עדכון ה-30.6.13 בקלדאריה: שני פרקים חדשים בקמפיין של שרלוט

הי,

במעט איחור עקב תקלות טכניות,
מצ"ב שני פרקים חדשים בקמפיין של שרלוט:
פרק 17: שלושים ותשעה שקרים
פרק 18: האריה, הגבירה וארון השלדים

תקציר פרק נוסף ישוחרר בשבוע הבא, וביחד איתו בתקווה גם תקציר פרק נוסף של אלאריס.

http://members.pundak.co.il/world/keldaria3/vol1index.html

תהנו

פרקים חדשים עם שרלוט. אני חושב שלא שמענו את המילה האחרונה מיוסטיסיה למרות שהופתעתי לגבי גילה. היא הצטיירה לי כהרבה יותר צעירה - בשנות העשרים המוקדמות לחייה ולא בת שלושים וחמש. בתקופה המקבילה לתקופה בהידרוסט הדוכסית יוסטיסיה אמורה להיות מושא ללעג רבתי אם היא לא התחתנה עד גיל כזה מבוגר. אני מניח שהמלך
לא ממש לחץ עליה. לגבי מירנדה לאדנברידג', הבגידה שלה מפתיעה. הן די מוצגות כתאומות סיאמיות עד לנקודה הזאת. אני מניח שסוכני אר טורגול ניצלו אופי חלש לצורכיהם - והיא פשוט החליפה את יוסטיסיה באר טורגול.

אני מבין שג'רלדסיל הוא מושא העניין הרומאנטי החדש של שרלוט. ניתן להבין את זה מהכתיב המחובר של השמות שלהם אם זה לא היה מובן בדרכים אחרות. אם מלוויל התחכך עם השוליים של תנועת הרדיקלים, ג'רלדסיל מגיע ממש מהמרכז שלהם. אני קורא כרגע את "נקודת אל-חזור" מאת רונן ברגמן ויש לו הערה לגבי משמרות המהפכה שנראית לי תקפה גם לפי חצרות השמחה - הקידום שם הוא לפי נאמנות לאידיאולוגיה. מה מביא בכיר בחצרות השמחה לערוק לכת משעממת כמו הפרסיליאנים (מנקודת מבט של רדיקל שמחפש כל הזמן ריגושים חדשים כפי שהוא מציג את עצמו.)? הוא לא מרגל מטעמם שהרי הוא בטח עבר סינון קפדני.

הסצנה עם המשרתים באמת מבדחת ומטרידה כאחת. לגבי ההפיכה לחתול, חשבתי שהתחככות כה קרובה לרוע תגרום לשרלוט קצת יותר אי נוחות (אני מניח כשאתה אומר שהתבונה שלה אנושית, זה אומר שמרבית מה שעושה חתול לחתול פחות או יותר מבחינה פסיכולוגית נדחק לתת מודע. האגוצנטריות והתועלתנות של החתולים יכולים, נראה לי, להעביר צמרמורת אצל שרלוט האידיאליסטית.)

הסילוק של מלוויל נראה לי די במקום. הוא לא בדיוק תרם הרבה בפרקים האחרונים פרט מסיוע בקרב וסרקסזם.

אז שרלוט נמצאת בצרות עכשיו.

כמה זמן עבר מאז תחילת המערכה?

תודה על התגובה.
בדקתי בשנית, יוסטישיה אמורה להיות בת 33 ומירנדה בת 34.
אין ספק שיוסטישיה כבר גרמה להרמת גבות ולהפצת כמה וכמה שמועות מלוכלכות, אם כי החברה ההידרוסטית מכירה באפשרות שנשים מסויימות לא ינשאו וישארו 'בתולות זקנות' - ולכאלו יש גם תפקידים מסויימים בחברה. לגבי המלך, הוא ממילא כל-כך חלש אופי שאף אחד לא באמת חושש מהמילה שלו בעניין, אם יש לו...
עקרונית, נאמר שיוסטישיה היתה יהירה די הצורך כדי לדחות את כל המחזרים שראויים למעמדה - וממילא אין הרבה כאלו, כי לנישואים של מישהי כזו יש חשיבות פוליטית רבה; ואולי היה נוח לחצר המלכות שהיא נשארת לא נשואה... בדיוק מהסיבה הזו.
בפועל, אם להסיק מסקנה מהדברים שהיא אמרה בתור ג'יין ווסט - היא ניהלה מלחמת צללים אכזרית במשך שנים כנגד הסוכנים של אר-טורגול, וחששה - כנראה בצדק - שאם תתקשר רגשית למישהו זה לא רק ירפה את ידיה, אלא יתן לאויבים שלה מטרה קלה כדי להכאיב לה דרכו, או דרך ילדים שיוולדו.
(לגבי המסקנות שכל מיני חיילים גסי רוח ואחרים הסיקו... כמה מהם מפוזרות בקמפיין)

ג'רלד סיל מאד חמד את שרלוט, היא עצמה לכל היותר מעט מחבבת אותו בתור ידיד. לעת עתה, שרלוט נותרת נאמנה למאלוויל.
(וזה כאמור לא החלטה שלי, אלא של השחקנית שלה).
לגבי חצרות השמחה - אני חושש שהשוואה למשמרות המהפכה לא ממש נכונה. אולי לשני הארגונים יש אידיאולוגיה לא חביבה במיוחד, אבל כאן מסתכם ההבדל. חצרות השמחה הם גוף פרוע ודי אנרכי בהתנהלות שלו, ובוודאי לא צבא עילית ממושמע. וגם פנטים יכולים להפעמים להמיר את דתם ולהפוך לפנטים של אמונה יריבה...
(ראה לדוגמא פנטים חרדים שחזרו בשאלה והפכו לפנטים אתאיסטים, ולהיפך).
אאל"ט, הדמות ממנה לקוח סיל הופיעה, בשם אחר, בתאור רובע מק'קלירד - לא לקחתי את הדמות ההיא אחד לאחד, אבל פחות או יותר זה הקונספט. לא בכדי, בנקודה מסויימת סיל אפילו מזכיר את אותו קרב שבו האלמתים יצאו מהכלא הקיידרהרצי העתיק שמחוץ לרובע מק'קלירד ותקפו את המבצר הפרסיליאני שם.

לא בהכרח חייבים להתייחס לחתולים כמשרתים של כוחות הרוע, אתה יודע.

לגבי נקודות נוספות שהעלית - חלקן יקבלו טוייסט בתקציר פרק 19 שבתקווה יתפרסם בסוף השבוע הזה.
וכן, שרלוט די בצרות.

מאז תחילת המערכה עברו בערך חמישה חודשים.

היי הלדין,

תודה על התגובה!

אני אתחיל מהחתולים, כי הנושא קרוב לליבי בתור מי שמגדלת ארבעה מהם חתולים הם יצורים אוהבים ומעניקים בדרכם שלהם. הם אמנם לא כלבים שתלויים רגשית באופן מוחלט בבני אדם, הם אולי אנוכיים יותר מכלבים שההקרבה שלהם היא מוחלטת, אבל זה לא אומר שהם לא נאמנים בדרכם - ובטח שלא רעים בצורה שהייתה מציקה לפאלאדינית כשהיא לובשת את צורתם. להיפך, החתולים של הקמפיין נרתמו למלחמה בכוחות הרוע ויצרו עבור שארלוט את פעולת ההסחה. אפילו קארולינה המשונה, שמבוססת במידת-מה על החתולה שלנו קזווה, היא חתולה נאמנה ואוהבת בדרכה. אז הם לא סותרים באופן מוחלט את כל מה ששארלוט מאמינה בו. מלבד זאת, היא כן עשתה משהו לא כ"כ פאלאדיני בתור חתול ולקחה במשיכה מזון שלא היה שייך לה - אבל כמו שנכתב היא התקשתה להתנגד לאינסטינקט החתולי - וגם תפסה בתבונה האנושית שלה שהיא חייבת לאכול משהו כדי להיות מסוגלת להמשיך.

קשה לדעת מה הגיל של נשים מאוד עשירות שיש להן המון אמצעים להישאר מהממות כמעט עד הסוף, אפילו בלי הרבה אמצעים טכנולוגיים. והבגידה של מירנדה אכן הייתה כואבת וקשה מאוד, ובלתי צפויה בעליל.

סיל הוא מקסים - אבל לא הטיפוס של שארלוט. הוא יהיר מדי וחם מזג לטעמה אבל הוא משעשע אותה מאוד והוא ידיד טוב לעת צרה ואח לנשק. היא לא כ"כ חיבבה אותו בהתחלה, הגינונים הגבריים שלו קצת דחו אותה... אבל היא למדה לראות מעבר לזה ככל שהסתובבה איתו יותר ונלחמה לצדו.

הסילוק של מלוויל אולי נכון עלילתית בינתיים אבל שארלוט די מתגעגעת אליו. משהו בעובדה שהוא ציני בכל מצב ושהיא מכירה אותו משחר נעוריה, כמו גם השילוב בין החרב שלה לקסמים שלו, משרה עליה ביטחון. מלבד זאת, בעקבות דבריה של מיס אודן בפרק "התחנה האחרונה של מיס בוגאנד" לשליטי קלאן "פעמון הערפילים" ואני מצטטת מהתקציר: "היא מודה שהיא ושכמותה, יעשו כמו שיעשו, אינם יכולים להתחרות בכוחות הזדון לא במספר האנשים שלהם, ולא בכמות ההבטחות שיוכלו להבטיח להם. יתרונם הוא רק בכך, שהקשר שלהם עם עושי-דברם הוא אחר, וכזה שמגלה עוצמה מסוג שאר-טורגול ודומיו לא יכולים להבין"
שארלוט, מבחינתה, ראתה בזה מעין אישור לתת דרור לרגשות שלה כלפי מלוויל, לחזק את הקשר ביניהם שכוחות הרוע לא יוכלו להבין, ולנהוג עמו יתר מתירנות (מבחינתה - עד כמה שהמנהגים ההידרוסטיים מאפשרים לה) ע"ע הטיולים הרומנטיים שלהם באפליארד בתחילת פרק 17 שהסתיימו בד"כ בנשיקות שלא כולן היו יוזמה של מלוויל.

שמחה שאהבת את הפרקים!! מחכה בקוצר רוח לפרק הבא!!

אני אתחיל מהחתולים, כי הנושא קרוב לליבי בתור מי שמגדלת ארבעה מהם חתולים הם יצורים אוהבים ומעניקים בדרכם שלהם. הם אמנם לא כלבים שתלויים רגשית באופן מוחלט בבני אדם, הם אולי אנוכיים יותר מכלבים שההקרבה שלהם היא מוחלטת, אבל זה לא אומר שהם לא נאמנים בדרכם - ובטח שלא רעים בצורה שהייתה מציקה לפאלאדינית כשהיא לובשת את צורתם. להיפך, החתולים של הקמפיין נרתמו למלחמה בכוחות הרוע ויצרו עבור שארלוט את פעולת ההסחה. אפילו קארולינה המשונה, שמבוססת במידת-מה על החתולה שלנו קזווה, היא חתולה נאמנה ואוהבת בדרכה. אז הם לא סותרים באופן מוחלט את כל מה ששארלוט מאמינה בו. מלבד זאת, היא כן עשתה משהו לא כ"כ פאלאדיני בתור חתול ולקחה במשיכה מזון שלא היה שייך לה - אבל כמו שנכתב היא התקשתה להתנגד לאינסטינקט החתולי - וגם תפסה בתבונה האנושית שלה שהיא חייבת לאכול משהו כדי להיות מסוגלת להמשיך.

יש ללחוץ כדי להרחיב...

לאמיתו של דבר, אני מעדיף חתולים על פני כלבים. הייתה לי היתקלות לא נעימה עם כלבים כשהייתי בן שבע - לא להיכנס כששני כלבים נלחמים אחד בשני. חתולים יותר מעודנים מהם כשזה מגיע לדברים כאלו. מעשית, זה לא אינטסנקט חתולי אלא סתם חוצפה - חתול, כמדומני, היה גם מרחרח את האוכל כדי לראות אם זה שייך לחתול אחר וכמה הוא מחשיב את אותו חתול לפני שהיה לוקח את המזון (לנשנש אוכל זמין זה מעשה מאד אנושי, בת'כלס. לא הכי מנומס בעולם אבל עדיין אנושי). אני חושב שהחתולים האחרים היו מבינים במהירות ששרלוט היא בת אנוש במסווה לפי הדרך שבה היא מסתמכת על הראייה והשמיעה שלה (התרגיל עם הקימור, לדוגמא, אמור לגרום לחתול להיראות גדול יותר.). הם מסוגלים, לפי ממה ששמעתי, למעשים של אדיבות כמו לצוד עבור אחר ויצא לי לפחות פעם אחת לראות שיחת חתולים (הם הפסיקו ברגע שהרגישו שאני התקרבתי.) ממה שראיתי, מרבית החתולים הם בריות מאד זהירות.

קשה לדעת מה הגיל של נשים מאוד עשירות שיש להן המון אמצעים להישאר מהממות כמעט עד הסוף, אפילו בלי הרבה אמצעים טכנולוגיים. והבגידה של מירנדה אכן הייתה כואבת וקשה מאוד, ובלתי צפויה בעליל.

יש ללחוץ כדי להרחיב...

בלי קסם, יוסטיסיה צריכה להיראות כמו איכרה כדי לעשות כמה מהדברים שהיא עשתה בחברתה של שרלוט. הנחתי שהיא פשוט צעירה ונמרצת וייתכן שאני מקשר חוצפה כמו זו שהפגינה ג'יין ווסט לאנשים צעירים למרות שהיא פשוט הבת של אמה במובן הזה.

הסילוק של מלוויל אולי נכון עלילתית בינתיים אבל שארלוט די מתגעגעת אליו. משהו בעובדה שהוא ציני בכל מצב ושהיא מכירה אותו משחר נעוריה, כמו גם השילוב בין החרב שלה לקסמים שלו, משרה עליה ביטחון. מלבד זאת, בעקבות דבריה של מיס אודן בפרק "התחנה האחרונה של מיס בוגאנד" לשליטי קלאן "פעמון הערפילים" ואני מצטטת מהתקציר: "היא מודה שהיא ושכמותה, יעשו כמו שיעשו, אינם יכולים להתחרות בכוחות הזדון לא במספר האנשים שלהם, ולא בכמות ההבטחות שיוכלו להבטיח להם. יתרונם הוא רק בכך, שהקשר שלהם עם עושי-דברם הוא אחר, וכזה שמגלה עוצמה מסוג שאר-טורגול ודומיו לא יכולים להבין"
שארלוט, מבחינתה, ראתה בזה מעין אישור לתת דרור לרגשות שלה כלפי מלוויל, לחזק את הקשר ביניהם שכוחות הרוע לא יוכלו להבין, ולנהוג עמו יתר מתירנות (מבחינתה - עד כמה שהמנהגים ההידרוסטיים מאפשרים לה) ע"ע הטיולים הרומנטיים שלהם באפליארד בתחילת פרק 17 שהסתיימו בד"כ בנשיקות שלא כולן היו יוזמה של מלוויל.

יש ללחוץ כדי להרחיב...

ברור.