הושלם פרק 13 ב"יורשת הקרדינל"

סוף-סוף, לאחר יומיים רצופים של עבודה ששכתבה טיוטות שנכתבו במהלך השבועות האחרונים, השלמתי את פרק 13 של ספר הפנטזיה 'יורשת הקרדינל'.

שמו של הפרק החדש הוא "ליל הארנבים".

כל מי שרוצה לקרוא את הפרק (ולכתוב לי אח"כ את דעתו עליו), מוזמן לשלוח אלי מסר אישי או דוא"ל לכתובת [email protected], בכדי לקבל את כתובת האינטרנט של הפרק. (ושל האינדקס המלא של פרקי היצירה).

בברכה,
Envinyatar

א.יפה. לאחר הפעילות עוצרת הנשימה ומורטת העצבים שגדשה את הפרק הקודם, היה נבון למתן מעט את קצב המאורעות, ועשית זאת באופן משביע רצון. (אם כי לקראת סיום הפרק קצב ההתרחשויות שב וגובר- ובעצם, זה לא דבר כל כך רע... )

ב.תיאור קורותיו, אופיו ומחשבותיו של אב המנזר לאנקון הינו מעין אב-טיפוס מעניין למדי של אנשי הכמורה של מרכז ז'ראל; התיאור אף מהווה הדגמה של הריחוק והזרות השוררים בין בני מרכז ז'ראל לבני הצפון. ביחוד הערכתי את העובדה שהמידע אודות חג השלג ומסדר סנט פיירו- החשובים להבנת הפרק- מובא בתוך הרהוריו של לאנקון. לטעמי, זו הדרך הטובה ביותר למסור לקוראים מידע חיוני אודות העולם המתואר ביצירת פנטסיה- לשזור את המידע בדבריהם ובהרהוריהם של גיבורי היצירה עצמם.

ג.למרות כל מגרעותיו, הלב נכמר על הברון העלוב והמוכה דה-ריאנט. אני מקווה שבעתיד נכונו לו ימים טובים יותר. אם כי בהכירי אותך, ונוכח גורלו האומלל של האב לאנז'ור, אני מפקפק בכך.

ד.משום מה לאחר שרוואנה שיחררה את ואלנסיאל, ציפיתי ששתיהן יחוללו מיד גדולות ונצורות. אולם בחחשבה שניה, שתי נשים אינן יכולות לעשות הרבה כנגד מאות רבות של לוחמים חמושים היטב- גם אם אחת מן הנשים היא לוחמת מעולה. ובסופו של דבר, שיחק להן מזלן שנפלו בשבי, שאילולא כן לא הייתה ואלנסיאל מוצאת את הכד המזוויע בו השתמשה.

ה.''הזוהר, אדון החזירים בדיר... עת יבעטו בראש נזיר...'' אהבתי... :lol:

ו.מספר הצעות תיקון קלות:

1.אולי מוטב לכתוב כי עיניו של ליז'ון, הממזר, הזכירו לואלנסיאל את הסיפורים ששמעה אודות המדבר הירוק, ולא את המדבר הירוק ממש. שהרי ברור כי רק בני-אנוש מעטים (פרט לרוכבי התולעים) הגיעו אי-פעם לאותו חבל-ארץ, וסביר להניח שואלנסיאל איננה אחת מהם.

2.יתכן שכדאי לתת סיבה משכנעת יותר לעובדה כי רוואנה ניצלה עד כה מ''גורל מר ממוות'' במיטתו של אדגר הגרגרן, מאשר עייפות גרידא. אחרי הכלהוא אינו עייף מכדי להתייחד עם מארי, פילגשו! (ובנוסף על כך, עם מישהי כמו רוואנה במיטה, העייפות הייתה כלא הייתה... זו לפחות דעתי. ) ניתן למשל לטעון שאדגר שטוף באמונות טפלות וחושש מאוד מן העלפים. (או האלוור'לינים בלשונו) ולא מעז לכפות את עצמו על רוואנה מפחד פן תטיל עליו קללה או תכשף אותו- ''כפי שהאלוור'לינים נוהגים לעשות למי שמרגיז אותם, כידוע לכל''.

3.אתה כבר מכיר את השיגעון שלי למספרים, לא? אם כן, היה מעניין לדעת כמה אנשים תקפו וכבשו את פארם ד'אומברה ואת המנזר. כבר ציינת כי לאדגר יש כ-400איש. אולם לא ידוע לנו כמה מבני בארגו חברו אליו, ומה מספרם של אנשי מורינין שהשתתפו בהתקפה. וכמו כן, האמנם אין לליז'ון הממזר אף לא לוחם אחד העומד באופן ישיר לשירותו, פרט לקוסם שחור הגלימות?

ז.מספר שאלות:

1.מדוע החלטת להפוך את האולנים מגבוהים לנמוכים? האם זה כדי לצייר את הנזירים השבויים (שמרביתם אולנים) כחלשים וחסרי ישע לעומת שוביהם, שרבים מהם הם בני מורינין, הידועים כגבוהי-קומה? או שאולי פשוט נשמטה מזכרונך העובדה כי בעבר תארת את האולנים כגבוהים?

2.כיצד עלה בידי קולא בריז' להגיע לדרגה בכירה בכנופייתו של אדגר, בהתחשב בעובדה שאדגר עצצמו וכן כל שאר אנשי הכנופייה בזים לו ומתעבים אותו?
למרות שהוא לוחם מעולה ורב ניסיון,אני סבור שכישורי הלחימה שלו אינם מצדיקים את עמדתו הגבוהה, הרי קשה מאוד למפקד שאנשיו מזלזלים בו ושונאים אותו לפקד עליהם ביעילות; ומה גם שמצב זה יוצר חוסר תיאום קשה בין אדגר לסגנו, מה שללא ספק מקשה עליהם מאודלפעול כצוות.

3.סצינת הסיום של הפרק מרשימה ומבעיתה ביותר, אולם חוששני שהיא לוקה בחוסר בהירות. האם לצורך הפעלתו של החומר בו השתמשה ואלנסיאל היה עליה לזמן ישות קסומה וזדונית, ישות שיש לה (או לאדונה) מאמינים גם בואלינזאר וגם בז'ראל? ואולי לא היה כאן שום זימון, ואותו יצור זוועות פשוט נמשך למקום בשל האנרגיה הקסומה שהשתחררה מן הכד?
(אני נוטה להאמין בגרסה הראשונה, מפני שהרושם שקיבלתי הוא שואלנסיאל מכירה את ארנב הערפל האימתני. ומכאן אני מגיע למסקנה כי יש קשר ישיר בין האל המותך לנאקרוב- שהוא כפי הנראה אדונם של ארנבי האזמרגד.
אבל יתכן שהרחקתי לכת במסקנותיי... )

נכתב בפרק שואלנסיאל לא הייתה מסוגלת לראות את הקורבנות נעקדים לכבוד האל המותך למרות
הסבריהם החוזרים ונשנים של הכהנים. כיצד אדם שלא יכל לראות מעשי אכזריות בילדותו הצליח
לבצע מעשים כאלה בנעוריו? היא אינה יכולה לוחמת טובה אם מראה גופות או מחזות קטל גורמים
לקיבתה להיעשות קשרים-קשרים. ומתי היא למדה את אומנות המלחמה? לא נראה כי בואלינזאר
משהו מתפקידיה כנסיכה מלכותית היה דורש ממנה לדעת פרק אחד או שניים בתחום הזה.

הנזירים לא היו במצב הפיסי הדרוש כדי להוות איום שקול לגיגלרים גם אם הם היו במימדיהם. אחרי הכל, נאמר שהם מעסיקים את בני בארגו כדי להרחיק אותם [הנזירים] מכל עבודה פיזית. אם ואלנסיאל הצליחה להרוג אחד מהם (לפי מה שהבנתי, כישוריה כלוחמת לא באו שם בכלל למבחן), הרי הם לא מהווים אתגר בכלל לחבורת גיגלרים מיומנת מלווה באנשי אגרוף מקלאן
מורינין ובארגו. סביר גם להניח שכל הנהגת המנזר ,מלבד אב המנזר עצמו, חוסלה על מנת
למנוע מהנזירים להתארגן מחדש. זו לפחות דעתי בנושא.

הוביטון, תודה על הביקורת. לגבי רוואנה, אכן העלית בעיה מציקה, שאני אנסה לטפל בה. לגבי ליז'ון - אני אכן אתקן לפי הצעתך, תודה

לגבי מספרים: בכדי להכניע את המנזר לא היה צריך יותר מכח קטן - 100 איש לכל היותר, מובל בידי גששים מבני בארגו. לגבי המספרים הכוללים יותר של כל הכוחות במעבר פיירו, יש איזכורים מפורשים לכך בפרקים 10 ו-12. (אם אני זוכר נכון, יש לכל הכוחות ביחד כ-2000 איש).

לגבי האולאנים: אכן, החלטה של הרגע האחרון, בלא נימוק הגיוני - פשוט תחושה של סופר.

לגבי קולא: אדגר מזלזל בו, אבל יודע לנצל אותו ולתת לו מספיק כח בכדי שישאר, למרות הזעם והרטינות שלו. כמו כן, העובדה שהגיגלרים הותיקים והמקורבים לאדגר בזים לו, לא אומרת דבר לגבי מרבית השודדים, במיוחד הצעירים שבהם.
לגבי אדגר, אני מניח שראית, שמדובר באדם שהוא ריאליסט מובהק וגס, שאחד מכשרונותיו הוא לנצל היטב את מה שיש בידיו - כולל קולא.

חוסר הבהירות של סצנת הסיום הוא מכוון, אבל אם אתה רוצה הבהרות, אומר זאת:
ואלנסיאל עצמה לא היתה מאמינה אדוקה של האל המותך; היא אמנם הבינה שמשתחררת אנרגיה קסומה בפולחן, אבל לא הרבה מעבר לזה - בעיקר משום שראתה בכוהנים חבורת נוכלים צמאי דם, הא ותו-לא. לכן, כשביצעה את הטקס, בהסתמך על מעמדה וזכותה לעשות כן, היא לא התכוונה לזימון, אלא פשוט להצתה של האצות, משום שהיא הבינה שהן גדלות בהמוניהן מתחת למנזר. מבחינתה, המעשה לא היה שונה בהרבה מהפעלת פצצת זמן רבת עוצמה שטמונה באדמה.
מה שקרה בפועל, מלבד האפקט ה"פיזיקלי" (אמנם מאגי, אבל בכל-זאת), הוא שהישויות המפחידות של "ליל הארנבים" נמשכו לאנרגיה המאגית ולנשמות ש"שוחררו" מגופן. לכן, הגרס השניה היא היותר נכונה.
ואלנסיאל בוודאי לא הכירה את הארנב; היא הופתעה והתחלחלה כשהוא דיבר אליה.
ולגבי קשרים עם נאקרוב - לא הייתי ממהר להסיק מסקנות. שים לב, שהארנב קובל על כך כי ההיכלות העתיקים (של נשמות המתים) חוללו והתמלאו ברוחות רעות - לא התבטאות טיפוסית במיוחד של משרת של נאקרוב.
יש כאן תופעה חוזרת ונשנית של אלילים וישויות, שחלקן מאמינות שהן פועלות למטרות טובות או ממלאות את חובתן - אבל למעשה, נוהגות בדרכים אכזריות מאד, כל אחת לפי דרכה. ככל הנראה, יש קו מקשר עקיף ביניהן, וככל הנראה גם לאסון גדול (שאולי השפיע עליהן במישרין או בעקיפין), כפי שרומז הארנב - אבל הקשר הזה אינו עובר בהכרח דרך נאקרוב.

להלדין:
לא מסכים איתך, משום שאתה מערבב מין בשאינו מינו, ומסתמך באופן מאולץ על מידע חלקי.
כאשר ואלנסיאל היתה ילדה, היא בכתה והזדעדעה מן הטקסים - אבל בינתיים, היו לה מספיק שנים לגדול ולהסתגל אל החברה האכזרית בה היא חיה. ואגב, יש הבדל פסיכולוגי לא קטן בין להרוג בקרב, לבין לעקוד אדם ערום, ולפתוח את בטנו בסכין פולחן.
העובדה כי ואלנסיאל שנאה את הדברים האלו בילדותה, וכעת היא עושה אותם (אמנם במרירות, אבל בכל-זאת), מלמד משהו על הדמות שלה, ועל הדילמות המצויות ביסודה.

והיכן למדה להלחם? לא פורט בספר - אבל ברור שהיא למדה. (שוב, תפסיק לנסות לשלוף דברים כאלו. לא את הכל אפשר להעביר בספר העלילה).

---

1. פרק מענין אשר ממשיך את הקצב המהיר של האירועים מהפרק הקודם.
2. למען האמת כאשר קראתי שרואנה נלקחה בשבי הייתי בטוח שאמריל היא זאת שתשחרר אותה בסוף. הקטע עם הקרבת השומר ופיצוץ המנזר היה מפתיע (למרות שלדעתי צריך להיות הסבר בהמשך העלילה איך החומר שהיה אמור להיות סודי ולהישמר היטב ע"י שועי המתכת הגיע למנזר) ואני בטוח שבהמשך נלמד יותר על הרוח שנוצרה כתוצאה מהקורבן.
3. השיר על הזוהר די משעשע ומתאים לחבורת גיגלרים להמציא אותו.
4. לגבי קולא בריז' הגיוני שאדגר ירצה אותו לצידו בהתאם לשאיפתיו להיות אציל זה תמיד מועיל שיש קצין פרשים מנוסה שיכול להתאים לקרבות יותר מורכבים מפשיטה על כפר או מנזר עם הגנה עלובה מה גם שתמיד ניתן לנקוט במדיניות של הפרד ומשול וכך לא לתת לאף אחד מתחתיו לצבור יותר מדי עוצמה
5. מענין למה הגיגלרים לא לקחו חלק מתושבי הכפר כדי להגדיל את צוות החפירה אם הם מיהרו למצוא את מה שהיה מוחבא במנזר מצד שני ייתכן ולא היה מקום לכמות כזו גדולה של אנשים.

אני שמח שנהנית 8)

אכן, חלק מהדברים יתבררו בהמשך (ואני מעדיף לא לחלק ספויילרים) - אף שלגישתי, אין זה פסול לך שלא כל התהיות מקבלות בהכרח תשובה.
לעניין פתרונות העלילה שבחרתי - אני משתדל להמנע מהפתרונות הז'אנריים והצפויים ביותר - למשל, שואנסיאל היתה גוברת על עשרות שודדים בחרב, לאחר שהוצאה מהכלוב, או בריחה מהמנזר דרך מעבר סודי קדום, וכ"ו.