• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

קמפיין על בסיס הפאנפיק "דמדומי המערב"

פרוייקט צדדי שלי, שלא קשור לקלדאריה,
להבריש קצת את האבק מהפאנפיק הישן שלי - 'דמדומי המערב' שמתרחש בארץ התיכונה של טולקין, עידן שלם לאחר מלחמת הטבעת (סוף העידן הרביעי), כאשר עריץ צעיר תופס את כס המלכות של גונדור ומנסה לבער את המסורות הישנות שלה - בין היתר, כדרך לבטא את השנאה הבוערת שלו לאביו המנוח.
עקרונית, המרתי חלק מהפאנפיק (בגרסה מאד חופשית, שמשתמשת בפיק כמקור ראשוני, הופכת את העולם שלו למורכב בהרבה, ועושה המון שינויים) לקמפיין מו"ד.

והנה התוצאה הראשונית :)

ולמעטים שעוד זוכרים את הפיק הישן, no spoilers please - מה גם שגם אם חלק מהדמויות הישנות מופיעות גם כאן, מה שכתוב בפיק ממש לא מחייב אותי בקמפיין.

דמויות מוצעות ואולי גם הודעה על הרצת הדגמה - בהמשך.
 

קבצים מצורפים

  • ד-ת1.docx
    41.2 KB · צפיות: 160
את הפאנפיק הישן לא קראתי ועכשיו נראה שלא אקרא אותו, כי זה נראה מעולה. אהבתי במיוחד את הטוויסט לגבי גורלם של האורוק-האי ואת העובדה שהאלפים כבר עזבו כולם. שקיעת המערב נראית כמו צעד בדרך לסופם של עידני הארץ התיכונה ולתחילתם של עידני יבשת אירופה.

אעקוב אחרי פרסומים נוספים.
 
נשמע מגניב למדי,אהבתי את הרעיון של סוגדי האלפים, אם כי לא פורט עליהם מספיק כדי שאשפוט, ונכ"ל לגבי מורדור. אני כן חושב שיכול להיות שהארץ התיכונה הייתה יכולה לעבור שינויים דרסטיים יותר במהלך אלף השנים הללו, נראה לי קצת חבל שחלקים רבים שלה נימצאים במצב דומה למצבם בעבר,כי יש המון פוטנציאל לרעיונות שמעבדים דברים טולקינאיים לאווירה קודרת יותר[מישו אמר מרטין?]
 
הדמות של ארנדיס נראית כאילו היא נכתבה כדי להשתלב ב-"שומרי היער". לגבי בוגו, אני מניח שאחד כמוהו יכול לאלתר מסביב אבל למה שמישהו מכלתחילה ישכור מישהו בממדים של ילד לעבודה של גבר בוגר שגדול ממנו פי שניים בערך? נראה שחברת ההוביטים נעשתה פחות קונפרמיסטית עם השנים אם שלושת הדודנים לא זוכים לעיקום אף.
 
חלקים רבים מאד של הארץ התיכונה השתנו (וודאי בכל מה שנוגע לזדון הקפוא שזחל לארנור, למשל)
ועדיין נחוץ היה קשר במינון מספק לארץ התיכונה שמוכרת לשחקנים.
למעשה, אם רוב העידן הרביעי עמד בסימן של התבססות הציביליזציה האנושית, תפיחתה והתרחבותה (ומכאן, שגונדור היום צפופת אוכלוסין היום, עשירה יותר ובעלת שפע ערים ועיירות רבות בהרבה מבסוף העידן השלישי, למשל), אזי המאורעות של סוף העידן מסמנים שינוי כיוון של תחילת הדעיכה שלהן, כאשר כוחות אפלים מתגנבים בחזרה ליבשת...

והלדין, לא ממש הבנתי חלק מההערות.
(ולגבי הוביטים - יש להם כשרון בל-יבוטל בבישול, וכל מי שמכיר אותם יודע שהם לא פעם קשוחים בהרבה ממה שנראה ממבט ראשון).

בינתיים כבר כתבתי את הדמות השלישית - טרלינדה מית'-קרנהיריל,
היא תפורסם בתקווה היום בערב.
 
טארלינדה דמות יותר מעניינת מארנדיס. יש מעט מאד דמויות של טורפות-גברים שמוצגות בצורה סימפתית בספרות (למרות שייתכן שאני לא קורא את הספרות הנכונה.) וקשה לי לראות דמות כה ערלת לב כטארלינדה זוכה ליחס חיובי אצל טולקין עצמו. גם סבה, למרות שהוא דאג לנכדותיו, מוצג כסמאוג בצלם אנוש או קרוב לו מבחינת אישיותו כלומר חומרני וגאה. גם הקשר שלה לרולאנדה מעניין. רולאנדה, עד כמה שזכור לי, מודעת לחלוטין לקורה סביבה. האם מי שהציל אותה בנשף היה שומר ראש שסבה מינה לה? אני יכול לדמיין אותו מודאג מעט לגבי גורלה של הפנינה הקטנה שלו: מישהו עוד עשוי לבתק את בתוליה ולהוריד את הערך שלה לאפס.
כיצד טארלינדה נשארה פיכחת אפילו בעיצומו של הנשף? שודלוק נשמע לי כמו משהו שאלכוהול נראה לעומתו כמו מים לשתיה (יש סיבה לכך שהם לא משתכרים.)
 
אין ספק שטולקין לא היה מגלה יותר מדי סימפטיה לא אל טרלינדה ובוודאי לא כלפי הסבא שלה - שהוא חמדן (לא רק לגבי כסף, אלא עוד יותר לענייני מעמד), צבוע וקר מאד רגשית. גם כאשר הוא דואג לנכדות שלו זה על בסיס מאד רציונלי ומרוחק, בלא שום רגש או אמפטיה אמיתית,
ויתכן מאד שזה תרם להפוך את טרלינדה למה שהיא.
מצד שני, טולקין (וודאי כנוצרי מאמין) האמין באפשרות ל-redamption, עד לשלב מסויים שבו עוברים את נקודת האל-חזור (בלגנדריום בד"כ מדובר על הנקודה שבה שופכים דם של חפים מפשע)

הגמד שחילץ את טרלינדה בנשף לא היה שומר-ראש מטעם סבא שלה, אלא דמות שטרם פורסמה (ומאחר והיא כבר שייכת לשחקנית ונוצרה על-ידה, ספק גדול אם אפרסם אותה ביחד עם הדמויות המוצעות).
טרלינדה עצמה לא עישנה שודלוק בנשף - היא מוצאת את המנהג המוני, דוחה ומסריח מדי לטעמה.
(אחרי הכל, לא בכדי עישון החומר הזה, כפי ששמו מרמז, הוא מנהג שמקורו באורקים).
 
נכתב שכל המקום היה אפוף עשן שודלוק. גם אם טארלינדה איננה מעשנת, חובה עליה לשאוף מהעשן ולסבול מהתוצאות. אני מניח שאצלה זה התבטא בעוררות מוגברת כך שהיא הרגישה את האונס חזק יותר משהייתה מרגישה אם לא הייתה מסוממת. מסיבה זו, שאלתי מה ההשפעות של השודלוק. לגבי נקודת האל-חזור, אני יכול לדמיין אותה גורמת למחזר שבור לב אחד או שניים ליטול את נפשו ולא להתרגש מזה יותר מדי. אני לא חושב ש-"קטל חפים מפשע" הוא נקודת האל-חזור; הקו האדום עובר הרבה לפני למרות שזה משתנה מאדם לאדם ומתרבות לתרבות. לגבי טולקין, אני חייב להודות שהסצנה בה גאנדלף מציע לסארומן לבוא איתו אחרי כל מה שקרה נראתה לי מטופשת - כיום, אני מניח שגאנדאלף יותר מאמין ממני באחרים אם הוא מסוגל לסלוח למישהו שנהג בו כמו שסארומן נהג בו.
 
איסילור נראה כדמות נחמדה,אם כי קצת אינפנטילית.ההיתקלות המוזרה עם הבריונים מענינת,וכמובן שמעניין מה יקרה בינו לבין טרלינדה ואם הדבר יהפוך למשולש אהבה שיכלול גם את ארנדיס.
בנוסף,מאוד אהבתי את סיפור משפחתו של בוגו,מעניין יהיה לראות איך פרטים ממסעם של השלושה נחשפים ומשפיעים על המערכה
 
המערכה תושפע מאד, כאמור, מהקומבינציה של הדמויות שתבחר בפועל כדמויות שחקן. סביר להניח שהחוטים הרלוונטיים לדמויות האלו יודגשו, והאחרים שנוגעים אישית לדמויות שלא נבחרו ידחקו אחורה. הגם ששום דבר לא הולך לאיבוד והכל קיים, גם אם לא תמיד הכל פעיל בבת אחת.

שאלה של משולש אהבה מול ארנדיס - זו דוגמא יפה למשהו שיכול לקרות בכלל החלטות של שחקנים, במידה והדמויות שיבחרו הן אכן שלוש הדמויות האנושיות - טרלינדה, איסילור וארנדיס.
 
והנה דמות הגמד שהתקשקשתי וקיטרתי עליה במהלך השבוע האחרון:

http://members.pundak.co.il/world/keldaria3/adventures/wdusk_chars/thal.html

כאמור, הערך - לא פחות משהוא על דמות ספציפית, הוא גם 'ניסוי כלים' על הגמדים של 'דמדומי המערב'.
כעת אני תוהה האם להכריז על סיום שלב הדמויות בפרוייקט ולעבור לשלב הבא...
לפי התכנון המקורי היתה אמורה להיות דמות נשית נוספת (שלישית במספר), אולי מ'אורגי הערפל' - אבל כרגע אין לי שום רעיון מוצלח בנידון.
 
לגבי ת'אלווירג, דמות מאד... הוא נראה כמו גירסה גמדית של אראגורן כפי שהוא מוצג להוביטים. כל המאבק אצל הגמדים מעניין אף על פי שדמותו של אולבריג הצטיירה לי כמוקצנת קרי "המדען המטורף" מאד בולט על רקע העולם של ארדה או לפחות האווירה שהוא הקרין מסביבו וכל עניין האוטומטונים מתאים יותר לרנסנס המוקדם ופחות לאווירת
העת העתיקה של שאר עולם המערכה. גם נראה שהמאבק היה אבוד מראש; סיעת הקאז-זיגיל מוצגת כסיעה שבסיס הכח שלה באריסטוקרטיה בעוד שיריביהם נשענים על תמיכת
קבוצות רחבות יותר באוכלוסיה. הקטע עם האלף היה די מזעזע. לפחות עכשיו הוא נמצא בואלינור. נראה שהושפעת פה מסרטי "ההוביט" מעט - לפי הקאנון, הגובלינים זה שם אחר לאורקים.
 
הערך מעניין בעיקר בשל ההרחבה על חברת "אורגי הערפל". הבעיה עם הדמות של קלבריאן היא שזו דמות מאד תלושה מהרקע שלה. היא לא הייתה מסתדרת גם אם היא הייתה נולדת בגונדור או נולדת ברוהן ואחר כך הייתה מטילה את האשמה על חברתה. נראה לי שהמסר מהסיפור שלה שאדם שדוחה דברים חשובים - ובחירת בן הזוג שלה לעתיד זה דבר חשוב בחברה שלה - בסופו של דבר אחרים יסדרו עבורו את אותם דברים חשובים ולא בהכרח לשביעות רצונו. כמו שאמרתי, אהבתי את אורגי הערפל - הם נשמעים כמו חברה מגניבה וחלק מהכעס שלי על קלבריאן הוא שהיא מקבלת את זה כמובן מאליו. יצא לי דווקא לקרוא על חברות כאלו אבל הן, בדרך כלל, מאד מבודדות - מהסיבה שהוזכרה גם בערך שלה - בכל מקרה אחר, שכנים תוקפניים יותר כבר משמידים אותן מסיבות שונות. כיצד ארלאס, המטרוניתא של קלבריאן, הגיעה למעמדה הנוכחי? מתיאורך, הגם שיש לה חולשות, היא מוצגת כאחת שמסוגלת להכניס לסדר יונאים ולא כל אחד יכול לעשות זאת.

נראה לי שהמשותף לכל דמויות השחקן - פרט לגמד וההוביט - הוא שמדובר באנשים צעירים שנמצאים בתחילת המסע של חייהם. האם זה מכוון? ומה העניין עם החרבות? החרבות אמורות להיות כלי נשקם של האצילים, ובפועל, אפילו עלמה , שאין לה את מסת השרירים הנחוצה, כמו טארלינדה נלחמת בחרב? האצילים בימה"ב שמרו את החרב ככלי נשק אחרון לפני החנית או הגרזן. היית מצפה מנשים שיבחרו כלי נשק קל יותר שמסתמך על זריזות ופחות על כח פיסי - וחרב, בעיקר בסגנון המערבי, דורשת כח פיסי.
 
אורגי הערפל נראים מגניבים ומעניינים,חבל שלא הרחיבו יותר על החברה שלהם ועל קשרי הדם ביניהם. הקונספט של ואסאלית ששוב נקראת לגבירתה מגניב, אבל אני חייב לומר שקלבריאן עצמה מרגישה מאוד אנושית,פחות ממה שהייתי מצפה מאורג ערפל.קצת יותר מסתורין בסיפור שלה היה מחזק את אווירת אורגי הערפל
 
תודה על התגובות :)

לא ממש הבנתי את "תלושה מהרקע שלה", אבל כן - קלבריאן היתה בדרכה די פסיבית, נהנתה ממצב מסויים וקיוותה שהוא לא יגמר, וכמובן שבסופו של דבר הוא נגמר, ולא בדרך הנוחה לה.
לגבי שכנים תוקפניים - לאורגי הערפל יש כח שאין לזלזל בו, וכל עוד סיעת קאז-זיגיל היתה חזקה, הברית בינם לבין מוריה נתנה להם עוצמה נוספת. אבל כן, הם לא רבים מדי במספר - הם הסתדרו יפה בתככים/מאבק/פוליטיקה מול ארנור החולה והלא ריכוזית מדי, הגם שבסופו של דבר לא הצליחו להגשים את המטרות שלהם. הם הסתדרו במאבק מול הבור-אוגה ופשיטות מזדמנות של אורקים מההרים.
אין ספק שמול כוח בעוצמה של מורדור של העידן השלישי או אפילו אנגמאר, הם לא היו מצליחים להחזיק הרבה.
אבל עד עכשיו לא היה כזה על הגבול שלהם.

כיצד ארלאס הגיעה למעמדה? שילוב בין רכוש, נישואין מוצלחים, והרבה כשרון להתברג בחוגים המתאימים וליצור רשת קשרים חברתיים עם אנשים בעלי כוח פוליטי/חברתי שמסדר היונה מכבד.

רוב הדמוית אכן צעירות - הסשן הזה יותאם לדמויות שמתחילות בדרגה נמוכה יחסית.
(הגמד הוא היוצא דופן הממשי היחיד)
לגבי חרב - תלוי איזו חרב ואיזו דמות.
לגבי טרלינדה, יותר מנרמז שכוח לא שגרתי פעל עליה באותו רגע מפחיד ולא מובן שבו היא ראתה את הצל של אחותה, ניגשה אל החרב - וכאילו שמשהו קרה, כאשר החרב התאימה במדוייק ליד שלה. אחרת סביר להניח שלא היה לטרלינדה שום מושג איך להפעיל אותה, וסביר להניח שהיה לה קשה אפילו להרים אותה.
קלבריאן, לעומת זאת, זכתה להכשרה אישית ונמשכת בחרב מלורד גווינרוס בכבודו ובעצמו.

מה אלדראל התכוונה?
(הלדין, לפעמים אני קצת מתבלבל בגלל העריכות התכופות שאתה עושה לתגובות, לפני שאני מספיק להגיב)
שאלה טובה - יכול להיות שגם למה שאמרת, שאין אצלה מקום לילדים, ויכול להיות שלעוד כמה וכמה דברים. זה דיאלוג די מורכב, שיש לו כמה רבדים וכמה מסרים, לא כולם גלויים על פני השטח.

פלדריק-
אין ספק שהיה עדיף להרחיב יותר, אבל יש גבול לכמה שאני יכול להרחיב אגב ערך של דמות.
לגבי היתר-
אורגי הערפל בוודאי ישנאו לשמוע את זה, אבל הם די אנושיים... בסופו של דבר, למרות כל טקסי הדם וההנדסה-הגנטית-העצמית שהם עושים מזה דורות, הם הרבה יותר בני-אנוש יומרניים מאשר אלפים. כך, שאמנם יש להם כמה תכונות אלפיות - גם בתווי פנים, גם תוחלת חיים יותר ארוכה מאנשים אחרים (שזוקקה מתכונה שהיתה קיימת ממילא בבני-אדם מסוימים מזרע נומנור), ואולי גם בתרבות/אופי שנוטה לריחוק, אבל הם עדיין בני-אנוש בבסיס.
וקלבריאן גם לא התחנכה בבירה, אלא בחבל ספר, שם כל המסה של הריטואלים והחברה המורכבת פחות חזקים.
 
ערכתי את התגובה ההיא משום שחשבתי שלא כל מה שכתבתי היה ראוי להיכתב. לגבי אלדראל, כתבתי שהיא דחתה אותה בין היתר משום שהיא לא ממושמעת, וכאמור, מפגינה את האימפולסיביות של ילדה לעומת יישוב הדעת המיוחס למישהו מבוגר יותר. לגבי תלושה מהרקע שלה, קיבלתי את הרושם שהיא הרגישה שם לא במקומה וככזו קלבריאן אולי פיזית אורגת ערפל אבל היא לא מקבלת על עצמה את הכללים של החברה שלה אלא אם זה נוח לה.
 
חזרה
Top