ברור כי החלק על קורותיה של מירנדה בהקטיליאנה היא בגדר המצאה הידרוסטית. היות ואין להם מושג באמת מה היא עשתה שם זולת כהניה שהפליגו במיוחד להקטיליאנה כדי לברר נושא זה ושמרו את מסקנותיהם לעצמם.
טריומף הוא מצעד נצחון. אך לא כל ניצחון מצדיק טריומף. קראסוס קיבל אובאטיו שמתבטא
בזר עלי דפנה במקום את כתר ההדס שהוא סימן הסטאטוס של המצביא בטריומף. עריכת משהו
כזה אומרת שני דברים:
א. מדובר ביריב קשה שהובס סופית. ברור שהרוסופולים לא חשבו כך אז. לכן נערך ליוליוס קיסר טריומף על שום ניצחונו במלחמות גאליה.
ב. הם חולקים ליריב כבוד מסויג. ניתן להוכיח את זה על דרך השלילה בכך שקראסוס קיבל את
זר עלי הדפנה משום שדיכא מרידת עבדים(ספארטקוס) ולא ניצח במלחמה. הרוסופולים אינם
חושבים שמלחמה בהקטופלסוס היא מלחמת כבוד אלא חובה מאוסה שהכרח לעשותה אבל הם בפירוש אינם רוכשים הערכה אם מסויגת ואם מלאה להקטופלסוס("עבדות ואימפריאליזם" צבי יעבץ. משם לקוחות העובדות ההיסטוריות).
טיעון נוסף קשור לתדירות. ניתן להתרשם שמתקפותיו של הקטופלסוס מתרחשות באופן תדיר על רוסופוליס ולכן חל עקרון ההפחתה על מעשי גבורה בעת הגנה על העיר- לא גבורת מגני העיר הצילה את העיר אלא אמונתם האדוקה של תושבי העיר ועוצמתו של הידנדלוס וסיבות נוספות כמו אימונים ממושכים, דרישות גבוהות מהמתגייסים וכדומה. הם מעניקים את זכות הטריומף רק למצביא שהשיג ניצחון בקרב משמעותי(והדגש הוא על מצביא. והכסף למימונו של הטריומף בא מכיסו של המצביא מכיוון שמטרתו העקיפה של הטריומף היא להודות לאלו על שהביא להצלחת תוכניותיו. מירנדה, לפחות לפי התיאור התמציתי, הייתה חיילת ולאו בדיוק מצביאה. נאמר שהיא דחתה הצעות כאלה).
נאמר על בני רוסופוליס שהם יראי שמיים. אין ספק שהידנדלוס, דרך כהניו, החדיר בהם את ההבנה שבלי עזרה מצדם הוא לא יכול לעשות מאומה. עם זאת, ברגע שהם יוצאים למלחמה, הרי רוחו של האל שורה על לוחמי העיר וכל הצלחה תיוחס להידנדלור ולאו דווקא לאישיותו או לכשרונו של המגן. העובדה שמירנדה היא לוחמת הידרוסטית אינה משנה מאומה; כניסתה לשורות חיל המשמר של רוסופוליס מן הסתם התבטאה בהמרה סמלית לדת ההקטילאנית- זה כמובן נשמט לגמרי במיתוס הרשמי אודותיה. המרה טקסית זו מתבטאת בקבלת סמלי אמונה הקטיליאניים ומכאן את האמונה ההקטיליאנית עצמה אבל אין לה את המשמעות הרגשית העמוקה של ההמרה האמיתית(מטרת המדיניות הזו היא למנוע מכופרים להצטרף לחיל המשמר של העיר או לעתודות שלו. אך עם זאת היא מאפשרת לכופרים להפוך למאמינים למשך השירות הצבאי שלהם בחיל המשמר ומונעת בריחת כוח אדם איכותי לערי-מדינה אחרות).
יש להניח כי כאשר יעלה הדף של רוסופוליס, גם תובהר לנו כיצד בדיוק רואים בני רוסופוליס את הנקודה הזו במיתוס של מירנדה.
טריומף הוא מצעד נצחון. אך לא כל ניצחון מצדיק טריומף. קראסוס קיבל אובאטיו שמתבטא
בזר עלי דפנה במקום את כתר ההדס שהוא סימן הסטאטוס של המצביא בטריומף. עריכת משהו
כזה אומרת שני דברים:
א. מדובר ביריב קשה שהובס סופית. ברור שהרוסופולים לא חשבו כך אז. לכן נערך ליוליוס קיסר טריומף על שום ניצחונו במלחמות גאליה.
ב. הם חולקים ליריב כבוד מסויג. ניתן להוכיח את זה על דרך השלילה בכך שקראסוס קיבל את
זר עלי הדפנה משום שדיכא מרידת עבדים(ספארטקוס) ולא ניצח במלחמה. הרוסופולים אינם
חושבים שמלחמה בהקטופלסוס היא מלחמת כבוד אלא חובה מאוסה שהכרח לעשותה אבל הם בפירוש אינם רוכשים הערכה אם מסויגת ואם מלאה להקטופלסוס("עבדות ואימפריאליזם" צבי יעבץ. משם לקוחות העובדות ההיסטוריות).
טיעון נוסף קשור לתדירות. ניתן להתרשם שמתקפותיו של הקטופלסוס מתרחשות באופן תדיר על רוסופוליס ולכן חל עקרון ההפחתה על מעשי גבורה בעת הגנה על העיר- לא גבורת מגני העיר הצילה את העיר אלא אמונתם האדוקה של תושבי העיר ועוצמתו של הידנדלוס וסיבות נוספות כמו אימונים ממושכים, דרישות גבוהות מהמתגייסים וכדומה. הם מעניקים את זכות הטריומף רק למצביא שהשיג ניצחון בקרב משמעותי(והדגש הוא על מצביא. והכסף למימונו של הטריומף בא מכיסו של המצביא מכיוון שמטרתו העקיפה של הטריומף היא להודות לאלו על שהביא להצלחת תוכניותיו. מירנדה, לפחות לפי התיאור התמציתי, הייתה חיילת ולאו בדיוק מצביאה. נאמר שהיא דחתה הצעות כאלה).
נאמר על בני רוסופוליס שהם יראי שמיים. אין ספק שהידנדלוס, דרך כהניו, החדיר בהם את ההבנה שבלי עזרה מצדם הוא לא יכול לעשות מאומה. עם זאת, ברגע שהם יוצאים למלחמה, הרי רוחו של האל שורה על לוחמי העיר וכל הצלחה תיוחס להידנדלור ולאו דווקא לאישיותו או לכשרונו של המגן. העובדה שמירנדה היא לוחמת הידרוסטית אינה משנה מאומה; כניסתה לשורות חיל המשמר של רוסופוליס מן הסתם התבטאה בהמרה סמלית לדת ההקטילאנית- זה כמובן נשמט לגמרי במיתוס הרשמי אודותיה. המרה טקסית זו מתבטאת בקבלת סמלי אמונה הקטיליאניים ומכאן את האמונה ההקטיליאנית עצמה אבל אין לה את המשמעות הרגשית העמוקה של ההמרה האמיתית(מטרת המדיניות הזו היא למנוע מכופרים להצטרף לחיל המשמר של העיר או לעתודות שלו. אך עם זאת היא מאפשרת לכופרים להפוך למאמינים למשך השירות הצבאי שלהם בחיל המשמר ומונעת בריחת כוח אדם איכותי לערי-מדינה אחרות).
יש להניח כי כאשר יעלה הדף של רוסופוליס, גם תובהר לנו כיצד בדיוק רואים בני רוסופוליס את הנקודה הזו במיתוס של מירנדה.
