• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

האם במערכה שלך יש אפקט גרנדיוזי?

יש בעיה נפוצה שאני נתקל בה בקמפיינים שונים והיא התחושה שהקמפיין שייך בשביל השחקנים ורק לעתים נדירות העולם חי בשביל עצמו.
דוגמא טובה לעולם שחי בפני עצמו הוא ה"עולם הידוע" שהינו עולם חי עם אירועים והתרחשויות שאינן קשורות באופן ישיר לשחקנים.
אבל השאלה עד כמה זה משפיע לטובה על המשחק העובדה שהעולם חי? הרי בשביל השה"ם מדובר בטונות של עבודה ובתור אחד שמתלבט אם זה שווה את זה רציתי לשאול אותכם עד כמה זה תורם למשחק :confused::
ואם יש לכם קמפיין כזה אם תוכלו לתת דוגמאות לדברים שאהבתם בקמפיין כזה....
 
לא חייבים לכתוב כל פרט בעולם כדי שיהיה חי ומתפתח. ההפך, יש נטייה בעולמות שכל פרט בהם כתוב להיצמד למצב הקיים - אלמינסטר והסימבול תמיד יחכו בממלכות נשכחות. שה"ם צריך לציין לעצמו בכל מפגש - מה אולי יקרה בפעם הבאה שיהיה מפגש. ללא-צפוי, לנתיב שאינו ברור מאליו תמיד יש יכולת אדירה לגרום לשחקן לחוש שהדברים אינם סובבים סביבו. הם גורמים לו לחשוב מה החמיץ. בנוסף, יש להימנע מפשטנות, הדברים הם בדרך כלל לא כפי שהם נראים, כוחות אחרים עם אג'נדות משלהם מעורבים ובוחשים בעניינים ולכל מעשה ישנן איספור השלכות.

לדוגמה: אחרי שאריק נוקס (הדמות של בן) נפרד לשלום מעל טרניק, הנזיר האילם (דב"ש) ונראה שטרניק פונה לכיוון המעיין הקדוש בקאבאן כדי לרפא את עצמו (שתי ידיו שבורות ומרוסקות לאחר מפגש אלים במיוחד). שה"ם מסמן לעצמו שטרניק הגיע ימים רבים אחר כך לקאבאן, שילם את המחיר המופקע בעבור הביקור במעין הקדוש, ועזב את המקום לפני שנגע במים הקדושים. טרניק פול בוחר לאמץ את נכותו ולהתגבר עליה - הוא נותר אילם ושבור-ידיים, אבל הוא מפתח את אומנות הלחימה באמצעות הרגליים לדרגה שלא נודעה כמותה. סגנון הלחימה המיוחד שלו, המבוסס על נשקים אקזוטיים מיוחדים במינם, זינוקים בלתי אפשריים ובעיטות מוחצות הופך לשם דבר. כשיהיה מפגש חוזר ביניהם, עדיף במהלך קרב חשוב (שה"ם זוכר), אריק נוקס יראה את טרניק מסתער לקרב כשהוא מנהיג פלוגה שלמה של לוחמים כמוהו. הדב"ש לא נכנס להקפאה בזמן שהוא אינו מבלה עם הדמות, חייו מרגשים ומלאים תהפוכות.

[מקצוע היוקרה של לוחמי הרגל! בקרוב, באתרי משחקי התפקידים המובחרים!]
 
טריק מסריח שאני השתמשתי בו בזמנו היה להריץ שתי חבורות במקביל באותו עולם (ראבאק - באותה העיר), מבלי שיהיו מודעות אחת לשניה (עד למפגש המחייב בין שתיהן ולמגה-הרפתקה שהייתה הקליימקס של שני הסיפורים שלהם)

מלוכלך, אבל עוד :twisted:
 
אחד מהסרטים שאהובים עלי ומדגים בצורה יפה את הרעיון הוא "הטוב הרע והמכוער":
שלושת הגיבורים חיים בזמן מלחמת האזרחים בארה"ב ולאורך הסרט הם נוגעים במציאות במקומות שונים( הם יוצאים למסע) הם ניפגשים עם המציאות ניפגעים על ידה ופוגעים בה, אבל התחושה שנוצרת היא שהמציאות (המלחמה במקרה הזה) ממשיכה איתם או בילעדיהם תחת אג'נדה משל עצמה.
סצינת פיצוץ הגשר עושה את זה הכי חזק לדעתי....
 
אני אוהב לתת לשחקן הרגשה הפוכה - לא רק שהעולם לא סובב סביבו אלא שהוא מנסה בכל הכוח ובמשך כל הזמן להדביק את קצב המאורעות. השחקן צריך להרגיש שהעולם לא מציע לו הרפתקאה בכל פעם שהוא מסיים את הקודמת - להיפך, לפחות שתי אפשרויות קיימות בכל רגע נתון, ואם אפשר עשר - מה טוב. בקבוצה הנוכחית שלי האג'נדה הזוטונית כוללת סעיפים לדוגמה:
1. לאכול
2. להרוג את קיילין.
3. להרוג דרקון לבן
4. לשדוד את קיילין (התיבה של קיילין)
6. למצוא אוכל
7. להציל את ברנדט הסיירת
8. למצוא מכשף דגול
9. לאכול
10. לגלות מה עם המקדש השרוף של הזקן המשוגע.
12. לגלות מה קורה במקדש המוות האפל שאין לו שם
13. להרוג את המכשפה המטורפת
15. למצוא עלבונות לבני אדם.
16. לדאוג שרולנד יקבל קצת.
24. לאכול שוב.

דוגמה אחרת (אם אתם לא אוהבים סיפורי משחק אישיים או אם אתה _בן_ דלגו על הקטע הבא):

אריק נוקס (הדמות של בן) נשלח להשיג בדרך לא דרך את מיסי השנה האחרונה (בצורת 14 שקי אוכף מלאי זהב) בשביל ברית ההגנה האימפריאלית (ארגון אנרכיסטי). כשהוא חוזר עם שקי הזהב למחנה הראשי הוא מגלה (הפתעה א') שהוא הושמד על כל אנשיו, מי שחילק את ההוראות בעבר קיבל מבט מטורף בעיניים ורץ להרים הדרומיים. עמוס בזהב (ובלי טיפת מזון :twisted: ) הקבוצה כולה צועדת מערבה, למקום בו ברית ההגנה האימפריאלית כורה מחצבים.
(הפתעה ב') המנהיגים החדשים של ברית ההגנה האימפריאלית (שמתנערת לפתע מכל סממן אידיאולוגי) דרך באי-כוחם החמושים, מודה בנימוס על הזהב והשירות, ומורידה את מר נוקס המאוכזב לחצוב במכוש, כבול בשרשראות עם העבדים האחרים.
לאחר תשעה חודשים של חציבה ואחרי עבודה איטית ומייגעת של הסתה והמרדה, מגיע הרגע המתאים ומר נוקס יוצא לחופשי (ללא זהב, אבל הוא שומר מכוש אחד שהיום תלוי לו מעל לאח). הוא מגיע בחזרה לביתו ומגלה ש:
(הפתעה ג') הבעל של אחותו (וחברו) מת והיא כעת אלמנה עם ארבעה ילדים.
(הפתעה ד') אחותו הצעירה עזבה את הבית והלכה ללמוד להיות מרפאה.
(הפתעה ה') כפרים א', ב' וג' הושמדו על ידי יצורים מסוכנים. ההרים עשנים ממדורות קבורה.
(הפתעה ו') בני הדודים שלו מאורליאן התגייסו לאקדמיה וחושבים שהם לפחות זינה והרקולס.
(הפתעה ז') מישהו מסתורי הרג את י' - מאסטר ידוע.
(הפתעה ח') הנזירים החכמים של ההרים שהם פטרוני עמו של נוקס לא נראו כבר זמן רב על ידי אף אחד.
ועוד...

מר נוקס מעוניין מאוד לפתור את הבעיות של לפחות חלק מהאנשים, אבל משימה חדשה מוטלת עליו מצד הממונים עליו, וכשהוא חוזר, מצפות לו כמה הפתעות חדשות, אחת מהן לא נעימה במיוחד - נראה שהיצורים הנוראיים שמגיעים מהמערב מגיעים בעצם בהמקום בו הוא ומאות עבדים אחרים חצבו דרך מעבר חסום בהרים - ובכך פתחו סכר של רשע, מוות ואפילה שאחראי לסבל רב.
מישהו חייב לעצור אותם.
 
אותו טריק מסריח, אוגמה, עם קצת אולד-ספייס עליו.....


בספר "אבק כוכבים" של לם יש סיפור על מסע בזמן (בערך), סיפור מבריק שנהניתי מאוד להשתמש בו:

--------------------
The Mother of all spoilers
--------------------

הבן אדם טס בחללית, לבד במשך הרבה מאוד זמן. לבד. בחללית. לבד. הרבה. זמן.
הוא עובר דרך שדה אסטרואידים והחללית נפגעת ומאבדת את יכולת הניווט. הטייס מוצא את עצמו יוצא החוצה לתקן את הבעיה, שומט את מפתח הברגים שלו, שהופך ללווין החג סביב החללית כל 55 דקות (אם אני לא טועה) וטבע הבעיה הוא כזה שהוא דורש את שיתוף הפעולה של שני אנשים לפחות.
בכל מקרה משהו מוזר קורה:
הטייס שלנו רואה פתאום מישהו זוחל מתחת למיטה שלו, רק הרגליים שלו מציצות החוצה. הטייס האמיץ חרד לגורל אוסף השוקולדים שלו שמוחבא שם וגורר את הפולש (שנראה מוכר, משום מה) החוצה, וחובט בו עם מחבת.
....
בלילה מישהו מעיר את הטייס ומנסה לבקש ממנו עזרה במשימה חשובה מאוד. הטייס מתנער ממנו וחוזר לישון.
...
הטייס זוחל מתחת למיטה ומנסה לחטט באוסף השוקולדים שלו ולטעום מהם כשמישהו מושך אותו החוצה וחובט בו עד אובדן הכרה.
...
הטייס מנסה לשכנע את עצמו הישנוני לצאת ולעזור לו בחוץ לתקן את הספינה....


וכן הלאה וכן הלאה.
איך להשתמש בזה במ"ת - זה דורש מלאכת מחשבת של הרכבת עלילה, טשטוש פרטים, וחשיפה איטית של התמונה השלמה. מערכות שבהן מסע בזמן הוא גלוי הן מהבעיתייות ביותר בנמצא (פרדוקסים וכו') אבל גם מהמספקות ביותר.
(שלב ראשוני בקמפיין)
נניח שהדמויות, מלאות בכוונות טובות, משיגות יעד אחר יעד שמציב בפניהן מכשף לבן גלימה וארוך זקן. המכשף לא חייב להיות "גאנדאלף", בדוגמה הזאת מוטב שיהיה "סארומן". הדמויות הן כלי שרת בידי הרשע, והן ממיטות שואה על כל אלה שהן מקוות לעזור להם.
(שלב מתקדם בקמפיין)
אחת מהדמויות, רגע לפני השלמת עוד משימה שכולה טוב - שחרור רוחו של גיבור קדום "טאל-ראשה" מהכלא הכובל אותה (הגיבור הקריב את עצמו כדי להוות מחסום בפני רשע עתיק ועמוק יותר, שד עוצמתי או משהו דומה), כאשר דמות מסתורית מופיעה. הדמות עוצמתית במפגיע, מוסוות בצורה זו או אחרת, מסוגלת לצפות את מהלכיה המידיים של הדמות בדיוק מושלם (לחסום כל מכת חרב, ולבטל כל לחש) ואותה דמות מסתורית מסכלת את תוכניות החבורה אבל משאירה להם רמז חשוב.
(השיא שכולנו חיכינו לו)
הרמז המסתורי מוביל את הדמויות לחשיפת האמת. המומות ומלאות יגון הן מחליטות לנקום במכשף-בדמות-שייח' וצועדות לעימות המוחלט נגדו. כשעשן הקרב שוכך - נחשפת תוכניתו האמיתית של הנבל - לעבור אחורה בזמן לרגע אחד ולחבל בהיסטוריה כולה. הדבר היחיד שעיכב אותו הוא אותו רמז יחיד שבידי הדמויות (יכול להיות כאן פרדוקס משעשע), חפץ או פריט דומה. כעת הדמויות חייבות לעשות את מה שנעשה (שוב). תיאור הקטע הזה על ידי השה"ם צריך להיות גולת הכותרת של ההרפתקאה (הוא חייב לזכור כל פרט מהמפגש ההוא, התגובות, המבטים וכו').
 
טאל-ראשה הוא הגיבור שגופו שימש כלי קסום להכלת נשמתו האפילה של אחד מהרשעים היסודיים (בעל) בדיאבלו 2. טאל ראשה דן את עצמו לחיים של מאבק כואב ברוע שחלק את גופו, כשהוא כבול לסלע ומשופד על ידי אבן-הנשמה.

מדובר בעולם השני (המדבר), שבו צריך לחפש את קברו האמיתי של טאל ראשה (נבנו שיבעה קברים כדי להסוות את האמיתי). אחד מהסרטים היפים ביותר קורה שם: המלאך טיריאל נלחם בדיאבלו עטוף הברדס ובבעל (בגופו של טאל ראשה) ונכבל במקומם לסלע ודוריאל מוצב לשמור עליו.
 
מעניין מדוע אתה מכנה את היבט העומק במערכה כ"גרנדיוזיום"..
אני כשחקן הייתי מצפה לראות סביבי עולם חי ונושם. כשה"מ אני מקפיד מאוד לקיים במקביל ארועים בקני מידה שונים, שלעיתים יוצרים צומת ם עלילת החבורה.
 
פרנהייט, תודה רבה, אהבתי 8)

בקשר ללמה אני קורא לזה אפקט גרנדיוזי - אולי קצת טעות שלי. אבל הכוונה היא לדברים אחרים מרשימים שקורים בעולם. דברים שלדמויות שחקן אין יד ורגל בהם, ובד"כ אינם משמשים כחלק מהרפתקאה.
למשל הודעה על המוזיאון הראשון לאומנות שנפתח בממלכה אחרת, או על כך שחבורה עוצמתית מחפשת עתק במדבריות (כאשר החבורה בדרגות 4 :) ) ואפילו הצעה לקניית ROBE OF THE ARCHMAGI - שוב שהחבורה בדרגה 4.
לכן אולי טעיתי שקראתי לכך גרנדיוזי, אך אני מקווה שהבנתם את הנקודה :)
 
לחלוטין , נתנו כאן דוגמאות טובות מאוד,
אחת הדוגמאות דוקא בתור שה"מ , היא שהעולם ממש לא "מותאם" לחבורה, והיא זו שצריכה לבחור את הדרכים המיעדים לה, ואני אתן דוגמה,
ניקח מיקרוקוסמוס קטן
המבוך
האם הוא נבנה לחבורה? ממש לא?! יש שם יחסים, אולי שלטון, אולי יחסי טורף ניטרף אשר לא קשורים כלל לחבורה,
החבורה צריכה להפעיל שיקול דעת אם בדרגה 3 היא רוצה להכנס למערכת הדרקון הכחול אשר שמעה עליו משיכור בבאר,
זה שהדרקון קיים בעולם המערכה, לא אומר שהחבורה צריכה לרוץ אליו,
זה שבמבוך יש חדר עם באנשי והדמויות יודעות (צריך עדיין לתת להם סיכוי סביר), את זה שאין להם סיכוי לשרוד,
אם הדמויות רוצות בכל זאת לבדוק אם "המערכה" נבנתה במיוחד להם...
(אולי הדרקון חולה , או הבנשי ישנה :twisted: ),
הם יגלו מייד שעולם כמנהגו נוהג,
גם העולם הבא נוהג לא בסלחנות לשחקנים טיפשיים :rolleyes:

ELMINISTER
 
ובכן, אצלי במערכה אני נותן לשחקנים מדי פעם הצצה לעבר המיסתורי של העולם. כמובן ישנם כל המאורעות האחרונים (40-50 שנה אחורה) הכוללים מלחמות בין גזעים שונים ומשונים, אך העבר הרחוק, עבר הבריאה כפי שאני מכנה אותו, מתגלה בהצצות קצרות לתוך מבנים עתיקים אשר חלקם תת-קרקעי וחלקם חורבות במעמקי היערות.
עבר הבריאה הידוע כינה את האלים הישנים בתור האלים המשוטטים, אלים אשר הילכו על האדמה ביחד עם שאר האלפים (הגזע העתיק ביותר בעולם שלי)...
אם זה נחשב לגראנדיוזי, אז זה קיים אצלי במערכה.
 
חזרה
Top