אבל אם הוא נעשה בצורה הנכונה הוא יכול להוביל לתוצאות מאוד מעניינות, אם כל המשתתפים אהההממממ בוגרים בנפשם. אחרי הכל מין ומיניות מעסיקים אותנו לפחות 50% מהיממה. אני לא מתכוון כמובן רק לפנטזיות, דיבורים על מין, ומין ממש אלא לרקע המיני שיש מאחורי הרבה מאוד אינטראקציות חברתיות.
במשחקי תפקידים יש שתי תופעות מעניינות:
1. בדרך כלל יש שוויון מוחלט בין נשים לגברים בעולם המערכה, בשיטה ובספרות (מה שאין לו ממש צידוק היסטורי או הגיוני אבל מאוד ברור מבחינה מסחרית).
2. לשמחתן של הפמיניסטיות הקשות שמשחקות משחקי תפקידים (מעניין כמה כאלה יש) המשחקים בדרך כלל נטולים כל אופי מיני, מתח מיני, או התייחסות בכלל לעניינים שבינו לבינה.
הסיבה העיקרית לכך היא שלשחקן קשה להחמיא לשה"ם על אתמול בלילה ולשה"ם קשה לתאר לשחקן חוויות פרטיות עם אשת הדוכס.
ישנו ספר רשת בשם "המדריך לאומנות הקרנלית" או משהו דומה. הוא, כצפוי, גרוע ביותר, גס ולא מועיל. אבל משעשע לעיתים רחוקות וגם זה משהו במוצרי ק20. הספר מכיל עיצות כגון: כיצד משפיעים לחשי ריחוף, תעופה, היפוך כח המשיכה! ולחשים אחרים על קיום יחסים. חוקי מו"ד לקיום יחסי מין (מבוססי כושר, בדיוק כמו ריצה או שחייה). ועוד...
חוויות אישיות:
בקמפיין במאה ה-14 שהיה מלווה בהרבה זוהמה אנושית וזוהמה מסוגים אחרים בן זוגי לחיפוש אחר אי המטמון נהג לשגל במרץ את בת הפונדקאי שהייתה שמנה, מזיעה ומסריחה. תיאורי השה"ם היו פשוט מופלאים (אני לא צוחק, המפגשים שלהם קיבלו אופי רומנטי ממש, מין אווירה כזו של מסכן ומסכנה הרעבים לחום ואהבה).
