ריסיד תמיד הייתה קטנה, אפילו ביחס לענקי הגבעות. כשאמא שלה הייתה בהריון, אף אחד לא ידע שמדובר בתאומים. וכשריסיד נולדה, כולם הופתעו לראות את התינוקת הפצפונת אוחזת באחיה הגדול יותר.
אבל ריסיד לא תמיד הייתה ריסיד. פעם, קראו לה בשם אחר. בשפה הענקית, הפירוש שלו יהיה כנראה "תל עפר". אפילו לא גבעה, רק ערימה קטנה של חול, קימור קל במישור. היום, היא ריסיד. היא לקחה את השם הזה על עצמה, ואת כל המשמעות שלו, משמעות שאף אחד מהשבט שלה לא היה מספיק חכם להבין.
ריסיד. אנגרמה של שם אחר, מוכר יותר. מוכר כל כך עד שאפילו הענקים מכירים אותו. סידרי. הכובשת, המצביאה. היא זו שאיחדה את שבטי הגמדים לפני אלפיים שנה לכדי אימפריה חובקת עולם. המורשת שלה עודנה חיה ונושמת בסרמיאת, גם אם מהאימפריה עצמה נותרה רק עיר הבירה שנקראת על שמה, ומספר כפרים ועיירות סמוכים.
ריסיד חושבת על עצמה בתור סידרי המודרנית. שבטי הענקים הם מפולגים, מסוכסכים. אין להם הרבה חוקים- החזק שורד, הגדול שולט. הם פושטים על כפרים, משביעים את תאבונם וחוזרים להרים. הם נלחמים בהרפתקנים שמנסים לחסל אותם, הורגים ונהרגים. הם מקשיבים לגדולים מהם בגוף, מכבדים אותם ומפחדים מהם. הם רודים בקטנים מהם בגוף, משתמשים בהם כמשרתים, משתעשעים בהם. ענקי גבעות כמו סידרי הם המסכנים ביותר. מבין שבטי הענקים, הם הקטנים ביותר. הגאווה היחידה שלהם, המעמד היחיד שלהם הוא טוהר דמם. הם יכולים לרדות באטינים, בטרולים או בעוגים. אבל עד כמה שהדם שלהם טהור, הם גם טיפשים. טיפשים יותר מהטרולים הערמומיים שאורבים לשיירות מתחת לגשרים. טיפשים יותר מהאטינים בעלי שני הראשים, או מהאוני הערמומיים.
וביניהם, נולדה ריסיד. יצורה קטנטנה, שבבגרותה הגיעה לגובה ארבעה מטרים בלבד. אך בניגוד לשאר שבטה, ריסיד נולדה חכמה. היא למדה מהר, בעולם שבו גודל הוא הכל. היא לימדה את עצמה את השפה המדוברת במקום לצאת למסעות פשיטה, וחיה על פירורים. היא צפתה באסירים, לומדת ומקשיבה. מנצלת את העובדה שהם לא יודעים שהיא מבינה. היא בחנה את אחיה ואחיותיה, קוראת את שפת גופם, את הבעות פניהם, היא פיצחה אותם, אחד אחרי השני. הבינה כיצד הם פועלים ומדוע, ומה יגרום להם לעקוב אחריה. ולאט לאט, היא השיגה את נאמנותם.
משתמשת בידע שהשיגה מהאסירים, ובענקי הגבעות הנאמנים לה, ריסיד השמידה כפר אחר כפר. היא ידעה כיצד לדלג מעל ההגנות, לא להפעיל את המלכודות ואת פעמוני האזעקה, ולנצח. היא ידעה כיצד להבריח את העזים אל מארב באמצע הלילה, ליצור מפולת סלעים כהסחה או לתקוף משני כיוונים. ולאט לאט, היא עלתה בסולם הדרגות. השם שלה נישא מלפניה וההצלחות שלה אפשרו לה לגייס לשירותה ענקים נוספים. גדולים וחזקים יותר. ענקי אבן, כפור, אש ואפילו ענק סערה אחד או שניים הצטרפו אליה, עוקבים אחרי החזון שלה.
ריסיד רואה באימפריה הגמדית בדיחה. עלבון למורשת מפוארת של כיבוש ושל שליטה. מהפסגות, היא צופה בגנרל ההר שולח שליחים אל ממלכות אחרות. גובי מסים, כאילו הן עדיין שייכות לו. בשביל ריסיד, רק השמדה מוחלטת של האימפריה תאפשר לה לפתוח דף חדש, להתחיל עידן חדש של כיבושים בסרמיאת, וליצור את האימפריה שלה עצמה. היא שמה את עיניה על עיר הבירה סידרא, וההר שנושא את שמה. שם, במקום הולדתה של סידרי הכובשת, היא רוצה לשבת על הכס. משם, היא רוצה לשלוט.
בשנים האחרונות, ריסיד פוגעת באופן שיטתי במתי-מעט המקומות שעדיין נמצאים תחת שליטת האימפריה, מחלישה את תחום ההשפעה שלה אפילו יותר. בשלוש השנים האחרונות בלבד, ההתקפות שלה גרמו לכל העיירות והכפרים בשליטת האימפריה חוץ מאחד להתנתק ממנה, וללכת בדרך חדשה- בין אם עצמאית או לא. כל אחת מהעיירות הללו גילו שברגע שהן הוקיעו את האימפריה הגמדית ואת גנרל ההר שבראשה, הענקים הפסיקו לבוא.
כעת, נותר רק ארו. כפר חקלאי קטן, אבל נאמן לאימפריה בכל ליבו. נאמר שהאורדאן- יד ימינו של גנרל ההר- מגיע משם, ואולי זוהי הסיבה לנאמנות הבלתי מתפשרת של הכפר. בין כה וכה, ארו נותר איתן אל מול פשיטות הענקים, דוחק אותם משדותיו בעזרתם של הרפתקנים שנשלחים על ידי האורדאן. אבל ברור לכולם שהפתרון הזה לא יחזיק, ושנגד צבא של ענקים- כפר קטן, נאמן ככל שיהיה, לא יוכל לשרוד.
===
למרות הגאונות שלה, ריסיד היא חלשה פיזית. לכן, היא תמיד מקיפה את עצמה בענקים העוצמתיים ביותר שתחת שירותה- זוג ענקי סערה ומספר ענקי אש וכפור. חלק גדול מזה זה בשביל שירחשו לה כבוד. כענקית נמוכה, היא מרגישה צורך תמידי להוכיח את עצמה. וזו כנראה הסיבה שכפר חקלאי קטן מצליח לשרוד נגדה כל כך הרבה- היא מנסה לרסק אותו בצורה מפוארת, במקום רק להרוס אותו. מבחינתה, ארו הוא כבר מזמן לא סתם כפר עוין, אלא סמל של התנגדות בפניה.
ריסיד היא נבל שמתאים יותר לקמפיין קצר או בינוני לדעתי. קמפיין בינוני כנראה יתחיל כשיש עדיין יותר עיירות שנאמנות לאימפריה מארו בלבד, בעוד קמפיין קצר יתחיל כשרק ארו נותר נאמן. בכל מקרה, הקמפיין כנראה יכלול את הדמויות עוברות באחד הכפרים או העיירות ונקלעים לפשיטת ענקים, או שהן נשלחו על ידי האורדאן.
בין כה וכה, הייתי בונה לאט לעבר הקרב הסופי. מתחיל בקרבות פשוטים נגד ענקי גבעות ואבן, וממשיך לענקי כפור וענקי אש. אפילו מכניס כמה שמועות על המצביא החדש של הענקים, שמדובר בענק סערה או אפילו בקולוסוס.
כשהדמויות מגיעות לקרב הסופי, אני מאמין שהמראה של ענקית גבעות פשוטה אמור להפתיע אותן- אולי הן ימעיטו בערכה, גם מבחינה מטא משחקית וגם מבחינה תוך משחקית. עדיין, ריסיד היא מנהיגה עוצמתית כשיש לה חיילים מסביבה. והיא מסוגלת לתמרן את זרם הקרב לטובתה. מבחינה מכאנית, הייתי אומר שזה יכלול דיבאפים ובאפים, בעיקר יכולות שמאפשרות לחיילים שלה לפעול או לזוז ופחות יכולות התקפיות ישירות.
ריסיד לא חייבת להיות הנבל הראשי של הקמפיין- היא יכולה להתאים גם כנבלית משנה. אף ייתכן שהנבל הראשי תומך בה מאחורי הקלעים, או משתמש בה כהסחה ומבצע את התוכנית שלו בזמן שהדמויות עסוקות בלחימה נגדה.
אבל ריסיד לא תמיד הייתה ריסיד. פעם, קראו לה בשם אחר. בשפה הענקית, הפירוש שלו יהיה כנראה "תל עפר". אפילו לא גבעה, רק ערימה קטנה של חול, קימור קל במישור. היום, היא ריסיד. היא לקחה את השם הזה על עצמה, ואת כל המשמעות שלו, משמעות שאף אחד מהשבט שלה לא היה מספיק חכם להבין.
ריסיד. אנגרמה של שם אחר, מוכר יותר. מוכר כל כך עד שאפילו הענקים מכירים אותו. סידרי. הכובשת, המצביאה. היא זו שאיחדה את שבטי הגמדים לפני אלפיים שנה לכדי אימפריה חובקת עולם. המורשת שלה עודנה חיה ונושמת בסרמיאת, גם אם מהאימפריה עצמה נותרה רק עיר הבירה שנקראת על שמה, ומספר כפרים ועיירות סמוכים.
ריסיד חושבת על עצמה בתור סידרי המודרנית. שבטי הענקים הם מפולגים, מסוכסכים. אין להם הרבה חוקים- החזק שורד, הגדול שולט. הם פושטים על כפרים, משביעים את תאבונם וחוזרים להרים. הם נלחמים בהרפתקנים שמנסים לחסל אותם, הורגים ונהרגים. הם מקשיבים לגדולים מהם בגוף, מכבדים אותם ומפחדים מהם. הם רודים בקטנים מהם בגוף, משתמשים בהם כמשרתים, משתעשעים בהם. ענקי גבעות כמו סידרי הם המסכנים ביותר. מבין שבטי הענקים, הם הקטנים ביותר. הגאווה היחידה שלהם, המעמד היחיד שלהם הוא טוהר דמם. הם יכולים לרדות באטינים, בטרולים או בעוגים. אבל עד כמה שהדם שלהם טהור, הם גם טיפשים. טיפשים יותר מהטרולים הערמומיים שאורבים לשיירות מתחת לגשרים. טיפשים יותר מהאטינים בעלי שני הראשים, או מהאוני הערמומיים.
וביניהם, נולדה ריסיד. יצורה קטנטנה, שבבגרותה הגיעה לגובה ארבעה מטרים בלבד. אך בניגוד לשאר שבטה, ריסיד נולדה חכמה. היא למדה מהר, בעולם שבו גודל הוא הכל. היא לימדה את עצמה את השפה המדוברת במקום לצאת למסעות פשיטה, וחיה על פירורים. היא צפתה באסירים, לומדת ומקשיבה. מנצלת את העובדה שהם לא יודעים שהיא מבינה. היא בחנה את אחיה ואחיותיה, קוראת את שפת גופם, את הבעות פניהם, היא פיצחה אותם, אחד אחרי השני. הבינה כיצד הם פועלים ומדוע, ומה יגרום להם לעקוב אחריה. ולאט לאט, היא השיגה את נאמנותם.
משתמשת בידע שהשיגה מהאסירים, ובענקי הגבעות הנאמנים לה, ריסיד השמידה כפר אחר כפר. היא ידעה כיצד לדלג מעל ההגנות, לא להפעיל את המלכודות ואת פעמוני האזעקה, ולנצח. היא ידעה כיצד להבריח את העזים אל מארב באמצע הלילה, ליצור מפולת סלעים כהסחה או לתקוף משני כיוונים. ולאט לאט, היא עלתה בסולם הדרגות. השם שלה נישא מלפניה וההצלחות שלה אפשרו לה לגייס לשירותה ענקים נוספים. גדולים וחזקים יותר. ענקי אבן, כפור, אש ואפילו ענק סערה אחד או שניים הצטרפו אליה, עוקבים אחרי החזון שלה.
ריסיד רואה באימפריה הגמדית בדיחה. עלבון למורשת מפוארת של כיבוש ושל שליטה. מהפסגות, היא צופה בגנרל ההר שולח שליחים אל ממלכות אחרות. גובי מסים, כאילו הן עדיין שייכות לו. בשביל ריסיד, רק השמדה מוחלטת של האימפריה תאפשר לה לפתוח דף חדש, להתחיל עידן חדש של כיבושים בסרמיאת, וליצור את האימפריה שלה עצמה. היא שמה את עיניה על עיר הבירה סידרא, וההר שנושא את שמה. שם, במקום הולדתה של סידרי הכובשת, היא רוצה לשבת על הכס. משם, היא רוצה לשלוט.
בשנים האחרונות, ריסיד פוגעת באופן שיטתי במתי-מעט המקומות שעדיין נמצאים תחת שליטת האימפריה, מחלישה את תחום ההשפעה שלה אפילו יותר. בשלוש השנים האחרונות בלבד, ההתקפות שלה גרמו לכל העיירות והכפרים בשליטת האימפריה חוץ מאחד להתנתק ממנה, וללכת בדרך חדשה- בין אם עצמאית או לא. כל אחת מהעיירות הללו גילו שברגע שהן הוקיעו את האימפריה הגמדית ואת גנרל ההר שבראשה, הענקים הפסיקו לבוא.
כעת, נותר רק ארו. כפר חקלאי קטן, אבל נאמן לאימפריה בכל ליבו. נאמר שהאורדאן- יד ימינו של גנרל ההר- מגיע משם, ואולי זוהי הסיבה לנאמנות הבלתי מתפשרת של הכפר. בין כה וכה, ארו נותר איתן אל מול פשיטות הענקים, דוחק אותם משדותיו בעזרתם של הרפתקנים שנשלחים על ידי האורדאן. אבל ברור לכולם שהפתרון הזה לא יחזיק, ושנגד צבא של ענקים- כפר קטן, נאמן ככל שיהיה, לא יוכל לשרוד.
===
למרות הגאונות שלה, ריסיד היא חלשה פיזית. לכן, היא תמיד מקיפה את עצמה בענקים העוצמתיים ביותר שתחת שירותה- זוג ענקי סערה ומספר ענקי אש וכפור. חלק גדול מזה זה בשביל שירחשו לה כבוד. כענקית נמוכה, היא מרגישה צורך תמידי להוכיח את עצמה. וזו כנראה הסיבה שכפר חקלאי קטן מצליח לשרוד נגדה כל כך הרבה- היא מנסה לרסק אותו בצורה מפוארת, במקום רק להרוס אותו. מבחינתה, ארו הוא כבר מזמן לא סתם כפר עוין, אלא סמל של התנגדות בפניה.
ריסיד היא נבל שמתאים יותר לקמפיין קצר או בינוני לדעתי. קמפיין בינוני כנראה יתחיל כשיש עדיין יותר עיירות שנאמנות לאימפריה מארו בלבד, בעוד קמפיין קצר יתחיל כשרק ארו נותר נאמן. בכל מקרה, הקמפיין כנראה יכלול את הדמויות עוברות באחד הכפרים או העיירות ונקלעים לפשיטת ענקים, או שהן נשלחו על ידי האורדאן.
בין כה וכה, הייתי בונה לאט לעבר הקרב הסופי. מתחיל בקרבות פשוטים נגד ענקי גבעות ואבן, וממשיך לענקי כפור וענקי אש. אפילו מכניס כמה שמועות על המצביא החדש של הענקים, שמדובר בענק סערה או אפילו בקולוסוס.
כשהדמויות מגיעות לקרב הסופי, אני מאמין שהמראה של ענקית גבעות פשוטה אמור להפתיע אותן- אולי הן ימעיטו בערכה, גם מבחינה מטא משחקית וגם מבחינה תוך משחקית. עדיין, ריסיד היא מנהיגה עוצמתית כשיש לה חיילים מסביבה. והיא מסוגלת לתמרן את זרם הקרב לטובתה. מבחינה מכאנית, הייתי אומר שזה יכלול דיבאפים ובאפים, בעיקר יכולות שמאפשרות לחיילים שלה לפעול או לזוז ופחות יכולות התקפיות ישירות.
ריסיד לא חייבת להיות הנבל הראשי של הקמפיין- היא יכולה להתאים גם כנבלית משנה. אף ייתכן שהנבל הראשי תומך בה מאחורי הקלעים, או משתמש בה כהסחה ומבצע את התוכנית שלו בזמן שהדמויות עסוקות בלחימה נגדה.
