אל-מתים תבוניים, בעיה פנימית?
- מחבר/ת הנושא tkhag1
- תאריך התחלה
אולי זה גוש בשר עם אישיות בלי נשמה?
בגלל זה החייאה היא נס אלוהי וקדוש, והקמת אל-מתים היא תועבה משוקצת וקסם שחור.
מה שלמעלה. יצירת אל מתים ויצירת אל מתים עליונים גורר את הנשמה בכוח אל תוך הגוף באופן מסויים, וכך הופך אותה לאל מת.
אגב, אני לא מחבב את הכותרות האלה שאומרות נושא, בעיה ואז סימן שאלה. אבל זה רק אני.
אגב, אני לא מחבב את הכותרות האלה שאומרות נושא, בעיה ואז סימן שאלה. אבל זה רק אני.
ההסבר של המפקד יותר הגיוני משלי. החכמתי.
בOOTS פותרים את זה די יפה. שם דורקון, הכוהן הטוב, נהפך כנגד רצונו לערפד. הערפד דורקון נראה מבחוץ כמו דורקון, עם אותה אישיות וזכרונות והכל, אך למעשה מתגלה שהנשמה של דורקון סוג של "השתכפלה" ונהייתה תאום-מרושע שלו, שזוהי בעצם הנשמה ששולטת בגוף הערפדי שלו. הנשמה המקורית של דורקון בעצם כלואה על ידי הנשמה הערפדית המרושעת, שמנצלת אותה כדי לדעת מה שדורקון ידע בחייו, וכך לחקות אותו בצורה מושלמת. בעצם מה שהם אומרים זה שהאלמת התבוני לא באמת משמר את האישיות של היצור המקורי, אלא רק מחקה אותה, אבל הוא למעשה גרסא מרושעת של היצור המקורי.
דרך אגב, לדעתי לא כל האלמתים התבוניים משמרים את האישיות שלהם. גועלים, צלמוות, צללים וכן הלאה לדעתי הם בעצם סוג של זומבים מתקדמים, שפשוט מחזיקים ביכולת מנטאלית כלשהי, אבל לא בהכרח קשורים למי שהם היו בחייהם.
לעומת זאת, ליצ'ים כפי שאני תופס אותם הם יוצאי דופן בקטע הזה - להבדיל משאר האלמתים, הם לא מתים וחוזרים לחיים על ידי קסם אפל, אלא עוברים ישירות מחיים לאלמוות, והנשמה המקורית שלהם עדיין נשמרת בתוך הגוף שכעת מתוחזק על ידי אנרגיה שלילית במקום אנרגיה חיובית. מהסיבה הזאת, כדי להפוך לליץ' הדמות חייבת להיות מראש מרושעת, אחרת היא לא תוכל לעבור את התהליך. הנשמה שלה בעצם מושחתת מראש, ולא מושחתת על ידי ההפיכה לאלמת.
דבר נוסף שמתקשר לזה לקוח מהעולם של באפי ציידת הערפדים. שם כאשר מישהו הופך לערפד הוא מאבד את נשמתו, ובמקומה משתלט על גופו סוג של נשמה חלופית, שהיא במקור בעצם שד כלשהו (כלומר, ערפדים הם בני אדם ששד תפס את מקום הנשמה שלהם). זה דומה למה שעושים בOOTS, אבל לדעתי הנשמה המקורית עוזבת את הגוף כאילו הוא מת. לכן במהלך הסדרה ישנם כמה ערפדים שמצליחים בכל מיני דרכים לקבל את הנשמה שלהם חזרה - במקרה הזה היא חוזרת לגוף הערפד, כך שמה שיוצא זה ערפד עם כל היכולות והחולשות שלו, אבל נשמה אנושית שיכולה להיות טובה.
אם אני זוכר נכון, בעונה האחרונה הם נלחמים מול שדים שהם בעצם התממשות פיזית של נשמת הערפד. פרקטית זה נראה פשוט כמו ערפד על סטרואידים. אבל אני חושב שהקונספט שדבר לא מוחשי כמו נשמה (שדית, במקרה הזה) מקבל ביטוי פיזי בצורה של יצור שמבטא את עצם מהותה של הנשמה הזאת (ערפדיות, במקרה הזה), זה די מגניב. זה בעצם כמו חוצנים במו"ד, שגופם הפיזי והנשמה שלהם הוא דבר אחד בלתי נפרד. אפשר האמת לבנות גם למו"ד קונספט דומה - שאלמתים בעצם מאוכלסים על ידי שדים מטאפיזיים שמדמים נשמות, ועם הקסם הנכון אפשר לגרום להם לקבל צורה פיזית שתהיה הביטוי האולטימטיבי של תכונות האלמת הזה. בעצם זה כבר סוג של קיים, כי גלמים הם בעצם עצמים שהונפשו על ידי כך שכבלו אליהם יסודן אדמה. כך שאפשר להגיד שיסודן אדמה הוא ההתגשמות הפיזית של ה"נשמה" של גולם.
דרך אגב, לדעתי לא כל האלמתים התבוניים משמרים את האישיות שלהם. גועלים, צלמוות, צללים וכן הלאה לדעתי הם בעצם סוג של זומבים מתקדמים, שפשוט מחזיקים ביכולת מנטאלית כלשהי, אבל לא בהכרח קשורים למי שהם היו בחייהם.
לעומת זאת, ליצ'ים כפי שאני תופס אותם הם יוצאי דופן בקטע הזה - להבדיל משאר האלמתים, הם לא מתים וחוזרים לחיים על ידי קסם אפל, אלא עוברים ישירות מחיים לאלמוות, והנשמה המקורית שלהם עדיין נשמרת בתוך הגוף שכעת מתוחזק על ידי אנרגיה שלילית במקום אנרגיה חיובית. מהסיבה הזאת, כדי להפוך לליץ' הדמות חייבת להיות מראש מרושעת, אחרת היא לא תוכל לעבור את התהליך. הנשמה שלה בעצם מושחתת מראש, ולא מושחתת על ידי ההפיכה לאלמת.
דבר נוסף שמתקשר לזה לקוח מהעולם של באפי ציידת הערפדים. שם כאשר מישהו הופך לערפד הוא מאבד את נשמתו, ובמקומה משתלט על גופו סוג של נשמה חלופית, שהיא במקור בעצם שד כלשהו (כלומר, ערפדים הם בני אדם ששד תפס את מקום הנשמה שלהם). זה דומה למה שעושים בOOTS, אבל לדעתי הנשמה המקורית עוזבת את הגוף כאילו הוא מת. לכן במהלך הסדרה ישנם כמה ערפדים שמצליחים בכל מיני דרכים לקבל את הנשמה שלהם חזרה - במקרה הזה היא חוזרת לגוף הערפד, כך שמה שיוצא זה ערפד עם כל היכולות והחולשות שלו, אבל נשמה אנושית שיכולה להיות טובה.
אם אני זוכר נכון, בעונה האחרונה הם נלחמים מול שדים שהם בעצם התממשות פיזית של נשמת הערפד. פרקטית זה נראה פשוט כמו ערפד על סטרואידים. אבל אני חושב שהקונספט שדבר לא מוחשי כמו נשמה (שדית, במקרה הזה) מקבל ביטוי פיזי בצורה של יצור שמבטא את עצם מהותה של הנשמה הזאת (ערפדיות, במקרה הזה), זה די מגניב. זה בעצם כמו חוצנים במו"ד, שגופם הפיזי והנשמה שלהם הוא דבר אחד בלתי נפרד. אפשר האמת לבנות גם למו"ד קונספט דומה - שאלמתים בעצם מאוכלסים על ידי שדים מטאפיזיים שמדמים נשמות, ועם הקסם הנכון אפשר לגרום להם לקבל צורה פיזית שתהיה הביטוי האולטימטיבי של תכונות האלמת הזה. בעצם זה כבר סוג של קיים, כי גלמים הם בעצם עצמים שהונפשו על ידי כך שכבלו אליהם יסודן אדמה. כך שאפשר להגיד שיסודן אדמה הוא ההתגשמות הפיזית של ה"נשמה" של גולם.
הדוגמא הבולטת אצלי לאלמתים תבוניים, זה אבירי המוות ברומח הדרקון
הם נשמות שקוללו להשאר בעולם החיים, ולמרות הכוחות שלהם.. הם סובלים. הם חסרי מנוח כנראה לתמיד.
המוח נשאר, אבל נוספו לזה סלידה מהחיים.
ארת'אס מוורקרפט 3 למשל אומר "שהוא כבר לא מסוגל לחוש חמלה, אהבה.. רק זעם ושנאה."
אני חושב שאלמת תבוני, יכול להיות אותה אישיות- אבל שחלקים קריטיים מוספו או נקרעו מהאישיות שלו.
הם נשמות שקוללו להשאר בעולם החיים, ולמרות הכוחות שלהם.. הם סובלים. הם חסרי מנוח כנראה לתמיד.
המוח נשאר, אבל נוספו לזה סלידה מהחיים.
ארת'אס מוורקרפט 3 למשל אומר "שהוא כבר לא מסוגל לחוש חמלה, אהבה.. רק זעם ושנאה."
אני חושב שאלמת תבוני, יכול להיות אותה אישיות- אבל שחלקים קריטיים מוספו או נקרעו מהאישיות שלו.
יש פה פרשנויות ממש מגניבות לנושא, אהבתי!
הגישה הקלאסית בכל אופן היא שהחיאה היא נס בחסד האל - האל, או האלים, מחליטים להיענות לבקשתו של כוהן רב עוצמה ולתת לנשמה לחזור לגוף. זה מפגן של עוצמת האמונה, שמסוגלת להתגבר גם על המוות - הנשמה שייכת לאלים, וברצונם יקחו וברצונם ישיבו, והכוהן הדגול וחביב האלים הוא זה שיכול לבקש זאת מהם ובכך לממש את עוצמתם עלי אדמות ולהאדיר את האמונה.
יצירת אל-מת לעומת זאת היא כישוף שחור ומעוות, מעשה שטן שחותר תחת הסדר האלוהי. היא קורעת את הנשמה ומשחיתה אותה, ותופרת אותה בתפרים גסים לבשר מת. אל-מת הוא נגוע בטומאת הזדון והגהינום, התודעה שלו מרוסקת ומעורערת וגם אם הוא לא היה רשע בחייו החוויה הזו הפכה אותו לעבד השאול במקרה הטוב ולמטורף רצחני במקרה הפחות טוב. המתועבים מכולם הם האנשים שתאוותם לכוח בעולם הזה גרמה להם מרצונם לכבול את נשמתם השחורה לבשרם הרקוב.
כל זה כמובן מתבסס על הגישה היהודית והנוצרית (ובקיצור מערבית) לחיים שלאחר המוות, לגוף ולנפש. אפשר כמובן לשחק בגישות אחרות. למשל עולם משחק שבו הנשמה היא אכן מקודשת אבל הגוף הוא בסך הכל כלי חומרי חסר חשיבות שאפשר להשתמש בו לאחר שהנשמה מתגלגלת לעולם טוב יותר - בין אם בתור דשן ובין אם בתור כלי עבודה בדמות שלד או זומבי. אל-מתים תבוניים עדיין יתפסו בעולם כזה כחילול הקודש.
ייכול להיות גם עולם שבו הגישה היא אינסטרומנטלית לחלוטין - הפיכה לליץ' או למומיה נתפסת כמסלול קריירה הגיוני ואף מכובד וערפדים הם חברים רצויים ונחמדים בקהילה, בעוד שנקרומנסרים צעירים הולכים לביקורי נימוסים אצל סבא בבית הקברות כדי ללמוד ממנו ומחבריו. לכאורה מתבקש לתאר מקום שמתנהל ככה כאפל ומרושע, אבל יכול להיות מעניין יותר לנסות ליצור אותו כמקום חיובי דווקא, שבו הקמת אל-מתים זוכה לאותו יחס בו אנחנו מתייחסים להשתלות איברים*, עירויי דם ואפילו לטיפולי מתיחת פנים והזרקת בוטוקס.
* יש יהודים ונוצרים אדוקים שרואים במוות מוחי פיקציה שנועדה להצדיק רצח של אנשים וגניבת איבריהם לטובת אחרים ומכירים במוות לבבי בלבד. אחרים רואים בקצירת איברים להשתלה השחתה של גופה וחילול כבוד המת. חברי כת "עדי ג'הובה" אף מגלים התנגדות וסלידה לעירויי דם. אפשר להשוות את הגישה שלהם לגישה בעולם מו"ד טיפוסי כלפי מעשי-אוב למיניהם כדי לנסות לדמיין עולם בו הכשפים הללו לא נתפסים כדבר שלילי אלא להיפך.
הגישה הקלאסית בכל אופן היא שהחיאה היא נס בחסד האל - האל, או האלים, מחליטים להיענות לבקשתו של כוהן רב עוצמה ולתת לנשמה לחזור לגוף. זה מפגן של עוצמת האמונה, שמסוגלת להתגבר גם על המוות - הנשמה שייכת לאלים, וברצונם יקחו וברצונם ישיבו, והכוהן הדגול וחביב האלים הוא זה שיכול לבקש זאת מהם ובכך לממש את עוצמתם עלי אדמות ולהאדיר את האמונה.
יצירת אל-מת לעומת זאת היא כישוף שחור ומעוות, מעשה שטן שחותר תחת הסדר האלוהי. היא קורעת את הנשמה ומשחיתה אותה, ותופרת אותה בתפרים גסים לבשר מת. אל-מת הוא נגוע בטומאת הזדון והגהינום, התודעה שלו מרוסקת ומעורערת וגם אם הוא לא היה רשע בחייו החוויה הזו הפכה אותו לעבד השאול במקרה הטוב ולמטורף רצחני במקרה הפחות טוב. המתועבים מכולם הם האנשים שתאוותם לכוח בעולם הזה גרמה להם מרצונם לכבול את נשמתם השחורה לבשרם הרקוב.
כל זה כמובן מתבסס על הגישה היהודית והנוצרית (ובקיצור מערבית) לחיים שלאחר המוות, לגוף ולנפש. אפשר כמובן לשחק בגישות אחרות. למשל עולם משחק שבו הנשמה היא אכן מקודשת אבל הגוף הוא בסך הכל כלי חומרי חסר חשיבות שאפשר להשתמש בו לאחר שהנשמה מתגלגלת לעולם טוב יותר - בין אם בתור דשן ובין אם בתור כלי עבודה בדמות שלד או זומבי. אל-מתים תבוניים עדיין יתפסו בעולם כזה כחילול הקודש.
ייכול להיות גם עולם שבו הגישה היא אינסטרומנטלית לחלוטין - הפיכה לליץ' או למומיה נתפסת כמסלול קריירה הגיוני ואף מכובד וערפדים הם חברים רצויים ונחמדים בקהילה, בעוד שנקרומנסרים צעירים הולכים לביקורי נימוסים אצל סבא בבית הקברות כדי ללמוד ממנו ומחבריו. לכאורה מתבקש לתאר מקום שמתנהל ככה כאפל ומרושע, אבל יכול להיות מעניין יותר לנסות ליצור אותו כמקום חיובי דווקא, שבו הקמת אל-מתים זוכה לאותו יחס בו אנחנו מתייחסים להשתלות איברים*, עירויי דם ואפילו לטיפולי מתיחת פנים והזרקת בוטוקס.
* יש יהודים ונוצרים אדוקים שרואים במוות מוחי פיקציה שנועדה להצדיק רצח של אנשים וגניבת איבריהם לטובת אחרים ומכירים במוות לבבי בלבד. אחרים רואים בקצירת איברים להשתלה השחתה של גופה וחילול כבוד המת. חברי כת "עדי ג'הובה" אף מגלים התנגדות וסלידה לעירויי דם. אפשר להשוות את הגישה שלהם לגישה בעולם מו"ד טיפוסי כלפי מעשי-אוב למיניהם כדי לנסות לדמיין עולם בו הכשפים הללו לא נתפסים כדבר שלילי אלא להיפך.
הבעיה בגישה הזאת בעולם של מו"ד זה שבהגדרה יש טוב ורוע מוחלט, והתעסקות באלמוות מתקשר בהכרח לרוע. אלמתים חייבים להיות מרושעים, אין להם ברירה. אם מוציאים את עניין הנטיות מהמשוואה (וטכנית זה לא כזה קשה), בהחלט אפשר לדמיין עולם כזה.
זה רעיון מעניין. קצת מזכיר לי את העולם החדש של מג'יק, אמונקאט. בעולם הזה, שמבוסס על מצרים העתיקה, המוות הפך למושג מקודש. כל מי שמת מוקם לתחייה באופן אוטומאטי בתור זומבי. בעולם הזה ישנם חמישה אלים ששולטים בכולו. בני התמותה יכולים לקחת את המבחנים. כל אל מציב לבן התמותה מבחן אחד, ואם הוא עובר אותו, הוא הופך לנבחר האלים. מי שמת במהלך המבחנים הופך למומיה, אל מת עליון וחזק. אנשים תופסים מוות, ובמיוחד מוות במהלך המבחנים, כדבר נעלה שחייהם עוברים עליהם כהכנה אליו. הזומבים והמומיות המסתובבים בין בני התמותה זוכים ליחס של כבוד, ונחשבים לדבר חיובי.
פלאפי אמר/ה:
זהו, שבמו"ד לדורותיה זה לא היה מחייב כל כך - גם עם שיטת נטיות קשיחה. היו אלמתים טובים (נדירים מאוד - רוחות רפאים שנעשה להן עוול למשל) והיחס לאלמתים בהרבה מקרים היה נייטרלי.
וכמו שהביאו כאן בתור דוגמה - בעולם בהשראת מצרים העתיקה אלמתים והעיסוק בהם יכול להיות משהו חיובי גם אם יש שיטת נטיות -פשוט משנים את הגישה, לא את המכניקה.
לא הכרתי שזה ההסבר בבאפי, אבל בעקרון זה ההסבר שאני משתמש בו עבור רוב האל-מתים התבוניים.פלאפי אמר/ה:
גם השיטה של oots קשורה לעניין - היא לא מקורית. הסבר אחד למה לערפדים אין צל או השתקפות בראי היא שהצל או ההשתקפות, שהם תאום אפל של הנפש המקורית, הם אלו שנמצאים בתוך הגוף.
אצלי בעולם, אל מתים זה כשמכניסים יצור צללים לתוך גופה. כך שאין בכלל קשר לנשמה המקורית... והטקס אפל במיוחד, בשל הקשר לאופל.
המפקד העליון-
האמת שכשיחקתי נקרופוליס בהירוס אוף מאייט אנד מאג'יק עשיתי "רולפליי" בסגנון, וקראתי לצבא שלי צז"ל ולנקרומנסי "גיוס"
האמת שכשיחקתי נקרופוליס בהירוס אוף מאייט אנד מאג'יק עשיתי "רולפליי" בסגנון, וקראתי לצבא שלי צז"ל ולנקרומנסי "גיוס"
יש איזה סרט אנימציה קריפי ששכחתי את שמו, על בחור ששם בטעות טבעת נישואין על אצבע השלד של בחורה מתה (עם תולעת מחמד בראש) שעולה מקברה ועוזרת לו. בשלב מסויים היא גם מביאה חברים אל-מתים שמתגלים כמאוד נחמדים וחלקם גם שמחים לפגוש בבני משפחה חיים שמתגעגעים אליהם.
אה. כן.
למדנו על זה בעיצוב דמויות באנימציה- האל מתים צבעוניים לעומת החיים הלבנים והחיוורים.
למדנו על זה בעיצוב דמויות באנימציה- האל מתים צבעוניים לעומת החיים הלבנים והחיוורים.
