רמזור עונה 4 - בול פגיעה

אתמול ראיתי עם אישתי את שלושת הפרקים הראשונים של העונה החדשה - ואם אני מתעלם מהפרק הראשון, אז זה נראה כמו אחלה עונה
הם קלעו יופי לנישה של זוגו עם ילדים קטנים, לא יודע אם אתם נהנתם אבל אותנו זה קרע

בכלל רמזור קולעים בול. סיינפלד הישראלית

ראינו, אני וזוגתי, את הקדימונים ונראה לנו משעשע אבל הפרק הראשון היה די מאכזב אז לא חזרנו לצפות. מאז קיבלנו המלצות נוספות אז נבדוק.

SandChicken אמר/ה:

בכלל רמזור קולעים בול. סיינפלד הישראלית

יש ללחוץ כדי להרחיב...

אני נאלץ שלא להסכים איתך. אי אפשר להשוות כל סיטקום מצליח לסיינפלד. זה לא בגלל שסיינפלד היה מוצלח באופן נדיר וייחודי (מה שהוא כן, בעצם), אלא בגלל שסיינפלד עסק בנושאים אחרים לגמרי.

אל תרגיש רע עם זה.
אני לא משווה כל סיטקום מצליח לסיינפלד. אני משווה ספציפית את רמזור לסיינפלד בגלל שהתוכניות דומות במרכיביהם הבסיסיים:
1. דמויות אבסורדיות ואנטי-חברתיות שלא מעוררות הזדהות.
2. הצגה קיצונית של מצבים ודילמות יומיומיות (שהן המקור להזדהות).

בעונה הראשונה אפילו היה יותר דמיון צורני, כאשר ה"נאמברים" של אמיר היו מקבילים לסטנד-אפ של סיינפלד.
נכון שיש הבדל בין סיינפלד לרמזור - רמזור הרבה יותר מתמקדת ביחסים זוגיים ומה שמסביבם, אבל בליבותיהן שתי התוכניות די דומות.

קודם כל, לדעתי יש לך טעות בסעיף 1. אי אפשר לייצר תוכנית שאי אפשר להזדהות עם הדמויות שלה. הן אומנן אבסורדיות וקיצוניות, אך הן מקצינות מאפיינים שהצופה יכול להזדהות איתן. זה הבסיס של כל יצירה דרמטית - דמויות שאפשר להזדהות איתן. ע"ע מה שכתב אולדמן בפוסט הראשון - הוא הזדהה עם הסיטואציות המתעוררות.
לגבי 2, אתה מתאר כל סוג של קומדיה שאי פעם נוצרה, וספציפית סיטקומים שעוסקים בסיטואציות יומיומיות.

אפשר בהחלט להגיד שרמזור שואבת השראה מסיינפלד, אבל בעצם רוב הסיטקומים המוצלחים שנעשו אחרי סיינפלד שואבים ממנו סוג של השראה (ספציפית לואי, באופן בלתי מפתיע).
אפשר להשוות את רמזור לסיינפלד בזה שהיא הסיטקום הכי מצליח כרגע, והיא הצליחה לרכוש לעצמה מעמד של קאלט.

לא מזמן ראיתי פרק אחד בטיסה ארצה(אני מניח שהוא היה מהעונה הנוכחית, 4). היה מוצלח ומצחיק - משהו עם זה שאמיר מנסה להישאר במשרד מאוחר בשביל לחזור הביתה אחרי 8(''בוס, אני מרגיש חד, תו לי משהו לעשות''). כשיהיה לי זמן אני אשלים ואראה גם את שאר הפרקים.

גנדלף אכן עונה ארבע ופרק מוצלח ואף אמיתי במקרה מסויימים - לצערי יש לי מספיק כאלה בעבודה...

פארסק, תתעלם מהפרק הראשון...

למה לצערך? לצערן של נשותיהן..

פלאפי אמר/ה:

קודם כל, לדעתי יש לך טעות בסעיף 1. אי אפשר לייצר תוכנית שאי אפשר להזדהות עם הדמויות שלה. הן אומנן אבסורדיות וקיצוניות, אך הן מקצינות מאפיינים שהצופה יכול להזדהות איתן. זה הבסיס של כל יצירה דרמטית - דמויות שאפשר להזדהות איתן. ע"ע מה שכתב אולדמן בפוסט הראשון - הוא הזדהה עם הסיטואציות המתעוררות.
לגבי 2, אתה מתאר כל סוג של קומדיה שאי פעם נוצרה, וספציפית סיטקומים שעוסקים בסיטואציות יומיומיות.

אפשר בהחלט להגיד שרמזור שואבת השראה מסיינפלד, אבל בעצם רוב הסיטקומים המוצלחים שנעשו אחרי סיינפלד שואבים ממנו סוג של השראה (ספציפית לואי, באופן בלתי מפתיע).
אפשר להשוות את רמזור לסיינפלד בזה שהיא הסיטקום הכי מצליח כרגע, והיא הצליחה לרכוש לעצמה מעמד של קאלט.

יש ללחוץ כדי להרחיב...

אני דווקא נוטה להסכים עם sandChicken (וזה לא קורה לעיתים קרובות). אם תשאל אנשים מה מייחד את סיינפלד, הם לא יגידו לך, "אה כן, זאת הסדרה ההיא שעסקה באבסורד של הכלום" או משהו כזה, אם יגידו לך שהיא הצליחה לתאר באופן מדויק להלפליא, וגם משעשע, את הלך הרוח של התקופה. זה נכון שהרבה קומדיות (אבל לא כל, כפי שתיארת) מנסות להצחיק בעזרת הקצנה של סיטואציות יומיומיות. ההבדל בין סיינפלד לבין הרבה סדרות סיטקום אחרות הוא בסך הכול ברמת הדיוק. עם כל הכבוד ל "איך פגשתי את אמא", מדובר בסדרה שמדברת על אהבה קוסמית של איזה בחור ועל החבר שלו ששוכב עם מאה בחורות בדקה. מדובר באיזה עולם נפרד עם חוקים משלו. סיינפלד (או לפחות, ככה זה נחשב) הצליח למצוא איזון הרבה יותר טוב בין "סיטואציות מגוכחות" לבין "סיטואציות יומיומיות". בעוד ששני גברים וחצי מתאר את ההתמודדות של איזה רווק עשיר עם האמא הנורא לא סימפטית שלו, סיינפלד מתאר את התסכול שאתה מרגיש כשמישהו דופק חניה כפולה. בזמן שמשפחה מודרנית מראה פרק שלם על ילדים שמתנהגים כאילו הם פנסיונרים (או משהו), סיינפלד מתאר בצורה מושלמת את הדינאמיקה שנוצרת כשאיזה חנות קטנה ופרטית בניו יורק זוכה להצלחה (soup nazi). תוך כדי ששנות השבעים מראה לנו מה קורה באיזה עיר זניחה באמצע שום מקום, סיינפלד מראה לנו בדיוק איך שכן מעצבן יכול למרר לך את החיים.

בקיצור, סיינפלד היה סיטקום שהתמחה בדברים הקטנים, באינספור הפרטים שמרכיבים את החיים היומיומיים של אמריקאי עירוני טיפוסי שחי בזמן שסיינפלד הייתה פופולארית. זה לא סתם הקצנה של חלקים מסוימים בחיים, זה הקצנה של הפרטים הכי סתמיים שלהם. רמזור דומה לה מהבחינה הזו.

אני מחבב את הסדרה [עובדה, אני טורח לצפות] אבל ממש לא הייתי משווה לסיינפלד.
בסיינפלד כל פרק כתוב כמו פאזל אלף חתיכות והכל עשוי בצורה מבריקה.
אין הרבה כאלה.
רמזור אכן מזהה היטב תופעות חברתיות ומציג אותן בצורה שנונה, אבל מרגיז אותי שהכל שם הולך סופר קיצוני.
זה נותן תחושה כאילו אתה רואה סטנדאפ, וזה קצת יוצר ריחוק. אני, לפחות, אוהב את הרעיון שכמה שהמצב אבסורדי, הוא אפשרי.
מה שיש ברמזור זה פשוט כבר לא מציאותי, וזה קצת עצוב

אני לא לגמרי מבין את ההתלהבת מרמזור.הרבה מהבדיחות שם הן צפויות למדי וקצת בכוח, הדמויות מייצגות ישראלי מאוד מעצבן ומגעיל, והנושאים לא מרגשים. אם כבר משווים תוכנית ישראלית לסיינפלד, זו צריכה להיות החברים של נאור. לא רק בגלל שבשתי הסדרות הגיבור הוא הקומיקאי וזה מתחיל ונגמר בסטנדאפ, אלא גם בגלל הרמה של ההומור והדיאלוגים. החברים של נאור היא מקורית כל פעם מחדש, כמו סיינפלד, מציגה רעיונות מעניינים ומשעשעים של "מה אם" וכו'. קשה לי להבין איך אדם משכיל יכול להעריך את רמזור יותר מאת החברים של נאור, אפילו שרמזור היא משעשעת.

ראיתי כמה פרקים של החברים של נאור, ואני מודה שפחות התחברתי.
יכול להיות שגם התוכן יותר רלוונטי אבל אני חושב שלהגיד על רמזור שהרמה נמוכה זה להגזים...

לא ידעתי שיש תחרות או איזשהו יחס אקסקלוסיבי בין החברים של נאור ורמזור.
אני גם לא ממש רואה מה הקשר בין השכלה והומור.

עריכה: אני חוזר בי, השכלה מרחיבה את אפשרויות ההומור - לא מצמצמת אותן.