• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

על כתיבת סצנות פעולה

אחד הקשיים שנתקלתי במהלך הכתיבה שלי היא כתיבת סצנות פעולה וקרב. סצנות כאלה, לצד היותן כאוטיות מטבען, דורשות הבנה בהפעלת כלי נשק שלי אין ניסיון בהם. חלקם הם גם כלי נשק שאבד עליהם הכלח לפני זמן רב ולא רק הכותב לא בהכרח יודע איך להשתמש בהם אלא גם הקוראים העתידים לקרוא את יצירתו לפני שהוא מעבירה לגורמים מקצועיים יותר. וכשהיצירה מגיעה לחוג הרחב, אנשים בעלי רקע בנושא, ויש כמה כאלה, עשויים לסלוד מהיצירה בגלל שחוסר הריאליזם בתיאור הלחימה פוגם בהנאתם מהקריאה לאור הידע שלהם שכך לא מתנהלת סצנת לחימה. עצה אחת שניתנה לי היא לקרוא את כל מה שנכתב הודות אותם כלי הנשק. ממה שידוע לי קיימים אנשים שבאמת מתרגלים עם כלי הנשק הללו מסיבות אלו ואחרות וכותבים מניסיון... אבל איזה עוד אפשרויות פתוחות לכותב סצנות פעולה שמעוניין שסצנות הפעולה בספרו יהיו אמינות?
 
אני אישית דוגל בתיאור מינימלי של קרב. אין שום צורך בתיאור מפורט של מה כל אחד עושה, אלא אם עיקר הסיפור הוא הקרב (או דבר דומה) - וכמו שאני מכיר את הכתיבה שלך, זה לא המצב אצלך.
אני מציע שתסתפק בתיאור הטקטיקה בלבד של דמויות (לחימה זהירה, מכות פראיות, וכו') ובשביל זה אתה צריך ידע בסיסי לכל היותר - סיף הוא לדקירות, גרזן להנפות רחבות, וכו'. למען האמת, אם תעדיף, אני לא חושב שתיתקל בבעיה מיוחדת גם בהשמטת חלקים כאלה.

כמובן, אם ייווצר מצב שתהיה חייב לתאר קרב בפירוט, כנראה לא תהיה לך ברירה אלא למצוא מקור מידע מהימן שיספק עצות לגבי תיאור מהלך הקרב. עדיין, תזכור שבסופו של דבר התיאור צריך לשרת את הסיפור - אם הוא מכביד ומיותר, אין בו צורך.
 
נראה שהבעיה העיקרית שלך היא בתיאור האופן שבו הדמויות נלחמות. במקרה כזה עדיף פשוט לקרוא קצת או לשאול מישהו שמבין, כדי לוודא שהדמות בסיפור לא מתגוננת עם הצד הלא נכון של החרב, או דוקרת היכן שהיא צריכה לשסף. ת'ור צודק בזה שהרבה פעמים רוב הקרב לא באמת חשוב לעלילה - כלומר כדאי לתאר בפירוט את מכת המוות אולי, אבל לא ממש לתאר כיצד כל אחד מהלוחמים חוסם מהלומות במגן.
עכשיו, בנוגע לכאוס בקרב מרובה משתתפים, כדאי לפעמים להסית את המיקוד מחלק מהדמויות. אתה מתמקד בדמות אחת ובמה שהיא עושה ורואה ואחר כך נותן לה רגע או שניים לקלוט רק חלק ממה שדמויות אחרות עושות או ממצבן הכללי.
 
כמו שאמרו לפני, חשוב מאוד עד כמה הקרב הוא מהותי לעלילה. אם לא במיוחד, אז תיאורים כלליים הם רעיון טוב. אם לעומת זאת, זה הקרב הסופי של הגיבור הראשי נגד האנטגוניסט, כן, לתיאור יש חלק קריטי (לדעתי לפחות). יש שני דברים שצריך לחשוב עליהם לפני כתיבה של סצינות קרב:
1. סגנון הלחימה של כל דמות. שנינו מניחים שרובין הוד, גימלי ודריזט נלחמים באופן מאוד שונה אחד מהשני. זה לא רק כלי הנשק שלהם, אלא מידת המיומנות, הסיבה ללחימה, האופי של כל דמות (רובין הוד מחושב ולכן לא תתפוס אותו מפזר חיצים בשדה הקרב, וגימלי הוא חובב לחימה ובגלל זה אין סיכוי שתראה אותו הודף מכה אחרי מכה מצד העוג במקום לפוצץ לו את הראש) וה 'תכונות' הפיזיות שלה. אם היא קטנה או זריזה, סביר להניח שתעדיף להתחמק ולהכות במהירות. אם היא חזקה וקשוחה, היא לא תתנגד לעמידה במקום וריסוק אויביה. אם קשה לך לחשוב על הפרטים האלה, נסה לחשוב על הדמות כדמות של שיטת משחקי תפקידים, כמו מו"ד: האם היא 'חצי אורק ברברי'? אולי 'אלף נוכל'? תן מבט בכישרונות טקטיים, כישרונות סגנון נשק וכישרונות סמי-טקטיים כמו התקפת עוצמה או מומחיות קרבית, שיתנו לך השראה.
בנוגע לזה, אני ממליץ לך לקרוא את הספר 'תחיית האגדות' של אילן גויכמן. כמה מהגיבורים הראשיים הם דמויות לוחמניות בעלי אופי שונה, כלי נשק שונים ותיאור פיזי שונה, ולכן הם גם נלחמים באופן מאוד שונה.
2. מחקר. לדמות שלך יש נשק מסוים? חפש ביוטיוב סרטונים, אני מניח שאפשר למצוא כמה דברים מעניינים (בעיקר לדברים סטייל אומנויות לחימה, כמו מכות ללא נשק, מטות, נונצ'אקו וכו'). אם יש לך חברים שמבינים בעניין, זה אפילו עדיף.
 
אני רואה שני סוגים של סצינות אקשן (ונכללות בזה גם סצינות קרב): כזו שמטרתה להיות מעניינת בגלל שהאקשן עצמו מעניין, וכזאת שמטרתה להיות מעניינת כי היא יוצרת רגע של מתח בין דמויות. עיקר ניסיון הכתיבה שלי הוא בסדרת ננסק, ושם עשיתי את שתיהן כמה פעמים.

במקרה הראשון, אני אוהב לתאר בפירוט את הפעולות שעושה כל צד, אבל בונה על כך שהסצינה תהיה קצרה - סצינת אקשן שלי אורכת כ-15 שניות. אחרת, זה מתחיל להיעשות טרחני, ולדעתי לאף אחד אין סבלנות לקרוא בדיוק איך דמות X זזה ככה וככה למשך יותר משני עמודים מקסימום.

בסוג השני, הפרטים ממש לא חשובים, ועדיף שהקורא ידמיין אותם בעצמו. במקום זאת, מתמקדים במה הדמויות חשות, ובקונפליקט הנפשי המתרחש, ומשתקף באקשן. מספיק לתאר שדמות X מכשילה את Y ועומדת מעליה עם נשק על הגרון, כדי להבין איך כל אחת מהן מרגישה, ואין צורך להסביר בדיוק איך X הניפה את הרגל, איפה היא פגעה ב-Y, איך Y ניסה לבלום עם הנשק, וכו'. את זה הקורא כבר משלים בעצמו, הוא ראה מספיק סרטי אקשן.
 
הטיעון לגבי חוסר הריאליזם שיגרור תגובות שליליות הוא לא רלוונטי. ראה את דן בראון שגיבב ערמת שטויות (חצי בגניבה) לספר והפך אותו לרב מכר למרות אי אלו מליון וחצי אי דיוקים.

האימון הכי טוב שאני יכול להציע לך ברמה התיאורתית היא: לך וצפה בכמה סרטי אקשן\פנטזיה. תבחר כמה קטעי אקשן ותהפוך אותם לטקסט שלך באורך 2-3 עמודים (אני עם ננסק לגבי האורך, אלא אם יש לך סיבה טובה). קח את התוצאות לחבר שיקרא אותם ויתן ביקורת שתוכל לשפר איתה את הנושא.

ותמיד תזכור לא צריך להיות שיכור כדי להבין ביין. אתה לא חייב תמיד לדייק בהכול לפרתי פרטים ולדעת הכול ושימוש בהיגיון פשוט יכול לפתור לך את מרבית הבעיות התיאוריות.
 
מדובר אצלם פחות על תיאור הפעולות בקרב ויותר על הציוד ששימש בו. אצלם השאלה היא כמה ריאליסטי אתה רוצה להיות ובעצם אם יש לך ספק, פנה לוויקיפדיה.
בכל מקרה ברור לכולנו שאף אחד לא מסתובב עם חרב באורך מטר שמונים שתלויה לו בנדן על הגב - גם בלי קשר לעובדה שלא ניתן לשלוף חרב כזו מבלי להסיר את הנדן מהגב קודם.
 
אני חשבתי שאתה שולף את החרב מהנדן התלוי על הגב. אתה לא מסיר את הנדן עצמו לצורך זה. זה עניין של ידיים וזרועות חזקות. הם גם מדברים שם שכיום לא ידוע כמעט איך מניפים חרב ארוכה. ממה שהבנתי, ניתן לבצע תמרונים מורכבים גם בחרב ארוכה אם אתה חזק מספיק. בדרך כלל, סיוף בחרב כבדה הוא מאד פשוט בז'אנר הפנטסיה. את התמרונים הסבוכים שומרים לחרבות הקלות יותר.
 
אני מצטרף לכך שהשאלה המרכזית היא לשם מה התיאור - מה הוא נועד להשיג.

אם התשובה היא שמדובר בחלק מהותי מהעלילה (למשל: מורה המסביר לתלמיד כיצד להילחם) הרי שיש צורך במחקר מסוים על מנת להבין את הבסיס, לכל הפחות. לדעתי גם כאן אין צורך להיכנס לדיוק במאת האחוזים, ובטח שלא צריך להיכנס לטקטיקות מסובכות וכד', אבל ברור שזה ייראה מוזר, למשל, אם הסייף הטוב בעולם ידריך את גיבור הסיפור בכך שצריך לכוון תמיד למפשעה של היריב... הווה אומר: דיוק כלשהו = אמינות, אבל אין צורך בדיוק מקסימלי.
פרט לכך, אפשר לקחת דוגמאות מספרים אחרים: רקדן המים של ג'ורג' מרטין משחק על השכל של הקורא ולא על הידע של מרטין בתור סייף מהולל - "הביטי בעינייך" הוא סוג של גימיק שכל מורה טוב ילמד את התלמיד שלו ולא משנה מי הוא. מרטין פשוט חזר עליו עשרות פעמים והדבר הפך למעין מוטו של שיטת הסיוף. כנ"ל לגבי העובדה שרקדן המים מפנה את צידו ליריב ולא את חזיתו - יש בכך היגיון, אבל אני לא בטוח שכך אכן נלחמו בעבר. יש כאן בהחלט עניין של צל"ש או טר"ש, אבל הוא לא מהותי לסיפור, ולכן גם אם הוא לא מדויק ניתן להחליק עליו.
כנ"ל לעניין החרב באורך 1.80 מ' שציינת - לא מהותי (פרט לכך שזו בטח לא חרב ארוכה.. אם כבר היא דו ידנית). ממש לא קריטי אם שולפים אותה ע"י כוח מהנדן או שפורקים את הנדן קודם כל. אין אפילו צורך לציין זאת - אפשר להשמיט את העניין הזה.

מצד שני, אם המטרה של תיאור הקרב היא להקנות תחושה של קרב, הרי שבוודאי שאין צורך בתיאורים מדויקים. דווקא הפרטים האחרים הם אלו שהופכים את החוויה לחזקה יותר מבחינת הקורא - דם, התרגשות, מתח, המחשבות שחולפות בראש, הפחד, הכל מתרחש מהר... זה תלוי במה אתה רוצה להעביר לקורא כמובן, אבל מעטים הם האנשים שיקראו תיאור סוחף ויתקעו דווקא בעניין של "אהה... איך הוא החזיק שתי חרבות בשתי ידיו? לא הגיוני, צריך להיות ממש חזק בשביל זה...".

תחשוב על זה גם באופן הגיוני: גם כשסופר כותב על גרמניה של המאה ה- 18 הוא עושה מחקר טוב לפני כן, אבל הוא לא היסטוריון או גיאולוג או ארכיטקט או מדען - הוא לא אמור לדעת ב- 100% מה קרה שם באמת ולהישאר נאמן למקור, אבל הוא כן צריך להעביר את התחושה של גרמניה במאה ה- 18, ותחושה - מי כמו סופר טוב כמוך יודע - בונים לא רק ע"י דיוק בנתונים.
 
ברוב הספרים שאני קורא קרב מפורט יותר מידיי הוא פשוט מעצבן. אבל חוסר תיאור זה פשוט מידיי את תחלק כל קרב להתחלה וסוף את ההתחלה תחפף ואז לקראת החצי אתה תיקנס לזה ופשוט תפרט מה עובר לדמות בראש, מה המהלך שהיא עושה כדי לבלבל את האוייב וכל מיני כאלה.
צריך לאזן בין מחשבות\רגש לבין המהלך עצמו. אם הדמות היא לוחמת מתחילה בתקופת ימיי הביניים אז היא תנסה לתקוף עם זעם(אין הרבה לוחמות אז זה נותן לדמות תרוץ לא להיות זהירה אבל להחית מכות) וזה לא צריך להיות קרבות ארוכים מידיי.
 
היי, אני משתמשת חדשה.
אני באמצע כתיבה, ומאוד רוצה לתאר מכות ובריונות אחד כלפי השני. איך לעורר אימה??
תודה רבה לעוזרים ולילה טוב:)
 
חזרה
Top