (8 אני חושב) הוחלט לחלק אותנו לשתי קבוצות. מבחינה פלאפית, הדמויות שלנו התחלקו לקבוצה שניסתה להשתלט על עיר, וקבוצה שניסתה להגן על העיר הזו. הקבוצה שניסתה להגן על העיר הזמינה דרקון שיגן להם על החומות. וכשהם פתחו את הארגז שהופיע באורך קסם, הם מצאו שם דרקון שמנגן בבנג'ו!
זה היה הרבה יותר מצחיק משאני כותב את זה כמובן, אחד הרגעים הכי זכורים לי מהתקופה שלי בפריק.
שלישית, בפעם הראשונה שפגשתי את גאלאן פנים-אל-פנים, אחרי שחיפשתי כאן בפורום שחקנים לקבוצה והוא התנדב, הגעתי לתחנת האוטובוס בה קבענו להפגש ופשוט ישבתי שם. כל פעם שהאוטובוס שעליו גאלאן היה אמור להיות הגיע, ירדתי בציפייה לראות אותו.
רק שלא ידענו איך כל אחד נראה, זה יצא מפגר. לאחר בערך... שלושה אוטובוסים, גאלאן ניגש אלי- מתגלה שהוא היה כבר בתחנה כל הזמן הזה- ושאל אותי אם אני נקסטורל. היה מצחיק.
משהו מצחיק במיוחד בנושא, זה שהיה לו מוט ברזל למקרה שאני פדופיל. אני די בטוח שעדיין יש לו את המוט הזה בבית איפשהו. :lol:
חוויה מגניבה
אף על פי שלא קיבלתי שום קרדיט על זה (אהמ אהמ אולדי אהמ אהמ), השתתפתי בבטא-טסטינג של ההרפתקה "אלופי האור" בקבוצה הביתית (זו שהזכרתי, של 3.5). היה ממש מגניב, ושיחקתי שם דרואיד, שבהחלט האמין יותר מדי בכוח של ענני ערפל. זה היה די נוראי, כשכל הזמן עיוורתי את כולם. כולל החברים שלי. עדיין, היו צחוקים, וההרפתקה הייתה כיפית. ממליץ עליה!
שאלה בונוס משק החבטות הקודם: "מתוך כול הז'אנרים של משחקי תפקידים, מהם הז'אנרים שאתה משחק הרבה, הז'אנרים החביבים עליך וז'אנרים שאתה מאוכזב שאתה לא משחק יותר?"
בכללי, אני מעדיף פנטזיה על מד"ב. מעדיף גם את ימי הביניים על העת המודרנית. אבל אני כן נהנה ממשחקים מודרניים או מדב"ים ברמה הנכונה.
רוב המשחקים שאני משחק הם משחקי פנטזיה בעולם דמוי ימי הביניים שלנו, זו הזירה הביתית שלי. אני אוהב את תקופת ימי הביניים, במיוחד עם שילוב של פנטזיה. אני גם אוהב לברוח קצת מהמציאות, לדמיין את עצמי עם חרב או מטיל לחשים. זה כיף.
כמו כן, אני משחק הרבה עם רוי, ורוב המשחקים שלו הם פנטזיה "קשה" ו"ריאליסטית" למדי.
באופן אישי, כשאני מנחה, אני מנחה בצורה קלילה יותר. כיפית יותר. בעיקר בגלל האישיות שלי כנראה, אבל זה מה שהולך.
אני גם נהנה יחסית מפנטזיה אפלה, של אנשי זאב וערפדים וWoD בכללי, אבל אף פעם לא יצא לי באמת לשחק או להנחות משחק כזה.
ואם מדברים על משחקים שאני מאוכזב שאני לא משחק יותר, אני בהחלט הייתי רוצה לשחק יותר משחקי מד"ב. פחות מד"ב קשה ויותר רך, כל המדע שמאחורי המד"ב לא כזה מעניין אותי. אני יותר נהנה מהדמויות, מההשפעה על העולם העתידי עליהן, מהחייזרים, ומהכלים העתידניים המגניבים בהם הדמות שלי תשתמש!
אני גם מעט מאוכזב שאף פעם לא שיחקתי במשחק היסטורי, זה בהחלט יכול להיות מגיב.
כמו כן, אני לא באמת אוהב לארפים. ניסיתי קצת, אבל אף פעם לא באמת הצלחתי להתחבר לזה. זה חמוד, זה נחמד, אבל ברגע שיש מכאניקה רצינית מאחורי זה אני נהיה פחות מעוניין.
שאלה לקהל:
זו שאלה שרק שלושה ארבעה אנשים כולל אני יודעים את התשובה לה, אפילו החברים שלי לא יודעים אותה. בעיקר כי אף פעם לא עלה הנושא. אבל קדימה, i dare you, באיזה גיל הייתי לראשונה בפסטיבל אייקון, וכמה פעמים הייתי בפסטיבל\כנס הזה מאז?
(ואגב, יש רמזים בהודעה הזו, אז אל תתבכיינו! 3: )
אז אני נקסטורל (nextorl), אתם יכולים לקרוא לי נקסט, נקסטי, נקסטוש, או וואטאבר. כל עוד זה ברור שמכוון אלי
אני כאן בפונדק כבר... 5 שנים? (רגע, בואו נבדוק... כן, בערך חמש שנים וחודשיים, לא רע 3
, ועדיין מרגיש כאילו אני יחסית חדש כאן. באמת שזה לא מרגיש כמו כל כך הרבה זמן!בחיים האמיתיים, אני עידו, בן 18 (ו6 ימים! woo!), סטודנט לקולנוע במכללה עתודאית (כתה י"ג) וגר בגבעתיים. אחלה של עיר.
יאללה, בואו מכות.
במה אני משחק היום?
היום אני משחק ב...3 משחקים. שניים מהם כאן בפורום:
http://www.pundak.co.il/forums/viewtopic.php?f=13&t=37766 http://www.pundak.co.il/forums/viewtopic.php?f=13&t=34861
שניהם משחקים של מו"ד 4, אחת השיטות האהובות עלי. אף על פי שאני לא מומחה בשיטה כמו שני שקי החבטות הקודמים, אני עדיין אוהב אותה. מאוד. למה? זה סיפור קצת יותר ארוך, תקראו למטה.
בנוסף, אני משחק במשחק שולחני של 3.5 בהנחייתו של גאלאן, יחד עם מירטוקן ועם עוד מישהו. המשחק הוא סה"כ פעם בשבוע, אבל זה לא בדיוק מסתדר תמיד
זה משחק ממש ממש מגניב, ואף על פי שאני לא כזה אוהב את השיטה עצמה, זה כיף לשחק עם האנשים האלה וגאלאן הוא בהחלט מנחה מדהים.כמו כן, אני מנחה משחק של מו"ד 5 בסקייפ (צ'אט), בעולם המערכה האישי שלי, במו"ד 5. פעם זה היה מו"ד 4 אבל הקרבות פשוט נמשכו הרבה יותר מדי זמן, והחלפנו שיטה. השחקנים שלי הם העוג הברברי, דינרבלו, ועוד מישהי שלא מהפורום. ספגטיאלף ובלובל גם שיחקו לכמה זמן אבל שניהם פרשו.
אילו משחקים אני אוהב?
זו כבר שאלה קצת יותר טריקית. אבל אני אתייחס אליה כאילו מדובר על שיטות משחק ולא... סוגי משחק. אני לא באמת יודע אילו "סוגי משחק" אני מעדיף.
מבחינת שיטות, כמו שכבר אמרתי אני אוהב את מו"ד 4. משחק טקטי קבוצתי טוב שמסתמך על איזון ועל מתמטיקה מדויקת על מנת לשמור על ההנאה בחבורה. אפשרויות ורסטיליות לכל דמות- גם לוחמים! גם מטילי לחשים! לכולם יש מה לעשות בקרב!
ובאותו זמן, אף על פי כל האפשרויות, היא יחסית פשוטה וידידותית למשתמש. זה כנראה למה אני אוהב את השיטה הזו כל כך.
יש כאלה שחושבים שהיא דומה מדי למשחק מחשב, אבל אף פעם לא הרגשתי ככה.
מו"ד 5 היא גם שיטה חמודה להפליא, פשוטה, בסיסית, נוחה. מכאניקת הרקעים שלה בהחלט אדירה ואני ממש אוהב את העובדה שיש ארכיטיפים במקום מלאאא מקצועות.
העידן ה13 היא שיטה ממש ממש מגניבה, גם אם יש לה כמה בעיות. היא בעצם הכלאה בין מו"ד 4 ל3.5, מהיוצרים של שתי השיטות, עם הרבה יותר אקראיות ומגניבות. מכאניקת האייקונים שלה- שהקשרים של הדמות ליישויות החשובות בעולם משפיעים על המשחק- והעובדה שכל דמות היא יחידה במינה, הופכות אותה לשיטה ממש ממש כיפית. אני גם מחבב את ה"מענקים" שמאפשרים לך לעלות דרגות בצורה... הדרגתית. כשכל פעם אתה מקבל חלק מהעליה בדרגה. זה בהחלט אדיר. ממש ממליץ עליה, גם אם מכאניקת האייקונים זקוקה לשיפור.
מית'יק מורטאלז היא שיטה שאני לא חושב שמישהו פה באמת מכיר, אולי חוץ מאלה שהרצתי להם הרפתקת היכרות. היא שיטה פשוטה מאוד שמבוססת על קלפים ואקראיות רבה, כשאתה משחק את עצמך שמקבל כוחות (או מישהו אחר, לא חייבים את עצמך), והכוחות האלה משתנים כל הזמן ואפילו פוגעים בך. ואתה נלחם במפלצות כשהכוחות האלה כל הזמן משתנים ואתה צריך להתאים את עצמך אליהם. משחק ממש כיפי, קליל ומגניב. גם אם לוקח קצת זמן לקלוט את החוקים שלו. כמו כן, הקהילה מדהימה.
סיפור משעשע
הא! יש לי כמה! 3:
נתחיל בראשון, במוות עגום (או בקיצור, "מוות") אני משחק את ת'ונד. גמד שהתחיל את דרכו בתור כוהן אימו OP עם כשרונות שבורים מheroes of shadow. וכשאני אומר אימו, אני מתכוון ממש. חפרתי לרוי עליו מלא זמן לפני שמוות נפתח (למעשה, מאז שהוא סיפר בפעם הראשונה בסקייפ של ממלכות שבורות על התכנון שלו למשחק המשך), ואז, ברגע האחרון, החלטתי שהוא אימו מדי למשחק, שלא יהיה לי כיף לשחק אותו במיוחד, והחלטתי לא לשלוח אותו. במקומו, שלחתי גמד דרואיד חביב שכמובן לא התקבל.
זמן מה לאחר מכן, לאחר שאסיד היה צריך לפרוש מהמשחק, רוי פנה אלי בהודעה פרטית ושאל אותי אם אני עדיין רוצה לשחק עם ת'ונד. אמרתי שכן, בעיקר כי רציתי לשחק במשחק הזה, לאו דווקא עם ת'ונד, והוא צירף אותי.
בהתחלה קצת שנאתי את ת'ונד, ופשוט לא נהניתי לשחק אותו. אבל המשכתי כי החלטתי שאני אשנה אותו במהלך המשחק. מה שאכן קרה. עכשיו הוא אחת הדמויות האהובות עלי, במיוחד בגלל ההתפתחות שלו.
הסיפור השני הוא יותר מצחיק. אני התוודעתי למבוכים ודרקונים לאחר שההורים שלי שלחו אותי לחוג בפריק. השיטה הייתה 3.5, לא הבנתי שיט, אבל המנחה- ארתור- היה מדהים. והיה ממש כיף.
בשלב מסוים, בגלל שהיינו כל כך הרבה שחקנים (8 אני חושב) הוחלט לחלק אותנו לשתי קבוצות. מבחינה פלאפית, הדמויות שלנו התחלקו לקבוצה שניסתה להשתלט על עיר, וקבוצה שניסתה להגן על העיר הזו. הקבוצה שניסתה להגן על העיר הזמינה דרקון שיגן להם על החומות. וכשהם פתחו את הארגז שהופיע באורך קסם, הם מצאו שם דרקון שמנגן בבנג'ו!
זה היה הרבה יותר מצחיק משאני כותב את זה כמובן, אחד הרגעים הכי זכורים לי מהתקופה שלי בפריק.
שלישית, בפעם הראשונה שפגשתי את גאלאן פנים-אל-פנים, אחרי שחיפשתי כאן בפורום שחקנים לקבוצה והוא התנדב, הגעתי לתחנת האוטובוס בה קבענו להפגש ופשוט ישבתי שם. כל פעם שהאוטובוס שעליו גאלאן היה אמור להיות הגיע, ירדתי בציפייה לראות אותו.
רק שלא ידענו איך כל אחד נראה, זה יצא מפגר. לאחר בערך... שלושה אוטובוסים, גאלאן ניגש אלי- מתגלה שהוא היה כבר בתחנה כל הזמן הזה- ושאל אותי אם אני נקסטורל. היה מצחיק.
משהו מצחיק במיוחד בנושא, זה שהיה לו מוט ברזל למקרה שאני פדופיל. אני די בטוח שעדיין יש לו את המוט הזה בבית איפשהו. :lol:
חוויה מגניבה
אף על פי שלא קיבלתי שום קרדיט על זה (אהמ אהמ אולדי אהמ אהמ), השתתפתי בבטא-טסטינג של ההרפתקה "אלופי האור" בקבוצה הביתית (זו שהזכרתי, של 3.5). היה ממש מגניב, ושיחקתי שם דרואיד, שבהחלט האמין יותר מדי בכוח של ענני ערפל. זה היה די נוראי, כשכל הזמן עיוורתי את כולם. כולל החברים שלי. עדיין, היו צחוקים, וההרפתקה הייתה כיפית. ממליץ עליה!
שאלה בונוס משק החבטות הקודם: "מתוך כול הז'אנרים של משחקי תפקידים, מהם הז'אנרים שאתה משחק הרבה, הז'אנרים החביבים עליך וז'אנרים שאתה מאוכזב שאתה לא משחק יותר?"
בכללי, אני מעדיף פנטזיה על מד"ב. מעדיף גם את ימי הביניים על העת המודרנית. אבל אני כן נהנה ממשחקים מודרניים או מדב"ים ברמה הנכונה.
רוב המשחקים שאני משחק הם משחקי פנטזיה בעולם דמוי ימי הביניים שלנו, זו הזירה הביתית שלי. אני אוהב את תקופת ימי הביניים, במיוחד עם שילוב של פנטזיה. אני גם אוהב לברוח קצת מהמציאות, לדמיין את עצמי עם חרב או מטיל לחשים. זה כיף.
כמו כן, אני משחק הרבה עם רוי, ורוב המשחקים שלו הם פנטזיה "קשה" ו"ריאליסטית" למדי.
באופן אישי, כשאני מנחה, אני מנחה בצורה קלילה יותר. כיפית יותר. בעיקר בגלל האישיות שלי כנראה, אבל זה מה שהולך.
אני גם נהנה יחסית מפנטזיה אפלה, של אנשי זאב וערפדים וWoD בכללי, אבל אף פעם לא יצא לי באמת לשחק או להנחות משחק כזה.
ואם מדברים על משחקים שאני מאוכזב שאני לא משחק יותר, אני בהחלט הייתי רוצה לשחק יותר משחקי מד"ב. פחות מד"ב קשה ויותר רך, כל המדע שמאחורי המד"ב לא כזה מעניין אותי. אני יותר נהנה מהדמויות, מההשפעה על העולם העתידי עליהן, מהחייזרים, ומהכלים העתידניים המגניבים בהם הדמות שלי תשתמש!
אני גם מעט מאוכזב שאף פעם לא שיחקתי במשחק היסטורי, זה בהחלט יכול להיות מגיב.
כמו כן, אני לא באמת אוהב לארפים. ניסיתי קצת, אבל אף פעם לא באמת הצלחתי להתחבר לזה. זה חמוד, זה נחמד, אבל ברגע שיש מכאניקה רצינית מאחורי זה אני נהיה פחות מעוניין.
שאלה לקהל:
זו שאלה שרק שלושה ארבעה אנשים כולל אני יודעים את התשובה לה, אפילו החברים שלי לא יודעים אותה. בעיקר כי אף פעם לא עלה הנושא. אבל קדימה, i dare you, באיזה גיל הייתי לראשונה בפסטיבל אייקון, וכמה פעמים הייתי בפסטיבל\כנס הזה מאז?
(ואגב, יש רמזים בהודעה הזו, אז אל תתבכיינו! 3: )
