אני עכשיו מסיים את "מוזת הסיוטים" ספר מצוין אף על פי שהוא ממשיך במגמה שנתקלתי בה בספרים אחרים: הרעיון שלקוסם יש יכולת אחת שבה הוא מתמחה על פני טווח של יכולות על טבעיות. נתקלתי כבר ברעיון דומה בסדרת "המחוננת" ובסדרת "מגי האבקה", ולמען האמת, לא אהבתי אותו. האם יש כאן אמירה (שאינה מודעת) שהחברה שלנו נוטה להתמחות יתר כך שאפילו בעלי כישורים מאגיים אינם יכולים להיות אנשי אשכולות אלא מומחים לדבר אחד? אף פעם לא אהבתי צרות אופקים יותר מדי. נדמה לי שזה גם קל יותר לכתוב אותם - אני יודע, מניסיון, שלכתוב דמות עם טווח של יכולות יכול להיות קשה כשאתה לא מבין איך הדמות תתמודד עם הסיטואציה מולה.
אז מה עדיף: קוסם מומחה לדבר אחד או קוסם בעל טווח של יכולות?
איפה עובר הגבול בין קסם בסגנון מסוים שנוטה לכיוון מסוים - כמו אלכימיה - לבין התמחות צרה יותר?
אז מה עדיף: קוסם מומחה לדבר אחד או קוסם בעל טווח של יכולות?
איפה עובר הגבול בין קסם בסגנון מסוים שנוטה לכיוון מסוים - כמו אלכימיה - לבין התמחות צרה יותר?