• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

זעם ברברי - בואו נדבר עליו.

הטרובדור

פונדקאי מהשורה
אני מכיר את הRage המפורסם מאז שהתחלתי לשחק. היו רגעים שגם השתמשתי בו, אבל היום הדעה שלי קצת חלוקה על זעם קרב שמשחרר בך יכולות נוספות.

אם אני משחק "ברברי עם מוח", שיכול לראות את הקרב בצורה קצת יותר בוגרת הזעם מרגיש לי מאולץ.
לא תמיד יש סיבה מוצדקת להתפרע עד איבוד עשתונות (כמה אפשר לכעוס מזה שתוקפים אותך)
Rage הוא חלק ניכר מהאופי המכני של הדמות, לכן גם לא חכם לוותר עליו.

האם יש לכם פתרונות לזעם לא מאולץ?
 
אני לא יודע מתי התחלת לשחק, ובמיוחד באיזו מהדורה, אבל אני כן מכיר גרסא לזעם לא מאולץ - הגרסא הרגילה, במו"ד 3.5 4, ו5-5. בכל אחת מהמהדורות האלה אתה יכול לבחור אם להיכנס לזעם או לא, כפעולה בתורך. ואם אתה נורא רוצה לשחק פרא שלא נכנס לזעם, בחור חכם כזה - קח סייר או לוחם.
 
יש גם ברברי "חכם" שהוא לא מפגר שאין לו מושג איך להילחם והוא פשוט מכה חזק.
קשה לי להסביר על זה כי זה אופי משחקי יותר, אבל ממליץ לך לקרוא את טרילוגיות החוק הראשון (אם לא קראת עדיין) ובייחוד הדמות של לוגן תשע-אצבעות.

כך או כך, אתה יכול לקחת את זה לכל מקום שאתה רוצה, זעם הוא כן עיוור בהגדרה שלו, אבל אתה עוד כן יכול לשחק עם זה.
 
פלאפית - לצורך העניין, ניקח את הויקינגים. מה ההבדל בין ויקינג לוחם לויקינג ברברי? ויקינג לוחם יהיה פושט ובוזז הפועל מחמדנות, או לחילופין לוחם אצילי הפועל לפי 9 הערכים הנעלים (הקוד הויקינגי, מה שהיה האידאל שלהם) ומחפש תהילה, כבוד ויריבים ראויים. ברברי ויקינג יהיה ברסרקר פראי, שהרוחות הרעות נכנסות בו בעת הקרב וגורמות לו להפוך מטורף וצמא דם. מקור כוחו הוא לא העובדה שהוא מרביץ חזק - אלא שהוא פשוט רוצה לרצוח, תוך התעלמות מוחלטת מבטחונו האישי.
 
כמו כל דבר במשחק, אפשר לפרש את הזעם בהרבה צורות שונות. הפרשנות שאני אוהב נובעת מהשימוש המכוון במילה Rage, להבדיל מלמשל Anger או Madness. זעם הוא לא כעס פשוט אלא מצב מנטאלי יותר פנימי ועמוק, שמניע את הדמות להגיע להישגים גדולים יותר, המבוססים לא על טקטיקה או מחשבה אלא על רגש ותשוקה. הברברי הוא יצור שמתעל את רגשותיו ונותן להם להעצים אותו, להבדיל למשל מהלוחם שניגש לקרב בצורה שכלתנית ומחושבת.
במהדורה 5 עשו משהו מאוד חכם, והפרידו שני מאפיינים מרכזיים של הזעם שהיו קיימים במהדורה 3 - הזעם עצמו הוא מצב מעצים שמאפשר לברברי להכות בעוצמה רבה, מאפשר לו לנצל את הכוח שלו בצורה מיטבית, ומסיח את דעתו מכאב ומפציעה. הברברי יכול להיכנס אליו מתי שהוא רוצה, אך כדי לשמר את המצב הזה הוא חייב או לתקוף או להיות תחת התקפה בכל רגע נתון, אחרת הוא "יוצא מזה" ונרגע. הזעם גם לא מעייף יותר את הברברי, בכך מצביע על כך שזה לא השתוללות מוגזמת ומאמצת, אלא מצב מנטאלי הרבה יותר ממוקד (למרות שהוא עדיין מוגבל לכמה פעמים הוא יכול להיכנס לזעם בין מנוחות, מה שאומר שזה כן דורש ממנו משאבים).
המאפיין הנוסף של לחימה משתוללת ובלתי נשלטת, שבעבר יוצג בזעם כמחסר להגנה, התפצל ליכולת נפרדת בשם reckless attack. זו יכולת שלא דורשת מהברברי להיות בזעם, ונותנת לו אפשרות לתקוף באופן בלתי מתפשר ללא התחשבות בבטיחות שלו, בכך מגדילה את הסיכוי שלו לפגוע אך גם מגדילה את הסיכוי שלו להיפגע. בכך שפיצלו את היכולת הזאת וביטלו את הקשר שלה לזעם, זה מצביע על כך שהתקפה בלתי מרוסנת לא קשורה למצב הרגשי שלו, אלא זו טקטיקה שהוא פשוט יכול לבחור להשתמש בה בהתאם לצורך.
נוסיף על זה שנתיב הBERSERKER פותח לברברי אופציה להיכנס לfrenzy כשהוא נכנס לזעם. פרנזי נותן לברברי להתקיף פעם נוספת בכל סיבוב, אך גם גורם לו להיות עייף לאחר שהזעם נגמר. זה לדעתי ביטוי לסוג זעם מאוד פיזי ומאמץ שמגביר עוד יותר את הפוטנציאל הקרבי של הברברי, אך הוא משלם על כך במחיר תשישות גופנית.

כמו שאפשר לראות, כל המאפיינים האלו של הזעם דורשים הקרבה מסויימת מהברברי, אבל אף אחד מהם לא דורש התפרעות או איבוד עשתונות מוחלט. להפך, אני דווקא רואה בזעם כמשהו ממקד שנותן לך להתעלם או לוותר על דברים מסויימים על מנת לקבל יתרונות אחרים. ואגב, זעם גם לא חייב להתקשר לדעתי לתאוות אלימות או לרוע וכאוס, זה יכול להיות באותה מידה טכניקת קרב סדורה שדורשת ריכוז גדול, או מוצא אחרון לדמות טובה שמשתמשת באלימות רק כאשר אין ברירה.

כהערה נוספת, אני חושב שאפשר להשוות את הזעם הברברי בצורה מסויימת למצב הסופר-סאייאן בדרגון בול זי. ממה שאני מכיר, להפוך לסופר סאייאן דורש מגוקו (או מי שזה לא יהיה באותו רגע) רמה כלשהי של ריכוז אבל גם של כעס מאוד גדול, והוא לא יכול להיכנס למצב הזה מתי שהוא רוצה, אלא רק במצבי סכנה. וגם כדי לשמר אותו, הוא צריך להמשיך להילחם, אחרת הוא נרגע ומאבד את הריכוז וחוזר למצב הרגיל.
 
ליאור - טרילוגיית החוק הראשון מצוינת (קראתי מזמן את הספר הראשון, לא המשכתי לצערי) אבל הדבר שעורר אותי לחשוב על ברברים חכמים מלכתחילה היה דווקא וולפגר מטרילוגיית בקעת רוח כפור, שאפשר לראות שהוא נכנס לזעם בשלב מאוחר יותר בחלק מהקרבות - לקח הגנה מלאה עד שהזעם של היריב נגמר ואז נכנס לזעם והכה בכל הכוח. לא יודע כמה אסטרטגיה כזו טובה, ונראה לי שלא כל כך, אבל זה יותר מתוחכם מלהרביץ בכל הכוח. הוא היה טיפוס די חכם (רוב הזמן) ודאג לחשב את הקרבות שלו מראש, חוץ מאת הקרב ההוא נגד הדרקון...
פלאפי - אתה מתאר יפה את הזעם של וולפגר, או לפחות את איך שאני רואה אותו. זעם באמת יכול לייצג מצב שנכנסים אליו בצורה מחושבת. גם ב3.5 אפשר לראות את זה אצל הfrenzied berserker מהשלם ללוחמה, כניגוד משלים לברברי. בעוד שהברברי יכול להיכנס לזעם לפי רצון, הברסרקר נכנס לזעם כשהוא סופג נזק, ולא יכול לצאת ממנו כל כך בקלות. וסופר סאיין? בשלב מסוים (כשמתרגלים) אפשר להיכנס אליו לפי רצון.
 
אביעד אמר/ה:
וסופר סאיין? בשלב מסוים (כשמתרגלים) אפשר להיכנס אליו לפי רצון.
במהדורה 5 בשלב מסויים הברברי יכול להמשיך לזעום גם אם הוא לא תוקף או מותקף באותו רגע, ובדרגה 20 אפשר להיכנס לזעם כמות בלתי מוגבלת של פעמים ביום. כך שטכנית ברברי בדרגה 20 יכול להיות במצב קבוע של זעם כל עוד הוא בהכרה.
 
מסכים עם ההקבלה לחוק הראשון וללוגן.

יצא לי לשחק לתקופה קצרה ברברי בן אנוש. מבחינה מכאנית, הוא היה פרא אדם - זה לא עניין אותי מבחינת פלאף. ברקע שלו הוא היה לוחם רגיל (ואפילו נבון) שפשוט ידע להילחם בדרך נורא פשוטה, שהיא ההתקפה. הRage היה פחות דרמטי בתיאוריו ונטה יותר לזניחת הגנה בפזיזות מאשר לטירוף חושים.
 
אני אזרוק עוד דוגמה לזעם ברברי מאוד מתאים לדעתי, למרות שמעולם לא התייחסו אליו כ"זעם" בחומר המקור, מאנימה מפורסמת במיוחד.

משפחת אקרמן, ממנה מגיעים לוי ומיקאסה, מתוארים כמי שיש בדמם כוח מיוחד. הם נחשבים ללוחמים הטובים ביותר של האנושות, כאשר לוי הוא החזק מכול הסיירים, מיקאסה נחשבת לחזקה ביותר בדורה ו"שוות ערך למאה אנשים". משפחת אקרמן בעבר היו המגנים הפרטיים של המלכים של האנושות.

הכוח של משפחת אקרמן מגיע רק ברגעים של לחץ, אין להם יכולת להפעיל אותו כרצונם, אבל לרוב הוא מגיע בזמן הקרב. לוי מתאר אותו בתור "לדעת מה בדיוק צריך לעשות". הכוח שלהם מתחזק, הם זזים טוב יותר, הם עוצמתיים הרבה יותר מאדם ממוצע. הסצנה (שאנחנו רואים באנימה) של מיקאסה לראשונה משתמשת בכוח כילדה, כאשר 3 שודדים פרצו לביתה והרגו את הוריה, ואנו יכולים לראות כיצד היא מרסקת את רצפת העץ מהכוח שהיא מפעילה עם הרגל, ואז היא מסתערת קדימה עם הסכין- זו דוגמה מעולה לדעתי לכיצד זעם ברברי יכול להתבטא בדמות שהיא בבירור לא "ברברי פרא קלאסי".

בנוסף, אציין שהברברי במהדורה 4 הלך לכיוון מאוד שונה עם הזעם, כאשר הוא היה הראשון להפריד בין הכוח הניתן לזעם לצורת הקרב הפראית והמשתוללת. לפי התיאור של השואל אני מבין שזה לא הכיוון אליו הוא התכוון, שכן במהדורה 4 הברברי היה קשור למקור הרוח הקדמוני, מתאים ל"רוחות הרעות שנכנסות בברברי" שתוארו בהודעתו של הח'אן הטטרי, אך אפילו מעבר לכך. הברברי היה מקבל כוחות מהרוחות הקדמוניות כאשר הוא זעם. חלק מכוחות הזעם התאימו יותר לרעיון של ברברים כלוחמים עוצמתיים, כמו זעם הוריקן הארגמן החביב עליי שמאפשר לך לפגוע בכול אויב שמסביבך כאשר אתה אויב, וחלק מהם- בעיקר בדרגות הגבוהות- הלכו מאוד לכיוון העל טבעי של מקור הכוח הקדמוני, כמו זעם הפניקס שמאפשר לך לקום מחדש לאחר שאתה נופל בהתפרצות בוערת. הזעם מעולם לא גרם לך לפגיעות פחות מדויקות, יש שיאמרו שאפילו להפך, שכן "מכת זעם"- כוח מיוחד ואכזרי שאתה יכול להשתמש בו רק כאשר אתה זועם- גורם מחצית מהנזק גם בפספוס. זעם כזה, למרות שלא קיים במהדורות 3.5 ו-5 (ושוב, אני מבין שככול הנראה השואל התכוון למהדורה 5), הוא דוגמה נהדרת לזעם של ברברי עם מוח, ולא זעם של פרא שמאבד את עצמו בכול קרב מחדש.
 
כולם כבר כתבו את רוב מה שרציתי לומר (ובעיקר את ההתייחסות ללוגאן תשע-אצבעות), אבל בכל מקרה, לשיכורי הקרב ההיסטוריים (אם היו בכלל קיימים) היו כמה הסברים, חלקם בערך-מדעיים וחלק מיסטיים.

אדרנלין: הרבה האנשים מושפעים מאדרנלין במצבי סכנה, שגורם להם להגיב מהר יותר ולתקוף או לברוח - אם כי תמיד יש כאלה שפשוט קופאים במקום. שיכור הקרב לא רק מכור לאדרנלין הזה, אלא גם יודע לתעל אותו ולשלוט בו.
חומרים משני-תודעה: צבאות רבים חילקו אלכוהול (בדגש על רום) לחיילים כדי לטשטש להם את מצוקת הקרב מצד אחד ולשחרר בהם עכבות מצד שני. על הוויקינגים מספרים שהם נהגו להשתמש בפטריות-הזיה כדי לא לחוש בכאב וכדי להתנתק מהמציאות של שדה הקרב, מה שאיפשר להם לבצע מעשי אכזריות איומים. במקרה הזה, שיכור הקרב הוא באמת שיכור ומסומם, מה שהופך אותו לבעיה של ממש בימי שלום.
מיסטיקה: חלק ממיתוס אנשי הזאב בגרסה הנורדית שלו, מספר על לוחמים שרוח רצחנית של זאב משתלטת עליהם בשדה הקרב ושולחת אותם לזרוע מוות והרס. שיכור קרב כזה פשוט יודע לזמן לתוכו את הרוח הזו ולהתשמש בכוחה.
 
חזרה
Top