דף 1 מתוך 1

עולם מערכה שעלה בראשי - הקדמה

נשלח: 17 ספטמבר 2004, 19:08
על ידי saruman
שלום לכם.

בזמן האחרון ניסיתי לתכנן עולם מערכה שיהיה מספיק טוב ועשיר בפרטים , כדי שגם אנשים אחרים יוכלו להנות ממנו ולהגיד לי " טוב סארומן " .

אני מצפה לתגובות על הפרק הראשון , שנכתב בשביל שתדעו מה היתה ההיסטוריה של העולם , שתוכלו להעיר לי , לתת תגובות ועוד כל מיני.

בבקשה:

דאלאר – עולם מערכה
איך נוצר העולם ופרטיו המוקדמים?
( היסטוריה פרק א' )
העולם , נוצר כאשר פיצוץ אדיר , לפני מליון שנים , נוצר האטום הראשון ( אותו אחד מהשיקולים המדעיים לגבי איך נוצר העולם שלנו ...).
העולם עוצב והשתנה לפי תנאי מזג האוויר , שבאותם ימים חשוכים , היו משתנים הקיצוניות מדהימה.
האיש הראשון , שנוצר איפה שהוא בזמן לא מוגדר , מת מכוחם של הסופות החזקות.
היות שבעולם זה אין , בפירוש כוח עליון( לפחות בינתיים ) , הגזע האנושי נכחד.

שנים רבות , מאתיים בערך , לאחר שהסופות הפתאומיות פסקו , ועונות השנה הסתדרו ( שם יש 5 עונות , כשכולם אותו דבר כמו בארץ , אם כי בסדר שונה , והעונה החמישית היא עונת ההרס , שבו בדרך כלל בים הגדול ביותר נוצרים לחצים , וסופות הוריקן שונות פוקדות את העולם.

מאחר ולא היה שום איום כלפי איש , שכן העולם היה ענק , ולא היו ריבים על אזורי מחייה.

ובגלל הנוחיות הזו , הצליחו בני האדם להיווצר שנית.

בני האדם הבאים שנוצרו לא היו כמו בן האדם הקודם שמת.
הזדווגות בין שני סוגי קופים שונים , שקרתה בטעות , יצרה תאומים , בן ובת.
שני האחים לא היו כלל דומים לשאר הקופים , ולכן הקופים לא רצו אותם חיים.
התאומים הצליחו לברוח משם , והקופים וויתרו להם ונתנו להם לברוח. זו היתה הטעות הגדולה ביותר שהם עשו , לפחות לגבי אחד מהם.
התאומים , לאחר שפיתחו מובני שיחה , נתנו שניהם מלוא תשומת לב לשני נושאים –
הגבר , לאומנויות הקסם , האישה – לציד.

ימים על ימים הם פיתחו תורות של דברים , סגנוני לחימה ולחשי קסם.
כוחם , לאחר כמה שנים טובות ( 20 – 30 ) היה גדול ועוצמתי , והם נחשבו כאלים הראשונים בעולם – אלת הציד דולארי , ואל הקסם – נאמאגיס .

כל אחד מהם השקיע אומנות רבה במקצועו , עד מהרה יכול היה נאמאגיס ליצור גזעים שונים , והיא יכלה לעצבם לפי תכנוניהם.
נאמאגיס היה מאוד קשה עם בני האדם , והוא החדיר בהם בעזרת המחשבה חוקים נוקשים מאוד , ובהתחלה הם ציתו להם לגמרי.

ואז נאמאגיס עשה את הטעות הראשונה מתוך שלושת הטעויות שלו:
נאמאגיס החליט , ובכוח קסם רב יצר את משקה האל מת. המשקה הזה נתן חיי נצח , והוא שתה אותו , ונתן גם לדולארי לטעום , ואז חייכה דולארי בסתר.

ביום למחרת נאמאגיס החליט לייצר עוד שני גזעים שונים , הוא יצר דודרים – יצורים הדומים לאלפים , אבל נמוכים מאוד , ונאורות – יצירות אשר תוכננו בדמותה של דולארי – הגברים והנשים כאחד.

ואז , אחד מבני האדם , גרגורי , החליט למצוא את התואר ואת התבונה , לא את הקסם הרע , אלא את הטוב.
באותו יום , האגדה השחורה של דאלאר הגיעה לעולם – גזע שנוצר ע"פ תכנוניו של מכשף אפל נשמה , אשר יצר כוח חזק מכל מה שנראה עד אז.
כעבור 20 שנה , גרגורי התחבב על שני האלים , והוא נהפך לפאלדין הראשון בדאלאר – ולאל השלישי.
שמו של גרגורי שונה לאוט'ר ליפברינגר , הוא נודע ביכולת מנהיגותו ובכישורי הריפוי האלילים שלו , ולכן נחשב לאגדה.

ואז הוא הגיע לעולם.

השלום ששרר בעולם עד עתה נקרע באלימות על ידי לוחם עטוף גלימות שחורות , אשר עם פטיש שמוקדש לאל לא מוכר ( ע"פ הסמלים שעליו ) חרץ את גורלם של אנשי העיר האגדית אירונקסל , איש לא ידע מאיפה בא , אפילו האלים עצמם , לא הבינו כלום ממה שקרה , אוט'ר נשלח באותו יום במשימה נועזת מאעיין כמוה – לחסל את אותו יציר חושך.
נאמאגיס מינה עוד שני אלים – עוד טעות. אחד , היה מרקוס דונר , שהיה קוסם שהתעסק בטבע ובחיות הקסומות.
ולורד ארקבס , מלך לוחם של מצודה מפוארת בעיר הנמל החשובה דורארט.

לורד אקבס השתמש בכוחות האלים שלו בהתחלה בחיוב , נתן אושר לאנשים חסרי פרוטה , הבריא מחלות והשתמש לטובה בכוחו , אומנם המלחמות שהחלו פוקדות את העולם , שני צבאות שונים , אחד – יד הברזל של אותו לוחם לבוש גלימות שחורות – כנגד כוחו של אוט'ר הפאלדין .

ארקבס נכנס בכוחות הזדון בהתקפה לא צפוייה , אך עד מהרה נוכח לדעת שיש קוסמים אפלים וחזקים ביותר בצבא הרשע , והוא , וכל צבאו נהפכו בריטואל אפל ליצורים מעוררי חלחלה – אורקים.

כאן מסתיים הפרק הראשון בהיסטוריה , כמו כן העידן הראשון בדאלאר.


?

נשלח: 17 ספטמבר 2004, 19:38
על ידי Crozius Arcanum!
בתאכלס עשית עבודה יפה, אבל יש המון המון חלים לא ברורים. אני מציע שתקרא את הכל שוב ותבדוק איפה אפשר לתקן את הניסוח...

נשלח: 17 ספטמבר 2004, 19:38
על ידי saruman
קרוזיוס פרט יותר מה לא הבנת ואערוך בהקדם

נשלח: 17 ספטמבר 2004, 20:03
על ידי Crozius Arcanum!
פשוט תקרא... אין רציפות, קפיצה מנושא לנושא... אבל החומר טוב מאוד. מה שכן -הייתי רוצה לשמוע יותר בהרחבה על הקרב בין ארקבס וכוחות הזדון, על יצירת הגזעים, על תחילת התרבות שלהם, וכד'.

נשלח: 17 ספטמבר 2004, 21:10
על ידי saruman
מתוך רשימותיו של הכותב הזקן:
"ההליכה לקרב היתה קשה. פלוגתו של ארקבס לא היתה מורגלת לכך , כנראה - בגלל תנאי ההליכה הקשים , והעובדה שצעדו למרגלותיו של הר קלורדמור - ההר האכזרי ביותר מבחינת מזגי האוויר. סופות חזקות לאין שיעור פגעו בחוזקה בהר - יש במסאבות אנשים שלוחשים על מלחמה אגדית שנמשכה שם בין האלים לשד מהעולם הבא - הם ניסו להרוס את ההר תחתיו שהה.

אומנם היו אלה סיפוריהם של איכרים , האיזור היה גבוה וקרוב לים , הסופות היו פוקדות את ההר מכוחו של הטבע , לא היתה ידו של שום אל בדבר.

ארקבס החל מדבר אל יד ימינו , לורד פארקוס.

"אנחנו מתקרבים מאוד לעיר הבירה של פוריוס" אמר בקול שקט.
"צר לי על אובדן אחיך , שכן גם אבי מת באותה דרך איומה"...

כמה ימים לפני זה , עט על קבוצת הצועדים נשר ענק עטוי הילה חשמלית.
לורד ארקבס בעצמו חורר בשלוש יריות קשת את גולגלתו של היצור , אך הפגר נפל ארצה , מוחץ תוך כדי שבעה מאנשי פלוגת הצריח , ואיש מפלוגת הרצים.

בין הנופלים היה אחיו של פארקוס.

"אני רק מקווה שתיתן לו כוח בעולם הבא אלופי" אמר פארקוס.
" כך יהיה " מלמל ארקבס ובירך את אחיו של פארקוס בברכת דרך צלחה.
עיניו של פארקוס נצצו.

"ובכן" אמר ארקבס כעבור כמה שניות של שקט "אנו מתקדמים לעבר העיר הנפולה , אנו מתכוונים לעזור לגנרל אוט'ר במשימתו כנגד הזדון האפל ששורר שם".

"אומנם אנשי פלוגת הרצים ששלחתי אתמול לא חזרו מהדרך , הינני דואג מאוד לגורלם...".

כאילו למשמע דבריו , מפניה חדה הופיע סוס קל רגלים , נושא בחבל שקשור לאוכפו את אחד מרציו , דם קרוש נראה מעל לעינו , וידו נראתה מעוקמת בזווית לא טבעית.

"שכה יהיה לי טוב " אמר ארקבס , אומנם בהלה לא נראתה על פניו.
שום רגש לא נראה על פניו , הם היו מסיכה של קור ושל אדישות , אבל מנימת קולו
אפשר היה להבין שבליבו הוא דואג דאגה גדולה לשלומו של הרץ - כנראה היצור היחיד שיוכל לספר לו מה עלה בגורלם של רציו.

בברכה ובמילה מסובכת הופיע סמל זהוב - עין פתוחה לרווחה מוקפת בהילה זהובה ,
והרץ זע קלות , אחר פתח את עיניו.

מיד הופיעו נושאי החרב עם מים , והרטיבו מעט את שפתו תוך כדי שהוא משתנק ונחנק למראהו של מפקדו , הוא ניסה לקום - אך כנראה בגלל שבר נוסף השתנק ונשכב חזרה.

"פלוגה , אנשים-... אנחנו -.... אנח-..
תרועת קרן נשמעה מכיוון השביל.

"ה-.. הם באי-...ם".

ההתקפה על הקבוצה היתה מפתיעה , אומנם ארקבס ידע זאת , משהחל לדבר הרץ ידע מה קרה - לא לפי שום כוח , אלא לפי מבטו בו.

הקרב היה קשה , חרבותיהם של אנשי הזדון היו אכזריות , חציהם היו מעוצבים בצורה חדה , עם שני התעקלויות קשתיות בשני צידיו , מה שיצר פגיעה קטלנית , ואם ניסו להוציא את החץ מהבטן רוב הסיכויים שהיו מתים מהפצע.
אך אם לא היו מוציאים את החץ , רעל היה מחל לפעפע בעורקיו של הנפגע וגורם לו למות במילא.

הנותרים מההתקפה היו ארקבס , שלא נפגע כלל למעט שריטה אחת בפניו. ושלושה עשר מפלוגת אנשי האמונה - הפלוגה המאומנת והחזקה ביותר שהיתה נתונה לשליטתו.

ואז החלה האדמה לרעוד , הם רצו , הטירה לא היתה רחוקה משם , הם עברו שעות של ריצה , ללא אוכל וללא הפסקה. מים הורשה להם לילגום , ואז לאחר זמן הנראה כנצח בשביל הלוחמים העייפים , הם עמדו למרגלותיה של העיר.

העיר היתה חרבה מאז אותו אדון אפל החריב אותה , וכעת כלום לא היה יכול לעזור לה להינצל. אולי אוט'ר היה יכול , כך תהה ארקבס. אולי כן יש תקווה!
אבל אז ראה כלב פצוע צועד מבית , מלקק יד לבנה , הוא ידע שאין עוד צורך בזה , שבעליו לא יבוא.
אך בכל זאת הכלב ליקק את היד.זה היה הקש ששבר את גב הגמל מבחינתו של ארקבס , הוא ידע כי הם פוגעים הכל דבר , הוא נדר נדר - אם הוא אי פעם יהיה
אכזר עד כדי כך , שאקולל לקללת מוות , הוא לא ידע כמה הנדר הזה ישפיע עליו בעתיד.

הפלוגה צעדה ברחובות העיר השוממת , והגיעה לבסוף לטירה עצמה , הוא ראה את שני הצבאות נלחמים למטה , במדרון צר בקרב עקוב מדם , אך הוא לא זיהה את אוט'ר ליפברינגר בין הלוחמים.
הם נכנסו לטירה בשקט , ההליכה היתה לא נעימה.
כל רגע הם תהו אם מישהו עוקב אחריהם , האם כבר גילו אותם?

ואז הם הגיעו לאולם המלוכה. ההפתעה היתה גדולה - קבוצות לוחמים עטויי שחורים עמדו שם , מגוננים על קבוצה של אנשים אשר יצרו סימנים באוויר.
"היכנסו ידידי" אמר קול קטלני מקידמת החדר , הקבוצה נכנסה באיטיות , ארקבס צעד בשקט , המסיכה הקפואה התקשחה.
"צר לי להפריע לכם" אמר הקול " תהיתי אם באמת תצליחו להגיע , אני בטוח שעוד כמה רגעים לא תוכלו להתנגד , ואולם עכשיו....

הדלת נטרקה , מנעוליה נשמעו זזים וננעלים , אולם שום איש לא עמד שם.

"ברוכים הבאים " לחש הקול בקטל "לגיהנום".
הריטואל עבד , קבוצתו של ארקבס התפתלה בכאבים , אומנם ארקבס נשאר עומד.
בפיתאומיות נראה פיצוץ אור שחור , כלום לא נראה או נשמע.

ואז צחוק. צחוק של יצור חזק ומרושע שעוד לא נראה בעולם , וכי היה לו יתרון ענק... הוא היה אל.