• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

נכון ולא נכון באקספוזיציה

היי,
אחרי תקופה ארוכה יחסית שיצא לי רק לשחק ולא להנחות (ולא נראה שזה ישתנה, לפחות בקרוב), התחלתי לחשוב ולקרוא יותר על אקספוזיציה במשחקים.

מצד אחד, ישנה הגישה של לא לתת שיעורי בית. הכותב כאן אולי קצת רדיקלי יחסית לקבוצה שלי (למרות שאחרי כמות הזמן שלקח לנו 'להתאושש' מtpk ולהכין דמויות, אני גם רואה את הנקודה שלו), אבל אני מאוד מקבל את המהות - קשה מאוד וגם לא רצוי לשכנע את השחקנים לקרוא lore, או לפחות להנות מזה.

מהכיוון השני.. זה המון ערך מוסף שהולך לאיבוד. לא הצלחתי להכין קמפיין אקזולטד, כי השילוב של השיטה החדשה והעולם זה פשוט יותר מידי שיעורי בית.
אפילו בתור שחקן, אני יודע שנהנתי מאוד מהעולם של werewolf the apocalypse, למרות שהוא די מטופש. זה כנראה אחד החלקים שהכי נהנתי מהם - השפה המשותפת מול השחקנים האחרים, הסטראוטיפים והדברים הקטנים שכולם מכירים. אני כן חושב שזה אולי הצליח בגלל שהמשחק היה מאוד איטי ואיפשר להעביר את 'שיעורי הבית' לאורך זמן, ולפחות כשאני הצטרפתי כבר הייתה מסה קריטית של אנשים שמכירים 'מספיק טוב' בשביל שמישהו חדש יצליח ללמוד תוך כדי.

במשחק swordfish islands ניסו לפתור את זה עם ספר -פיזי- שלכאורה קיים בעולם המשחק באותה המידה שהוא קיים במציאות והשחקנים יכולים לעלעל בו תוך כדי המשחק ולקרוא רק את החלקים הרלוונטיים עבורם. אני פשוט לא יכול לראות איך גישה כזאת עובדת במשחק חי - לא רק שכמות 'שיעורי הבית' גדלה לממדים של ספר משחק, אלא שלפחות אחד מהשחקנים יאבד ריכוז באמצע הסשן, יקרא בספר, ואז יסביר לשאר השחקנים מה הוא קרא? זה נשמע לי מזעזע, ואולי מצופה מהשחקנים לקרוא בספר מחוץ לסשן ורק לבדוק בזריזות במהלכו - אבל אז חזרנו לנקודת ההתחלה.

הגישה הקלאסית, אני חושב, היא שהדמויות לא יודעות כלום בדיוק כמו השחקנים. המון ספרים וסרטים עושים את זה, מבחינת משחקי תפקידים אני מצליח לחשוב רק על פתיחה אפשריץ לאקזולטד לפיה כל הדמויות הן סולארים חדשים שעד לפני רגע לא ידעו מה קורה מחוץ לגבולות הכפר שלהם. זה אולי פתרון טוב להתחלת המשחק, אבל אני מרגיש שבמגום לפתור את הבעיה אני רק דוחה אותה - או שאני נאלץ להעביר אינפליי המון אקספוזיציה משעממת במקום לשחק את המשחק, או שהידע הזה לא קיים בשום מקום, ואולי נצבר באיטיות לאורך חודשים ושנים של משחק באותו עולם. זאת כנראה אפילו כוונת המשורר, אבל היא לא מאוד מספקת עבורי.

יש דרכים נוספות להעביר ידע אל השחקנים, או להגיע אל התוצאה הרצויה הזו של שפה משותפת והבנה של העולם גם בלי הידע הזה? מה שאני רוצה מטופש ואני חושב עליו לא נכון? יש דרך גאונית של show don't tell שעובדת תמיד?
 
במערכה שאני מריץ כבר שנה וחצי בערך במו"ד 5, בניתי את העולם *לאחר* בניית הדמויות. בעצם נתתי לשחקנים לבנות אילו דמויות שהם רוצים במסגרת ספר החוקים לשחקן, ונתתי להם שליטה כמעט מלאה ברקע של הדמויות. יש בת אנוש שהגיעה מאימפריה מתפוררת? אז יש אימפריה מתפוררת.

את הרקע של הדמויות שילבתי והוספתי קצת דברים שנראו לי מגניבים בשביל לעשות עולם למשחק וקונפליקט למשחק.

התוצאה היא שכל אחד מהשחקנים יודע המון על חלקים גדולים מהעולם - כי הוא כתב אותם - כי הם קשורים לרקע של הדמות שלו. אז הרבה פעמים כשנתקלים במשהו "חדש", היה שחקן כשבר יכול לספר לאחרים מה הולך כאן.
 
יש משהו, שהוא די התחכמות. בעצם מה שעושים זה נותנים לשחקנים לברוא את העולם ביחד איתך. אם שחקן אחד כותב שהוא מגיע מכפר, הכפר הזה נוצר. אתה נותן לפרטים שהשחקנים יוצרים לזרום למפה, וככה בורא את העולם ביחד עם השחקנים. אתה נותן את המפה, הם ממלאים אותה.

ואתה כמובן יכול לתת להם לחקור קצת את העולם בתור דמויות לפני שמתחילים את המשחק עצמו. למשל, אם הם רואים מפה, או מטיילים איפשהו. מן מיני משחק כדי לתאר את העולם.

נ.ב.- נרוביאן כתב בדיוק מה שכתבתי, במילים אחרות. הוא הספיק לשלוח את זה לפני, זה הכל.
 
כמה LORE דרוש לו למשחק?
אתה יכול לכתוב חוברת שלמה שמתארת את כל הממלכות ביבשת מסויימת, השליטים שלהן, ההיסטוריה ואירועים מיוחדים וקרסי הרפתקה שיש בהן, אבל אם זה לא מוצר שאתה כותב בשביל מישהו אחר, אלא עולם לשימוש אישי בלבד, בכמה מזה כבר תשתמש בפועל?

אישית, אני מעדיף עולם מערכה עם כמה קווים כלליים, הרבה אסוציאציות לעולם האמיתי (אתה יכול לתאר ליגיונר או ויקינג ורוב השחקנים יבינו מיד על מה אתה מדבר) ואת היתר ליצור עבור הדמויות כשהן מגלות את העולם תוך כדי משחק.

תחשוב על הספרים של רומח הדרקון - הדמויות שם אפילו לא ידעו שעיר מסויימת כבר לא ליד הים, ולחצי מהמקומות הן הגיעו בפעם הראשונה ביחד עם הקורא.
 
זה נכון, בסופו של דבר תמיד השחקנים משווים את עולם המשחק לעולם האמיתי, אז לפעמים עדיף לוותר על המקוריות (או מקוריות כביכול) לטובת האימרסיה.
כמו כן, מצאתי שבאופן אישי שכאשר הנחתי את חמה קודרת ההיכרות והפנדטיות שלי לגבי עולם המערכה הפריעו לי ליהנות מההנחיה כי השחקנים לקחו את המשחק למקומות אחרים מאיך שראיתי את העולם. דווקא כאשר הנחתי במערכות אחרות, שלפעמים הכילו מוטיבים שאובים מחמה קודרת, נהנתי הרבה יותר מחווית ההנחיה.
בנוגע ללתת שיעורי בית - בדרך כלל זה הרתיע שחקנים חדשים ושחקנים וותיקים (ואני ביניהם) פשוט לא עשו אותם. אם כולם מלכתחילה מכירים את העולם ורוצים להעמיק או מבקשים שיעורי בית זה דבר אחד, אבל בדרך כלל אנשים בגילנו סתם רוצים להכיר את עולם משחקי התפקידים או להעביר איזה ערב נחמד.
 
כמה LORE דרוש לו למשחק?
אני מקבל מאוד את האמירה הזו. ניסיתי להתחיל איתה, אפילו. ככל הנראה שרוב המשחקים יכולים להסתדר מצוין בלי lore, וברוב המשחקים הררי הטקסט האלו לא תורמים לאף אחד. ועדיין אני לפעמים מרגיש החמצה.

מאוד יכול להיות שזה טעם אישי. במשחק ארס מג'יקה שמתרחש כביכול בעולם שלנו לפני 800~ שנה מצאתי את עצמי מחפש משפחת אצולה קמברו-נורמנית שתתאים לרקע של הדמות, למרות שזה היה מיותר לחלוטין ולמעשה הגיע אחרי שכתבתי את הדמות והייתי מסוגל לשחק אותה. ובכל זאת, כשאמרתי לאחד הנאפסים שבני הברית שלי היום (הכתר האנגלי) היו אויביה המרים של משפחתי לפני שנים בודדות (מלחמת הברונים) הרגשתי מדהים. ויכול להיות שבעשרה משחקים אחרים לא הייתי מגיע לרגע כזה, או שזה קרה רק כי 'עשיתי שיעורי בית' מיוזמתי והמנחה לא היה מסוגל לעודד את זה, אבל אני עדיין מרגיש שהחוויה שנוצרה הייתה מתגמלת מאוד.

אני מודה שלא יצא לי מספיק לשחק בעולם שנבנה תוך-כדי על ידי השחקנים ואולי זה יכול קצת לתת את השליטה חזרה לשחקנים, כמה הם רוצים להתעמק בזה. זה מרגיש לי קצת מטאגיימי במובן שאתה לא לגמרי משחק דמות אלא מייצר סיפור עבור דמות מנקודת מבט חיצונית.
 
מהניסיון שלי, לתת שיעורי בית לשחקנים זה מאתגר - גם לפעמים כשמדובר על דברים שנוגעים ישירות לדמויות שלהם, כמו בניית הרקע שלה וכך הלאה. לכן אני מעדיף לעשות את זה בסשן הראשון ולא להיות תלוי בכמה השחקן רוצה להשקיע לפני המשחק.
לכן, עולמות שאני אוהב אני יודע שסביר מאוד להניח שאני היחיד בערך שאטרח לקרוא על העולם, פשוט כי זה רוב-רובם של השחקנים שאני משחק איתם מאז ימי בית הספר (שאז לכולם היה יותר עניין ומרץ). הפתרון שעובד זה ספר שמכוון מראש לשחקנים וגם מכיל תוכן ייעודי אליהם, בסגנון גיבורי הסערה, שאז השחקנים קוראים משהו ממוקד בדמות ולא אנציקלופדיה על העולם.

החריג לעיל הוא במקרה של עולם "מוכר" - למשל מלחמת הכוכבים שיצא לי לשחק ולהריץ, זה עולם שכמעט כל מי שמשחק בו מכיר אותו. אותו דבר לגבי רומח הדרקון (במפתיע, לא נכון בסביבה שלי לכמעט אף עולם מערכה אחר), משחקי הכס, מרוצללים וכך הלאה. אם זה עולם מוכר ומבוסס, אז השחקנים מכירים אותו. אבל זה לא שיעורי-בית, הם פשוט מכירים את העולם.

הדרך לפתור את זה, היא להציג להם את העולם תוך כדי משחק. אם יש לך זמן ואתה רוצה להשקיע, אתה יכול לשלוח להם מידע רלוונטי לפני (או אחרי) הסשן על המקום שבו הם נמצאים כרגע או הולכים אליו.
לדעתי Lore יכול מאוד לתרום לתחושת האימרסיה במשחק, ולהפוך אותו לעשיר יותר, ולכן שווה להשקיע.
 
חזרה
Top