דיון: סוורוס סנייפ, פאנפיקים ו"אהבת אמת נצחית" - האמנם?

נראה, שהגיע הזמן לנסות לפתוח דיון עומק חדש. לא מן המותר להעיר, שגם ודווקא לאור ההתפתחויות במקומות אחרים ברשת במהלך השבוע האחרון, יש חשיבות בדיוני-עומק שמשלבים שאלות קאנוניות ושאלות מתחום הכתיבה. מה גם, שדיונים כאלו מסייעיים לא פעם (במישרין או בעקיפין) לקידום כתיבת פאנפיקים מושקעים ואיכותיים.

לגופו של עניין: הדמות של סוורוס סנייפ נחשבת בעיני רבים לאחת הדמויות היותר מורכבות ומעניינות בסדרת ספרי הארי פוטר, ואולי אחת הדוגמאות היחידות לדמות שמחד גיסא פועלת "בצד הטובים", ומאידך גיסא היא אפלולית ואכזרית, שלא לומר – בעייתית מיותר מבחינה אחת. לאור העובדה הזו, אין פלא שסנייפ "מככב" בלא מעט פאנפיקים מכל הסוגים והז'אנרים. חלק מאותם פאנפיקים נאמנים לדמות האפלולית והבעייתית של סנייפ; חלק אחר מנסה "לרכך" או אפילו "לגאול" אותו, לא פעם באמצעות שילובו במערכות יחסים כאלו ואחרות.
התופעות הללו, הן בניתוח עיוני של דמותו של סנייפ, והן ובעיקר בתחום הפאנפיקשן, אינן חדשות והן החלו זמן רב לפני פרסום הספר השביעי. עם זאת, הספר השביעי הכיל בתוכו מספר גילויים עקרוניים על הדמות; לא רק שהוא הפך את ההשערה בדבר קיום מערכת יחסים בין לילי לסנייפ לעובדה קאנונית, אלא שהוא הפך את מה שרולינג מכנה "האהבה של סנייפ כלפי לילי", למניע מרכזי בכל מה שנוגע להתנהגות של סנייפ, מתקופת הקונדסאים ועד למותו בסוף ספר שביעי.

כעת, עולה שאלת המפתח, בדבר האורח בו משפיע הספר השביעי על כתיבת סנייפ קאנוני; אין ספק שלתגליות הללו יש השפעה, ולא משנה באיזה סוג של מערכת יחסים מערבים את סנייפ (בין אם ב"שיפ" עם לילי/דמות קאנונית אחרת/דמות מקורית, ובין אם מערכת יחסים בג'נפיק, שהרי גם בפאנפיקים עלילתיים טובים הדמויות עמוקות ומקיימות מערכות יחסים מסוגים שונים, גם אם לא בהכרח רומנטיות).
כל זה נכון, כמובן, במידה שאנו מעוניינים בכתיבה רצינית שמנסה לבנות סנייפ שאיננו out of character. זאת, להבדיל מאותה גישה לפיה אין בכלל בעיה לכתוב סנייפ חביב ונחמד, או שאינו מתנהג כמו עצמו באופנים אחרים (ובקיצור: ooc). לכאורה, אם אפשר להצדיק הכל ב"זו הכל שאלה של פרשנות", אז וגם המרי-סו המזעזעת שעשיתי בגיל 12 מאחת הדמויות ב"אני קלאודיוס" היא "פרשנות לגיטימית", אני מניח - הגם שמטעמים ברורים דאז, לא יכולתי לזווג אותה עם סנייפ דווקא... (ורק להבהרה, לא, הדמות ההיא שכתבתי היא בהחלט לא פרשנות לגיטימית. היא היתה פלופ מזעזע, שטוב שנעשה הרבה לפני עידן המחשב והקבצים השמורים).

ואם ננסה להניח את האצבע על כמה מהשאלות היותר מדוייקות:

1. האם ההגדרה ה"רשמית" של היחס של סנייפ אל לילי הוא אכן "אהבת אמת"? או שאולי ניתן להעלות מחשבת כפירה, ולהעיר שוולדמורט לא טעה לגמרי כאשר סיווג זאת כ"תשוקה", ולמעשה העריך נכונה יותר מסנייפ השקוע באשליה עצמית? בתור נער מאוהב, סנייפ לא נראה כמסוגל באורח רציני לגלות הבנה או אפילו ניתוח נכון של "הצד השני"; ובמה הוא מאוהב במהלך השנים מ"הזכרון הגרוע ביותר" ועד למותה של לילי? בזכרון רחוק? בתדמית או אידיאה של ילדה מלפני שנים?

2. ובהמשך לשאלה הראשונה, עולה תהיה מרחיקת לכת עוד יותר. האם סנייפ הקאנוני מסוגל בכלל לקיים מערכת יחסים דו-צדדית משמעותית (להבדיל מחלום על מישהי, לקנא ולשנוא בכל מי שיצא איתה או ינשא לה)? או שאולי, סנייפ הוא כל-כולו אפלוליות, מאבקי עליונות ושליטה, הפגנת ידע עצמי וביקורת לעגנית על אחרים וכ"ו. כל זאת, באורח שאולי יאפשר לו לחשוק במישהי או לדאוג לבן שלה מאחורי הקלעים, אבל מעמיד בסימן שאלה גדול את היכולת להכניס את סנייפ למערכת יחסים רומנטית דו-צדדית כלשהי, שלא לדבר על להחזיק בה לאורך זמן, קל וחומר "להרפא" על-ידה?
ומאידך גיסא, אילו הסבורים שלמרות הכל התשובה היא חיובית, באילו תכונות צריכה הדמות שבצד האחר של היחסים להיות מצוידת?

את דעתי המפורטת אכתוב בשלב מאוחר יותר בדיון, די אם אסתפק בכך שכפי שרמזתי קודם, אני נוטה להיות סקפטי מאד לגבי השאלה, האם סנייפ מסוגל למערכת יחסים מוצלחת שהמוטיב הדומיננטי שלה לא יהיה מרירות, ציניות ושליטה. כמו כן, עצם העובדה שאותה אהבה נואשת כלפי לילי הפכה להיות עובדה קאנונית, יוצרת קושי רציני (גם אם כותבים טובים מאד יכולים לנסות להתגבר עליו), על כל נסיון ליצור מערכת יחסים (בוודאי רומנטית) מאוחרת. להבהרה אוסיף, שאני נמנע במכוון מלדון בכתיבה שמערבת אונס ותכנים דומים, גם משום שהיא NC17 במובהק, וגם ובעיקר משום שאני נוטה להטיל ספק, עד כמה מדובר כאן על מערכת יחסים אמיתית, להבדיל מכפיה אלימה של צד אחד על הצד האחר.

אינני פנוי כרגע בכדי לנתח את השאלה במלואה, אולם ברצוני להעיר הערה אחת.

בהקשר לשאלתך הראשונה:

האם ההגדרה ה"רשמית" של היחס של סנייפ אל לילי הוא אכן "אהבת אמת"? או שאולי ניתן להעלות מחשבת כפירה, ולהעיר שוולדמורט לא טעה לגמרי כאשר סיווג זאת כ"תשוקה", ולמעשה העריך נכונה יותר מסנייפ השקוע באשליה עצמית? בתור נער מאוהב, סנייפ לא נראה כמסוגל באורח רציני לגלות הבנה או אפילו ניתוח נכון של "הצד השני"; ובמה הוא מאוהב במהלך השנים מ"הזכרון הגרוע ביותר" ועד למותה של לילי? בזכרון רחוק? בתדמית או אידיאה של ילדה מלפני שנים?

ישנו קו דק מאוד בין "אהבת אמת" לבין מה שיכול להיות מוגדר כ"תשוקה גרידה".
לא אחפור כאן לעומק, למרות שהנושא בהחלט ראוי לכך.
רק באופן כללי אציין, כי כמעט כל "אהבת אמת" מושפעת מכל מיני מאפיינים וויזואליים כאלו או אחרים.
כך שבעצם בכל מערכת יחסים, ניתן יהיה די בקלות לומר שהכל נובע (או לפחות מושפע במידה רבה)
מתשוקה ולא מאהבה "רוחנית" או מחיבור בין נשמותיהם של הזוג הנאהב...
(אינני מומחה גדול לפסיכולוגיה, אבל אני מתאר לעצמי שקיימות דיעות אפילו יותר ציניות בנוסח "הכל הורמונים"..)

כך שלפי דעתי, בהתחשב בהגדרה הממוצעת של "אהבת אמת", סוורוס בהחלט אהב את לילי "אהבת אמת".

הרושם שעולה מהקאנון הוא שהם חלקו תחומי עניין משותפים - שיקויים, ואם יותר לי לציין, עניין פעוט באומנויות האפלות (לילי, בפירוש, מתעניינת בסוהרסנים). לא קיבלתי את הרושם מהשביעי שמערכת היחסים שלהם אי פעם התקדמה מעבר לשלב הזה. היה במערכת היחסים הזו קצת יותר מתשוקה. אני מניח שבת הזוג שהייתה מתאימה לסנייפ צריכה להיות שקולה לו מבחינת אינטלגנציה, קשובה ומאופקת (לילי לא פחות עוקצנית מסנייפ כמו שניתן לראות בזיכרון הגרוע ביותר שלו. בהחלט ניתן לדמיין אותם מחליפים שנינויות). סנייפ חביב יותר כשהוא מרשה לעצמו להיפתח למישהו. סנייפ הוכיח שהוא יצור חברתי עוד קודם - כל מאמציו עבור הנבחרת של בית סלית'רין והאפליה שהוא מפגין כלפיהם (פרופ' מק'גנוגל רק יותר הגונה ממנו. גם היא מפשילה שרוולים כשזה מגיע לקידום האינטרסים של גריפינדור). העובדה היא שסנייפ כן מסוגל למערכת יחסים שאיננה מהסוג הזו - מערכת היחסים שלו עם דמבלדור. ההתנהגות של סנייפ לדמבלדור לאורך כל הספרים היא של כבוד והערכה מרביים.
הייתי מעט אומר שהוא קצת קינא ביחס המועדף שהארי קיבל מדמבלדור. יש הבדל בין חסר רגש למאופק. סנייפ מאופק מאד כיאה וכראוי לאדם שהתחנך בבית סלית'רין.

ראשית ברצוני לחלוק מכל וכל על דבריך הלדין בקשר ל"עניין שמגלה לילי באומנויות האפילות".
(לא שאני סבור שזה רע בהכרח.. )
ההתעניינות שמגלה לילי כילדה ביצורים מפחידים המיועדים לשמור על הפושעים באזקאבאן,
היא בהחלט בתחום הסקרנות הטבעית.

ולגבי התהיות האחרות שהועלו.
לדעתי סנייפ יכול היה להסתדר לא רע עם לילי, במקרה כזה וכתוצאה מכך היתה גם חלה בו "התרככות" מסויימת.
אני נוטה להאמין שיחסו הנוראי לעיתים אל הארי, נובע מכך שלמעשה הארי הוא עדות חיה לשני הכשלונות
הגדולים של חייו, פחות מאשר מאישיותו שלפחות בתקופת ילדותו נראה היה שאיננה נוראה כל כך.

ה"ריכוך" שנעשה לסנייפ במקרים מסויימים, מקורו כנראה בפרשנות שהזכרתי לפיה רוב התסכול והזעם
שהיו בו, נוצרו עקב אי הצלחתו בשלב ראשון לזכות באהבתה של לילי.
ובשלב שני, גרימת מותה, או לפחות אי מניעתו.

לגבי האבחנה או חוסר האבחנה בין תשוקה גרידא ל"אהבת אמת".
בכל מה שנוגע לעולם המציאות, נראה שאפשר להסתפק באמירה שזה נתון לויכוח (הגם שתשוקה גרידא, מעצם טיבה, היא גם עניין שנוטה יותר להיות בן-חלוף). אבל מאחר ואנו מדברים על העולם של רולינג, שמתנהל לפי הכללים שהיא קבעה, אני סבור שעלינו להסכים שיש בהחלט הבדל בין אהבה, לבין סתם תשוקה (מהסוג שוולדמורט סבר שסנייפ לוקה בו כלפי לילי).
לגבי סנייפ עצמו, גם בתור נער, קשה לי לראות אותו במערכת יחסים מאוזנת. נראה שהוא תמיד שואף לשלוט, להיות הדומיננטי, זה שמדבר, זה שמבין, שהצד השני שותה בהערצה את דבריו.

אבל הדיון שלנו נסב בעיקרו על סנייפ הקאנוני, קרי, סנייפ המאוחר יותר, והיכולת שלו לקיים קשר דו-צדדי שמבוסס על הדדיות, ולא על שליטה מוחלטת שלו. קשה למדי, לדעתי, למצוא מישהי שגם תהיה בעיניו "ראויה" (סנייפ לא נראה הטיפוס שיכרך אחרי מישהי יפה וטיפשה, למשל, או ימשך לטוב-לב ולתכונות אחרות מלבד חריפות מנטלית), וגם לא תהיה "ראויה מדי", קרי, תתעלה עליו ותהפוך למתחרה, שלא לדבר על העובדה שהיא צריכה גם לסבול את הטיפוס הזה, וזו לא משימה קלה.

כשאני מעלה בזכרוני את הפרק העוסק בזכרונותיו של סנייפ,
נדמה לי שברוב השיחות בינו לבין לילי, *הוא* זה ש"שפוט" שלה במידה מסויימת,
ובכל מקרה לא הפוך.
כך שייתכן, שהתדמית ה"נאחסית" והשתלטנית שנוצרה לסנייפ לא מאוד נכונה, לפחות לא אצל סנייפ
שעדיין לא כועס על כל העולם.

"אבל הדיון שלנו נסב בעיקרו על סנייפ הקאנוני, קרי, סנייפ המאוחר יותר, והיכולת שלו לקיים קשר דו-צדדי שמבוסס על הדדיות, ולא על שליטה מוחלטת שלו. "

אכן, אולם, סנייפ הקאנוני נוצר בעקבות מותה של לילי, סנייפ הקאנוני נוצר לאחר סירובה של לילי להשיב לו אהבה.

כך שאם נמשיך באותו קו מחשבה, לא ניתן להפריד בין סנייפ הקאנוני לסנייפ הילד,
כי עצם קיומה של לילי כמועמדת למערכת יחסים, מפחיתה בהרבה את זעמו של סנייפ.

ולגבי עניין האהבה VS תשוקה, אין ספק שלא מדובר כאן בתשוקה נטו כהגדרתו של וולדמורט,
מה שהתכוונתי לומר הוא, שגם אם ישנו מרכיב מסויים של תשוקה באהבתו של סנייפ,
אין בכך דבר יוצא מגדר הרגיל.

ושאלת אגב, האם לילי חשה משהו כלפי סנייפ וסירבה להכיר באותו "משהו" עקב חבריו ועיסוקיו של סנייפ?
או שמא מדובר היה במערכת שהיתה חד צדדית לכל אורכה, ובשום שלב ממנו לא שקלה לילי ברצינות את הרעיון
לקיים מערכת יחסים עם סנייפ?

במהלך קריאה, הרושם שנוצר אצלי הוא של אמביוולנטיות משני צדי הקשר: הן מצידה של לילי והן מצידו של סנייפ. לי הייתה התחושה שבנסיבות אחרות (למשל, נניח ששניהם היו מתמיינים לאותו הבית בתקופה בה לא היה מתח פוליטי כבד באוויר) יכול היה להיווצר קשר בין שניהם, אפילו קשר די עמוק שהובע דווקא מתוך רצונותיו של סנייפ ב"מישהי ברמתו" כך שלילי היוותה אתגר אינטלקטואלי ורגשי מספק עבור סנייפ. אבל, רצה הגורל, והנסיבות גררו את סנייפ ואת לילי למצב בו מימוש של קשר כלשהו היה כרוך בוויתורים בלתי-אפשריים בהתחשב בנסיבות של שני הצדדים. כמו שאני רואה את הדברים, זהו מקור לקונפליקטואליות מאוד חזקה בתוך נפשו של סנייפ, שמצד אחד מנסה להתפס ב"רסיסי זיכרון" של אהבתו אל לילי המתוקה וכו', אך מצד שני כבול על ידיו בחירותיו ומעשיו. והנה, כאילו שלא די בכך, רוצח וולדמורט את לילי, והקונפליקט מועצם אל שיאו. את הקונפליקט הנפשי הזה סוחב איתו סנייפ במשך שנים והוא בא לידי ביטוי ביחסו אל הארי, כפי שנאמר.

עולה השאלה - כיצד יוכלו, אם בכלל, כותבי פאנפיקשן למנף את הקונפליקט לעיל לצורך הכנסתו של סנייפ אלח קשר רומנטי. ובכן, דרך אחת היא ליצור קרוסאובר מטורף בו ימצא עצמו סוורוס על ספת המטופל של "בטיפול", ישוקם פסיכולוגית בהליך שנראה לי כמעט חסר סיכוי נוכח הסיכויים האפסיים שסנייפ יהיה מוכן להפתח כלפי אדם אחר בצורה הדרושה להצלחה של טיפול שכזה, וימצא את אהבת חייו. בשלב זה מודיע המחבר שהוא מתפצל מהקאנון בסוף הספר החמישי, כך שסנייפ עוזב את הוגוורטס ועובר לגור עם אהובת ליבו בווילה נחמדה במיאמי.
נזניח את הסיכויים לתרחיש זה, וננסה למצוא אחד הגיוני יותר. אני מאמין שסנייפ לא יוכל, במצבו, ליצור עם בנות המין האחר קשר רומנטי עמוק, יפה, מתוק מלבלב וכו' (סנייפ, בשולי הדברים, לא נראה לי הבחור שיקנה לחברה שלו דובי ורדרד מתוק עם בובבוניירה בצורת לב ליום האהבה... ), אלא לכל היותר קשר המבוסס על מילוי הצרכים האינטלוקטואליים של סנייפ. קרי, אהבותו לא תהיה יפה, עדינה, טובת לב וכו', אבל תהיה נבונה וחכמה, עוקצנית ורעילה מעט אף היא, כך שהקשר ביניהם יהיה קשר של "טיזינג" ידידותי, לכל היותר.

אני מסכימה שקשה לענות על שאלת "אהבת האמת" ללא הגדרה שלה (אם כי, אם זכרוני אינו מטעני, אהבת אמת מופיעה רק פעם במאה שנה וזו של וסטלי ובטרקאפ בת 35 שנים בלבד, כך שכנראה שהסיכויים לכך קלושים) .
מאחר ואינני יודעת לשפוט האם אהבה היא אמיתית, אני לא רואה איך אוכל לשפוט את רגשותיו של סנייפ כלפי לילי, אבל במידה והשאלה היא האם מערכת היחסים ביניהם, לו היתה מתממשת, היתה מצליחה, הרי שאני מסכימה עם שמעון, אני מאמינה שלו היו הדברים שונים, היה לכך סיכוי . לאו-דוקא לו היו מתמיינים לאותו הבית, גם לו לא היו חברי הבית של לילי דוחים את סנייפ מהרגע הראשון, מה שהיה יכול להביא לכך שהוא לא יחפש את מקומו בקרב אותם אוכלי-מות לעתיד . אמנם נראה שסנייפ תמיד שואף לשלוט, אבל בהחלט יתכן שהנטיה הזו מתמתנת כאשר הוא בטוח ביחסו של הצד השני אליו והצורך שלו באישורים קטן . ואני מאמינה שקיים סיכוי סביר שרגשותיה של לילי היו מתפתחים בכיוון הזה, אילולא בחירתו של סנייפ בצד הלא נכון .
כמובן שאינני מדברת על המקרה בו היתה לילי מקבלת את הצעתו של וולדמורט, אני מניחה שלו היה סנייפ מנסה לפתח מערכת יחסים, בין אם כזה שהציל אותה ובין אם היה מנסה להסתיר זאת, בשלב הזה, לא היה לה סיכוי רב . אבל, בהנתן חוסר ההגדרה ל"אהבת האמת", אינני יודעת אם זאת מכיוון שאהבתו אינה אמיתית דיה . בכלל אינני חושבת שסנייפ ביקש להציל את לילי בכדי לזכות בה, אלא רק מכיוון שלא היה יכול לשאת את רעיון מותה .
לגבי השאלה השניה - באופן כללי, קשה לי לראות מתי ניתן למקם מערכת יחסים דו-צדדית משמעותית מבלי להתעלם מהספר השביעי (אם כי, בניגוד לסנייפ הנחמד, בהתעלמות מהספר השביעי אינני רואה כל פסול) .
בסופו של דבר, סנייפ אכן דואג לשלוח את בנה של לילי אוונס אל מותו, כך שאני מניחה כי הוא השכיל, לפחות במידת מה, להתגבר על טירוף הלילי, שאם לא כן, כנראה שהיה בוגד בדמבלדור כפי שבגד בוולדמורט . ואם מערכת היחסים שלו עם דמבלדור הצליחה להביא אותו להבנה כי הוא מאמין במטרה, עבורה הוא מוכן לוותר על מה שהוא, כך נראה לי, מחשיב, במידה מסוימת, כתיקון לטעויותיו עם לילי, אינני רואה מניעה כי תקום מערכת יחסים רומנטית שתגרום לו לתת לרגשותיו כלפי לילי את המקום הראוי להם .
על אותה בחורה (או בחור, כמובן, מי אנו שנפסול פרשנות כזו) להיות חריפה מאוד, אינני חושבת שעליה להיות פחותה ממנו, אם כי הדבר ידרוש התיחסות וזמן, עד שהצורך של סנייפ להוכיח את עליונותו יפחת, כפי שציינתי - אני מאמינה שזו תכונה שתתמתן ככל שסנייפ יחוש בטוח יותר ביחס הסובבים אותו, עליה להיות צינית, נטולת אגו, במידת האפשר, בכדי שהתנהגותו הפוגעת והמתנשאת לא תפגע בה במידה כזו שתגרום לה להתרחק ממנו וכמובן שאל לה לחבב דובונים ורדרדים ולבבות .
אני מאמינה שלאחר חיים בקרב אנשים שאינם מגיעים לרמתה, ההכרות עם אדם כה מבריק יכולה לקסום לה ולהביא אותה לבלות בחברתו די זמן בכדי לגלות שגם אם הוא מריר וציני, הרי שיש בו גם את הצד שמחפש בית, במידה כזו שהוא לא בוחל באמצעים לטובת הבית היחיד אליו הוא השתייך . כמובן שנדרש גם די זמן בכדי שהוא ירגיש בנוח איתה עד כדי שכך שיאפשר לה לראות זאת .
אם כי, שוב, הדבר ידרוש זמן רב מאוד, זמן שלסנייפ הקאנוני אין . התנהגותו של סנייפ, כפי שמשתקפת בזכרונותיו, נראית כאילו הוא טרם התגבר על לילי . ובין סיום זכרונותיו ומותו הטראגי, אין די זמן לפיתוח מערכת יחסים מהסוג הזה .
כמובן שהדבר יכול להעשות במקביל והגילוי כי הוא מאוהב באותה עלמת חן הוא זה שידחוף אותו להחלטה להיפטר מבנה של אהבתו הקודמת . אין מותר ואסור בעולם הפאנפיקשן .

מפאלדה כתבה:
"בסופו של דבר, סנייפ אכן דואג לשלוח את בנה של לילי אוונס אל מותו, כך שאני מניחה כי הוא השכיל, לפחות במידת מה, להתגבר על טירוף הלילי, שאם לא כן, כנראה שהיה בוגד בדמבלדור כפי שבגד בוולדמורט . ואם מערכת היחסים שלו עם דמבלדור הצליחה להביא אותו להבנה כי הוא מאמין במטרה, עבורה הוא מוכן לוותר על מה שהוא, כך נראה לי, מחשיב, במידה מסוימת, כתיקון לטעויותיו עם לילי, אינני רואה מניעה כי תקום מערכת יחסים רומנטית שתגרום לו לתת לרגשותיו כלפי לילי את המקום הראוי להם ."

לדעתי הסיבה שונה לגמרי, לא שהוא התגבר על טירוף הלילי, אלא שכביכול הוא מנסה לעשות את ה"צעד הנכון",
הצעד שכנראה לילי היתה עושה (לו היתה במקומו והיתה מסוגלת לשלוט ברגשותיה), צעד שהוא צעד נוסף
בדרך לסליחתה של לילי.
לדעתי מפלתו של וולדמורט נקשרה אצלו באיזושהי צורה בכך.

אני דווקה חושבת שסנייפ הסכים להקריב את הארי בגלל שאחרי מותה של לילי התפתחה מערכת יחסים בינו לבין דמבלדור וסנייפ שנראה כל כך קר ומחושב אבל כל אחת ואחת מהפעולות שלו נובעות מרגשות, אף פעם לא מצא מישהו שבאמת הבין אותו עד שדמבלדור נתן לו מה שהמוות של לילי לקח ממנו, מטרה, מטרה ליחיות... כשכבר לא נשארה לו מטרה ליחיות הוא נלחם בשביל לילי אבל בסופו של דבר לילי כבר מתה וגם להגן על הארי לא היה מרכז הסיפור כי הוא היה מוכן לתת לו למות, אבל סנייפ נשאר כפוף לדמבלדור בגלל שדמבלדור נתן לו מטרה ודמבלדור בתור אחד שעשה טעויות בעבר בהחלט סיפר לסנייפ יותר משסיפר לשאר האנשים סביבו, לפי דעתי דמבלדור ראה בשינוי של סנייפ גם תיקון לעצמו.

בנוסף זה נראה שכן היה סיכוי ליחסים בין לילי לסנייפ כי אם לא היה אכפת לה ממנו עד כדי כך היה לא היתה עד כדי כך נפגעת ומופתעת כשהוא קרא לה בוצדמית. ונראה לי שאם האהבה הזאת לא היתה אמיתית סנייפ לא היה מבקש מדמבלדור שיגן על כולם אלה היה משתמש בקסם כלשהו כדי להגן רק עליה ולא על אלה שאכפת לה מהם, אם זאת היתה רק תשוקה אז היא היתה נעלמת אחרי מותה... אבל היא לא.

אממ... זו הקפצה של כמה שנים טובות(שמונה), אם את רוצה לדבר על סנייפ אולי כדאי שתפתחי עץ חדש.