שאלות על מנהגים והיסטוריה בקלדריה

א. האם המנהג הפיאודלי הידוע לשמצה של 'זכות הלילה הראשון' קיים בקלדריה?
ב. אין ארוחות חינם בעולם הזה וגם בקלדריה. על כל טובה שם מן הסתם יש צורך לשלם במטבע כלשהו. אין ספק שהמלך האיירנוסטי מעניק את שרשרת הפלטינה לפי שורה קצרה
של תכונות שמוניטין מצוין בלי רבב היא רק אחת מהן. אין ספק שמטרתו של הנוהג ההוא היא להעמיד לשירות המלך אנשים מעולים שיתקבלו בכל מקום במאור פנים. הם משרתים את המלך ובזאת אין ספק כי הוא ישלול מהם את שרשראות הפלטינה אם הם לא יצייתו לו.
מהו בדיוק טבעו של השירות שהאבירים הללו מעניקים למלך? או שתואר האבירות הוא כן פרס שניתן על מצוינות אך לא מכיל בתוכו איזו הפתעה לא נעימה?
ג. מה בדיוק ההבדל בין מסדר הכוכב בטאלורי לבין מסדר סנט-קודור בהידרוסט פרט לכך שהראשון לא מקבל נשים לשורותיו? האם גם מסדר הכוכב הוא מסדר של פלדינים?האם הם נוקטים עמדה כלשהי במלחמת האזרחים הנוכחית בטאלורי?
ד. האם מיוחסים לשרביט המלוכה ההידרוסטי כוחות מאגיים כלשהם? בספר "תולדות המלחמה" ג'ון קיגן מספר על פרעון שהמית שבוי מלחמה באמצעות השרביט שלו.מפה, שהשרביט יכול לשמש ככלי-נשק בעת הצורך וחלק מכלי הנשק בקלדריה הם בעלי כוחות קסומים.
ה. מהו בדיוק אידיאל היופי בהידרוסט? באיירנוסט? בז'ראל?[הכוונה לאידיאל היופי כפי שהוא נתפס כעת בעיני השכבה השלטת].
ו. אומנם הרדיקלים מחריבים כל יצירת אמנות שאינה תואמת את האופק התרבותי שלהם אך אין ספק שהם משאירים דוגמית אחת למען הדורות הבאים כדי שהמחוננים בצאצאיהם ידעו לאיזה "תהומות" הדרדרה החברה לפני "המהפכה הגדולה"[הכוונה ב-'מחוננים' לקנאים. לא סביר שהכתבים ישפיעו במשהו על דעותיהם אך אין זה אומר שהם לא יירצו לחקור על אותן תופעות "חשוכות" כדי לגנות אותן בכתביהם]. האם הנקן כינס את הדוגמיות הללו בקלינגהם?
או שהשערה שלי מגוחכת לגמרי וסותרת את טבעם של הרדיקלים.
ז. האם הייתה ברית אינטרסים בין חסידי סיימר לבין המחתרת ההידרוסטית בזמן חורף האימים? צריך לזכור שחסידי טוטנהאגן רדפו גם את חסידי סיימר אם כי היו כמה מהם בשורות מאמיני טוטנהאגן והם יכלו להועיל למחתרת כסוכנים(צריך לזכור שגם תדמית פרועה כשל מאמין סיימר יכולה להוות כיסוי לפעילותו של סוכן. אחרי הכל, איש איננו חושד שהטיפוס המופקר והרדוד הזה מסוגל לחשוב על משהו חוץ מעצמו, לא?...-). יש
לציין כי נאמר שכוחו של סיימר גבר במאות השנים שלאחר נסיגת הקיידהרצים וזה לאו דווקא בשל הדקדקנציה שתקפה את הידרוסט אלא גם סובלנות של השילטונות למאמיניו. ברית מעין זו יכולה להסביר סובלנות כלפיהם. זוהי בגדר השערה ותו לאו...[ויש להניח שגודפרי לא היה מנסה לכונן ברית עם יסודות מפוקפקים בחברה ההידרוסטית כי הייתה
נוצרת בעיה מאוחר יותר להתיר את הברית הההיא(זה שהוא בעצמו מוגדר כ-'יסוד מפוקפק' בעיני השלטונות זה כבר סיפור אחר)]

א. גודפרי עשוי לפנות לבעלי ברית מפוקפקים אם כל בעלי הברית האחרים שהוא יכול להעלות על הדעת עסוקים בבעיות משלהם ואינם יכולים להושיט עזרה או שעזרה זאת אינה במימדים ההולמים את הבעיה שלו והם אינם יכולים להקצות יותר מזה.המחתרת ברוטמייר טרם הסתבכה בפלילים מכיוון שיש לה מימון ממקורות חיצוניים-איירנוסט. המחתרת ההידרוסטית לא נהנתה מתמיכתו של גורם חיצוני כעין זה וקופה ריקה(וכמו כן, קיבה ריקה) עשויים להניע את גודפרי לבצע מעשים נואשים. מכיוון שהוא הצליח לשחרר את הידרוסט, עוונותיו(אם הם נתפסו כעוונות) נמחלו לו(אם כי חלקם עדיין
נחשב לסוד מדינה[בעיקר המזעזעים ביותר]וכל עוד מרג'ורי המשנה למלך הם גם יישארו סוד מדינה).

ב. ההבדל בין מונארכיה לדמוקרטיה הוא שבדמוקרטיה ידיו של שירות הביטחון הפנימי כבולות
ביותר הגבלות מבמונרכיה. היות והידרוסט היא מונרכיה, אין ספק שלשירות הביטחון הפנימי יש סמכויות מלאות לעצור ולענות כל אדם שנמצא אשם בבגידה באינטרסים הידרוסטיים.יש להניח שאנטוני בלייק ראה את המרתפים שלהם במהלך "סיור חינוכי" שערך אחד ממנהיגיהם של שירותי הביטחון הפנימייםלחברי הפרלמנט שם. והוא יודע מה יקרה לתנועה שלו אם אי-מי מהם ייתפס בבגידה(ויותר מזה, הוא יודע שהוא בעצמו יבלה את שעותיו האחרונות במרתפים האלה תוך כדי עינוי וגם חקירה בידיו של אחד מהחוקרים שלהם. הוא גם יודע שאם אדוארד יהיה המלך, הוא יישלח לשם בלאו הכי[אם כי ייתכן שהמלך יסתפק בהוצאה להורג פשוטה]).
משאביו של שירות הבטחון הפנימי הם נגזרת של משאביו הכלליים של הכתר; ככל שמשאביו הכלליים של הכתר גדולים יותר, כך משאביו של שירות הבטחון הפנימי גדולים יותר, בערך. בכל מקרה, ביקור שם הוא חוויה מצמררת. זוהי כמובן בגדר השערה וייתכן שהשלטון במונ' ההידרוסטית מסתמך על אמצעים אחרים לגמרי כדי להכפיף את שלטונו על גורמים חסרי נאמנות(מרגע שהם נאשמו בבגידה במדינה, העונש הוא מוות. תחת מסגרת גמישה זו, הם פועלים).

היות ופורום "יצירות פוסט-טולקינאיות" קרס זמנית, אני אדון בכמה דברים שמצאתי והם מעניינים מאד, לדעתי לפחות:

א. המילה "VENDE" מציינת בקווניה "עלמה לא נשואה, ילדה". המילה הכללית לאישה היא NIS כמו בשמה האמהי של גלדריאל ארטניס.
ב. פשר המילה "נאר" NAR בסינדרין הוא "חולדה"(המילה "אש" בקווניה היא NARA). השם נאראוון(במיטב המסורת הליבניתית) יישמע באוזני מאזין מגונדור כ-"עלמת החולדה" [השאלה מה יקרה אחרי שהוא יהגה את השם לא נכון ליד מלכת גונדור היא כבר עניין לספקולציות(מבחן מצוין לשליטה עצמית)].
ג. השם 'ארניל' הוא שם פרטי. אחד ממלכי גונדור נקרא אארניל ונאמר בפירוש שזהו נוסח מקוצר של השם אארנדיל. המילה ארנל "נסיכה" היא בקווניה. אור טוען שארניל הוא צורת הזכר של ארנל אבל צורת הזכר של ארנל היא קונדו(כפי שכתוב ברשימת המילים מעל אוסף הסופיות בקווניה באתר 'ארדאלאמביון). ב-"על גלדריאל וקלבורן" מצויין שזהו שם פרטי.
ד. ישנה מילה בקווניה לדרקון מכונף 'ראמאלוק' בניגוד ל-'אורולוק' "דרקון-אש"[יש גם מילה לדרקון-ים].
ה. המילה בסינדרין ליונה היא "קוּגוּ" כלומר המילה 'יונאי' בסינדרין היא 'קוגן' "יונאי", ברבים 'קוגין'. המילה 'קוגן' היא הלחמה של 'קוגו' עם 'אדן'[אומנם איני מוצא הלחמה דומה אבל זה נשמע כמו הלחמה סבירה].
משמר היונה בסינדרין משמעו הרן קוגיניון "מסדר היונאים"[בהנחה ש-'הרן איסטריון' פירושו 'מסדר החכמים'("על האיסטרי")]. שמו של משכנם הוא קוגינובל "הבית המבוצר של היונאים"(שמו הרשמי של הקסרקטין שלהם במגדל הלבן).

מה דעתך?

א. הרומים בעצמם מעולם לא השתמשו במילה "קיסר" כתפקיד אלא כשם בית האב. אתה יכול
להיוולד לתוך בית אב רומי ואתה יכול להיות מאומץ לתוך בית אב רומי. התואר הרשמי שלהם היה פריניקפס "הראשון"(על משקל "האזרח הראשון" מוסד בעל חשיבות בימי הרפובליקה).הם פשוט אימצו את שם בית האב ובכך הפכו לבעלי אימפריום של פריניקפס(קלאודיוס,יש לציין, עדיין החזיק בתואר הזה).
ב. אנשים יכלו להצטרף למעמד הפרשים רק אם הם היו בעלי צנסוס של ארבעים אלף ססט'. אם ויטליוס היה פרש, מדוע משפחתו מוגדרת כ-"צנועה"? אלא אם כן הכוונה צנועה בהשוואה
לצנסוס העתידי שקנה לו את מקומו כסנאטור. הקיסר, יש לדייק, הוא זה שהכניס סנטורים אל
הסנאט(תוך מחאה נחרצת של הסנאטורים).

ג. המילה "פיאודלים" היא מינוח משפטי שנטבע ע"י מתנגדי השיטה. הם עצמם קראו לעצמם
"אנשים חופשיים"(או "בני חורין") בשעה שהצמיתים והאריסים נקראו "משועבדים". ולסיום,
בימי התקופה הרומנטית, אנשים מסוימים היו סבורים משום מה שהמגנה כרטה מדברת עליהם
אבל היא התייחסה לפיאודלים(אחד מסעיפיה מזכיר במידה חשודה את מגילת העצמאות של האמריקנים למרות שהוא מפגין פחות צביעות מאותו סעיף דומה).

א. "זכות הלילה הראשון" היתה קיימת באיזורים מסויימים; באיירנוסט היא היתה נפוצה מאד, ולפחות פעם אחת, הביאה כמעט במישרין להתפוצצות של מרד איכרים גדול שזעזע את המדינה (מרד טרוזן, מאה 14 לסה"ה). הזכות והשימוש בה נעשו נדירים יותר לאחר מכן, וב"אמנת גרווניץ" (2433) נאסרה לחלוטין על האצילים - אף כי לא היה בכך, ברוב המחוזות, יותר מ"לקבור פגר".

ב. שלילת שרשרת הפלטינה היא דבר קשה מאד ודורש הליך מיוחד, אפילו למלך שמאד רוצה בכך. עם זאת, בלא ספק התערבבו שיקולים אלו ואחרים, לא כולם טהורים תמיד, בבחירת נושאי שרשרת הפלטינה.

ג. המסדרים דומים מאד, והתפתחו מרקע דומה; שני המסדרים מוקירים פלדינים וחלק גדול מאנשיהם הוא כזה - אבל בהחלט לא באופן בלעדי. מסדר סנט-קודור נבדל ממסדר הכוכב ברקע האידיאולוגי המאוחר יותר, הטמון בכתביה של קלוסטמונד, שהושפעה לא מעט מפילוסופים הקטיליאנים, וכמו כן יש עליו השפעה עלפית לא מעטה.
מסדר הכוכב בטאלורי הוצא מחוץ לחוק, כמובן, בידי המהפכנים, ורבים מחבריו הוצאו להורג או נפלו בקרבות. רוב השורדים משרתים את הדוכס דה-רוקור ואת הפאודלים המערביים המשיבים לבאביין מלחמה, ואילו מעטים קיבלו חסות מההידרוסטים או לוחמים לצידה של האלנשטיין.

ד. לא נתתי דעתי לנקודה הזו. ככל הנראה לא.

ה. זו שאלה שאי אפשר לענות עליה; רבים מעריצים את האידיאל של השער הזהוב, הקומה הגבוהה והעיניים הבהירות, שבא מהולקיריות - אבל האידיאל הנפוץ הזה רחוק מאד מבלעדיות.

ו. יתכן.

ז. פולחן סיימר כמעט ולא התקיים בהידרוסט בתקופת "חורף האיימים"; קיומו של הפולחן הזה (מלבד אצל כוהנים ספורים וחבויים) תלוי בקיומם של צעירים מופקרים והולכי בטל רבים, לפחות חלקם עשירים. התקופה הקיידרהרצית, מטבע הדברים, לא התאימה לכך.

הרושם הכללי הוא שסיימר הוא אל תענוגות בדומה לדיוניסוס היווני. אך מדבריך אני מבין שהוא אינו פורס את חסותו על כל סוגי התענוגות אלא רק על המופקרים והפרוצים ביותר. כהני סיימר, מן הסתם, נתקלו בפרדוקס מכיוון שהדוקטרינה התיאולוגית הרשמית מגדירה את אלוהיהם כאל התענוגות אבל הוא בפועל נותן חסות רק לתענוגות שטומנים בקרבם את ההרס העצמי של בעל התענוג[מאידך, כהני סיימר אינם מתעניינים בדוקטרינה התיאולוגית הרשמית אודותיהם, מן הסתם, ומעדיפים להשאיר את העניין הזה לשיקול דעתם של מאמיני סיימר, כמדומני]. עניין התענוגות הוא משותף לכל אלי הידרוסט ואף אחד מהם אינו קשור לזה באופן ספציפי, כנראה(הכוונה היא לדברים הקטנים שעושים את החיים לנסבלים יותר. ומסבים לאנשים אושר בלתי מוסבר. אצל אדם אחד, זה יכולה להיות מסגרות[כמו אצל לואי ה-16] ואצל אדם אחר זה יכול להיות שח).

אתה גם חייב לזכור כי יש אנשים שלא ייתנו להופעתו של אויב מבחוץ להרוס לעצמם את התענוג של התכתשות אח עם אחיו. ניתן לראות דבר מעין זה במלחמת האזרחים שנוהלה בצ'כוסלובקיה בין הקומוניסטים של טיטו לבין הצ'טניקים המונורכיסטים שאף עשו צעד ושיתפו פעולה עם הנאצים בלכידת אויביהם הקומניסטים. סביר להניח שהמחתרת ההיא של גודפרי לא הייתה היחידה בשטח ולא כולם הסכימו לקבל את מנהיגותו או עקרונותיו
(כאשר הקיידהרצים מסכסכים בששון ובשמחה רבה בין המחנות כדי ללכוד אותם חלשים ומפורדים אחד אחרי השני[אם כי הם יכולים גם לצפות בהנאה מהצד]).

אני מניח כי מאמיני האל סיימר אינם משתמשים במטבע הלשון "סיימי" אלא במטבע הלשון
"סיימינקה" על משקל "אטרינקה" 'אבא קטן' בקווניה. בהנחה שהמילה סיימר היא המתכונת האנגלית של המילה ההידרוסטית המקורית ומדובר בדיאלקט הבריטי- ההיגוי צריך להיות סאמ'(כמו באופאמ' "אופיום"). היחידים שיטעימו גם את הר' הגרונית בסוף המילה,ככל הנראה, יהיו כהני סיימר עצמו(לא ברור אם הוא מעודכן בנוגע לדרך בה הוגים את שמו) ואבירי סנט-קודור(שמבטאם ארכאי יותר כמצוין בדף על רובע סנט-קודור).אני מסתמך
על מילון מגידו שנאמר לי ממקורות מסוימים שהוא מסתמך על הדיאלקט הבריטי. למען
האמת, רצוי גם לקרוא ברשימה העיצורים והתנועות בתחילת המילון על מנת להבין איך הבריטים הוגים את ההגאים האלה. מן הסתם, הדימיון בין השם הזה לבין שמו של סלמר, ממשרתי אולמו, הוא מקרי ביותר(ואולי כך השם נהגה במקור; מאידך צורתו ההילאסיאנית של
השם היא סיראדוריוס[שגם הוא בטח הצורה הארכאית ביותר של השם] שניתן לפרשו, כנראה, כ-"זוהרו של הידוריוס"[ה-R הפכה ל-L בגלל ההלחם] שמבטא על קשר מסוים לאלוהות הים. תכונה מסוימת של האל יכולה להיתפס כישות נפרדת ממנו כמו שמונת מידותיו הטובות של אהודה מזדה בדת הזורואסטרית. וסלמר הוא זה שהתקין את קרנו של אולמו,קרי את "זוהרו").
כל זה כמובן בגדר השערה הנשענת על רמיזות שוליות באטימולוגיה השוואתית. יש להניח כי למלומדים יש סיבה טובה להניח שסיימר היה ממשרתיה הישירים של אלת האור בטרם התבהם.

אין ספק שמי שהפיץ את השמועות על הרומן בין לה מונפרוסה ושבליה ביקש להכפיש את שמה של הגברת. מנקודת מבט חוקית, זה כמו רומן בין פיאודל לאיכרה; אומנם שניהם בני אצולה אבל שבליה הוא דוכס ולה-מונפרוסה היא רוזנת. כמו כן, היא מאמינה שהנשים שוות לגברים והתחנחנות עם הבוס(קרי, עם שבליה) גורם לה להישמע צבועה ומעניק למתנגדיה הזדמנות פז להחזיר לה כגמולה.
מדוע? בחברה הפיאודלית, הנישואים מוסדרים גם לפי מיקומו של אדם בריבוד החברתי. בני מורינין, מן הסתם, אינם נתקלים בבעיה כאשר הם מחפשים רעייה; הם פשוט נושאים לאישה את אחת מבנות הקלאן שהגיעה לפרקה(אלא אם מוצעת להם רעייה טובה יותר). יש להעריך שבני שבליה בדרך כלל מתחתנים עם ענפים זוטרים של בית המלוכה ועם בית אורז'רי מחבל המערב. דוכסי הנפות הם "דוכסים גדולים", קרי נסיכים, והם בעלי מעמד שווה לצאצאיה של משפחת המלוכה. קורינין, מן הסתם, נמצא בבעיה בהנחה שהטריד את עצמו בבעיה;אין סיכוי ששבליה יסכים שמישהי ממשפחתו תינשא לקריינליכטי ונישואים לאורז'רי יסמנו אותו כתומך בתביעותיו המדיניות של הבית הזה. היחידים שנותרו לו, אם כן, הם בני אולגונד-אך הדוכס התאהב באדם שנמצא גבוה מדי בסדר הירושה של בית אולגונד(אין ספק שהמלך מוכן לספק לו כלה מהענפים הפחות חשובים של בית אולגונד כדי לפתור את אי-הנעימות הזאת).
יש להניח שקורינין יכול להינשא לאישה ממעמדו שאינה ז'ראלית כלומר נחלת משפחתה היא דוכסות אבל היא לא שוכנת בז'ראל עצמה אלא באחד המדינות השכנות. בתנאי שהוא, ככל הנראה, מספיק נואש(ואין ספק שלה-סקורי מספיק נואש בשבילו. אם חייב להפגין דאגה זו, ולא יחשבו שהוא מתכוון לרשת את קורינין במקרה שזה ימות[אם הוא ימות כאשר הוא נשוי, אשתו תהפוך לדוכסית השלטת וילדיה ימשיכו את בית קורינין]).
מצויין שאלוור אף הוא דוכס אך כנראה מדובר בתואר של אצולת הגלימה והוא למעשה רוזן היות ואלוור נמצאת תחת שלטונו של הדוכס מורינין.

כל זה בגדר דעות ומחשבות שלי. האם זה תואם את המבנה החברתי בז'ראל?

בספרות הפיאודלית אחת הדרישות של בני הלווייה מהגיבור היא להינשא ולהעמיד צאצאים. אך אני מניח שייתכן כי בז'ראל אציל יכול להגיע לגיל שלושים ועדיין להיות רווק וערירי ואף אחד לא יעיר לו על העניין(גם המטיפים דרשו בעניינם של רווקים שמסרבים להעמיד משפחה).

כאשר מעיינים בעניין ביתר עניין, מוצאים שמוזר כי אדם שחצן ונפוח כמו ריצ'רד הסכים להתחתן עם הלן למרות שהוא בכלל לא אוהב אותה. לעומת זאת, אדוארד שהוא בעל אופי טוב יותר מזה של ריצ'רד אינו מוכן להתחתן אלא רק בנישואי אהבה ובפועל מעליב לפחות חלק מתומכיו בכך שהוא מסרב לקבל את בנותיהם.

בעצם, מה קרה בדיוק שריצ'רד נישא להלן מלודיה ולא אדוארד? בעוד שהלן ואדוארד נראים כאילו הם היו מסתדרים מצוין, נראה שריצ'רד צריך מישהי עם עור של פיל ותעצומות נפש די גדולות כדי שתשיב לו כגמולו(תחניף לו כשצריך ותנזוף בו כשצריך). אף אחד לא מצפה ממנו לאהוב את אשתו היות ואלה נישואים פוליטיים אך הם מצפים מהם לפחות לשמור את הריבים ביניהם לעצמם(העובדה שהם רבים אינה אומרת דבר על יציבות נישואיהם. כל זוג רב מפעם לפעם).

1. יתכן שמי שהפיץ את השמועות על הרומן ביקש להכפיש את הרוזנת - אבל יותר על-ידי הצגתה כתככנית.
רומן כזה הוא בוודאי לא כמו רומאן בין פאודל לאיכרה. אמנם, בית שבלייה הוא בית דוכסים, אבל בית לה-מונפורסה עתיק כמוהו, היה במשך תקופה ארוכה בית הדוכסים של המערב, ודמו נמהל בדם שושלת המלוכה (דה-אולגונד).שושלת עתיקה נחשבת, בז'ראל, לא פעם כחשובה לא פחות מהמעמד הפאודלי דהיום (כמובן, שלכל דבר יש גבול, וזה משתנה ממקום למקום ומאדם לאדם).
אגב, מנהג די מקובל בז'ראל שבן הדוכס מחפש לו רעיה בקרב בנות האצילים הכפופים לדוכס, ולעיתים גם אצל אצילים הכפופים לפאודל אחר. כל עוד לא יורדים יותר מדי למטה, זה לא נחשב כפחיתות כבוד.

מאידך, שבלייה יעדיף לראות את בתו נשואה לאביר זוטר מהדומיניון שלו או ממרכז ז'ראל, ולא לדוכס דה-מורינין או לאחד מבני משפחתו.

2. לעניין "נשים שמתחתנות עם הבוס": שגית לחלוטין. ללה-מונפורסה, בניגוד לפמיניסטיות מודרניות מסויימות, אין כל בעיה עם נישואין, כולל נישואין דתיים, כל עוד לאחר מכן היא תהיה שותפה שווה בשלטון.
לפרטים נוספים - אנא חכה עד שאעדכן באתר על מחוז שבליה והפוליטיקה הדי-סבוכה שלו.

בקיצור - הריבוד החברתי וצורת הנישואין בז'ראל לא אחידה כפי שמשתמע מדבריך, ויש מקרים לכאן ולכאן.

3. כמעט ואין מדינות שכנות שיתאימו לכך; אורז'רי ונוסלה הן מדינות אוייב. קיראנד נחשדת תמיד בתכננות, ודוכס כקורנין יחשוב פעמיים לפני שיכניס לביתו קוסמת שיכולה להשתלט עליו.
רוסלאן היא אומה פרועה של רועים מסתגרים, וראסטהוף נחשבת כשיא הברבאריות.
הילאסיאס נפלה, וקריינליכט רחוקה מדי.

ועוד דבר; קורנין, כאדם אדוק, יהיה מוכן להנשא רק למי שמאמינה בדת הזוהר, וכזאת לא ניתן למצוא אלא בז'ראל, במחוז ויפסאריה שבהילאסיאס, או בקרב פלגים מסויימים של עלפי הים.

4. אלוור הוא שר הצבא - הוא נושא תואר רשמי של דוכס של אצולת החרב, היות וקיבל את תאריו כאיש חרב ולוחם (המושגים של אצולת החרב והגלימה בקלדאריה שונים מעט מבימיה"ב: סוחר עשיר שיקבל אצולה בשל תרומה למלך או בדרך דומה, יחשב לאצולת גלימה. הרפתקן שיזכה בתואר אצולה בשל מעלליו יחשב לאצולת חרב).
תואר הדוכס של אלוור בא לסמן שהוא שווה מעמד לדוכסים. העיר אלוור היא מובלעת עצמאית ועויינת מאד למורינין. למעשה, בואו של שר הצבא ודרישתו לנחלה סמלית שימשו פתרון נוח לסכסוך אתני חריף שהיה קיים זמן רב מאד לפניו.

5. אכן, הלן ואדוארד היו מתאימים - אולם נעשתה עסקת נישואין פוליטיים שארסה את הלן לבנו הבכור של מלך הידרוסט, ואת התוצאות העגומות אתה כבר יודע.
מעבר לכך: כל זוג רב מדי פעם, אבל ריב אקראי לחוד, ואישיות נפוחה ובלתי נסבלת כמו ריצ'ארד לחוד. אכן, הוא זקוק לרעיה בעלת עור של פיל, או אחת שתשאף נואשות הרבה יותר מהלן למעמד הכרוך בנישואין לנסיך.

---

א. קורינין כבר הכניס מגית למשק ביתו. מה אכפת לו להכניס עוד אחת? אם הוא לא בוטח במגים, למה, אם כן, הוא בוטח במגית העלפית שלו? בעצם, האם קורינין ירש אותה מאביו או שמדובר במינוי עצמאי משלו?
ב. אצולת הגלימה, במקרים מסוימים, היא תרגיל סמנטי של בית המלוכה בניסיון להרוויח עוד כמה גרושים מהפרולטרים תאבי הכבוד שלו.בארונט, לדוגמא, הוא תואר שהומצא ע"י צ'רלס השלישי במטרה למממן את הכנסות הכתר. בימי לואי ה-14, היית צריך 25,000 ריאל לכתר אחת לשנה אם רצית להישאר אציל. מאידך, צריך שתואר אצולה יתלווה בכמה זכויות יתר על מנת שהוא יהיה שווה משהו; בקלדריה, עד כמה שהתרשמתי,אדם הנושא את התואר דה ולריין יכול להיות אדון נחלת ולריין ויכול להיות אדם שקיבל זכות מהמלך להיקרא דה ולריין אבל הוא אינו שונה במיוחד מבחינת זכויותיו מפונטייה(פונטייה, לא דה פונטייה). עם זאת, סוחר שקיבל תואר אינו נמנה עם אצולת הגלימה מכיוון שסוחרים לא מסתובבים עם גלימות,
אצולת הגלימה קיבלה את שמה מכיוון שחבריה עטו את גלימות מקצועותיהם- אנשי דת, שופטים ויועצים למלך. כינוי מתאים יותר לאצולה שמורכבת מסוחרים הוא אצולת המעיל.

קורנין בוטח במאגית הנוכחית שלו, בין היתר, משום שהיא *לא מקיראנד* - ואולי גם בשל הערצה מסויימת שלו כלפי עלפים. דבר נוסף שעומד לזכותה, הינה השותפות ההדוקה שלה עם דה-לסקורי ויחסה האוהד כלפי "כנסיית האבירים".