• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

איך משחקי תפקידים הפכו למגניבים בארצות הברית ומה בישראל

לאחרונה (שנתיים-שלוש) משחקי תפקידים באופן כללי ומבוכים ודרקונים באופן פרטני, הפכו לתחביב מוביל ופופולארי בארצות הברית - לא רק בקרב גיקים, אלא בקרב המיינסטרים עם המון סיקור חיובי במדיה.
מי שהוא דינוזאור וזוכר את העבר הרחוק, לפני 20-30 שנה, אז משחקי תפקידים היו משהו מוזר ומפחיד, היום זה מגיע למיינסטרים, כמו הקטע הבא של סטיבן קולברט:
ורשימה ארוכה של מפורסמים ומפורסמות שיוצאים לתקשורת ואומרים איזה מגניב זה, ושלל כתבות אוהדות. ניו-יורק טיימס לדוגמא - https://www.nytimes.com/2019/04/06/opinion/sunday/dungeons-and-dragons.html
וגם וושינגטון פוסט - https://www.washingtonpost.com/ente...226f56-5f8f-11e9-9412-daf3d2e67c6d_story.html
בארצות הברית זה גם נדמה שפער המגדר בדרך להיעלם, כשהרבה יותר נשים מצטרפות לתחביב. כמובן שיש את השחקנים עם ותק ש"מפריע" להם שמזיזים את הגבינה - יש הרבה שחקנים חדשים, זה לא אולד-סקול כמו-פעם, למה X משחק וכך הלאה... אבל זה מיעוט שהולך וקטן.
בסופו של דבר בארצות הברית, משחקי תפקידים נמצאים בצמיחה אדירה.

ובארץ?
כשאני מסתכל בארץ - אני לא רואה את זה... ולא ברור לי אם פשוט זה לא יגיע לישראל ותור הזהב מאחורינו, או פשוט זה עניין של דיליי. אני יודע שהתחלנו את גלגול גורלי מהסיבה להפוך את מבוכים ודרקונים ליותר נגיש, אבל אנחנו ממש רחוקים מארצות הברית בעניין התודעה של משחקי תפקידים. או שאולי כן יש צמיחה, ואני לא רואה אותה.
 
לא מאוד עקבתי אחרי הפרסומים, אבל ממה שראיתי הרבה מתמקד ב"ג'ף הקים מועדון מבוכים ודרקונים ועכשיו הוא מרוויח מזה הרבה כסף!", פחות בקבוצות ביתיות וולנטריות. באופן כללי, נראה שבארה"ב מבוכים ודרקונים זה עוד חלק מתרבות הצריכה - אתה קונה הרפתקאות מוכנות וספרי הרחבה, אתה משלם למישהו שמנחה לך, אתה מביע את עצמך על ידי הוצאת כסף על מותג שאתה אוהב ומזדהה איתו.

בישראל זה פחות מתאים, כי אין לך נגישות כל כך גדולה למוצרים והם גם לא בעברית. אתה לא יכול לבצע רכישה ספונטנית של הרפתקה בחנות הספרים בקניון - אתה צריך להזמין אותה באופן אקטיבי באינטרנט או להגיע במיוחד לאחת החנויות המתמחות הבודדות שיש במרכז ולחפש במלאי המצומצם שיש שם. גם השפה היא מחסום - לא כולם בישראל קוראים אנגלית שוטפת (או עברית, למען האמת) ככה שהתלות במתווכים שמגשרים על הפער, כמו מדריכי חוגים מסחריים, גדלה.

בארצות הברית זה גם חלק מטרנד רחב יותר של כניסת "תרבות גיקים" למיינסטרים. כמו גיבורי על, קומיקס ומשחקי מחשב. גם כאן ה"הוכחה" ללגיטימיות של מה שהיה פעם תופעת שוליים היא הפוטנציאל המסחרי הגדול שיש לתחומים אלו. אם כבר חושבים על זה, גם צפייה בסרטוני יוטיוב כמקור למידע הפכה למאוד מקובלת - לי זה עדיין נראה כמו משהו ששמור לאנאלפבתים ו- anti-vaxxer moms
 
תשמע, החלק הראשון של התגובה שלך די מתאים ל- ״ככה שיחקתי כל השנים האלו ואיך שהם משחקים זה לא בדיוק כמו איך שאני משחק ולכן זה לא אותו דבר״
מדוע זה רלוונטי אם מישהו קונה הרפתקה בחנות או מכין אותה לבד בבית?
אזכיר לך שבימי מו״ד קופסאות הרפתקאות מוכנות היו גם להיט היסטרי וחלק ניכר מהשחקנים הריצו אותן, גם בארץ. כמעט כולם הכירו את אי האימה, את בארגל או את פסטיבל המלך.

כמו שכתבתי, זה שתחביב משתנה עם הזמן, זה טבעי לגמרי. עדיין היום בארצות הברית רשימה ארוכה של מפורסמים מתראיינים בכיף על זה שהם משחקים מבוכים ודרקונים, זה זוכה לסיקור חיובי ונלהב בעיתונים ובאינטרנט, ביוטיוב זה זוכה להצלחה אדירה, כנסים שוברים שיאי השתתפות וכמובן גם שיאי מכירות נשברים...

בארץ זה פשוט .... לא. ודווקא כן יש כניסה מסיבית של תרבות גיקים, פשוט נראה שזה מדלג על משחקי התפקידים... לדוגמא אנימה וקוספליי מצליח בטירוף - רק צריך להסתכל על כנס כאמ״י...

דרך-אגב מה שאני אומר גם מבוסס על הערכות של מכירות של ספרים בעברית - שנמצאות במסלול דעיכה ולא צמיחה. 😢
 
מודולים מוכנים, חוגים ומועדונים היו קיימים מאז שנות השבעים. זה לא חדש.
אבל ממה שהתרשמתי בפרסומים על מו"ד בארה"ב בתקשורת, הדגש הוא על החוויה הצרכנית - אתה קונה את המותג (מו"ד) ואז קונה או מוכר את חווית המשחק. כמו למשל כאן:
https://www.pundak.co.il/forums/threads/39266/post-686228
מו"ד נהפך לאהוד יותר במיינסטרים, כי הוא כבר לא כמה חנונים שיושבים במרתף ומדמיינים שהם אלפים וגמדים, אלא מספק עוד הזדמנות לצרוך מותג ולהרוויח או להוציא כסף.

תרבות גיקים היא תרבות שמאוד מבוססת על צריכה ומותגים, ובישראל המותג הכי חזק בקטגוריית משחקי התפקידים פשוט לא זמין לרכישה בעברית.
 
אתה צודק שזה לא זמין בעברית, אבל בארצות הברית עיקר הצמיחה מגיעה מקבוצות הגיל של 20-40, גיל שבו כבר אנגלית לא מהווה מחסום.
תוכניות כמו girls guts glory או קריטיקל רול לא פונות לילדים וגם לא ממש לבני נוער אלא למבוגרים. מעבר לכך נראה שבחו״ל מחסום המגדר כבר נשבר, ובארץ פחות בטוח.
שוב, הדגש הוא על מבוכים ודרקונים כי יתר התרבות הגיקית - גיבורי על, משחקי לוח, קוספליי, וכך הלאה נראה שבארץ אנחנו לא כלכך מפגרים מאחור... וזה גורם לי לגרד את הראש

הסבר אחד שעלה לי לראש בעקבות מה שכתבת על העברית זה אולי שהחוגים בבית הספר לא רק שלא מקדמים אלא מסרסים את התחביבי כי הם יוצרים את התחושה שזה תחביב לילדים...
 
The oldman אמר/ה:
בארצות הברית עיקר הצמיחה מגיעה מקבוצות הגיל של 20-40, גיל שבו כבר אנגלית לא מהווה מחסום.
אולי זה רק אני שלא הבנתי, אבל בקהל האמריקני אנגלית היא לא מחסום בשום גיל...

בנוגע למגדר - אני לא חושב שזה ''מחסום'' או ''תקרת זכוכית'', פשוט מהקהל הקטן שיש בנות מתעניינות בזה עוד פחות. אולי רובן פחות מתלהבות להרביץ לטרולים עם גרזנים קסומים. מצד שני גם רוב הבנים שאני מכיר לא בעניין, אז אין לי ממש הסבר - אשמח לאחד.
 
אני חייב להגיד שאני רואה המון אנשים משחקים משחקי תפקידים בישראל. ספציפית בקבוצה שאני משחק בה יש 13 אנשים. יש עוד המון אנשים שמשחקים במשחקי תפקידים בכללי, ולדעתי כל הנושא הזה הוא בכלל בעלייה ולא בדעיכה. יותר ויותר אנשים מתעניינים ומשחקים משחקי תפקידים
 
משחק בחוג, נכון? כי קבוצה בגודל נורמלי לא מכילה 13 איש, 6 זה גם הרבה...
בכל מקרה, זה שבקבוצה שלך יש 13 איש זה ענין אחד, אבל אנחנו מדברים כאן על מסות של אנשים של יותר מה13 שבקבוצה שלך - כמה קבוצות יש בארץ ומה מידת ההשקעה הממוצעת שלהן בזמן ובכסף ובמשאבים אחרים.
 
ח'אן- אולדמן מתכוון שהפריחה בארה"ב היא בגילאים שבהם, בשביל ישראלים, אנגלית היא כבר לא בעיה, ככה שהבעיה בארץ היא לא הקושי להתחבר לאנגלית.

זאבודד- אני לא חושב שמישהו כאן אמר שהמשחק בדעיכה, אבל לא נראה שהוא גם מי יודע מה בעלייה. זה נכון שהרבה אנשים מתעניינים במשחקי תפקידים, אבל התעניינות היא לא מספיקה- צריך להתמיד בזה.

אלישע- זה… מאוד תלוי בחוג. הייתי בשני חוגי מו"ד בחיים שלי, באחד מהם המנחה התחלף גם. וזה מאוד תלוי במנחה, בכמות האנשים, ובכלים שעומדים לרשותו של המנחה. יש הרבה מנחי חוגים מדהימים שהחוגים שהם עושים הם נהדרים וגורמים לילדים להתעניין ויש את אלה שפחות מצליחים להתמודד עם הכמות הזו של ילדים, לא יודעים איך לשמור על הקשב שלהם, ועם כל הכוונות הטובות שלהם פשוט נכשלים בליצור עניין בילדים. זה חבל, אבל זה קורה. להנחות חוגים זה דבר קשה.
 
כן אלישע, בוא נפתח דיון על חוגים ונקטר כולנו - זה היה פעם די פופולרי פה, ויש לי תחושה שכל מה שאני אומר כאן יהווה חזרה על דברים שנאמרו כאן בעבר. יש חוגים טובים, ויש כאלה שבסך הכל מהווים בייביסיטר לשעה שעתיים על הילד. אבל אם כבר פתחנו את הנושא אז למה לא בעצם?
עכשיו, חלק מהפופולריות של dnd בארץ מתבטאת בחוגים - הילד רוצה לשחק ושולחים אותו לחוג. הבעיה בזה שהחוג ממתג את dnd כמשחק ילדים שמבוגרים לא רוצים להיכנס אליו. (בארה"ב יש הנחיה בתשלום, אולדמן דיבר כאן פעם על עץ כזה, אבל היא למבוגרים.) החוגים גם תוקעים את הילדים במחשבה שהחוקים של מו"ד מסובכים - (זה לא נכון, ד"א. שער הצלמוות הוא הפעם הראשונה שאני מנחה ב4, ולא שיחקתי לפני זה. אני חושב שאני זורם די טוב עם החוקים, וגם במו"ד 3.5 אני לא רע למרות שכמעט לא יוצא לי לשחק אלא רק להנחות.) ואז הם מפחדים לפתוח את הספרים וללמוד, כשבאינטרנט אפשר למצוא שיטות פשוטות, או לקבל עזרה כאן בפונדק (אם הם מתחברים יום למחרת הם יקבלו תשובה), והם לא יודעים את זה.
עריכה:
נקסטורל - לא ראיתי את התגובה שלך, תודה על התשובה לח'אן, גם אני לא הבנתי :D וחוגים זה קשה בלי ספק - החוג שהייתי בו והיה טוב די הפך לבייביסיטר המוני ואין לי מושג מה המצב שלו היום. (אותו מנחה כבר איזה עשר שנים, צריך ללכת לדבר איתו פעם)
 
הסיבה שזה גורם לילדים לחשוב שהחוקים הם מסובכים זה שמאוד קשה להחיל את החוקים כמו שצריך בקבוצה מאוד גדולה. אנחנו בחוג שאני בו משחקים רציני במהדורה חמש, ולמרות שרובנו מכירים את השיטה עדיין אנחנו לא מצליחים לבצע את כל החוקים כמו שצריך - יש קצת הקלות ביוזמה וכאלה - כי זה מאוד מסובך בקבוצה כזו גדולה.
לדעתי דווקא, ממה שאני מכיר בירושלים, זה עוזר לילדים להישאר במשחק גם כשהם מתבגרים - יש קצת אפקט של "תנועת נוער", של "מתחילים כילדים, אבל החלום הוא להיות חניך בוגר, ואז מדריך צעיר - ולגמור כמדריך בוגר כמו המדריכים שלי."
אני לא אכחיש שיש מדריכים לא-משהו, אבל לרוב בחוגים (שוב, באלה שיצא לי לראות לפחות, ואני מכיר לא מעט מדריכים של חוגים) המדריכים טובים, ומצליחים לסחוף את הילדים ולגרום להם להנות.
אולי החוגים יכולים לעשות בעיות אם הקליטה של משחקי תפקידים בארץ, אבל אני חושב שבלעדיהם המצב היה אפילו יותר עגום. אפילו אני לא הייתי פה היום, ככל הנראה.
 
The oldman אמר/ה:
קבוצות הגיל של 20-40, גיל שבו כבר אנגלית לא מהווה מחסום.

בכלל לא בטוח שרמת האוריינות באנגלית של האוכלוסיה הבוגרת בישראל היא מספיק גבוהה כדי להתמודד עם טקסטים ארוכים כמו ספר שחקן של מו"ד או כל שיטה אחרת. מן הסתם אנשים שעובדים בסביבה מוטית-סחר-חוץ (טכנולוגיה, סחר בשירותים, תיירות) יקראו אנגלית היטב, אבל מההתרשמות האישית שלי אפילו בוגרי תואר ראשון כבר לא יודעים להתמודד עם מסמכים ארוכים באנגלית קשה.

אביעד אמר/ה:
בעיה בזה שהחוג ממתג את dnd כמשחק ילדים שמבוגרים לא רוצים להיכנס אליו.

מצד אחד, מדע בדיוני ופנטזיה נכנסו חזק למיינסטרים - היום כ-ו-ל-ם הולכים לראות סרטי גיבורי על ומתעדכנים בפרק האחרון של משחקי הכס, אבל לפני שלושים שנה זה נחשב לתחום עניין של בנים מתבגרים עם משקפיים ושלל סטיות חברתיות. מצד שני, מו"ד עדיין נחשב לחוג לילדים מוזרים-חברתית וככה הוא ממותג. איך משנים מיתוג? אין לי מושג - ואני לא בטוח שגם אנשים שגובים על זה שכר טרחה יודעים איך בדיוק זה קורה, אבל זה קורה. את שינוי המיתוג של מד"ב ופנטזיה כבר הזכרתי, אבל זה קורה בעוד מלא תחומים אחרים - הידעתם למשל שפעם כדורגל (לא פוטבול, soccer) נחשב בארה"ב כספורט של בנות?
 
אביעד אמר/ה:
אני חושב שאני זורם די טוב עם החוקים, וגם במו"ד 3.5 אני לא רע למרות שכמעט לא יוצא לי לשחק אלא רק להנחות.) ואז הם מפחדים לפתוח את הספרים וללמוד, כשבאינטרנט אפשר למצוא שיטות פשוטות, או לקבל עזרה כאן בפונדק (אם הם מתחברים יום למחרת הם יקבלו תשובה), והם לא יודעים את זה.
אני לא מסכים. האמת שבשני החוגים שהייתי בהם, החוקים היו די פשוטים. המנחים פישטו את החוקים בשביל הילדים. עכשיו, כשיש חוגים שמשתמשים בואנור- זה אפילו יותר פשוט.

dragonitzan אמר/ה:
לדעתי דווקא, ממה שאני מכיר בירושלים, זה עוזר לילדים להישאר במשחק גם כשהם מתבגרים - יש קצת אפקט של "תנועת נוער", של "מתחילים כילדים, אבל החלום הוא להיות חניך בוגר, ואז מדריך צעיר - ולגמור כמדריך בוגר כמו המדריכים שלי."
אני לא אכחיש שיש מדריכים לא-משהו, אבל לרוב בחוגים (שוב, באלה שיצא לי לראות לפחות, ואני מכיר לא מעט מדריכים של חוגים) המדריכים טובים, ומצליחים לסחוף את הילדים ולגרום להם להנות.
האמת שזה בעיקר בגלל שבשנים האחרונות פועלות חברות חוגים כמו קרן השפע או פגסוס שבאמת מתמקדות בתחום של משחקי תפקידים ומעניקות למדריכים את הכלים שהם זקוקים להם כדי להנחות לקבוצות גדולות של ילדים. חלק מהקטע של החניכים ומדריכים צעירים זה המצאה שלהם, וזה בהחלט נהדר. יותר חשוב זה שהמדריכים שלהם כמעט תמיד מכירים את הקהילה ואת עולם המ"ת ויכולים לעודד חניכים ללכת לכנסים, לשאול שאלות בפונדק, או אפילו להנחות להורים שלהם (שמעתי שזה קרה כמה פעמים, למרות שלאו דווקא מכיוונן של חברות החוגים הללו) מה שמחליש את הסטיגמה שזה משחק של ילדים.
dragonitzan אמר/ה:
אולי החוגים יכולים לעשות בעיות אם הקליטה של משחקי תפקידים בארץ, אבל אני חושב שבלעדיהם המצב היה אפילו יותר עגום. אפילו אני לא הייתי פה היום, ככל הנראה.
כן, זה די מדויק. תרבות החוגים אולי פוגמת בתדמית של המשחק בפני הקהל הרחב, אבל היא גם מצליחה למצוא ילדים שמתעניינים בזה, וחלק קטן מהם ממשיכים עם זה. אם ההורים שלי לא היו רושמים אותי לחוג מו"ד בפריק, כנראה שלא הייתי יודע מה זה בכלל, ואז בטח ובטח שלא הייתי פה.
 
Nextorl אמר/ה:
אני לא מסכים. האמת שבשני החוגים שהייתי בהם, החוקים היו די פשוטים. המנחים פישטו את החוקים בשביל הילדים. עכשיו, כשיש חוגים שמשתמשים בואנור- זה אפילו יותר פשוט.
בדיוק מה שטענתי
 
The oldman אמר/ה:
הסבר אחד שעלה לי לראש בעקבות מה שכתבת על העברית זה אולי שהחוגים בבית הספר לא רק שלא מקדמים אלא מסרסים את התחביבי כי הם יוצרים את התחושה שזה תחביב לילדים...
אני אומר בתור מישהו שכבר בערך 4 שנים (נראה לי) נמצא במין חוג כזה של משחקי תפקידים, וגם באמצע הייתי בקבוצה של חברים (שעכשיו אנחנו מנסים לזרז את התחייה מחדש אצלנו), חוגים לא עובדים לדעתי.
פעם שמעתי שהמקסימום שחקנים שאפשר לשחק במשחק תפקידים (במבוכים ודרקונים לפחות) הוא 6, אחרת זה כבר לא כיף. ואני לגמרי מסכים. נפגשים פעם בשבוע, רוב הזמן הולך על בדיחות ומנחה מעוצבן, לוקחים חודשים עד שכולם מסיימים את בניית הדמויות, ואז בסוף משחקים 2 קרבות שבמשך כל אחד מהם חיכיתי שעה עד לתור שלי, עשיתי משהו אחד, ואחרי עוד שעה של לחכות לא קרה כלום.
 
בקבוצה ביתית, המנחה הוא פשוט עוד אחד מהחברים במשחק. יש לו תפקיד קצת שונה אבל המנחה והשחקנים נמצאים באותה "קבוצת שווים".

בחוג, יש לנו כבר יחסי עבודה. המנחה מקבל שכר מהשחקנים ומספק שירות. בארץ, כשמדובר ב99% מהמקרים בחוגים לילדים, אז המנחה בעצם נמצא ביחסי עובד-מעביד עם ההורים של הילדים, והוא ממש לא חלק מהחבורה של הילדים או חבר שלהם. למעשה, בהינתן פער הגילאים, מנחה שירצה לבלות עם הילדים מחוץ לחוג.. כנראה יגלה מהר מאוד איך נראה דאנג'ן אמיתי - בתחנת המשטרה הקרובה.

עם הקבוצה שלי בחטיבת הביניים-תיכון גם עשיתי קומזיצים, מסיבות והם חברים טובים שלי עד היום. בחוג זה פחות אפשרי. בחוג אתה למעשה עלול למצוא את עצמך משחק לצד ילדים שאתה ממש לא אוהב כי ההורים שלך שילמו וזה מה יש במתנ"ס.

אה, ואף "מדריך" לא יכול להתנשק עם השחקנית שלו. שה"מ בקבוצה ביתית כן.
 
חזרה
Top