במאוחר מאד, תשובות לשאלות.
התנצלותי על התגובה המאוחרת, אבל הזמינות שלי לפורומי הפונדק היא מאד מוגבלת בתקופה האחרונה, מלבד דרך האייפון, ובו קשה מאד לכתוב תשובות ארוכות ומפורטות. מה גם, שבשישי האחרון נוצר צירוף מקרים שחייב אותי להעביר שתי הרצות מו"ד אחת אחרי השניה (אלאריס, ופרולוג לקמפיין הידרוסטי נוסף), מה שגם מנע העלאת עדכון חדש. שני התקצירים יועלו לאתר בעדכון הקרוב.
לגופם של דברים.
אכן, אין הרבה הפתעות למי שמכיר את הגרסה הקודמת של ההיסטוריה הז'ראלית. מה שכן, עשיתי מעט סדר, סילקתי אלמנטים מהגרסה הראשונה (שכללה אלפים וכ"ו, ומפת עולם אחרת לגמרי), ושילבתי את ההיסטוריה הז'ראלית בהיסטוריה הכללית של הסיל'נאראלד.
לגבי גברוש הקנאי במלאכים, לפי המיתולוגיה הז'ראלית התפקיד שלו הוא כמעין 'קטגור שמימי'; הוא זה שמקטרג על הנשמות שעולות למשפט לפני כס הזוהר, מדגיש את חטאיהן ומנסה לדון כמה שיותר מהן לכף חובה. בעוד שרוב הזרמים הז'ראלים מכירים בו, אבל לא מחבבים אותו במיוחד, די ברור מה קסם לקנאים החשוכים והמחמירים ביותר דווקא במלאך הזה.
לגבי אצילי חצר, אולי הסיבה שצויינה לאחזקתם קיימת גם היא בצד, אבל הסיבה העיקרית היא ההתנוונות של האצולה במרכז ז'ראל, שרובה איבדה את הזכויות הפיאודליות שלה בהדרגה, ומצד שני, החיים בכרכים התרבותיים והעשירים קוסמת לה יותר מדי מכדי לעקור למחוזות הספר. נוצר לחץ, גם דרך רשתות של קשרי משפחה, להמציא כמה שיותר משרות ונישות עבור האצילים הללו – וכך התפתח בהדרגה מעמד אצילי החצר; אם כי ראוי לציין, שיש אצילי חצר שאמנם נהנים מהמעמד ומההטבות, ובכל זאת מצאו להם עיסוקים ממשיים משל עצמם. כך למשל, בקמפיין מאד ישן שהורץ פעם בז'ראל, הוצג אחד מהם ששימש גם מפיק ומנהל אומנותי ראשי בבית האופרה הגדול של עיר הבירה (ומדובר באדם שהשיג את המשרה בזכות הוירטואוזיות שלו, לא בזכות קשרים דווקא, עד כמה שזה מפתיע).
לגבי כנסיית ואלארי של השדות, לשמות לפעמים יש היסטוריה מוזרה משל עצמם…
אבל אני מציע לחקות עם התשובה הזו עד לעדכון המתאים, שהוא העדכון של הפרק על הדת הז'ראלית. כעת די אם אעיר, כי שאלת המעמד של הכוהנות הללו היא חלק מהמחלוקת הישנה-נושנה בין הזרם הזה לכנסיה.
הכנסיה הז'ראלית היתה יכולה לעקל הרבה מן ה'מוזרויות' של הזרם הזה, אם הם היו משייכים את הכוהנות שלו לכמורה הרגולרית (כלומר, נזירות); אבל הזרם הזה מתעקש לראות בהן כשייכות לכמורה הסקולרית (קרי, כמורה שאינה שייכת למנזרים) – ומבחינת הכנסיה, למנות נשים ככמרים זה משהו שקשה מאד לעקל.
אם לא די בכך, הרי בחלק מהמקרים הכוהנות הללו מלוות גם בספק-מסדר של עלמות לוחמות, שנחשבות כמעין אבירות – וזה לכשעצמו מרתיח את מסדר אבירי הכוכב, שלא ממש אוהב תחרות, בוודאי לא מצד נשים (ובשוביניזם שלו הוא גרוע בהרבה מהמסדר ההידרוסטי המקביל של סנט-קלאודור; אבירי הכוכב ממש מתגאים בכך שבמשך אלפיים שנות קיומם, לא קיבלו לשורותיהם אפילו אישה אחת – הגם שיש כמה גרסאות מביכות שחולקות על כך).
אני בספק אם הכנסיה התעמקה בניתוחים מדעיים של סוגי צבעים; ונראה שהתיאור של נאקרוב כפי שהעליתי הוא די מפורט, והוא בהחלט לא נראה לבן. מה שבטוח, אם מישהו יעז להעלות טענה כי למעשה הצבע האמיתי של נאקרוב הוא לבן – וברמיזה, שהכנסיה דווקא קשורה לנאקרוב, הוא יהיה בצרות גדולות (חסינות לאש מומלצת מאד).
הפיאודליזם הז'ראלי התפתח בהדרגה מתוך משטר שבטי שקדם לו, כאשר האצילים הראשונים היו בפועל ראשי השבטים והקלאנים שמהם נבנתה בהדרגה האומה הז'ראלית. יוצא, שתואר המלך קדם לתארים הפיאודליים, אם כי בתקופה הראשונה, המלך היה פחות או יותר ראשון בין שווים – ופשוט ציין את המעמד של ראש 'שבט ז'ראל', שהוא השבט שהוביל את המרידה המוצלחת נגד הענקים. יתר ראשי השבטים הכירו בעליונות מסויימת של שבט ז'ראל, ומכאן התואר; אבל זו היתה עליונות חלקית מאד.
בין ז'ראל (למצער נחלות קורטזאר) לוויילסטריש קיימים נתיבים שעוברים בארצות השממה, והם פעילים מאד; ומכאן שהקשר עם אגמי המלח נשאר בעינו, למרות המרחק לכאורה על המפה.
צבא הזדון שהקימו משרתיו של אר-טורגול בגבול קרייסנאו 'נעלם' (לא הייתי סומך על זה שהוא באמת נעלם… הוא פשוט נסוג לאפלה ממנה בא וממתין לשעה הנכונה), משום שהוא הגשים את המטרה שיעד לו אר-טורגול במלואה.
אר-טורגול והמשרתים שלו בקרייסנאו הרחוקה לא תכננו לכבוש את קרייסנאו כולה כרגע (מה גם שהשבטים הקרייסנים יכולים למרר את חייהם ולהלחם מלחמה עיקשת מאד, אם ילחצו אל הקיר בתוך אדמתם); המהלומה יועדה למחוץ את דה-סנסר ולהשפיע על מה שקורה בז'ראל, שחשובה לקאהרויאנים מסיבותיהם שלהם פי כמה יותר מקרייסנאו; והמטרה הושגה כמעט במלואה. לעניין זה, צבא זדון שניצח נצחון מוחץ ואז נעלם, אפקטיבי בהרבה מצבא זדון שימשיך לתקוף ויתחיל להחלש ולהשחק בהתכתשות בלתי פוסקת עם השבטים הקרייסנים; כך שאר-טורגול ומשרתיו יודעים יפה מאד מה הם עושים בנקודה הזו.
הפרק על הדת, בתקווה, יעלה בקרוב.
לגבי הקסם, יש בכנסיה לא מעט דעות, חלקן מורכבות בהרבה ממה שמשננים כמרים פשוטים למאמיניהם, שהקסם הטוב היחיד הוא כוחות קדושה וניסים של הכנסיה והמלאכים, ויתר הקסם מקורו בנאקרוב ובשדים שלו – קשקוש טיפוסי למאמינים בורים, שנובע מקריאה מאד שטחית ומאד מגמתית של כתבי הקודש, בעיקר חלקים ב'ספר הנשמות המעונות'.
ישנו כמובן גם הויכוח על המיסטיקה הגבוהה של הכנסיה (כלומר, מיסטיקה אמיתית ומסובכת, לא מכירת קמעות לאיכרים), עד כמה יש לערב אותה בעולם המעשה, או שמא עדיף לחתום ולהמעיט ככל האפשר את העיסוק עם הכוחות האל-טבעיים, מפני שסוף עיסוק כזה יהיה בדרך-כלל רע ומר.
