[פרויקט: הדרך לשערי המצודה] - ציר זמן (מעודכן ל13/5/18)

נוספו האלים
3/4/18- נוסף ציר זמן ופירוש ראשני

האלים בגידעון הם ישווית רבות עצמה כמו אלים בכל עולם מערכה, וכמו ב"ממלכות נשכחות" הם מאוד תלויים במאמינים שלהם, אל חסר מאמינים מאבד את כוחו, מה שמונע מהאלים עריצות על בני התמותה.
אפשר לחלק את האלים אצלי ל2 קבוצות- האלים הראשוניים: אלים שמקורם בתקופה הקרובה לבריאת העולם עצמו, והם ממשיכי דרכם של כוחות אחרים אשר התקיימו בעולם לפניהם (קצת כמו רעיון הקדמונים/הטיטאנים).
והאלים ה"חדשים"- אלים אשר היו בעברם בני תמותה, והצליחו לאורך תקופת קיומם להגיע לעצמה והישגים אשר אפשרו להם "לצעוד לפנתיאון"- מצב בו בן תמותה יכול להגיע למשכן האלים ולדרוש לו אלוהות. חלק מהאלים ה"חדשים" קיימים אלפי שנים, חלק מאות ואף פחות.
כלל האלים שרים למרותו של "אדון הזמן" או "אדון האלים" הוא מתפקד כאל לכל דבר (ולמעשה אל חדש) אבל כוחתיו איפשרו לו להתגבר על הצורך במאמינים, (קצת כמו "איו" בממלכות נשכחות).הוא מתפקד כראש לאלים, והחזק ביותר מהם. מעבר לזה הוא חסר פירוט נוסף. הוא לא אל שדמוית שחקן סוגדות לו, ואין לו מקדשים או כוהנים.

הערה- בחלק מהרקע של האלים ישנם שמות/התייחסות לאירועים, אני אדאג להשלים אותם כשאסיים את לכתוב את "העולם עד כאן" (בהיעדר שם מוצלח יותר) מי שעוקב אחרי אדמות המלחמה כנראה יכול להבין במה מדובר, אבל אני מתנצל מראש על אי הנוחות

כשהעולם נברא, נבראה גם גאליס - כל אמרה אחרת היא כנראה שקר. או ידע.
גאליס היא כנראה האלה העתיקה ביותר בפנתיאון, ביחד עם קריוס בעלה, שניהם היו השמש והאדמה עוד בתרם חיים צעדו בבריאה זו, והיום, היא אמם המגינה של כל החיים.
כוהני גאליס הם לרוב דרואידים בחלקם, סוגדים לה מערי הדרואדים הראשית הקיימות בגידעון, אף על פי שהיא מקדשת את החיים בהקשר הם, היא חסרת צד במלחמה בין האור לחושך, גבירת הטבע תעזור לחיים, אבל אין הדבר אומר שהיא לא רואה בכל החיים שווים.
משחזרה סירונה לעולם, גאליס מצאה עצמה בבעיה, הטענה שהיא גנבה את כוחה של אלה אחרת, הפכה אותה למטרה וללעג בחלק מהעולם, שריפת העיר הקדושה לה הייתה כנראה האירוע המכונן בשינוי שהאלה תעבור, ותאמץ כוחות שבעבר נשמרו על ידי אלים אחרים.

גליס היא אלת החיים,הטבע, והסער, היא מהווה את הטוב והרע שבטבע בו בזמן, וככזו, היא גורם האיזון החזק ביותר בפנטיאון, וכנראה אחת האלות החזקות ביותר בו.
נטייה- נטרלי

אמילייה.
עוד ביום שבו האל הראשון צעד על האדמה, קדם לו החוק העתיק, הקסם העמוק, המשפט.
איש לעולם לא יכול לשלוט בחוק, אין אל שיכול להרגיש מספיק נטרלי כדי לשמש כשופט.
אבל יש אלה.
את הסבל שאמילייה עברה בחייה, העולם צריך לשכוח, איש לא צריך לדעת מה השופטת עברה כדי להגיע לתפקידה, די לדעת שכל האלים מוכנים לתת לה לפסוק בינהם, וגם לשאת את העונש.
אמילייה משמת כשופטת,מושבעת ותליינת, אומרים שמרגע שקבעה את גורלך וגזרה את גזר הדין, הוא יתממש, לא תוכל לברוח מפניו, ולא תוכל להסתתר.
אם זאת, משפטה של אמילייה הוא משפט צדק טהור. טהור ועיוור, אין היא מבדילה בין טוב ורע, ואין היא מקבלת תירוצים, כאשר ישות עוברת על החוק, אמלייה תהיה שם לשפוט אותו, לא משנה אם הוא אדם, חייה, רוח או אל אחר.
הרבה כוח מונח על גביה של האלה, וזו ויתרה על הרבה בשביל להביא עצמה לכזו, חשוב להבין שהיא נטרלית בכל רמ"ח אייבריה, היא לא מקבלת צדדים במאבק, אלא אם כן החוק הופר.
הכהנים שלה משמשים כשופטים, והמקדשים שלה כבתי משפט, חלק מהכהנים גם נודדים, משמים כשפוטי צדק ברחבי הארץ. נהנים לרוב מחסינות והגנה מכל אויב ואורב. שכן מי ירצה לפגוע בניציגים של זאת אשר גוזרת את הדין?

קריוס-
אדון השמש נודע בהרבה שמות בעבר, ולמשך עידן ועידנים, הוא היה ידוע בתור אדון אלי הטוב, אביר הזריחה, נבחר האור, ומגינם של החלשים.
מאז עברו תקופות רבות, ואלים רבים עלו אחריו, אבל אחד מזקני האלים עדיין חי ובועט ומתפקד.
בניגוד לאלים חדשים, לא ידוע הרבה על העבר של קריוס, כן ידוע שהוא נצר לקדמון הטוב, ושהוא ממשיך דרכו במלחמה נגד לגינות השדים, כאשר קריוס לא ניצב בראש פלוגויתו בשערי התופת, נלחם מול צבאות השדים האין סופיים, הוא ושכן ביהכל השמש שלו, מוביל במרכבת הפלדה שלו את השמש מסביב לגידעיון.
כוהניו של קריוס הינם אנשים טובים, וניתן למצוא פולחן שלו בכל מושבה, בין אם מדובר בגמדים, אלפים או בני אנוש.
נטייה תהו-טוב.

אלת'וס הוא אל האבירים ואצילי הלב, בכל מקום אשר יהיה. הוא קרוי בפי מאמיניו "מגן השמש", "הכנף הכסופה", ו"אביר הנצח". בימי קדם, הוא היה אביר אלפי רגיל, וקיקבל את אלוהותו לאחר שהקריב את חייו פעמיים למען שירות הטוב. אלת'וס דורש ממאמיניו שיחסלו את הרוע בכל אשר ימצא, שינהגו באצילות בכל מצב, ושיסייעו לאלו שנפגעו מהרוע. למרות שרוב הסוגדים לאלת'וס האם אבירים שהחיים בצפון הרחוק ומגינים על העולם מפני זוועות אלמתות, רוב הלוחמים טובי הלב יישאו אליו תפילה בשלב זה או אחר, בעיקר לפני שהם יוצאים לקרב על ערכיהם או על חייהם. אלת'וס מופיע בתור אביר עטוי בשריון כסוף, נושא חרב גדולה, ורכוב על עיט לבן בוהק עם עיניים תכולות

שני בני תמותה הפכו לאלים בעבר, האחד הפך להיות אדון הזמן, ריבונם של כלל האלים.
השנייה הייתה אשתו, גבירת הקסם ויסני.
תרם הפכה לאלה, הייתה ויסני הקוסמת החזקה ביותר בבריאה, כשהיא שולטת בכל ענף של הקסם, בין עם מדובר במאגיה, קדושה, כוחות תורת המחשבה הפסיונים או אפילו קסם הטבע של הדרואידים, במשך חייה כבת תמותה, למדה ויסני לשלוט בכולם.
אף על פי שעלייתה לאלוהות נעשתה בתקופה מאוחרת יחסית, עברם של ויסני ובעלה לוטים בערפל, ונאמר שאף מתוך כוהניה הגדולים ביותר, ומגדולי הקוסמים בעולם, מעטים בלבד יודעים את מקורה של האלה, וכיצד הצליחה במסגרת תקופה כל כך קצרה לשלוט בכל ענפי הקסם, ואף לעלות לאלוהות.

ויסני ירשה אל קדום אשר שלט בענפי הקסם לפניה, וכמוהו היא גם גבירת הידע, וככזו היא שולטת בכל סוד וידע הקיימים לבני התמותה ולאלים כאחד.

כמו הקסם עצמו, ויסני חסרת נטייה ברורה- היא ניטרלית בלב שלם.

תרלש

כאשר העולם עוד היה צעיר, תרלש ואחיו היו בני אלים בעולם מלא סכנות, ומעל לכל הסכנות הללו, הייצור שהיה מסוכן יותר מכל לבני התמותה, היו הדרקונים.
יצורים אלה החזיקו בכוח אדיר, והאלים הצעירים עצמם לא הצליחו להטיל עליהם את מלוא מרותם, עד למצב בו חלק מהדרקונים זממו לחמוד להם את כס האלים, ולשלוט בבני התמותה במקומם.
בתקופה זו, סופרה אגדה על שני אחים.
אחד מהם, תרלש שמו- היה ידוע כצייד ולוחם מסוכן, מעטים היו בני התמותה שיכלו להטיל עליו מורא, והוא היה חסר פחד מאדוני השמיים.
כאשר ידע שדרקוני הצבע לעולם לא יוכלו לגשר על התחרות בינהם כדי להתאחד מול האלים, עשה תרלש את המעשה המטורף ביותר בתולדות העולם, והוא אתגר את אדוני הדרקונים לקרב, אחד אחר השני, ובמשך תקופה ארוכה, לחם חצי האל באדירי הדרקונים, והביסם. האחד אחר השני.
כאשר לא נשאר עוד דרקון לקרוא תיגר עליו, טבע לעצמו תרלש את הכס הכרומטי, כאשר הוא שולט על הדרקונים הללו באגרוף ברזל, ומשמעת נוקשה.
זהו הסיפור בו הפך צעיר חסר כל, לאחד האלים החזקים ביותר בגידעון. והדרך בה הפכו הוא ואחיו לשומרי הסדר בפנטיאון

נטייה - סדר נטרלי.

כאשר העולם עוד היה צעיר, מליוס ואחיו היו בני אלים בעולם מלא סכנות, ומעל לכל הסכנות הללו, הייצור שהיה מסוכן יותר מכל לבני התמותה, היו הדרקונים.
יצורים אלה החזיקו בכוח אדיר, והאלים הצעירים עצמם לא הצליחו להטיל עליהם את מלוא מרותם, עד למצב בו חלק מהדרקונים זממו לחמוד להם את כס האלים, ולשלוט בבני התמותה במקומם.
בתקופה זו, סופרה אגדה על שני אחים.
האחד מהם -מליוס היה מפקד ודיפלומט, מלכים שלחו אותו להביס צבאות ולכרות בריתות, שמו הלך לפניו, והסיפורים אמרו שהיה בכוחו להשכין שלום בין אויבי נפש, ולכרות בריתות בינהם אשר יחזיקו מעמד למשך אלפי שנים.
דרקוני המתכות היו יצורים אציליים, בעלי כבוד ומשמעת, אבל גאוותניים, כמו אחיהם הכרומטים, הם גם פיתחו מחשבה על לקחת את כס האלים, וכמו אחיהם, הדבר היחידי שעצר אותם היה חוסר היכולת שלהם לשתף פעולה, לא היה אחד מהם אשר היה מוכן לקבל את השני בתור אל לו.
או אז קרא מליוס לאדוני דרקוני המתכות, ועל פסגת ההר הגבוה ביותר קרא להם להניח בצד את גאוותם, הוא קרא להם לקבל על עצמם ריבון אשר ימנע כל איבה בינהם, והפציר בהם שלא יהיה זה אחד הדרקונים, על מנת שלא לתת לקנאה לאכול בהם.
הדרקונים שרו לבקשתו, והכריזו עליו כנציגם, מעשים אלו, ותמיכת הדרקונים, אפשר לחצי האל לצעוד לפנתיאון ולדרוש לו אלוהות, כאדון דרקוני המתכות, ואחד מראשני האבירים.

זהו הסיפור בו הפך צעיר חסר כל, לאחד האלים החזקים ביותר בגידעון. והדרך בה הפכו הוא ואחיו לשומרי הסדר בפנטיאון

נטייה- נטרלי טוב

טאלון (talon), אדון הלהקה, טאלון הוא אל יחיסית עתיק, והוא מתוארך רק מאות שנים בודדות אחרי גליס, הוא היה בן תמותה במקור, אבל נכח במקרה במוות של רוח הזאב בקרבו, הרוח השתלבה בנשמתו ויצרה בן אלמוות חדש, הוא התנשא לאלוהות זמן קצר לאחר מכן, והוא אחד האלים שהכי "מתקרב" ללשבור את האיסור על התערבות, הוא טוען שהוא זוכר מה זה להיות בן תמותה, והוא מאמין שהמחויבות שלו היא להם בראש ובראשנה.
כאדון הלהקה הוא גם תופס את הרעיון של הצייד, של השבט, והוא פטרונם של הרבה ברברים.
מבחינת נטייה -נטרלי טוב.

דך זכתה להרבה מזל בקיומה, בתור בת האלים היחידה שקיבלת את מקומה בפנתאון מלידה, דך נולדה להיות מפקדת הצבא של אביה, אבירת השמש ושליחתו של קריוס, זו הייתה חובתה כאשר נולדה מבטן, וזו החובה אשר היא תחזיק לאורך כל חייה.
בצבא השמש ידעו כולם, כי דך לעולם לא תחדל מחובתה, ומרגע שתישמע החובה לצאת לקרב, דך תהיה ואנשיה יהיו הראשונים לצעוד לחזית, והאחרונים לסגת.
מעשים אלה נתנו לה שם, ובני תמותה אשר נצמדו לחבותם החלו להתפלל למפקדת הנערצת, עד אשר תפילתם נתנה לה את אשר נדרש לה לצעוד לתוך שערי הפנתאון, ולהפוך לגבירת החובה, האלה של כל אלה אשר יוצאים לקרב בשם מטרה נערצת, וכל אלה אשר ירימו את ידם כדי להילחם מול הרוע בעולם.
עד אשר אלתוס עלה, הייתה זו דך שכלל האבירים סגדו לה, היום ניתן למצוא בעיקר חיילים סדירים אשר מתפללים אליה, כוהניה הם אני מלחמה לכל דבר, והיא הבטיחה שכל אשר ימצא את מותו בשדה הקרב בשביל מטרה נערצת, ישכון תחת כנפייה לעד.

לפעמים, כינוי נשאר לנצח. גם כשאתה אל, וגם כשאתה מתבגר.
האל הצעיר כבר לא כל כך צעיר, הוא היה צעיר לפני אלפיים שנה, הוא היה צעיר לפני גם חמשת אלפים שנה, למעשה,הוא יכול להתבדח על אלתוס וחבריו. לאור היותו זה שוותיק מהם באלפי שנים, אבל מה לעשות, כשאתה הופך לאל בגיל 15. אתה מקבל על עצמך כינוי.
מלים לא בדיוק סגור על מה ואיך זה קרה, לגישתו הוא כנראה גנב בטעות את האלוהות ממישהו שזה כן הגיע לו, אבל הנער הצעיר הלך לישון בן תמותה, והתעורר אל לכל דבר. ואם כבר אתה אל, אז לפחות תעשה עם זה משהו.

אומרים שאם תשאל את מלים כמה מקדשים יש לו, הוא יספור אותם על יד אחת, בשנייה הוא ישתמש כדי לכייס לך את הארנק, וכנראה ינצל את הכסף בבילוי בבר הקרוב, מלים הוא כנראה האל שניתן לראות בפעמים המועטות ביותר בהיכל, כאשר לרוב הוא משתמש בכוח שלו כדי להידמות לבן תמותה רגיל, ורק לחפש משהו לגנוב ואנשים לשתות איתם.
מצד שני, יש אגדה אורבנית שמלים לוקח ברצינות את התפקיד שלו הרבה יותר ממה שהאלים מוכנים להודות, ושהוא הכשיר בני תמותה שישמרו על העולם מהצללים, יגנו עליו בכל זמן ובכל מקום. אומרים שהוא בן טיפחיו של אל הזמן, אבל מלים לא הפך לאל הרבה לפניו?

לונלה לוקחת חלק מהתפקיד של ג'ן בלהיות הילדה המפונקת והרעה, בתור אלת הצללים, התאווה והרעב, היא לא בדיוק ידועה בתור האלה שכולם אוהבים.
לא ידוע הרבה על המקור שלה, היא קיימת יותר זמן מאלתוס, ויש אומרים שהיא לא פחות מיריבה שלו בדעותיה, היא עדיין לא הקימה לעצמה מסדר אבירים רשע משלה, אבל היא כן פטרנוה של ארגון של סקובוסים ואינקבוסים אשר סוגדים לה בשם אחר, לילת'.
מתנקשים/רוצחים/כמה פרוצות ולא מעט משוגעים מוצאים עצמם מתקרבים לאלה, אשר מבטיחה לאנשיה חיים מלאי רעב שלא יודע שובע באחרית הימים, אבל הזדמנות להמשיך ולנסות למלא את הרעב הזה בכל אשר תנסה.
יש איזו טענה שאף אל לא יודע בה שהיא בת של אל קדום שמת זה מכבר, ושאחיה למחצה- גריאן הוא הכישלון של המשפחה ביחס אליה. אבל הי, מאחורי כל גבר-שד מסוכן שמנסה להרוס את העולם, עומדת אישה שיודעת טוב יותר מה לעשות
מבחינת נטייה- אם לא ברור, כל כך תוהו רע שזה מטריד לפעמים

טרקאך עשה את הבלתי יעשה, הוא רימה את האלים ובני התמותה, ויצר את האסון שרעגיה תקרא לו לנצח "האל האחד" אבל טרקאך שילם על כך מחיר, אומרים שהוא מת, אומרים שהוא הוגלה, אומרים שהוא איבד את כוחו, אבל המתים צריכים מנהיג, והגהנום צריך שומר
אל תשלח שטן לעשות עבודה של אביר.

רום היה אחד מאבירי אלתוס שנפלו בצלקת, הוא חזר לחיים כמו הרבה אחרים, אבל סירב להצטרף למטרה של סלין, הוא עזב את הצלקת וניהל חיים שקטים כשהוא מנסה לעזור ככל הניתן לאחרים. כאשר ניקולאי עלה, רום יצא לקרוא עליו תיגר, בתקווה שהוא יהיה חזק יותר מאביר המוות, הוא קיווה להשתלט על האספסוף של ניק, ולמנוע הרג.
התוצאה- כישלון חרוץ, רום נשלח עמוק לגהנום בדו קרב נגד ניקולאי, ושם הוא נשאר עד ששארי הגהנום נפרצו בלכתו של טרקאך.
היה ניתן לצפות שכמו אחרים, רום יצא בריצה משערי הגהנום ויצא לחיים חדשים, אבל חובתו של האביר לא תמה, הוא סירב לקחת חופש ביחד עם אלה שיגרמו לעולם סבל, אז הוא נשאר לעמוד בשערי הגהנום, חותם אותם בגופו ונאבק לבדו בכל צבא השאול אשר ניסה לפרוץ החוצה.
כאשר הגיע צבא השמיים, הם מצאו את השערים מוקפים בשטנים מבוסים, נשמות קפואות ואביר בודד אשר ניצל את האלמוות שלו כדי להילחם ללא הפסק במשך תקופה שנראית אין סופית
מעשיו, השאירו חותם אפילו על אלי השמיים האחרים, ויש אומרים שאלתוס הציע לו הזדמנות לשוב לחיים בתור האלוף שלו עלי אדמות.
רום סירב, הוא נשבע בפני האל שזנח אותו בעבר שכל עוד נשאר בו כוח, ועד היום בו השער יחתם מחדש, הוא יישאר איתן למנוע את הבריחה מהגהנום. כשבחר לוותר על הפרס הגדול ביותר שאל יכול להציע, עשה רום את הבלתי אפשרי, כוח כלשהו בחר בו, והכוחות של טרקאך הועברו לאביר, שהפך באותו רגע לאדון המתים החדש.
מאז, רום הציב את כסאו בכניסה לשערי הגהנום, הוא הראשון לקבל את נשמות המתים, והראשון לוודא שהשערים נשארים נעולים לנצח.

בעבר, כאשר ג'ן עוד הייתה בת תמותה, היא התאבה באדם הלא נכון, לא שהוא היה לא טוב בשבילה. היא הייתה טובה מידי בשבילו.
משפחתה של ג'ן לא נתנה לא שום סיכוי לפגוש באוהבה, אז אלה בחרו לברוח יחדיו, לצאת על עבר הרי הצפון ולחיות שם יחדיו, רק שניהם.
אבל משפחתה גילתה על התוכנית, והם מצאו את אהובה, ובתור עונש לשניהם, הוציאו אותו להורג מול פניה. באותו יום, ליבה של ג'ן נשבר לנצח.
אומרים שהצעקה שהיא בכתה הייתה כל כך חזקה, שרוחות הצפון נשברו לרצונה, מעניקות לה את שליטתן עליהן, ומביאות את השלג הנורא שצפון גלקוס ידוע בו היום. בשבועתה נשבעה ג'ן שאיש לא ידע כאב כמוה, והיא תקפיא כל לב אוהב. שכן האהבה היא שקר, והיא לא יותר מכאב.
אלת הכאב, הקרח והיופי מתפקדת כאלה פחות פופלרית בעולם, אבל אלה אשר מעריצים יופי לפני כל, ומוכנים לשקוע בסבל כדי להביא אותה לעולם, מוצאים נחמה בתפילה לה. רבים הם האומנים שנשבעים לה אמונים בתקווה שברכתה תעניק ליצרותיהם חלק מהיופי שלה, וכל אלה אשר נאלצים לנדוד בשלג, יתפללו לה, אם ירצו בזה, ואם לא.

דארים
המהפכה ברעגיה הגיע מהר, אנשים זנחו את האל האחד ועבדו אל חדש- כסף.
המצב היה קצת מוזר בהתחלה, היבשת עברה חילון לא צפוי, ובתוך פחות מדור המסגדים הוחלפו במפעלים, מסילת רכבת נבנתה בין הערים במדבר, הופכת את המדבר המת לשוקק חיים בתוך שנים ספורות
רצה הדבר, והרגעים חיפשו בעלי מלאכה חדשים, וגמדים החלו להגיע ליבשת בהמונייהם, בעיית פיצוץ אוכלוסיין נוצרה, ומהר מאוד רעגייה מצאה עצמה מקימה עיר חדשה-ישנה : קרא-דיר, עיר שתכלול את כל מפעליה, ותהיה המקור לכל התעשייה ביבשת, כדי להבטיח את המקום שהמפעלים מצריכים, ואת המקום להכיל את כוח העבודה.
דארים הוא אל חדש מאוד, התורה שלו הופיע רק לאחרונה, מידי פעם קורא לפעולים להתאחד, מידי פעם הכוהנים שלו מעניקים שירותים לפעולים. כך או כך נראה שהאדילאוגיה של האדם הזה קסמה לחלק מהגמדים ובני האנוש, עד לרמה שחלק נתנו לו מעמד של קדוש בחלק מהמקרים.
כאשר דרים מת, מאות אלפים בכו עליו, והיה די בכך כדי למנוע מנשמתו להמשיך הלאה, תורתו והגותו הפכו בדרך לא דרך לדת, והוא הפך לפטרונם של בעלי המלאכה, הפועלים ועל הדרך גם הכסף.
נטרלי-תוהו

ציר זמן
מועד לא ידע- ההגעה
מועד לא ידוע- ההפיכה
מועד לא ידוע- הולדת האלים.
מועד לא ידוע - 0 לספירת החול- ראשית הצילוייזציה
0 לספירת החול עד 200 לספירת החול- ממלכות הזמן
200 לספירת החול-1250 לספירת החול, אימפריית הזמן הראשנה
300-האלפים הראשנים מגיעים למדבריות דרש
301- הגמדים הראשנים מגיעים למדבריות דרש, שומרים על המנהרה שתקשר בין המדבר לבין ההרים בצפון כסוד מוחלט.
1250- נפילת בית דא'רקין, אבירי קריוס מוקמים ונשבעים להגן על כל בני האדם.
1250-2000 לספירת החול אימרפית הזמן השנייה
1250משפחת אל-קדאר עולה לשלטון האימפריה
1350- משפחת דרקספלל, אלפים מהצפון. קמה בארצות הירח (הצפון הרחוק של היבשת), ונהיה לראשנה שעוסקת בקסם האוב.
1850- "הלילה בו זרחה השמש" - ג'ו כוהן קריוס ואבירי קריוס מהצפון יוצאים לעצור את צבא האל מתים של משפחת דרקספל, במהלך הלילה ג'ו מקריב את חייו כדי לעצור את הצבא, ומוחק כליל את משפחת דרקספלל, פרט לצעיר שהוא חומל עליו, ארפנוס.
1950- גליידר אל-קדאר נולד
1960-אחמד אל-קדאר נולד
1970-גליידר אל קדאר, אביר קריוס, נרצח.
1974-נפילת בית אל-קדאר, הרודן עולה לשלטון
1975- הרודן יוצר את צבא החול.
1979-מות הרודן, אחמד אל-קדאר טוען לכס הזמן, אחיו גליידר חוזר בתור מלאך ומשמש כעוצר בעוד אחמד נעדר.
1979-1988- מלכות גליידור בזמן היעדרו של אחמד. המדבר פורח ומשגשג.
1986- ארפנוס דרקספל נופל בפעם הראשנה.
1988- מתקפת הכאוס הראשונה, צבא "אנדרגארד" צר על טירת אל-קדאר. אחמד אל-קדאר נושא לאישה את ויסני, ומעירים לראשנה את צבא החול. הערים החופשיות באזור המדבר נופלות בפני צבא הכאוס, טירת אל-קדאר כמפלט האחרון. ניצחון על צבא הכאוס.
1989 אחמד יוצא אל מתחת לאדמה במטרה לנקום באויב אשר צר עליו, גליידור אל-קדאר כורת ברית עם האלפים והגמדים ומוביל צבא אחריו. ויסני נופלת לקללת המלך של אנדרגארד, הופכת ערפדית ושולייתו של המכשף ולרודיאן.
1990-צבא הברית מגיע לשערי העיר, במהלך קרב ארוך אנדרגארד נופלת, שלושת הגנרלים שלה נכנעים, אחמד נאלץ להשאיר את ויסני מאחור.
1993-האלפים האדומים, גזע אשר בחר לחיות בגלות מחוץ לכותלי גידעיון. בטענה שהעולם הושחת בידי האדם. חוזרים לדרוש לעצמם את קסם הזמן מאחמד, לוסיה דם-אש. אחת מהן וארוסתו של מלכם, מתאהבת באחמד ונשבעת לברית במידה ויעצור את ארוסה, הברית מתחברת שוב נגד האלפים האדומים, ומצליחה לגרש את הקיצוניים ולחסל את מנהיגהם. במהלך הקרב, מלך אלפי הדם ואחמד נעלמים לשבריר שנייה. כאשר כל אחד מהם נזרק למס' שנים לא ברור ולתקופה אחרת בזמן. לוסיה נאלצת לשוב עם אנשיה לעולם בו חיו. אחמד חוזר שונה, ומדבר על עתיד שבו העולם הרוס.
1995- ארפנוס דרקספל נראה שוב בצפון, והוא מכריז מלחמה על כס הזמן בטענה שעל קסם זה להימחק מהעולם. הוא קורא לצבא אל מתים וצועד דרומה למדבריות דרש. הברית מתאחדת פעם אחת נוספת ופוגשת בו. אחמד אל קדאר נפצע אנושות בקרב, וימיו ספורים. ארפונס מגורש בפעם האחרונה.
1996- טאלין, תלמידו של ארפנוס מכריז על עצמו כראש דרקספל החדש. אחמד מוחזר לטירת אל קדאר למען ריפוי.
1997- ויסני מסיימת את הכשרתה אצל ולרודאין, כאשר היא מוכשרת דייה כדי להטיל כל לחש, מכל מסורות וסוג. כתוצאה מכך, היא שוברת את קללת המלך ויוצאת חזרה לטירת אל קדאר. צבא אנדרגארד החדש אחריה. הקרב האחרון על טירת אל-קדאר, אחמד וויסני מתאחדים פעם אחת אחרונה לפני שזו הופכת לאלת הקסם החדשה. דוויל מג-זעם מקריב עצמו כדי לסיים את שליטת הכאוס על אנדרגארד, אחמד מבין שהוא דועך.
1999 -בהיעדר איום ברור, גליידור אל קדאר נקרא לשוב לצבא השמש. הוא פוגש באחיו פעם אחת אחרונה
2000- אחמד אל קדאר מת בשנתו, בעוד נשמתו עולה למרום, האלים נקראים לדון מחדש בסוגיית הזמן. בהבנה כי קסם הזמן לא נועד לבני תמותה, הם אוסרים אותו על העולם. ויסני אלת הקסם מסרבת להחזיק בידע של קסם זה, וקוראת לנשמת אהובה להחזיק בו, לאלים אין ברירה אלא להכיר באחמד אל קדאר כאדון הזמן. ואלה לבסוף מקבלים אותו כריבונם החדש.
ספירת החול נגמרת

אם גידעיון נוצר, אז אף אחד לא היה שם כדי לראות את זה. אף אחד לא יודע בן כמה העולם בצורה ברורה.
התופעה הראשונה של "חיים אינטליגנטים" מקורה ב3 דמויות שהופיעו יום אחד בעולם, בעוד שזה היה מוקף כאוס והרס. חסר חוק וחסר סדר.
הישויות הללו יקראו בשם "השלושה" וכל אחד מהם יצג פן אחר, האחד טוב, השני רע, והשלישי ניטרלי. שלושתם עסקו במלאכת טיהור העולם, הם קבעו לו חוקים, הם עצרו את הכאוס. ולבסוף, אחרי תקופה אין סופית של עבודה, הביטו במוצר מוגמר- עולם שניתן להתקיים בו.
מה שהם לא הצליחו להחליט, זה איזה קיום יהיה בו. הטוב רצה רק יצורים טובים, הרע רצה שהרוע ישלוט, הניטרלי המתין.
כל אחד מהם, היה שווה בכוחו לשני, ולכן הטוב והרע ניסו להניע את השלישי לצד שלהם. ללא הצלחה.
בלית ברירה, ומתוך הבנה שכל עבודתם תהה לשווא במידה ולא יצליחו להגיע להסכם. קרא הניטרלי לשנים האחרים וביקש מעט מכוחם, מאחר וכל אחד קיווה שהניטרלי יהיה לטובתו, כל אחד מהם שש במהירות להעניק את הכוח.
מרגע שהיה לו הכוח, כבל הניטרלי את האחרים עליו, והשתמש בכוחו כדי לבורא לראשונה ישות, אבל בעשותו כן, השמיד עצמו ואת השנים האחרים, מפצל את כוחם כדי ליצור משהו חדש ואחר.

חמש ישויות נוצרו, אחת טובה, האחת רעה, האחת נטתה לסדר והרביעית לכאוס. החמישית הייתה ניטרלית. אבל מאחר והכוח שיצר את החמישה היה כוחו של הניטרלי, חלק ממנו נשאר בכל אחד מהחמישה, ולכן. בכל אחד מהם היה חלק שרצה איזון. מרגע זה והלאה תמה תקופת השלושה, והחלה תקופת הקדמונים.

החמישה החלו לעסוק בבריאה, הם הכניסו לעולם הריק את כל אשר היה נדרש כדי לקיים בו חיים, הם יצרו בו טבע, אור וחושך, חיים ומוות, טוב ורע. והם יצרו בו עוד כוח אחד, חזק יותר מכל כוח אחר. "הרצון החופשי." כוח שנועד להעניק לכל מי שיבוא במגע עימו, את היכולת לבחור בעצמו, להיות בעל דעה.

או אז החמישה השליכו את הרצון החופשי ואת רסיס החיים על העולם, וצפו ביצורים נבראים לתוכו, אלו הם בני התמותה הראשנים.

אבל מה שהקדמונים לא לקחו בחשבון, הוא שהיצירות שלהם חייבות ריבון, הטבע היה צריך מי שיורה לעונות השנה להתחלף, החיים היו צריכים את זה אשר יפקוד עליהם להתחיל ולהתסיים, איש לא שמר על החוק, והכאוס לא היה יכול לדעת כיצד עליו להתנהג.

בהבנה שללא ריבון, אין העולם ראוי למגורים, עשו החמישה את אשר עשו השלושה, הם הקריבו את כוחם ליצירה של ריבונים לעולם, כשהם קובלים אותם בחוקי הבריאה, אשר נועדו למנוע מהם להשתמש בכוחם למטרות לא להם.

אלו אשר נבראו יהיו האלים הראשונים. אשר התיישבו יחדיו בפנתאון, וינהלו את הבריאה למען ראשני החיים.

ב-0 לספירת החול התחילה הציביליזציה, ראשני האדם הופיעו במדבריות דרש, האלפים והגמדים הופיעו ביערות וההרים, ושאר הגזעים החלו להתקיים. בני האדם הראשונים החלו למנות את שניהם כגרגרי החול שבמדבר, באמונה שמניין שנות העולם שווה למניין גרגרי החול.

האלים שלטו על הכל, חוץ מעל הקסם, שכן הקסם בו השתמשו האלים, היה זהה לקסם בו פעלו בני התמותה, בהיעדר ריבון לקסם, בני התמותה למדו לפתח אותו, תחילה לסייגים בסיסים, קודש,מאגיה,תורת המחשבה והטבע, לאחר מכן להביטי קסם- טוב, רע כאוס וסדר, ולבסוף מסורות הקסם- יצירה,תהפוכה,אשליה,מגננה,העצמה,אוב,חיזוי והקסמה.
אבל הקסם לא עצר, בכל פעם שבני התמותה הצליחו לקשר קסם בדבר אחד, הם פנו לדבר אחר, הם קישרו את הקסם לחיים, לטבע, לעצמה טהורה. ואז התרחשה תופעה, הם קישרו את הקסם לזמן עצמו.

קוסמי הזמן היו יחידי סגולה, בעלי ידע מסוכן ובלתי הפיך אשר יכול היה להשמיד את העולם, והעולם כמעט מצא את סופו בעוד אלה נלחמו האחד בשני, בניסיון לשלוט באחר. תקופה זו, בה מספר ממלכות כמו ובראשם קוסם השולט בזמן עצמו, תקרא תקופת ממלכות הזמן. זו תקופה רוויות מלחמות וסכנות, בה ממלכות נפלו בקומו באישון לילה, או שנמחקו כליל מהעבר.

צאמאר דא'רקין, קוסם זמן חזק, כינס את כלל ראשי הממלכות למפגש, "המצב הזה הפך אותנו לחיות בטבע" הוא אמר. "אנחנו חיים כאדם לאדם זאב, מפחדים מצילינו ומפחדים לעצום עין." הוא המשיך. "במעשינו וכמעט החרבנו את עולמנו, זאת חובתנו לעצור פראות זאת." הוא הפציר בהם. "עלינו לקבל על עצמנו את זה אשר ישלוט, זה אשר ניתן לו את כוחנו כדי שישליט חוק וסדר, ויעצור תקופה זו." הוא התחנן. והם הסכימו. ובחרו בו.

בית דא'רקין קם באותו יום, וצאמאר אסף את קוסמי הזמן וקיבץ אותם יחד, הוא הקים את מסדר ה"קאשים", אלו אשר יאכפו את חוקי הזמן על העולם, וימנעו את סכנת הריסתו, גם במחיר חייהם. בית דא'רקין ישרוד אלף וחמישים שנה, תקופה בה כס הזמן ניצב בלב מדבר דרש, וכל בני האדם שרים למורתו של היושב עליו, ועל מסדר הקוסמים שלו. במהלך שלטון דא'רקין, הגיעו ראשני הגזעים האחרים למדבריות דרש, והאדם גילה שהוא לא שוכן לבדו. תקופת שלטנו של בית דא'רקין נקראת אימפריית הזמן הראשונה.

ב1250 לספירת החול, שלט על כס הזמן עריץ, הוא עשק את אנשיו ושלט באגרוף ברזל, הקאשים שלו היו מושחתים כמוהו, והאדם לראשונה חיפש כתף אחרת לבכות עליה, מישהו אשר יוכל להושיעם מאחד מהם.

הבכי לא נפל על אוזניים ערלות, בלילה חסר כוכבים וירח, עלתה לה השמש בשיא תפארתה, בלילה שבו השמש באה לדכא את החושך, נשמעו תרועות תהילה. ודמות בודדת צנחה מלב השמש הבוערות, ישות נשגבת של אור וטוב. האלים שמעו את בכי בני התמותה, ושלחו את נציגם לאדמה זו. קריוס, אדון השמש ירד לאדמות הבריאה. ביום ההוא, גילו בני התמותה כי אלי השמיים קיימים ורואים אותם.

קריוס צעד לבדו לעבר כס הזמן, כשהוא קורא לאלה אשר בעלי לב טוב ונשמת אמת לעקוב אחריו. הוא פרץ בכוחו את חומות העיר, וצעד עד למרכזה בה שכן ארמונו של השליט לבית דא'רקין. בעוד אלה אשר הלכו אחריו נלחמו בשומרי העיר, קריוס קרא תיגר על מלך הזמן, כשהוא מלווה בכוח האלים כולם, שרף אדון השמש את גופו של המלך, עירו נמסה לאבק, והמדבר הפך לוהט. ברגע אחד בודד, תם שלטון של 1000 שנים, ובית דא'רקין נפל.

בני התמותה פנו לקריוס בבקשה שישלוט בהם, אבל האלים קיבלו על עצמם להתערב למען בני התמותה רק פעם אחת, וקריוס מילא אותה.
במקום לשלוט בבני התמותה, בחר קריוס את אחד מאלה אשר הלכו אחריו, צעיר למשפחת אל-קדאר, הוא נתן לו את ברכתו והבטיח שכל עוד יהיה בעל לב טוב וטובת כלל בני התמותה תהיה בליבו, השמש תמיד תגן על ממלכתו. אלה אשר הלכו אחרי קריוס נשבעו אומנים לאל-קדאר, וקריוס בירך אותם להיות לו לאבירים ושליחים, אלה יהיו הכוהנים הראשונים של אל השמש, ואלה אשר יפיצו את דת האלים בעולם.
האבירים והכוהנים הללו קיבלו עליהם שם, אבירי קריוס.

אבל אל-קדאר ידע שבני האדם הם בני חלוף, הוא היה חייב לוודא שתמיד יהיה בכוחו ובכוח משפחתו להיות הריבון שהם נדרשים להיות. לכן הוא הלך אל המקום בו קריוס שרף את מלך הזמן ואסף את אפרו, החול שהקיף את המקום הזה הפך זכוכוית, אותה הוא ניפח מחדש, והכניס לתוכה את החול. ביום ההוא הכריז אל-קדאר כי קסם הזמן לא נועד לאדם לשליטה, אלא לשימוש. הוא הכריז על מועצה חדשה של קאשים כשהוא העומד בראשה, אשר תפקידם לשמור על קסם הזמן ולמנוע ממנו להשחית אחרים. כל קסם הזמן הוכנס לתוך שעון החול, אשר הפך להיות חולות הזמן.

המדבר יישאר תחת שלטון אל-קדאר למשך כמעט 750 שנים נוספות, עד הרגע בו אחרון אל קדאר ימצא את מותו בשנתו. אבל המדבר לא היה עוד המקום היחידי בו היו חיים, ומאה שנים מאוחר יותר, הצפון החל לגעוש.