• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

עולם מערכה: שרי המגפה ואלמוות שבור

The Time

פונדקאי ותיק
אז חשבתי על רעיון לעולם מערכה שנשמע לי מוצלח. הוא מבוסס על שני עקרונות:אין מחלות טבעיות ו-חוק שימור החיים.

אין מחלות טבעיות
בעולם המערכה של אלמוות שבור, אין חיידקים, ואין "רוחות מחלה" טבעיות. כל דבר שהורג אותך שהוא לא פציעה פיסית מישהו היה צריך ליצור בקסם. אבל זה לא אומר שאין מחלות - להפך, כל המחלות הרגילות שאנחנו מצפים לראות בעולם קסום או רגיל צפויות להתקיים גם באלמוות שבור. פשוט כולן נוצרו בצורה מלאכותית. אבל למה? בגלל...

חוק שימור החיים
שלכל יצור חי יש שנות חיים קצובות מראש, וכשנגמר הזמן היצור פשוט מת. יש אנשים שלא מרוצים מההקצבה שלהם. אבל באלמוות שבור, החיים מצייתים לחוקיות מאוד נוקשה - על כל שעה נוספת שאתה חי מעבר למה שהוקצב לך, מישהו אחר צריך לחיות פחות.
ויחסי ההמרה מזעזעים.
זה לא מספיק לקחת שעה אחת ממישהו אחר בשביל לחיות שעה נוספת, אלא אם כן אתה רב אומן בקסמי החיים, שעה של יצור חי אחר תיתן לך אולי כמה דקות. כדי לחיות מעבר לקצבה שלך אתה צריך להשיג כמות מסיבית, פנומנלית, מזעזעת של חיים גנובים.
אז מה יצור רב עצמה שהגיע למכסת החיים שנקצבה לו יכול לעשות? הוא יוצר מגפה.

שרי המגפה
כל מי שחולה בעולם של אלמוות שבור חולה באשמת מישהו ספציפי, אבל חוץ מזה מחלות עובדות כרגיל. הילד שלך חולה? הוא כרנאה נדבק ממישהו אחר, אבל מי שהפיץ את המחלה במקור הוא יצור שרצה לגנוב לעצמו זמן חיים. המחלה לא חייבת להרוג בשביל להשיג את מטרתה. חובבנים יוצרים לפעמים מחלות שמשיגות את הסחורה רק אם הקרבן מת, אבל האומנים האמיתיים של החיים והמוות, שרי המגפה, יודעים ליצור מחלות שגונבים זמן חיים מהקרבנות שלהם בעודם בחיים. לכל שר מגפה יש לפחות מחלה אחת שהוא יצר ושמע נלחש בפחד בכל קצוות תבל - מלריה, שחפת, דבר, שחין, שפעת, כורלה, וכמובן, צינון.
אל תזלזלו בצינון. פשוטי העם אולי מבטלים את המחלה הזאת כשולית, אבל היא תוקפת חלקים עצומים מהאוכלוסיה בכל חורף, ומתגלה כעמידה לרוב צורות הטיפול הרגילות, כולל חלק גדול מסוגי הקסם. הכהנים הבכירים של אלי המרפא משערים שמדובר בשר מגפה שהצליח לפתח מגפה שהיא גם עמידה, גם מדבקת, וגם יעילה מאוד ועשה אותה כמעט בלתי מורגשת. מי שבאמת מבינים במחלות מבועתים מהמחשבה על שר מגפה חזק מספיק בשביל להרשות לעצמו לגנוב את החיים שעה שעה במקום שנים כל פעם, ובכך להרוג את הקרבנות שלו לאט כל כך שאינם מרגישים.
אבל לתושבי אלמוות שבור יש יתרון אחד על פני עולמות אחרים כשזה נוגע למחלות. כל המחלות מצייתות לחוק הברזל של המגפה, שידוע לכל מאחרון הכפריים ועד למבקשי האלמוות עצמם - אם תהרוג את שר המגפה, כל המחלות שקשר אליו יעברו מן העולם מייד. כאן הדמויות נכנסות לתמונה -

הדמויות
מרפאים נודדים או ציידי מגפות, ההרפתקנים המוערכים ביותר באלמוות שבור הם אלה שצוללים עמוק לתוך איזורי אסון ומגדלים אפלים, או מסכנים את עצמם בתככי החצר של ממלכות שבהן שימוש בקסמי מחלה להארכת החיים הוא סוד גלוי, בשביל לחסל את שרי המגפה.
עבור דרגות נמוכות - הדמויות יכולות לנסות להתמודד עם חובבנים. קוסמים שעסקו בתחום אחר בכלל של קסם ונכנסו לפאניקה בגיל הזקנה. צפו לראות אמבטיות של דם, קרבנות אדם, או מגפות שהורגות מהר אבל בולטות מאוד ולא מאוד מדבקות.
עבור דרגות בינוניות - הדמויות יצטרכו להתמודד עם התפרצויות של מגפות חדשות. דברים שמזכירים יותר מגפות בעולם שלנו. הן אלה שייכנסו לאיזורים שתחת בידוד בשביל לחפש את מקור המחלה, ואז יצטרכו גם לצאת מהבידוד כדי ללכת ולצוד את שר המגפה הטרי. לחלופין, הדמויות יוכלו גם לשחק את המשחק האיטי והפוליטי יותר של לצוד שרי מגפות שמפיצים מחלות שהורגות אותך לאט. לעקוב אחרי שובל החולים בעיר גדולה עד לעולם התחתון ולתחקר את מפיצי המחלה, לגלות מי שכר אותם ולעקוב אחרי הרמזים עד לאחוזה של אציל רב השפעה, לבחור בין התנקשות שעלולה להסתיים בכך שיהיו גולים או פורעי חוק ובין משפט המלך שעלול לתת לשר המגפה זמן לברוח לעיר אחרת ולהשאיר את המגפה שלו מאחוריו, שותה את השנים מהעניים והזקנים בלי שלאיש מבעלי השררה יהיה אכפת.
עבור דרגות גבוהות - אנחנו נכנסים למגרש משחקים גלובלי. זה הזמן לתכנן תכניות להתנקשות בשר הכולרה, שר הדבר ואולי אפילו שר השפעת הנורא. שושלות סוחרים בעלי עושר בלתי נתפס, אצילים מחליפי פנים, שליטים בני אלמוות של ממלכות רבות עצמה או פשוט ליצ'ים ממש פאקינג זקנים. זה הזמן להכחיד מהעולם מחלות שהדמויות ראו אבל לא יכלו לעשות כלום בשביל לעצור אותן עד עכשיו, דברים שנחשבו פשוט עובדות חיים.

עוד דברים
נשמע לי כמו רעיון טוב שגם האלים יעבדו לפי אותם כללים - כל חיים שאתה נותן הם חיים שלקחת ממישהו - אבל שיהיה להם מאגר גדול הרבה יותר בזכות אלפי שנים של תפילות, ועלייה בדרגות בתור כהן מייצגת את הגישה ההולכת וגדלה למאגר (הסופי אך גדול) של כוחו של האל. נשמע לי כמו רעיון טוב שלא לאפשר לשרי המגפה את הגישה לכוח התפילה, כדי לשמור על התמה של מחלה ומאבק במוות קונסיסטנטית. גם "השליט האל" של האמפריה המרושעת צריך להיות שר מגפה, גם אם בסתר.
אם מישהו הולך ליישם את זה, אני ממליץ לעבור שוב על החוקים למחלות במשחק, ואולי גם לבטל או להגביל לחשים כמו הסרת מחלה בשביל להפוך את האימפקט של כלי הנשק של שרי המגפה לרציני יותר. אם אתם עושים את זה כדאי גם לשים לב לדירוגי האתגר של דברים - אם חצי מהקבוצה חולה במחלה קטלנית יכול להיות שכדאי לחשב את דירוגי האתגר בהתאם.
מומלץ גם להקשיב לפרק הזה של הגמדים.

אז מה אתם חושבים? נשמע כמו מקום מעניין לצאת בו להרפתקאות? אילו שרי מגפה אתם הייתם רוצים להרוג? אילו דמויות לשחק?
 
רעיון ממש טוב, אהבתי.
הרעיון של להכניס את הדבר המאוד שולי במשחק, המחלות, שבדרך כלל אפשר להימנע מהן על ידי לחש, ולהפוך אותן למרכז העלילה בהחלט יוצר אווירה אחרת ועולם אחר.
אותי דווקא מעניין הצד השני של המטבע-מה אם הדמויות רוצות להיות שרי מגפה?
 
נשמע ממש מגניב.

דווקא האלים לא משתלבים לי טוב בזה. אני חושב שלראות כוהנים בתור- בסופו של דבר- עלוקות שלוקחות מכוחו של האל. ואם לאלים יש מאגר אדיר של חיים, הם היו צריכים להשיג אותו מאיפשהו- מיתולוגיה של מלחמות האלים בהם בסופו של דבר האלים גזלו אחד מהשני את החיים בשביל לחזק את עצמם עד שהאלים הנותרים הגיעו למצב של שלום קר נשמעת לי מתאימה הרבה יותר לעולם מהסוג הזה. האלים במצב כזה הם כמובן אנוכיים הרבה יותר, וייתכן מאחורי העובדה שהם מוכנים "לסבול" את הכוהנים שלוקחים את הכוח שלהם יש איזה סוד מסתורי שמסביר למה הם מרוויחים מהעניין.
 
עולם מגניב מאוד, עם הרגשה שונה לחלוטין מבדרך כלל. העברת מעולה את הייחוד שבו ו״למה לשחק בו?״.
The Time אמר/ה:
פשוטי העם אולי מבטלים את המחלה הזאת כשולית
עד לתקופת הנוחות המודרנית כל איכר אירופי ידע שצינון יכול להוביל למנוחת עולמים. רק בימינו ילדים התחילו לשמוח כשהם מצטננים ולא הולכים לבית הספר.
 
העוג הברברי אמר/ה:
דווקא האלים לא משתלבים לי טוב בזה. אני חושב שלראות כוהנים בתור- בסופו של דבר- עלוקות שלוקחות מכוחו של האל. ואם לאלים יש מאגר אדיר של חיים, הם היו צריכים להשיג אותו מאיפשהו- מיתולוגיה של מלחמות האלים בהם בסופו של דבר האלים גזלו אחד מהשני את החיים בשביל לחזק את עצמם עד שהאלים הנותרים הגיעו למצב של שלום קר נשמעת לי מתאימה הרבה יותר לעולם מהסוג הזה. האלים במצב כזה הם כמובן אנוכיים הרבה יותר, וייתכן מאחורי העובדה שהם מוכנים "לסבול" את הכוהנים שלוקחים את הכוח שלהם יש איזה סוד מסתורי שמסביר למה הם מרוויחים מהעניין.
צודק ואימצתי, לחבר את האלים לתמה הכללית של "את המחיר צריך לשלם בדם" ישפר את הסיפור משמעותית.

הח׳אן הטטרי אמר/ה:
עולם מגניב מאוד, עם הרגשה שונה לחלוטין מבדרך כלל. העברת מעולה את הייחוד שבו ו״למה לשחק בו?״.
The Time אמר/ה:
פשוטי העם אולי מבטלים את המחלה הזאת כשולית
עד לתקופת הנוחות המודרנית כל איכר אירופי ידע שצינון יכול להוביל למנוחת עולמים. רק בימינו ילדים התחילו לשמוח כשהם מצטננים ולא הולכים לבית הספר.

מקבל. תמיד קשה להיכנס לראש של התקופה הנכונה בדברים האלה.

Nextorl אמר/ה:
אדיר. מה שכן, הזכרת ליצ'ים. בעולם הזה, איך אלמתים עובדים?

אז... לא החלטתי ממש, אבל אני חושב שהדרך הנכונה להתייחס אליהם היא כאל כלי לשינוי ביחס ההמרה שבא עם מחיר כבד. כלומר, אתה עדיין צריך לגנוב חיים מאחרים בשביל להתקיים כאל מת, אבל זה מאפשר לך להשתמש בחיים של אחרים ביחס המרה פחות רצחני, ומקל עליך לחזור מהקבר בעזרת הרזרבות שלך אם משהו השתבש בצורה קיצונית. אני מניח שזה גם ישתנה מאל מת לאל מת, למשל:
גועלים גונבים חיים בכך שהם אוכלים מישהו בעודו בחיים. זה למה הם משתקים את הקרבנות שלהם קודם - מרגע שאתה מת, אתה כבר לא אכיל מבחינתם.
ערפדים שותים את החיים דרך הדם. ככל שהקשר הרגשי של הקרבן אליהם עמוק יותר כך יחס ההמרה טוב יותר - ערפד צעיר וחסר ניסיון יצטרך להרוג המון אנשים בשביל לשרוד, אבל ערפד וותיק ידע איך לעשות מניפולציות בשביל לתחזק מערכות יחסים ארוכות שנים בהן הוא שותה את הקרבנות שלו שנה אחר שנה. חשוב - גם אם הערפד לא הורג אותך, הוא בהכרח לוקח לך שנות חיים כשהוא שותה ממך, אז אין אפשרות להיות "ערפדים הומניים" במערכה הזאת.
רוחות רפאים לוקחות את החיים מהמקומות שהן חיו בהן דרך הקשרים שנשארו להן לעולם החיים. אם רוח רודפת אותך, זה אומר ששנות החיים שלך אובדות מהר. כשאין להן מישהו לרדוף, רוחות רפאים (וגם צללים אני מניח) נאלצים לעבור לשיטה הרבה פחות יעילה של לשאוב מאנשים חיים ישירות במגע, זה למה הוא קר ומצמית והורג אותך - הם מילולית שואבים ממך את שנות החיים במגע.
אני מניח שכל האל מתים האלה יכולים גם להיכנס לתרדמת שבה הם מנצלים את שנות החיים שלהם הרבה יותר לאט, ומתעוררים כשהם מרגישים קרבנות מתאימים בסביבה.
ליצ'ים אני מדמיין פשוט כאחת מהאסטרטגיות שעומדות בפני שר מגפה - אתה מוותר על תענוגות החיים וחלק מהיכולת שלך להסתוות כבן תמותה בתמורה ליחס המרה טוב יותר בין חיים של אחרים וחיים שלך.
לחלופין, יחס ההמרה של ליצ'ים הוא יותר גרוע, ולא יותר טוב, מזה של שרי מגפה ששמרו על החיים המקוריים שלהם. אם הולכים על הגישה הזאת, להיות ליץ' זה פשוט הביטוח של שר מגפה - הם יוצרים לעצמם גיבוי שיקום לאל-מוות שבור במקרה ותוכנית א (לחיות כמו מלך בגוף בן תמותה) תיכשל בגלל ציידי מגפות אמיצים, התנקשות או אפילו (צחוק הגורל) מחלה. אם הולכים על החלופה הזאת, לכל ליץ' יש לפחות כישלון מזעזע אחד בהיסטוריה שלו, והם נחשבים הכושלים והמרירים מבין שרי המגפות.
בעצם, בואו נלך על השני, הוא מתחבר לי הרבה יותר טוב. להיות ליץ' זה להיות בן אלמוות שבור, ועל שמם המערכה.
 
הקונספט נשמע טוב. אני כן חושב שלהפוך את זה לתמה המרכזית של עולם ולגזור ממנה את כל המטהפיסיקה יוצר יותר מדי עומס והרבה אינפורמציה שלא קשורה ישירות למשחק שמתרחש בתוכו.
אני חושב שאפשר בקלות לעבד את זה לקמפיין יותר לוקאלי, שבו יש מכשף אחד רב עוצמה שהכינוי שלו זה "שר המגפה", שפיתח מחלה קסומה שמאפשרת לו לגנוב שנות חיים מהאנשים שחולים בה. זה יכול להיות קמפיין קצר-בינוני באורך שבו מתחילים מלגלות שיש אזור עם מגפה נוראה שאי אפשר לרפא בקסם, ומשם אפשר להתגלגל להתקלויות עם המניונים של המכשף או התמודדות עם המחלה עצמה, עד שבסוף יש את השואודאון הסופי שבו צריך לחסל את המכשף עצמו כדי לשים קץ למגפה. וכמובן אפשר לשלב פנימה כל מיני רעיונות מבוססי-מחלות, כמו למשל מניונים שהם זומבים-חיים שאפשר לנצח על ידי הסרת מחלה, חפצקים מקוללים שגורמים למחלות שהוא שותל בכוונה, או לחשים מיוחדים שקשורים למחלות.

וברוך שובך, לא ראיתי אותך פה הרבה זמן :)
 
קודם כל, עולם מגניב.

עוג - נשמע לי שיש בעולם הזה איזושהי פרידסטינציה (predestination), כלומר, קבוע מראש כמה אדם יחיה אבל לא יודעים (כנראה?) כמה זה. לפיכך, אם הצלחת להרוג אדם צעיר בדרכים טבעיות, סימן שהוא נועד להיהרג על ידך כי בדיוק נגמרו לו החיים שהוקצבו לו. כל הדברים שעוקפים את זה (מחלות, אלמתים) הם על טבעיים ביסודם. לפחות זה מה שהגיוני בעיניי.
 
שאלה: מה אם הדמויות רוצות לשחק שרי מגפה? איך זה עובד?

ואם אדם מת תרם זמנו ממוות לא טבעי כמו נפילה או פגיון בלב מה קורה לשנות החיים שלו?הן פשוט מתנדפות לאוויר?

ושאלה נוספת, האם שנות החיים הם פשוט קצבה של זמן או אנרגיה מתכלה? אם זו האופציה הראשונה אזהגיון שהסוף שלך יגיעה בדרך לא טבעית כמו מוות משודדים?
 
העוג הברברי אמר/ה:
מה קורה לחיים באדם צעיר כשאתה דוקר אותו למוות?
Redcloak אמר/ה:
עוג - נשמע לי שיש בעולם הזה איזושהי פרידסטינציה (predestination), כלומר, קבוע מראש כמה אדם יחיה אבל לא יודעים (כנראה?) כמה זה. לפיכך, אם הצלחת להרוג אדם צעיר בדרכים טבעיות, סימן שהוא נועד להיהרג על ידך כי בדיוק נגמרו לו החיים שהוקצבו לו. כל הדברים שעוקפים את זה (מחלות, אלמתים) הם על טבעיים ביסודם. לפחות זה מה שהגיוני בעיניי.
tkhag1 אמר/ה:
ואם אדם מת תרם זמנו ממוות לא טבעי כמו נפילה או פגיון בלב מה קורה לשנות החיים שלו?הן פשוט מתנדפות לאוויר?

ושאלה נוספת, האם שנות החיים הם פשוט קצבה של זמן או אנרגיה מתכלה? אם זו האופציה הראשונה אזהגיון שהסוף שלך יגיעה בדרך לא טבעית כמו מוות משודדים?


איך שאני חשבתי על הקונספט של אנרגיית חיים זה פשוט זמן קצוב בשנים שאתה הולך ומזדקן לקראתו וכשהוא מגיע לסופו אתה מת מזקנה. אם נהרגת לפני שתמה אנרגיית החיים שלך, פשוט יש בגופה שלך קצת אנרגיית חיים עודפת, וכנראה שזה גם מה שגורם לאנשים שמתו צעירים לחזור כאל-מתים - יש כוח חיים עודף בגוויה שלהם שעלול לגרום להם לחזור לחיים בשביל לסגור עניינים לא סגורים.
גם פרידסטינציה (של אירועים שהם לא מחלות) היא רעיון מגניב שמתיישב עם העולם, אבל אני לא לגמרי בטוח איך לשלב אותה במסגרת משחק תפקידים.

לא חשבתי על האפשרות של לשחק שרי מגפה. אני מניח שאפשר להריץ משחק סולו כזה לשחקן שמשחק אשף נקרומנסיה, או לשחק קבוצה של נבלים שחותמת חוזה אפל שבו הם מבטיחים להתחלק בחיים שמגפה תספק להם. נשמע לי שאיך שקמפיין כזה יעבוד יהיה מורכב מחלק שבו אוספים טקסים אפלים, מרכיבים לטקס וחפצי כוח שיאפשרו להם ליצור מגפה, חלק שבו מפיצים אותה בלי להיתפס, וחלק שבו עולים עליכם ואתם מנסים להימלט מגיבורים שמנסים להרוג אתכם. הקמפיין נגמר כשאתם שולטים בממלכה משלכם שתוכל להגן עליכם, אחרי שזייפתם את מותכם בהצלחה או ב-TPK.
 
The Time אמר/ה:
פרידסטינציה (של אירועים שהם לא מחלות) היא רעיון מגניב שמתיישב עם העולם, אבל אני לא לגמרי בטוח איך לשלב אותה במסגרת משחק תפקידים.
הדבר הראשון שקופץ לי לראש הוא התאמה של מקצוע הברברי לעולם הזה.

הוא מאמין שיש לו יכולת מסוימת לנבא מתי המוות שלו קרב. לכן, הברברי (שיהיה צריך להחליף לו את השם) אינו זועם, אלא בטוח באמונה שהוא לא ימות בקרב הזה. האמונה שלו חזקה דיה כדי לאפשר לו לבצע מעשים נועזים יותר של כוח, באופן התאבדותי כמעט (ומייצר אפקט כמו של זעם).
 
רעיון מעניין וייחודי, אבל יש פה מלכודת gore אפשרית, של יותר מידי התעסקות בהרג ילדים (כי יש להם יותר זמן לחיות) וזה... איכס.
מוצא מהמלכודת שגם מהווה קרס הרפתקה ושם דגש על הרפתקנים וגיבורים - רוב "אנרגיית החיים" לא שווה הרבה, למעשה, אנרגיה של אנשים שברגע נתון הם צעירים מידי או זקנים מידי או, אם נקצין את הדגש ההרפתקני - "פשוטים מידי" - לא תיתן לך כלום.

"זה שאתה נושם לא אומר שאתה חי" - כדי לקבל אנרגיית חיים, אתה צריך לקחת שנים מאנשים/יצורים עוצמתיים. לא לשחוט חתולים אלא להרוג אריות. להדביק קבצן בשחפת או כפר באבעבועות שחורות יתן לך הרבה הרבה פחות מלהדביק מלך בצרעת או זמר נודע באיידס.
 
המפקד האלמוני אמר/ה:
של יותר מידי התעסקות בהרג ילדים (כי יש להם יותר זמן לחיות) וזה... איכס.
במציאות, ילדים באמת פגיעים יותר למחלות. אני מניח שאם לשחקנים זה בסדר אפשר לתאר את זה (ולתת עוד סיבה ממש טובה לנצח את שר המגיפה), ואם יש להם בעיה אפשר ללכת על האפשרות שלך.
המפקד האלמוני אמר/ה:
זמר נודע באיידס.
אזכור לעופרה חזה במקרה?
 
חשבתי דווקא על פרדי מרקורי ולא עפרה חזה. אבל באייטיז נהגו לכנות את האיידס "המחלה של הזמרים" (בהתחלה בטלויזיה לא ידעו איך לבטא את זה וקראו לזה "עץ" או "עז").

עוד מחשבה שעלתה לי בראש, לחלק את המחלות בסגנון של "צ'אקרות" ולחבר את זה לתכונות של מו"ד ולמשמעויות מיסטיות-מאגיות. למשל:

מחלות של הראש: מתקשרות לתכונת התבונה. פוגעות בזיכרון, כושר ריכוז ובוויסות החושים - שיטיון (סניליות) או תבלולי-עיניים (קטרקט) הן מחלות של הראש.

מחלות של הלב: מתקשרות לתכונת החוכמה (בעבר האמינו שהחוכמה היא בלב), לנפש, לרגשות ולדם. פוגעות באישיות ובמצבי התודעה. הזיות ודיכאון מחד והמופיליה (אי-קרישת דם) מאידך הן מחלות של הלב.

מחלות של הגפיים: מתקשרות לתכונת הזריזות ופוגעות ביכולת לנוע. דלקת פרקים, שיגדון (גאוט), שיתוק (פוליו) - הן כולן מחלות של הגפיים.

מחלות של הגב: מתקשרות לתכונת הכוח, פוגעות בכל הקשור לנשימה ולגדילה. דלקת ריאות, שחפת, סרטן וגמדות או ענקות הן כולן מחלות של הגב.

מחלות של הבטן: מתקשרות לתכונת הכושר. פוגעות בכל מה שקשור לדרכי העיכול וכן במין ופוריות. דיזינטריה, עגבת, רגישות לחלב - כל אלו הן מחלות של הבטן.

מחלות של העור: מתקשרות לתכונת הכריזמה (שמקרינה החוצה כשם שהעור עוטף את גופנו) פוגעות בעורו ומראהו של החולה - אבעבועות, הרפס, צרעת - כל אלו הן מחלות של העור.
 
רעיון מצוין לעולם. עם זאת, כרגע זה נראה כתבנית לעולם ופחות עולם בפני עצמו. אפילו אפשר לשלב את זה כאיזור בעולם אחר.

עד כמה המרפאים פעילים בעולם הזה? אחרי הכל, אם החיים נקצבו מראש והדרך לטפל בחולי לא עוברת ישירות דרך ריפוי החולה, איזה ערך יש לעבודת המרפא? עד כמה מתקדם הידע בתחומי הרפואה בעולם זה? אני מניח שהם גילו מזמן איך מודדים את זמן החיים שלך...
 
רעיון מאוד מעניין! בחיים אני רופא משפחה, אבל נראה לי שבעולם שהצעת, להיות רופא יותר מעניין! (בי"ס לרפואה כבי"ס להרפתקנים? מגניב!). אם זאת, ארצה להעלות מספר נקודות/ סוגיות:
1. מהי מחלה?
ב D&D, המחלות כולן זיהומיות. ורובן (או כולן) מדבקות בצורה כזו או אחרת. אך יש סוגי מחלות רבות אחרות (שחלקן הוזכרו ע"י אחרים), שממש לא פועלות במנגנון זיהומי, אם כי בהחלט יכולות להרוג או לקצר חיים. דוגמאות פשוטות- אירועי לב, סכרת, מחלות סרטן שונות, מחלות נפש, דלקות פרקים, דלדול עצם, ועוד... האם אלו מחלות טבעיות, או שמא מכושפות? מהי הגדרת "מחלה" בעולמך? (הגדרה שאינה פשוטה גם בעולם הרפואה).

2. הידעתם שכבר יש מוצר דומה לכך? קבוצת רופאים חובבי משחקי תפקידים , שרצו להנגיש, ללמד ולחנך בנושאי זיהומים ואנטיביוטיקה (בעיקר ילדים באשפוז ארוך), הוציאו דרך kickstarter לפני מספר שנים את ה Bacterionomicon! זהו ספר בסגנון משחקי תפקידים, ובו המזהמים הם מפלצות, מקצועות הגיבורים מסוגננים סביב אנטיביוטיקה (אמפיצילין הוא אביר משוריין וכדומה), ויש אף שרי מגיפה! הם מגינים על ארץ Soma (גוף) מהתקפת המפלצות
http://nerdcoremedical.com/bacterio...צלחה רבה! (וסוף סוף הפעלתי מחדש את החשבון!)
 
אני אצטרף לכולם בזה שזה רעיון מגניב.


אני חושב שדרך מעניינת להביס אחד משרי המגפות (לפחות אחד מהחלשים שבהם) הוא להכחיד את המחלה, בין אם על ידי מציאת/המצאת תרופה כולשהיא שהמחלה לא חסינה אליה, או, אם מדובר בקבוצה שלא ממש נוטה לטוב-להרוג מיידית את כל מי שנדבק במחלה, בהנחה שכפי שאמרת מוות שהוא לא מגיע ממקור קסום גורם לאנרגית החיים שבאדם ל"התבזבז."
זה יכול להיות דרך לצאת קצת מהשגרה שהדרך היחידה להביס נוול היא על ידי מציאתו והרגיתו.

כמה שאלות,
האם אנרגיית חיים יכולה להשתמר לאורך זמן? נתת דוגמה לליצ'ים שנוצרים מאנרגיית חיים משומרת. האם יש דרך לקוסם עוצמתי במיוחד לבצע רצח עם חד פעמי ולחיות עם זה לאורך מאות ואלפי שנים? (fullmetal alchemist בתור דוגמה)

אם לאחר מוות "טבעי" נשאר קצת אנרגית חיים בגוף, לפחות למשך זמן מה, האם ניתן לגנוב אותה? (לדוגמה, קוסם שמגיע לשדה קרב ואוסף את מה שהוא יכול מהגוססים/מתים)

איך לחשים כמו תחיית המתים, יצירת אל מתים, והנפשה פועלים בעולם שכזה? מה עם יצירת גלמים?
האם ניתן להתמיר אנרגיית חיים באנרגיה אחרת, ולהפך? כלומר, האם ניתן "לשרוף" שנים מחייך כדי להשיג כוח רב לזמן קצר? או לשאוב חום ולהפוך אותו לשנים? (שרי הקיפאון?)
 
אהבתי מאוד.
אולי אין אלים במובן הקלאסי, אלא רק שרי מגיפה- וכוהנים מפייסים ומשחדים אותם (כמו המיתוס של סחמת במצריים)
והאופי הדתי של כת של כל מגיפה, נקבע מאופי המגיפה.
ואולי כדאי שיהיה ישויות בדירוג אמצעי-
מעין 'Disease Spirits
 
חזרה
Top