• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

על אקטיביזם ופציפיזם בעולם פנטסיה

אחת הסוגיות הבוערות על סדר היום הפוליטי שלנו הוא הקונפליקט בין פציפיזם לאקטיביזם. אחד מעקרונות היסוד של הנצרות היא הפניית הלחי השניה שאף הביאה את ישו להיקרא בפי הנוצרים "נסיך השלום". בתנ"ך קיים עיסוק בכמה מקומות מהי מלחמה צודקת. הפציפיזם המודרני נולד בשדות הקרב של מלחמת העולם הראשונה ובזמנו אחד השיקולים של הממשלות החזקות להימנע מעימות אלים עם היטלר היה מוראות המלחמה הגדולה.

האם לפציפיסטים יש זכות קיום בספרי הפנטסיה? רוב עולמות הפנטסיה, במידה זו אחרת, הם יחסית אלימים. האם לאדם שמבקש לשכך את האלימות הנוראה הזו יש מקום בעולם כזה או שהוא בא מתפיסת עולם מודרנית נאיבית שיש ויאמרו ולא עובדת גם במציאות? פציפיזם גם יכול להתבטא בניסיון לשכך את מוראות המלחמה. לי יצא לקרוא על חובשים פציפיסטים ששירתו בעת מלחמת העולם השנייה. אין הכוונה, כמובן, לעולמות של שחור ולבן. הנקודה הזו מודגמת דווקא יפה באחד מספריו של סלווטורה בקטע שבו קיטי ברי מנסה לשכנע את אביה המאמץ וחבריו לשאת ולתת עם הגובלינים לפני שהם נלחמים בהם - סצנה שסופה אלים ביותר.
 
כאן אפשר להיכנס לדיון פוליטי פתלתול וארוך שלעולם לא נצא ממנו אלא אם נעשה זאת בזהירות.

בלי פוליטיקה: יש מקום.

עם פוליטיקה: פציפיזם יכול להפוך לתאוות שלום, כמו שרעב יכול להפוך לתאוות מזון. לכן, הסופר לא רוצה להתמודד עם זה. בדרך כלל כשאנחנו קוראים בעיתון על פעילי מרצ וכל חבריהם, הנקודה מאוד ברורה. מדובר בתאוות שלום. הכל תמורת שלום. גם מוות תמורת שלום. סופר לא יכול להתחיל להסתבך עם אנשים שרוצים שלום אבל לא מוכנים להקריב הכל בעדו. ואם תכניס אנשים שמשוגעים לפציפיזם ולשלום, הספר שלך יהיה או משעמם מאוד, או סותר כמות נאה ויפה של עקרונות מבוססי לאום. תאוות שלום מכחידה את האפשרות ללאום. ברגע שיש הפרדה ביני ובינך, יש מלחמה, במוקדם, במאוחר או בכלל. בפנטסיה יש כמות של גזעים שיש ביניהם הפרדה. ולכן שלום לא ייתכן.

חוץ מזה יותר קל להכניס מלחמה לניצחון מאשר מלחמה לשלום.

סיימתי.
 
בוודאי שכן. אולי האופי שלהם יהיה שונה מתומכי השלום של ימינו, אבל כמובן שיש להם מקום.
דמות פציפיסטית היא, בסופו של דבר, כלי לסיפור סיפור. אפשר להשתמש בה, רק כדאי שתדע מה אתה עושה.

נאקם: לא רואה למה היותה של מלחמה בלתי נמנעת אומר שלא יכול להיות שאיפה לשלום. גם אצלנו מלחמה היא בלתי נמנעת, וגם אצלנו יש שאיפה לשלום.
 
מלחמה היא בלתי נמנעת,אני מניח שזה ברור לכולם,אבל רוב תומכי השלום הריאליסטיים בעולמנו יודעים את זה גם כן,והמטרה שלהם היא לחתור לצמצמם את המלחמות-כמה מוזר שזה נשמע-למלחמות הכרחיות למען שמירת השלום.גם בעולמות הפנטזיה רוב המלחמות הן כאלו-בסופו של דבר,פרודו וגאנדלף מנסים להביא שלום לארדה,וברוב ספרי הפנטזיה הקלאסיים אין רדיפה אחרי המלחמה לשמה.לעומת זאת,פציפיזם בכל מחיר?ברור שהיה.תמיד היה ותמיד יהיה.כל עוד יש פילוסופים,יש תהיות על שלום נצחי.
 
שניכם מתעלמים מהנקודה. ברור שהכל אפשרי, אבל האם סופר פנטזיה ממוצע ימצא לנכון להתעסק בקשיים כאלו על חשבון תיאורי קרב מותחים ומרדפים?

לא.
 
ספרות הפנטסיה עוסקת בתמות. אחת מהן בהווה הוא המחיר של המלחמה. לא כולם רוצים שארצם תהפוך למאכולת אש בידי שני כוחות יריבים.

לגופו של עניין, קיצוניות לשני הצדדים אף פעם איננה רצויה. ב-"היסטוריה של הלחימה", ג'ון קיגן מביא את איי פסחא כדוגמא למקום בו הלוחמים לא רוסנו והביאו לחורבן שלם של סביבתם כדי להקים פסלי ענק. פציפיזם קיצוני, מאידך, רק יוצר מצב שבו שבטים תוקפניים יותר
ינצלו את המצב ויגרשו את השבט שוחר השלום מאדמותיו וידחקו אותו לאדמות פחות מוצלחות במקרה הטוב או ישמידו אותו. מסיבה זו אמרתי שבעולמות של שחור ולבן, פציפיסט הוא שוטה. בעולמות אפורים יותר, לפציפיסט יש נקודה שהרי אחרי מלחמה תמיד מגיע שלב המשא ומתן. למה לא לוותר על כל המוות והדם ולדלג ישר לשלב המשא ומתן? אם להסתמך על התנ"ך, ירמיהו, לדוגמא, תבע מבני עמו להיכנע לבבל גם במחיר של סיכון אישי אך כשירושלים נכבשה, הוא סירב לקבל כיבודים מהכובש.
 
נכון, אבל קשה לי לאתר כותב פנטזיה שהתעלה לאומנות של "זה לא הכל או כלום" ויצר עולם שיש בו כמה גוונים בין שחור ללבן.

מרטין הוא אחד כזה. ובינתיים אני רואה שהוא לא מפנה מקום בספריו לפצפיזם.
 
אני ממש לא מסכים.מרטין אומנם יצר את היצירה הכי ריאליסטית בפנטזיה,אבל הוא בטח לא היחיד.גם בסדרת מאלאזאן,ממלכות הברזל,ואפילו בסדרת הרואים למרחק יש דמויות מציאותיות משני הצדדים ואין טוב או רע מוחלטים למרות שיש מלחמה.

וכן,מרטין כתב על פציפיזם.אם אתה לא רואה את זה אתה מאבד את המסר של הספרים.זה שהדמוית אינן פציפיסטיות זה מטעה,אבל כחוט השני לאורך השיר עוברת תמיד האפשרות לשלום,שהדמויות תמיד מוותרות עליה ומשלמות ביוקר[הסירוב של רוב להסכם שלום,ההוצאה להורג של אדארד,הכרזת המלחמה של בני הברזל וכו'].יש על זה מאמרים שלמים בחו"ל,ואני חושב שגם בפורטל הישראלי של אש וקרח יש מאמר על זה.
 
אתה מדבר שטויות. תסלח לי מאוד, אבל מדובר בשטויות נטו.

עם כל כמויות הפציפיזם של מרטין, לא ראיתי אניץ שלהן. מה שיש שם זה דמויות שרוצות כוח לעצמן, לאנשיהן או לאהובן. אין שם אף אחד שרוצה שלום. הפראים, שרוצים שלום, בוחרים להילחם במקום לבקש להיכנס פנימה. לא משנה מה הסיבה שמאחורי זה, אתה יכול לראות את הדעה של מרטין בכל הנוגע לשלום.

ברואים למרחק יש נקודה מסוימת אצל קטריקן. כל השאר רואים את אנשי איי החוץ וצ'לסד בתור משהו שיש לו המון זכויות, אבל אחת הזכויות שאין לו זה לנשום.
 
טייוין רוצה שלום. הוא אמר מכלתחילה שמלחמה היא מלאכה של קצבים, ובפירוש, מגנה את המפגרים שיעצו לג'ופרי להוציא להורג את אדארד סטארק ובכך הרסו כל סיכוי לשאת לתת עם אנשי סטארק. מאוחר יותר הוא מצדיק את החתונה האדומה כ-"עדיף שמאה אנשים ימותו בחתונה מאשר עשרת אלפים בקרב". קייטלין רוצה שלום כמו בסצנה שהיא גוערת באחים לבית באראת'יאון. ומרטין לא סתם בזבז פרקים שלמים כדי לתאר את החורבן שמביאה מלחמת חמשת המלכים על ווסטרוז. אין שום האדרה של המלחמה.
 
ספרי פנטזיה צריכים אקשן, אחרת הם לא נמכרים.
הסופר אולי יכול להציג את המלחמה כנוראה ואיומה, ואת הרוצח האכזר כמי שמפסיד בסוף בעת שהגיבורים עושי הטוב מנצחים.
אבל פנטזיה בלי אקשן - לא מעניין.
 
השאלה שהעליתי מכלתחילה הייתה זכות קיומו של הפציפיסט בשדות הקרב של הפנטסיה. הספר צריך, לצורך זה, להמחיש את הנחיצות בקיומו, ובה במידה, לא להיראות מטיפני מדי. אחרי הכל, על מנת שיהיה דיון, צריך להראות את נושא הדיון. הנקודה של קינג רבנג' הייתה שאין פציפיסטים בספרות הפנטסיה משום שקרבות מעניינים יותר, בכלליות, מאנשים שמנסים למנוע אותם.
 
בתור כלי עלילתי זה עובד כמו הרבה כלים, אבל מוגבל יותר.
כי אולי זה נחמד לזמן קצר שהוא פציפיסט, אבל בשלב מסוים הקורא מתחיל להשתעמם מדמות, שנתפסת שלא עושה שום-דבר.
אלא אם זה מישהו שעושה (נלחם) בכדי להביא לשלום שזה כמובן שונה.
 
וכאן נשאלת השאלה איך לכתוב דמות כזאת. ברור שאותה דמות אמורה לפעול למען המטרה שלה ולכן היא יותר מעניינת מאותם אנשים שהם פציפיסטים של כורסה ולא עושים כלום כדי לקדם את מטרותיהם. בספר טוב אקשן בא ביותר מצורה אחת ולאו דווקא בלחימה פרופר.
 
טיווין לא רוצה שלום. הוא רוצה שהצד שלו ינצח בכמה שפחות אבדות שלו. כל השאר לא מעניין במיוחד - זה שמתו פחות אנשים זה אולי אומר שהוא לא מאדיר את המלחמה, אבל עדיין מתו אנשים.

דמות שנלחמת למען השלום היא היינו הך עם דמות שנלחמת למען המלחמה. פה ופה הורגים, כאן וכאן מחפשים מאבק. שלום הוא חוסר מאבק. לפיכך, אין פצפיזם מוחלט.
 
קינג רבנג', דמות שלוחמת למען השלום תשמש באמצעים שונים לחלוטין מדמות שלוחמת למען המלחמה ומאמינה בנחיצותה. טייוין אינו חף מאינטרסים, כמובן. הוא רוצה שלום מאותה הסיבה שסאורון רוצה שלום. מלחמה רעה לעסקים והוא רוצה לסיים אותה מהר ככל הניתן. ווסטרוז שלווה היא ווסטרוז נשלטת. פציפיזם מוגדר בדרך כלל כחתירה לשלום או, למצער, הפחתת נזקי המלחמה ככל הניתן. ובמובן זה, פציפיזם מאד אפשרי.
 
חזרה
Top