הדון גובלאונה
פונדקאי ותיק
כן כן, מכרתי את נשמתי עבור שכר ממוצע של 50 שקל ברוטו, והתחלתי היום להנחות לחוג מבוכים ודרקונים, רציתי לספר קצת חוויות, לקבל הצעות והערות.
טוב, היום היו לי 5 שחקנים (מטורף הא?)-
שלושת רבעי אלף סייר, מעולם אל שיחק מ"ת, אלא רק משחקי תפקידם חיים בחוג דיי בעייתי, להלן- "הלארפיסט"
שלושת רבעי אלף כוהן פיילור- עכברוש חוקים רגיל למדי, הילד עם כול הספרים ומלא קוביות שבוחר מקצוע אחרון כדי להשלים את החבורה, להלן- העכברוש
חצי אלף מכשף אשליות- לא מכיר את את המשחק בכלל, להלן- הבור
אלף מכשף קרבי- לא שיחק אף פעם, אבל קרא את כול הספר של מו"ד 4 , להלן- העציץ
ואיש לטאה קשת- בחור כארז, שיחק שנה בחוג, הבחור מרביץ אחלה קטעי רול פליי, הבעיה היא שהוא ל אסרטיבי והכי קטן בחבורה, להלן- השחקן
טוב, הכנו דמויות, וכשסיימנו, אמרתי לכול שחקן שיגיד איזה מקצוע הוא, איזה גזע, איך הדמות נראית (שתיקה נבוכה בחדר), ושיגיד משהו שהיא אוהבת ומשהו שהיא שונאת.
השחקן פתח, כאיש לטאה קשת, הוא סיפר על כך שהוא לבוש בשיריון קשקשים ונוהג לכסות אותו בעלים וענפים, חידדתי את זה בשבילו לזה שהוא מרקע עלים ממטבעות כסף לשיריון שלו, חצי מהקבוצה פערה פה על החטא של ביזבוז ממון כזה, הוא ממש היתלהב. לאחר מכן הוא אמר שהוא שונא כשאנשים פוגעים בלטאות למינהן, ושהוא רואה בהן חיה שקרובה אליו. ושהוא אוהב מאד לתפוס זבובים בלשון האורכה שלו.
אחריו, הבור, היתחבט ולא ידע מה להחליט, ולבסוף הליט על מראה קלאסי של חצי אלף מכשף, עם אבן חן בקצה המטה שלו. הוא גם מאד אוהב לאכול.
העכברוש חכך בדעתו הרבה זמן וכשהגיע תורו לתאר את הדמותש אל אם מותר לו להיות ענק אבן, השבתי שלא, ושיתאר את הדמות, הוא הלך על כוכב שחר ושיריון כבד. אחרי כמה שניות המראה הפך מעיין יותר, כוכב שחר בעל ראש ארד שמעוצב כשמש,גלימות כוהנים ושיריון קשקשים מוסתר תחתיהן.
העציץ ישב וחשב, וחשב וחשב, ולבסוף הלך על זה שהוא שונא כשמצליחים יותר ממנו, במיוחד כשמדובר במכשפים אחרים.
הלארפיסט היה הכי קשה, מצד שני הוא חושב שהוא יודע המון על משחקי תפקידים מצדי שני הוא לא יודע כלום על גילום דמות, לא לתאר את המעשים שלה, ולא דמיין את העולם סביבו בלי יצוג חיצוני כמו במשחקים חיים, (ברמה של- אני יודע שיש מומיות במשחק הזה, כמו שיש אלצנו, ואבל אצלנו אין דרקוניםש אמרו לי שיש כאן! וזה נורא מבלבל, איך יהיה דרקון אם אין דרקון?), אני עדיין מנסה לפצח אותו, זה יקרה בקרוב.
דרכי להיתמודדות עם השחקנים-
מכריח אותם לדבר דרך הדמויות, ומשלב הרבה קטעים תיאטרךים שאני מציג לפניהם, מתוך ההנחה, שקשה לא לשחק שמות אפילו מבעט כשמולך נמצא מישהו ואם זאת הוא מאה אחוז בתוך הדמות שלו. (כמו כן, מתוך ההנחה שהם יעשו פחות שטויות כמו לחסל עוברי אורח תמימים אם הם באמת ירגישו שהעובר אורך הזה זה מישהו. הבעיה הכי גדולה בחוגים לפי דעתי זה שהמון מנחים יוצרים עולם שטוח שאי אפשר באמת להישדהות עם הדמויות בו, כמו במשחק מחשב, ועל כן הדמויות עושת הכול כמו משחק מחשב, כלומר- פותרות תעלומות בתוך עלילה ממוגדרת והורגות דברים... העביה נוצרת בעיקר בגלל חוסר בזמן, וכמות הילדים כמובן)
דברים יותר ספיציפיים-
לבור אני מנסה להנחיל את המשחק כמעין סיפור של סיפורים ופחות כמשחק של גילום דמות כי אני פוחד שגילום הדמות יהפוך מהר מאד את המשחק שלו לטקטי מדי, קודם כול יש סיפור מעניין ורק אחר כך אתה דמות בו.
לשחקן אני נותן קרדיט אדיר על היצירתיות שלו, ועל כול דבר שהוא עושה מחוץ לקופסא הרגילה של שחקנים יוצאי חוגים, כמו כן אני באופן טיפה לא רצוני נותן לו קצת יותר זמן במה (אבל בטעם טוב) והיום גם ננתי לו לסיים את הפגישה בתיאור מעשיו.
העכברוש קשה לי עם שחקנים כאלה, בעיקר כי פעם אני הייתי כזה, אבל מה שמצחיק בזה שאצלי, זה שהוא מתחשב בנטייה שלו לטוב כפרט סטאטיסטי טהור, כלומר אני ממש יכול לדעת מה הוא יעשה בכול סיטואציה XD, הוא מרפא על ימים ועל שמאל, אבל אני עדיין למצליעח להיבא אותו לרפא כי הוא כוהן של אל שדוגל במתן מזור לחולים ולא כי זה מה שדמות טובה עושה, כרגע אני עושה את זה בעיקר דרך הרבה אינטרקציה שדל דמויות מנחה איתו, מה שמקל מאד על עיניין זה שהוא כוהן, פשוט קבעתי שהברונות קצת דתית, ושנותנים כבוד רב לכוסהנים של אלי הטוב ופיילור בפרט.
העציץ, עציצים זה תמיד בעיה, והיום (פגישה ראשונה אחרי הכול), הוא ישב בשקט ולא אמר הרבה, וגם כשדובבתי אותו הוא לכול היורת עקב אחרי בני החבורה, אני חושב שבפגישה הבאה אני אגרום לו להיות מואשם באיזה פשע שהוא לא עשה ואז הוא יהיה חייב להגיב.
והלארפיסט, ובכן, אני עובדת איתו דרך הקטע של המאגניבות, יש לו ברדלס מחמד, (זה במקום קסמים, כך תירצתי את זה לקוסמים, והיחידי שלא קוסם הוא השחקן אז לא היה אכפת לו), ושני חרבות קצרות מעוקלות. אני עובד איתו בסטייל של תיאורים מהירים וקצביים (בינתיים מצוד אחרי אנרק אבוד בעזרת הברדלס, עוד לא קרב ממש).
בנוגע לעלילה-
בעיקרון לא היה הרבה זמן אז ניסיתי להכניס כמה שיותר היתרחשות לזמן הקצר שנותר אחרי שהכנו דמויות, אז ההיתרחשויות עברו מהר וניסתי להפוך אותן לכמה שיותר דחוסות בפתילי עלילה בשביל הדמויות. כמו כן, ניסיתי בזמן הקצר שהיה לי לנתץ כמה שיותר מיתוסים והשגות של הדמויות משניות חוג קודמות כגון-
הכוהן קיבלת הצדעה וכבוד מחצי אורק שומר בשער שהוא חסיד של פיילור, שגם כניס אותו ליריד שבברונות באותו זמן בחינם.
אנשים באמת נבהלים מהחיה המלווה של הסייר ולא מתנהגים כאילו היא משהו רגיל
הלכאורה גנב, שהדמויות מתיידדודת איתו, הוא באמת גנב שפל ורקוב, לא רשע על, לא חבר בשום כנופיה או אירגון רחב יריעה, פשוט חלאה מקומי.
השומרים הכי נאמנים של הברון האנושי הם חיילי עילית אורקים שמפטרלים ברחובות, (זה עומד לבוא בקרוב)
טוב, היום היו לי 5 שחקנים (מטורף הא?)-
שלושת רבעי אלף סייר, מעולם אל שיחק מ"ת, אלא רק משחקי תפקידם חיים בחוג דיי בעייתי, להלן- "הלארפיסט"
שלושת רבעי אלף כוהן פיילור- עכברוש חוקים רגיל למדי, הילד עם כול הספרים ומלא קוביות שבוחר מקצוע אחרון כדי להשלים את החבורה, להלן- העכברוש
חצי אלף מכשף אשליות- לא מכיר את את המשחק בכלל, להלן- הבור
אלף מכשף קרבי- לא שיחק אף פעם, אבל קרא את כול הספר של מו"ד 4 , להלן- העציץ
ואיש לטאה קשת- בחור כארז, שיחק שנה בחוג, הבחור מרביץ אחלה קטעי רול פליי, הבעיה היא שהוא ל אסרטיבי והכי קטן בחבורה, להלן- השחקן
טוב, הכנו דמויות, וכשסיימנו, אמרתי לכול שחקן שיגיד איזה מקצוע הוא, איזה גזע, איך הדמות נראית (שתיקה נבוכה בחדר), ושיגיד משהו שהיא אוהבת ומשהו שהיא שונאת.
השחקן פתח, כאיש לטאה קשת, הוא סיפר על כך שהוא לבוש בשיריון קשקשים ונוהג לכסות אותו בעלים וענפים, חידדתי את זה בשבילו לזה שהוא מרקע עלים ממטבעות כסף לשיריון שלו, חצי מהקבוצה פערה פה על החטא של ביזבוז ממון כזה, הוא ממש היתלהב. לאחר מכן הוא אמר שהוא שונא כשאנשים פוגעים בלטאות למינהן, ושהוא רואה בהן חיה שקרובה אליו. ושהוא אוהב מאד לתפוס זבובים בלשון האורכה שלו.
אחריו, הבור, היתחבט ולא ידע מה להחליט, ולבסוף הליט על מראה קלאסי של חצי אלף מכשף, עם אבן חן בקצה המטה שלו. הוא גם מאד אוהב לאכול.
העכברוש חכך בדעתו הרבה זמן וכשהגיע תורו לתאר את הדמותש אל אם מותר לו להיות ענק אבן, השבתי שלא, ושיתאר את הדמות, הוא הלך על כוכב שחר ושיריון כבד. אחרי כמה שניות המראה הפך מעיין יותר, כוכב שחר בעל ראש ארד שמעוצב כשמש,גלימות כוהנים ושיריון קשקשים מוסתר תחתיהן.
העציץ ישב וחשב, וחשב וחשב, ולבסוף הלך על זה שהוא שונא כשמצליחים יותר ממנו, במיוחד כשמדובר במכשפים אחרים.
הלארפיסט היה הכי קשה, מצד שני הוא חושב שהוא יודע המון על משחקי תפקידים מצדי שני הוא לא יודע כלום על גילום דמות, לא לתאר את המעשים שלה, ולא דמיין את העולם סביבו בלי יצוג חיצוני כמו במשחקים חיים, (ברמה של- אני יודע שיש מומיות במשחק הזה, כמו שיש אלצנו, ואבל אצלנו אין דרקוניםש אמרו לי שיש כאן! וזה נורא מבלבל, איך יהיה דרקון אם אין דרקון?), אני עדיין מנסה לפצח אותו, זה יקרה בקרוב.
דרכי להיתמודדות עם השחקנים-
מכריח אותם לדבר דרך הדמויות, ומשלב הרבה קטעים תיאטרךים שאני מציג לפניהם, מתוך ההנחה, שקשה לא לשחק שמות אפילו מבעט כשמולך נמצא מישהו ואם זאת הוא מאה אחוז בתוך הדמות שלו. (כמו כן, מתוך ההנחה שהם יעשו פחות שטויות כמו לחסל עוברי אורח תמימים אם הם באמת ירגישו שהעובר אורך הזה זה מישהו. הבעיה הכי גדולה בחוגים לפי דעתי זה שהמון מנחים יוצרים עולם שטוח שאי אפשר באמת להישדהות עם הדמויות בו, כמו במשחק מחשב, ועל כן הדמויות עושת הכול כמו משחק מחשב, כלומר- פותרות תעלומות בתוך עלילה ממוגדרת והורגות דברים... העביה נוצרת בעיקר בגלל חוסר בזמן, וכמות הילדים כמובן)
דברים יותר ספיציפיים-
לבור אני מנסה להנחיל את המשחק כמעין סיפור של סיפורים ופחות כמשחק של גילום דמות כי אני פוחד שגילום הדמות יהפוך מהר מאד את המשחק שלו לטקטי מדי, קודם כול יש סיפור מעניין ורק אחר כך אתה דמות בו.
לשחקן אני נותן קרדיט אדיר על היצירתיות שלו, ועל כול דבר שהוא עושה מחוץ לקופסא הרגילה של שחקנים יוצאי חוגים, כמו כן אני באופן טיפה לא רצוני נותן לו קצת יותר זמן במה (אבל בטעם טוב) והיום גם ננתי לו לסיים את הפגישה בתיאור מעשיו.
העכברוש קשה לי עם שחקנים כאלה, בעיקר כי פעם אני הייתי כזה, אבל מה שמצחיק בזה שאצלי, זה שהוא מתחשב בנטייה שלו לטוב כפרט סטאטיסטי טהור, כלומר אני ממש יכול לדעת מה הוא יעשה בכול סיטואציה XD, הוא מרפא על ימים ועל שמאל, אבל אני עדיין למצליעח להיבא אותו לרפא כי הוא כוהן של אל שדוגל במתן מזור לחולים ולא כי זה מה שדמות טובה עושה, כרגע אני עושה את זה בעיקר דרך הרבה אינטרקציה שדל דמויות מנחה איתו, מה שמקל מאד על עיניין זה שהוא כוהן, פשוט קבעתי שהברונות קצת דתית, ושנותנים כבוד רב לכוסהנים של אלי הטוב ופיילור בפרט.
העציץ, עציצים זה תמיד בעיה, והיום (פגישה ראשונה אחרי הכול), הוא ישב בשקט ולא אמר הרבה, וגם כשדובבתי אותו הוא לכול היורת עקב אחרי בני החבורה, אני חושב שבפגישה הבאה אני אגרום לו להיות מואשם באיזה פשע שהוא לא עשה ואז הוא יהיה חייב להגיב.
והלארפיסט, ובכן, אני עובדת איתו דרך הקטע של המאגניבות, יש לו ברדלס מחמד, (זה במקום קסמים, כך תירצתי את זה לקוסמים, והיחידי שלא קוסם הוא השחקן אז לא היה אכפת לו), ושני חרבות קצרות מעוקלות. אני עובד איתו בסטייל של תיאורים מהירים וקצביים (בינתיים מצוד אחרי אנרק אבוד בעזרת הברדלס, עוד לא קרב ממש).
בנוגע לעלילה-
בעיקרון לא היה הרבה זמן אז ניסיתי להכניס כמה שיותר היתרחשות לזמן הקצר שנותר אחרי שהכנו דמויות, אז ההיתרחשויות עברו מהר וניסתי להפוך אותן לכמה שיותר דחוסות בפתילי עלילה בשביל הדמויות. כמו כן, ניסיתי בזמן הקצר שהיה לי לנתץ כמה שיותר מיתוסים והשגות של הדמויות משניות חוג קודמות כגון-
הכוהן קיבלת הצדעה וכבוד מחצי אורק שומר בשער שהוא חסיד של פיילור, שגם כניס אותו ליריד שבברונות באותו זמן בחינם.
אנשים באמת נבהלים מהחיה המלווה של הסייר ולא מתנהגים כאילו היא משהו רגיל
הלכאורה גנב, שהדמויות מתיידדודת איתו, הוא באמת גנב שפל ורקוב, לא רשע על, לא חבר בשום כנופיה או אירגון רחב יריעה, פשוט חלאה מקומי.
השומרים הכי נאמנים של הברון האנושי הם חיילי עילית אורקים שמפטרלים ברחובות, (זה עומד לבוא בקרוב)
אם כי אצלי היה ממש מעט פירסום (יריד חוגים שבקושי הגיעו אליו אנשים), אבל עובדים על זה.
אני באמת לא מבין למה ילדים מתלהבים מהם בצורה כל-כך קיצונית, לא משנה כמה מאגניב אתה מוציא את שאר הגזעים...
