היי,
אחרי תקופה ארוכה יחסית שיצא לי רק לשחק ולא להנחות (ולא נראה שזה ישתנה, לפחות בקרוב), התחלתי לחשוב ולקרוא יותר על אקספוזיציה במשחקים.
מצד אחד, ישנה הגישה של לא לתת שיעורי בית. הכותב כאן אולי קצת רדיקלי יחסית לקבוצה שלי (למרות שאחרי כמות הזמן שלקח לנו 'להתאושש' מtpk ולהכין דמויות, אני גם רואה את הנקודה שלו), אבל אני מאוד מקבל את המהות - קשה מאוד וגם לא רצוי לשכנע את השחקנים לקרוא lore, או לפחות להנות מזה.
מהכיוון השני.. זה המון ערך מוסף שהולך לאיבוד. לא הצלחתי להכין קמפיין אקזולטד, כי השילוב של השיטה החדשה והעולם זה פשוט יותר מידי שיעורי בית.
אפילו בתור שחקן, אני יודע שנהנתי מאוד מהעולם של werewolf the apocalypse, למרות שהוא די מטופש. זה כנראה אחד החלקים שהכי נהנתי מהם - השפה המשותפת מול השחקנים האחרים, הסטראוטיפים והדברים הקטנים שכולם מכירים. אני כן חושב שזה אולי הצליח בגלל שהמשחק היה מאוד איטי ואיפשר להעביר את 'שיעורי הבית' לאורך זמן, ולפחות כשאני הצטרפתי כבר הייתה מסה קריטית של אנשים שמכירים 'מספיק טוב' בשביל שמישהו חדש יצליח ללמוד תוך כדי.
במשחק swordfish islands ניסו לפתור את זה עם ספר -פיזי- שלכאורה קיים בעולם המשחק באותה המידה שהוא קיים במציאות והשחקנים יכולים לעלעל בו תוך כדי המשחק ולקרוא רק את החלקים הרלוונטיים עבורם. אני פשוט לא יכול לראות איך גישה כזאת עובדת במשחק חי - לא רק שכמות 'שיעורי הבית' גדלה לממדים של ספר משחק, אלא שלפחות אחד מהשחקנים יאבד ריכוז באמצע הסשן, יקרא בספר, ואז יסביר לשאר השחקנים מה הוא קרא? זה נשמע לי מזעזע, ואולי מצופה מהשחקנים לקרוא בספר מחוץ לסשן ורק לבדוק בזריזות במהלכו - אבל אז חזרנו לנקודת ההתחלה.
הגישה הקלאסית, אני חושב, היא שהדמויות לא יודעות כלום בדיוק כמו השחקנים. המון ספרים וסרטים עושים את זה, מבחינת משחקי תפקידים אני מצליח לחשוב רק על פתיחה אפשריץ לאקזולטד לפיה כל הדמויות הן סולארים חדשים שעד לפני רגע לא ידעו מה קורה מחוץ לגבולות הכפר שלהם. זה אולי פתרון טוב להתחלת המשחק, אבל אני מרגיש שבמגום לפתור את הבעיה אני רק דוחה אותה - או שאני נאלץ להעביר אינפליי המון אקספוזיציה משעממת במקום לשחק את המשחק, או שהידע הזה לא קיים בשום מקום, ואולי נצבר באיטיות לאורך חודשים ושנים של משחק באותו עולם. זאת כנראה אפילו כוונת המשורר, אבל היא לא מאוד מספקת עבורי.
יש דרכים נוספות להעביר ידע אל השחקנים, או להגיע אל התוצאה הרצויה הזו של שפה משותפת והבנה של העולם גם בלי הידע הזה? מה שאני רוצה מטופש ואני חושב עליו לא נכון? יש דרך גאונית של show don't tell שעובדת תמיד?
אחרי תקופה ארוכה יחסית שיצא לי רק לשחק ולא להנחות (ולא נראה שזה ישתנה, לפחות בקרוב), התחלתי לחשוב ולקרוא יותר על אקספוזיציה במשחקים.
מצד אחד, ישנה הגישה של לא לתת שיעורי בית. הכותב כאן אולי קצת רדיקלי יחסית לקבוצה שלי (למרות שאחרי כמות הזמן שלקח לנו 'להתאושש' מtpk ולהכין דמויות, אני גם רואה את הנקודה שלו), אבל אני מאוד מקבל את המהות - קשה מאוד וגם לא רצוי לשכנע את השחקנים לקרוא lore, או לפחות להנות מזה.
מהכיוון השני.. זה המון ערך מוסף שהולך לאיבוד. לא הצלחתי להכין קמפיין אקזולטד, כי השילוב של השיטה החדשה והעולם זה פשוט יותר מידי שיעורי בית.
אפילו בתור שחקן, אני יודע שנהנתי מאוד מהעולם של werewolf the apocalypse, למרות שהוא די מטופש. זה כנראה אחד החלקים שהכי נהנתי מהם - השפה המשותפת מול השחקנים האחרים, הסטראוטיפים והדברים הקטנים שכולם מכירים. אני כן חושב שזה אולי הצליח בגלל שהמשחק היה מאוד איטי ואיפשר להעביר את 'שיעורי הבית' לאורך זמן, ולפחות כשאני הצטרפתי כבר הייתה מסה קריטית של אנשים שמכירים 'מספיק טוב' בשביל שמישהו חדש יצליח ללמוד תוך כדי.
במשחק swordfish islands ניסו לפתור את זה עם ספר -פיזי- שלכאורה קיים בעולם המשחק באותה המידה שהוא קיים במציאות והשחקנים יכולים לעלעל בו תוך כדי המשחק ולקרוא רק את החלקים הרלוונטיים עבורם. אני פשוט לא יכול לראות איך גישה כזאת עובדת במשחק חי - לא רק שכמות 'שיעורי הבית' גדלה לממדים של ספר משחק, אלא שלפחות אחד מהשחקנים יאבד ריכוז באמצע הסשן, יקרא בספר, ואז יסביר לשאר השחקנים מה הוא קרא? זה נשמע לי מזעזע, ואולי מצופה מהשחקנים לקרוא בספר מחוץ לסשן ורק לבדוק בזריזות במהלכו - אבל אז חזרנו לנקודת ההתחלה.
הגישה הקלאסית, אני חושב, היא שהדמויות לא יודעות כלום בדיוק כמו השחקנים. המון ספרים וסרטים עושים את זה, מבחינת משחקי תפקידים אני מצליח לחשוב רק על פתיחה אפשריץ לאקזולטד לפיה כל הדמויות הן סולארים חדשים שעד לפני רגע לא ידעו מה קורה מחוץ לגבולות הכפר שלהם. זה אולי פתרון טוב להתחלת המשחק, אבל אני מרגיש שבמגום לפתור את הבעיה אני רק דוחה אותה - או שאני נאלץ להעביר אינפליי המון אקספוזיציה משעממת במקום לשחק את המשחק, או שהידע הזה לא קיים בשום מקום, ואולי נצבר באיטיות לאורך חודשים ושנים של משחק באותו עולם. זאת כנראה אפילו כוונת המשורר, אבל היא לא מאוד מספקת עבורי.
יש דרכים נוספות להעביר ידע אל השחקנים, או להגיע אל התוצאה הרצויה הזו של שפה משותפת והבנה של העולם גם בלי הידע הזה? מה שאני רוצה מטופש ואני חושב עליו לא נכון? יש דרך גאונית של show don't tell שעובדת תמיד?