קודם מעניין אותי לדעת אם זה שאלות היפוטיות או שזה דברים שקרו (או קורים) לך במשחק. כי בתיאוריה אפשר לדון ולהתפלפל לנצח, אבל אם זה עצות פרקטיות לדברים שקורים עכשיו בקבוצה שלך, אז אפשר למקד את הדיון כדי למצוא פתרון שמתאים למקרה הספציפי.
כרגע אתייחס לזה כתהייה כללית -
1. קודם כל כדאי להפריד בין שתי הסיטואציות האלה. אתחיל דווקא עם השנייה - השחקנים מגיעים למקום שבו יש אינפורמציה על הקמפיין או קרס לקווסט, והם לא טורחים לברר אותם או ללכת בעקבות הקרסים. הסיטואציה הזאת קשורה באחת השאלות הבסיסיות של משחקי תפקידים - להסליל או לתת לשחקנים חופש. או במילים אחרות, ריילרוד מול סנדבוקס. האם מכוונים את פעולות השחקנים כדי שיקרה מה שהמנחה תכנן, או נותנים להם חופש לעשות מה שהם רוצים והאחריות על גורלם הוא שלהם. בין שתי הגישות הקיצוניות האלו כמובן קיימי גווני אפור ואפשר לשלב אותם לסירוגין בהתאם לסיטואציה, אבל באופן כללי כדאי להכיר אותם כדי לכוון את פעולות ההנחיה בצורה מיטבית.
בהנחיה ריילרודית, אם יש מקום שבו השחקנים אמורים לקבל אינפורמציה או קרסי עלילה, הנ"ל פשוט ינחתו עליהם בין אם הם מחפשים בהם או לא. הם אפילו לא חייבים לעצור בכפר, מישהו יכול פשוט לגשת אליהם ולבקש את עזרתם או להגיד להם ששמע על מעלליהם ולספר שיש לו מידע שיכול לעזור להם. יש מנחים שייראו בזה כפעולה יותר מדי אגרסיבית או ברורה, מצד שני אם המנחה הרגיל את השחקנים לצפות לסגנון הנחיה כזה, הם לא ייראו את זה כמשהו יוצא דופן. למנחה זה נותן את היתרון של לשלוט בהתקדמות המשחק ולמנוע תקופות של שוטטות חסרת תועלת עד שנתקלים במקרה בנפס עם המידע הנכון.
בקצה השני של הסנדבוקס, המנחה לא דוחף לשחקנים שום אינפורמציה אלא רק מתאר פסיבית את העולם בתגובה למה שהדמויות עושות. הכי בריא לשחק בסגנון הזה אם השחקנים מראש מבינים שהם נמצאים בסוג כזה של משחק ולכן מצופה מהם ליזום דברים ולגלות מידע בכוחות עצמם. יש שחקנים שמעדיפים לשחק ככה ונהנים מעצם הפעולה של לחקור כל דבר מסביבם מתוך ידיעה שאיפשהו המנחה שתל את הרמז להמשך העלילה ורק צריך למצוא אותו. מצד שני, שחקנים שמצפים לרמה מסויימת של הסללה או שלא נהנים להפוך כל אבן ולתשאל כל נפס, ירגישו תסכול ממנחה שמצפה מהם לאיסוף סיזיפי של אנפורמציה.
בקיצור, במקרה הזה צריך להבין מה ציפיות והעדפות השחקנים. במקרה שאת תיארת זה נשמע כמו קבוצה שהתרגלה לכך שאם יש משהו מיוחד לדעת אז הדבר הזה ייחשף בפניהם מעצמו בלי שהם צריכים לחקור בכוחות עצמם. כך שהדבר הכי הגיוני לעשות, זה לחשוף בפניהם את המידע שהם צריכים, או לכל הפחות לכוון אותם לכיוון הנכון.
ועכשיו לסיטואציה הראשונה עם הטבח חסר ההגיון - פה מגיע עניין של תיאום ציפיות בנוגע לסגנון המשחק, וגם בגרות. אם עסקינן בשחקנים חסרי בגרות (סיטואציה כזאת נשמעת כמו משהו שילדים יעשו), אז צריך להתאים את כל המשחק לרמה הזאת, ולהנחות לילדים זה סיפור בפני עצמו.
מצד שני זה יכול להיות עניין של תיאום ציפיות בנוגע לטוב מול רוע או לרצינות מול קאמפיות. אם החבורה משחקת דמויות רשעיות שטובחות בתמימים כבדרך אגב, זה כנראה משהו שהמנחה צריך להכיר מראש. וגם יכול להיות מצב שהחבורה מחליטה לשחק משחק לא רציני\קאמפי שבו עושים שטויות ומה שבא, ולפעמים בא להרוג חפים מפשע כי זה מצחיק. גם במקרה הזה צריך להתאים את סגנון ההנחייה ולספק לשחקנים "סחורה" מתאימה למשחק שהוא יותר cartoon מפנטזיה אפית.
במקרה הנדיר שבו אלו שחקנים בגירים שמראש הסכימו שהם משחקים דמויות טובות בקמפיין רציני, ובכל זאת מתחשק להם להרוג חפים מפשע בשביל הלולז, כנגד כל הגיון סיפורי ובלי קשר לאופי הדמויות, ההמלצה שלי זה לא לשחק איתם.
2. צריך פה לשאול שאלה מקדימה - מה השחקן מחפש מהמשחק הזה? יש אנשים שפחות מעניין אותם לשחק דמויות חזקות וללמוד את המכניקה, אלא רוצים דמות עמוקה או כיפית או מעניינת, או בכלל מחפשים דרמה או צחוקים. אם לשחקן פחות חשוב האספקט המכני של לעשות 'בחירות נכונות', אז נראה לי כדאי לעזוב אותו לנפשו ולתת לו להנות ממה שהוא רוצה.
אם זה כן שחקן שנהנה (בין השאר) מהפן המכני וליצור דמות אפקטיבית, אבל לא יודע איך לעשות את זה, או פשוט לא טוב בזה, זה עניין פשוט של ניסיון וסבלנות. באופן טבעי כמו בכל מיומנות, ככל שמשחקים יותר כך משתפשפים ולומדים איך לעשות דברים בצורה אפקטיבית יותר. אם זה קשה לו, מגיע פה גם עניין של אחריות של שחקנים יותר מנוסים שיכולים לעזור לו עם הדמות (אם אין שחקן שמוכן לעזור לו זה כבר עניין אחר, ונשמע כמו קבוצה לא תומכת שלא כיף לשחק בה). וזה גם לא פשע למנחה להמליץ לשחקן על איזה פעולות ובחירות יהיו אפקטיביות יותר. זה בכל מקרה לא משהו שצריך לעשות לנצח - באופן טבעי השחקן הזה ילמד מהעצות ובסופו של דבר ידע לעשות בחירות טובות בעצמו. בקיצור, זה עניין של זמן, ומה שחשוב זה לתמוך ולהיות קשוב ולעזור כשצריך.
