מתארגן מפגש פונדקאים לקראת תחילת הקיץ, לפרטים ולבחירה של המועדים הפנויים, השתתפו בסקר: מפגש פונדקאים - סקר

5 הלהקות/המבצעים שאתם הכי אוהבים

פורום הקהילה שלנו, כאן תוכלו לדבר על כל נושא שעולה על לבכם. אז שימו את המעיל בצד ובואו להתרווח אצלנו
mike wolvesfury
הודעות: 1227
הצטרף: 21 אוגוסט 2005, 19:35
יצירת קשר:

שליחה על ידי mike wolvesfury » 31 אוקטובר 2007, 00:49

doctor arbitration כתב:the get up kids דווקא די מוכרים, וjimmy eat world מוכרים גם בארץ. ד"א לget up kids (שהייתי מגדיר אותם בעיקר בתור פאנק) יש קאבר מצויין של Alec Eiffel של הפיקסיז. מומלץ בחום למיטיבי לכת
כשאני אומר מוכרים אז אני אומר לפי הרדיו,והמקום שלהם בletssingit,שהוא אתר די גדול ומשקף.

אממ וthe get up kids הם לפי מה שקראתי פאנק פופ ואימו
Wood-Elf
הודעות: 6348
הצטרף: 12 דצמבר 2003, 23:08
מיקום: בסופה של הדרך השחורה

שליחה על ידי Wood-Elf » 31 אוקטובר 2007, 12:53

mike wolvesfury כתב:ונחזור לנושא המקורי:
לא ממש לפי מקומות.
1)red hot chili peppers-אולי הלהקה האהובה עלי,בעיקר שלושת האלבומים האחרונים שלהם.
אתה לא מתכוון במקרה "שלושת הראשונים" שלהם?
שלושת האחרונים שלהם (BTW, SA, Cali) לא בדיוק השלושה הטובים שלהם..
BSSM וOHM אלו שני האלבומים הכי טובים שלהם (OHM יותר).
קאליפורניקיישן נחמד, אבל לא יותר טוב מהשניים האלו.
השלושה הראשונים שלהם הרבה יותר טובים מהשניים האחרונים שלהם.. (שהם, ממש, ממש גרועים, בלי קשר לרד הוט עצמם, אלא בכלליות)
For every action there is an equal and opposite reaction. - Therefore, there are No Surprises in life
Dragon_Master
הודעות: 2627
הצטרף: 07 מאי 2004, 16:37
מיקום: קריית מוצקין,החור (הצפוני) של המדינה.
יצירת קשר:

שליחה על ידי Dragon_Master » 31 אוקטובר 2007, 14:50

זאת עובדה כאילו?
תן לבן אדם לאהוב איזה אלבומים שהוא רוצה, ג'יזס. אלא אם יש לך איזה הוכחה מדעית לזה שהשלושה האחרונים הם לא הכי טובים שלהם.
Wood-Elf
הודעות: 6348
הצטרף: 12 דצמבר 2003, 23:08
מיקום: בסופה של הדרך השחורה

שליחה על ידי Wood-Elf » 31 אוקטובר 2007, 16:26

Dragon_Master כתב:זאת עובדה כאילו?
תן לבן אדם לאהוב איזה אלבומים שהוא רוצה, ג'יזס. אלא אם יש לך איזה הוכחה מדעית לזה שהשלושה האחרונים הם לא הכי טובים שלהם.
כן, יש לי הוכחה מדעית מדוייקת להפליא.
נו, תעשה לי טובה, זו הייתה שאלה לגיטימית מלווה בדעה שלי.

שאלתי אותו האם הוא לא התכוון במקרה לשלושה הראשונים, לא הכרחתי אותו לאמר שזה מה שנכון. ואחרי זה הבעתי את הדעה שלי.. :wink:
זה שלא רשמתי אחרי כל מילה שניה "לדעתי", לא אומר שזה לא המצב.
מה שמספיק זה שחתום בצד wood-elf, וזה כבר מציין שכל מה שנרשם שם נרשם על ידיי, וזה מספיק בהחלט.
אם זה היה עניין אחר, בו לא ברור מאליו שאני מדבר על דעת עצמי, הייתי מציין "לדעתי".
אבל במוסיקה (ובאומנות בכלל) יש לצאת מנק' הנחה ראשונית שכל מה שנכתב על זה הינו דעה בלבד, שכן לא ניתן לכפות דעתך על אחר כעובדה. :)

השאלה הראשונה שלי יצאה מנק' ההנחה שלא רבים הם אלו שאוהבים את שלושת האחרונים שלהם, ולכן שאלתי את השאלה הזו.
For every action there is an equal and opposite reaction. - Therefore, there are No Surprises in life
Wolf's Bite
Minuteman
הודעות: 9576
הצטרף: 13 פברואר 2004, 16:20
מיקום: 20.5.89
יצירת קשר:

שליחה על ידי Wolf's Bite » 01 נובמבר 2007, 20:44

Pavement
The Hives
The Shins
The Vines
The Spinto Band

לא בהכרח בסדר הזה, ונכון להיום. זה משתנה עם המצב רוח.
Be fangs and claws for you, my ked, if sunfall shrouds you here.

"הוא אשר נלחם עם מפלצות - שיזַהר , פן יהפוך הוא עצמו למפלצת." - פרידריך ניטשה
סמל אישי של משתמש
Backdoorslam
The Golden Archmage (ret.)
הודעות: 977
הצטרף: 15 פברואר 2003, 14:55
יצירת קשר:

שליחה על ידי Backdoorslam » 02 נובמבר 2007, 20:38

מכיוון שאינני יכול בשום אופן לדרג אמנים או הרכבים מוסיקליים אני אזכיר חמישה אמנים שמאוד השפיעו עלי וגם נחשבים בעיני רבים למובילים בתחומם.

טוב, אי אפשר שלא להתחיל עם
1- צ'ארלס מינגוס. גאון ענק (מונחים קלישאתיים כשלעצמם, אבל אין מילים אחרות עבורו) שהרים את הג'אז המודרני לרמת גורד שחקים.
מה שמעניין זה שלמרות ניסיונותיו במוסיקה ניסויית חופשית ופסיכודלית אפילו, עדיין הוא חוזר לשורשים שעליהם גדל וצמח.
מינגוס תמיד מצליח להסתובב במסלול בלתי יציב שמשלב סגנונות רבים מאוד של מוסיקה.
לפעמים נראה לי שהמוסיקה שעשה יכולה להיות פסקול לכתבים של ניטשה - התחושות והרגש אצלו מזוקקים.
אלבומים שלו שאני מאוד מעריך:
Changes
the clown
let my children hear music - שאותו אני מרבה לשמוע בזמן האחרון, ועליו מינגוס אמר שהוא יצירתו הטובה ביותר.
plays piano - הזדמנות נדירה להציץ לנפשו.

תמונה

2- אריק דולפי. בחור מוכשר מאוד. לקח את הג'אז המודרני קילומטרים קדימה. הנגינה התזזיתית שלו, בעיקר בסקסופון אלט ובקלרינט בס, לא תמיד פשוטה להאזנה אבל יש סיכוי טוב שהוא יפיל מאזין לא זהיר מהרגליים.

תמונה

3- סאן רא (שמו המקורי לא ידוע). טיפוס מוזר מאוד שהנהיג הרכבים גדולים על בסיס תמה של מד"ב. עוד בשנות השלושים של המאה ה-20 הוא טען שחטפו אותו חייזרים, שזה הרבה מאוד זמן לפני שהחלו גלים של דיווחים על חטיפות בארה"ב.
מעניין מאוד לעקוב אחרי המוסיקה של סאן רא לאורך ההיסטוריה. החל משנות החמישים הוא החל להכניס כל מיני אלמנטים נסיוניים למוסיקה שיצר. למרות שאני מאוד מעריך את העושר המוסיקלי שצמח מהטירוף האישי שלו עדיין יש לו טונות של מוסיקה שהיא לטעמי ממש חסרת ערך. האלבום אטלנטיס לדוגמא הוא נסיון מינימליסטי שאפתני מאוד אבל קשה מאוד לשמיעה.
כמו אצל מינגוס, גם כאן אלבום הסולו בפסנתר הוא הזדמנות פז להכנס לראש החולה של סאן רא.
מוסיקה מעולם אחר.

תמונה

4- פרנק רוסולינו. טרומבוניסט מוכשר שהשפיע עלי מאוד. אני חושב שהתיאור הטוב ביותר שלו נאמר על ידי המנצח הגדול סטאן קנטון: "הנגינה של רוסולינו היא שיקוף מדוייק של אישיותו". משפט שקולע בול לנגינה הקולחת של רוסולינו.
לצערנו הוא סבל לקראת סוף חייו ממניה-דיפרסיה, מחלה שהובילה להתאבדותו ולסיום מפתיע בקריירה שלו.

5- פה רציתי להכניס שם של גיטריסט. לאחר התלבטות אני מציג את ווס מונטגומרי - שהצליח להביא גרוב נהדר לג'אז בשנות הששים. יש שמלעיזים עליו שהוא היה פופיסטי מידי.
סמל אישי של משתמש
darkelf
הודעות: 471
הצטרף: 21 יולי 2007, 14:41
מיקום: במקום אפל, נידח, מסוכן, פראי, חייתי ולא מוכר- אין לי מושג איך קוראים לו אבל זה נשמע נחמד לא?
יצירת קשר:

שליחה על ידי darkelf » 03 נובמבר 2007, 14:21

אני לא יודע מה היתה הבעיה: שלחתי כבר תגובה לא מזמן ולא ראו אותה אז אני מוסיף אותה עכשיו:
Wood-Elf כתב: אותו דבר כמו בסוליד:
1. פינק פלויד
2. רדיוהד
3. לד זפלין
4. קינג קרימסון
5. המון להקות שמתחילות בביטלס והרולינג סטונס ונגמרות ביס וג'נסיס..
מילים כדורבנות או כל מילה בסלע- מה שתרצו...
אני אוהב את כולם אבל יש לי רשימה משלי (הסדר לא מחייב)
1. לד זפלין
2. דיפ פרפל
3. opeth כי בעברית זה חרא
4. קינג קרימסון
5. גוגול בורדלו (gogol bordello)
כמובן יש את ג'נסיס, ביטלס (יס אני לא כל כך שומע, אחותי יותר), system of a down, ניק קייב, בוב דילן/מארלי, פינק פלוייד, קווין וכו'
גאנז אנד רוזס זה לא מטאל- זה רוק כבד בקושי. ובבקשה- די עם העברותים. זה פשוט מעצבן!
למדתי כמה דברים בחיים: תשמרו על העולם שלנו כי אנחנו בהתחלה, של האמצע, של הסוף...
סמל אישי של משתמש
Supersprocket
הודעות: 6877
הצטרף: 22 אוגוסט 2003, 14:54

שליחה על ידי Supersprocket » 03 נובמבר 2007, 14:42

בקדור - לפי allmusic.com שמו המקורי של סאן רא הוא הרמן סאני בלאוט.
and how many crooked Samaritans turn pleasantville to badland?
סמל אישי של משתמש
Backdoorslam
The Golden Archmage (ret.)
הודעות: 977
הצטרף: 15 פברואר 2003, 14:55
יצירת קשר:

שליחה על ידי Backdoorslam » 03 נובמבר 2007, 14:50

Supersprocket כתב:בקדור - לפי allmusic.com שמו המקורי של סאן רא הוא הרמן סאני בלאוט.
ואללה, תודה.
סמל אישי של משתמש
shay5525
Lord Mazdamundi
הודעות: 3970
הצטרף: 19 פברואר 2003, 23:41
מיקום: <-- ממש כאן!

שליחה על ידי shay5525 » 03 נובמבר 2007, 17:24

דבר ראשון - מניינים כולם? איזה מזל שאני תמיד מגיע כשיש עצים מעניינים על מוזיקה...

או.קיי. אני אפילו לא אנסה לבחור את 5 הלהקות האהובות עלי, כי באמת שאין לי מושג (אני אולי יכול להצביע על Radiohead כאהובה עלי...). עברתי כל כך הרבה תקופות שבהן אהבתי יוצרים כאלה ואחרים, ברמות וסגנונות מאוד שונים.
במקום זה, אני פשוט אבחר חמישה יוצרים שאני מאוד מאוד אוהב (לא בהכרח החמישה האהובים עלי), ושומע לא מעט בזמן האחרון.
אני אשתדל לא לחזור על אחרים, כדי לתת הזדמנות לעוד יוצרים להיכנס לכם לפלייליסט.
ואני אכתוב על שישה, כי לא הצלחתי להוריד אחד מתוך אלה:

1. Ben Kweller - יוצר צעיר וחביב. הוציא שלושה אלבומים (אם אני לא טועה). אני יכול להמליץ בחום רב על שני האלבומים הראשונים (ועל שני הEP הראשונים). מדובר בבחור שכותב נפלא, שר עם הרבה כנות ועושה רוק מעולה ורחב מנעד - חלק מהשירים פופיים, חלקם נגועים בקאנטרי, חלקם כסחניים וכולם כולם מבוצעים לעילא ולעילא, עם עבוד והפקה מוזיקלית מהודקת ומרשימה. בנוסף, מדבר באלבומים מצויינים לנהיגה ארוכה ביום שמש קייצי לעבר טיול סופ"ש ברחבי הארץ.

2. Built To Spill - אני לא אטרח לבדוק איך AMG מגדיר אותם. אני אגדיר את זה כלהקת אינדי נפלאה, שעושה שימוש מאוד מקורי בגיטרות חשמליות. הם לא קלים לעיכול לכולם, ולחלק הם אף נשמעים דיסהרמוניים, אך אני מבטיח לכם כי זה רק מאחר והם התעלו למימד ניסיוני וחדש של שימוש בגיטרות חשמליות. מבחינתי, האלבומים Keep It Like A Secret ו- You In Reverse הם חובה בכל בית. תנו להם הזדמנות. הם ישנו לכם את התפיסה.

3. Death Cab For Cutie - כמה דברים על הלהקה הזו. דבר ראשון, לדעתי הם מוציאים אלבומים באיכות הולכת ופחותה (אם כי בנגישות הולכת וגוברת, יגידו אחרים). דבר שני, כשאתה מתחיל עם אחד האלבומים הטובים ביותר שהוקלטו (לדעתי), גם הנפילה שלך נשמעת נהדר. החברים עושים אינדי רוק מופלא, שהולך ונע אט אט מהצד ה-Lo-Fi של המפה לכיוון האלקטרוני עם ההתקדמות הכרונולוגית באלבומיהם. האלבומים The Photo Album, We Have the Facts and We're Voting Yes ו- Something About Airplanes הם לא פחות ממופלאים, וגם שני האלבומים האחרונים שלהם מעולים, אבל מבחינתי ההוצאה המחודשת של האלבום "הראשון", You Can Play These Songs With Chords , היא היא יצירת המופת של ההרכב הזה (גם אם רובו הוקלט ע"י הסולן בלבד), שלפחות בראש שלי מתכתבת עם יצירת Lo-Fi מופלאה אחרת שאגע בה בהמשך. הלהקה הזו זוכה לפופולריות הולכת וגדלה בארה"ב לאחרונה, יחד עם יציאתם מסצינת לייבלי האינדי וחתימתם ב-Atlantic. אולי הם יחזרו לעשות מוזיקה משובחת, אולי הם ימשיכו להתדרדר, אבל בכל מקרה - אני מבטיח לכם שהם מחזיקים באמתחתם לפחות ארבעה אלבומים מופלאים ויפהפיים, שיכולים לשמש כפסקול לפרידות (ממקומות, אנשים, חיים ישנים, אבל בעיקר מבחורות).

4. Flake Music - הבטחתי לשוחח על אלבום Lo-Fi מוצלח נוסף, ואני מקיים. למי שלא מכיר, Flake Music הם למעשה גירסה מוקדמת של ה-Shins, כשהתפקידים שלהם קצת שונים (החליפו בכלים, או משהו כזה). האלבום הראשון (והיחיד) שהם הוציאו נקרא When You Land Here It's Time To Return. אני לא בטוח שאני יכול להסביר את דעתי על האלבום הזה. נתחיל בזה שייתכן והוא האלבום האהוב עלי. הסיבה העיקרית לכך, כמו עם אלבום ה-Lo-Fi של DCFC עליו דיברתי לפני רגע, היא ששיטת ההקלטה (על טייפ ארבעה ערוצים במרתף, או משהו כזה) הכל כך גסה וחשופה הזו, כשהיא באה במגע עם רוק/פופ גיטרות במיטבו, פשוט משאירה את המוזיקה כמו שהיא - לא מעובדת, לא נגועה, לא מתוקנת. קצת כמו לשמוע את שיר הרוק האהוב עליכם במועדון קטן ואפלולי, במופע אקוסטי של הסולן, כשהוא לבד עם גיטרה אקוסטית על הבמה. למרות שמעט הדעות שהצלחתי למצוא עליו באינטרנט היו מהללות, ויש לי גם חבר שאהב אותו, אני מניח שהרבה אנשים ישמעו אותו ולא יבינו על מה אני מדבר. אני גם מניח שלכל אחד יש פייבוריטים כאלה שהם מאוד אישיים. בכל מקרה, אני ממליץ.

5. Lou Reed - האיש הזה הוא פשוט ההגדרה לרוק. רוק מחוספס, הרמוני, עוקצני וחד. האהובים עליי אישית הם עבודתו ב-Velvet Underground, והאלבום Transformer, שהוא פשוט לו ריד במיטבו. הוא התחיל לעשות את זה לפני כולם, ואף אחד לא עשה את זה כמוהו מאז.

6. Neil Young - אמן גדול, שאני חופר בעבודתו (הרחבה ועמוקה עד אין קץ) מזה זמן מה, ורק מגלה עוד ועוד דברים. למרות שהוא נחשב לאבי הגראנג', אני עוד לא הגעתי לחלק הזה של יצירתו, ואני שמעתי עד כה רבים מאלבומיו המוקדמים, שמיצבו אותו כאחד מיוצרי הפולק והקאנטרי החשובים בהיסטוריה, שרבים הגדירו כשני רק לדילן. אני אישית, גם אם סוגד לדילן התותח, מחשיב את המוסיקה של יאנג יותר יפה ואישית, גם אם הוא כותב פחות שנון, חד ואגדתי מדילן, ומתחבר אליה יותר. יש לו אלבומי קאנטרי אדירים כמו Harvest ו- Everybody Knows This Is Nowhere, אלבומי בלוז מדהימים כמו Zuma ו-Tonight's the Night, וגם אלבומי פולק-רוק וקאנטרי-רוק שקטים ויפהפים כמו On the Beach ו- After the Goldrush, שהם ככה"נ הפייבוריטים האישיים שלי, אם כי עם כל כך הרבה אלבומים מעולים קשה להחליט. למי שרוצה לנסות, הייתי מציע להתחיל מ- After the Goldrush (האלבום השני) ולהתקדם בסדר כרונולוגי.
i"But high she shoots through air and light, Above all low delay,i
Where nothing earthly bounds her flight, Nor shadow dims her way."i
i- Thomas Moore, Oh that I had Wings
סמל אישי של משתמש
black angel
הודעות: 919
הצטרף: 29 ינואר 2006, 10:03
מיקום: מנסה להרוג את דמוגורגון בשאול באמצעות קליעי קסם
יצירת קשר:

שליחה על ידי black angel » 03 נובמבר 2007, 21:54

1.grennday-אפילו לא צריך להסביר,פשוט סגידה-american idiot
2.linkin park-לא יודע להסביר,פשוט נהנה לישמוע-numb
3.my chemical romance-ליריקה טובה ומוזיקה אנרגטית לרוב,עושה לי את זה 8-) -you know what they do to guys like us in prison
4.queen-ליריקה מעולה ומוזיקה מעולה-dont stop me now(השיר האהוב עליי)
5.beatles-ברור מאליו-a hard day's night

ועוד להקות:משינה,red hot chilly pepers,oasis,pink floyd
תמונה
when you feel that nobody loves you,nobody cares for you,everyone is ignoring you
?,and people are jealous of you,you should realy ask yourself am i too sexy
Dragon_Master
הודעות: 2627
הצטרף: 07 מאי 2004, 16:37
מיקום: קריית מוצקין,החור (הצפוני) של המדינה.
יצירת קשר:

שליחה על ידי Dragon_Master » 04 נובמבר 2007, 03:59

טוב נו, נצטרף גם לעסק:

המבצעים לא מסודרים לפי מה שעלה לי ראשון לראש, ולא לפי העדפה.
1) Radiohead - אני עדיין לא סגור על האם הם מטורפים על כל השכל, או גאונים, אבל הם מצוינים וזאת עובדה. אחת הלהקות היותר טובות ומעניינות שיצא לי לשמוע. כל שיר שלהם גורם לי להרים את הגבה בצורה שונה.
2) Kula Shaker - הלהקה שהכניסה אותי לכל העסק של אינדי ורוק בריטי. מסוממים על כל הראש, אבל עושים מוזיקה מגניבה ומיוחדת. חרשתי להם על התחת.
3) Metallica - כי מה לעשות, גם מטאל תפס אותי חזק, והם באמת ה-להקה שחרשתי עליה הכי הרבה. יש להם כבוד אצלי, למרות החרבנה שהם מייצרים בשנים האחרונות.
4) איפה הילד - חמי רודנר ולהקתו. המון שירים מלנכוליים ומלודים.

אין 5! ככה אני, הולך נגד הזרם. משוגע!

אפרופו, זה רק אני, או שלרוב הלהקות כאן יש סממן מאוד ברור של סמים בשירים שלהם?
Wood-Elf
הודעות: 6348
הצטרף: 12 דצמבר 2003, 23:08
מיקום: בסופה של הדרך השחורה

שליחה על ידי Wood-Elf » 04 נובמבר 2007, 18:14

רדיוהד מחזיקים בעמדה מפורשת כנגד סמים ובעד חיבוק עצים.
:o
For every action there is an equal and opposite reaction. - Therefore, there are No Surprises in life
Dragon_Master
הודעות: 2627
הצטרף: 07 מאי 2004, 16:37
מיקום: קריית מוצקין,החור (הצפוני) של המדינה.
יצירת קשר:

שליחה על ידי Dragon_Master » 04 נובמבר 2007, 21:59

Wood-Elf כתב:רדיוהד מחזיקים בעמדה מפורשת כנגד סמים ובעד חיבוק עצים.
:o
אם יורק נראה ככה בלי סמים, אני לא רוצה לדמיין מה קורה לו אחרי..
Wood-Elf
הודעות: 6348
הצטרף: 12 דצמבר 2003, 23:08
מיקום: בסופה של הדרך השחורה

שליחה על ידי Wood-Elf » 05 נובמבר 2007, 14:44

Dragon_Master כתב:
Wood-Elf כתב:רדיוהד מחזיקים בעמדה מפורשת כנגד סמים ובעד חיבוק עצים.
:o
אם יורק נראה ככה בלי סמים, אני לא רוצה לדמיין מה קורה לו אחרי..
זו עין עצלה! :D

בכל מקרה, על לא מעט מהשירים שלהם הם חשבו כשהיו שיכורים, אבל עד כמה שידוע לי הם לא כתבו אותם כשהיו שיכורים.
For every action there is an equal and opposite reaction. - Therefore, there are No Surprises in life
שלח תגובה