The oldman אמר/ה:
זיכיון אופנתי זה הרבה מאוד, אפשר לפשט לרמת גיחוך כל משחק אחר או עולם מערכה אחר. באותו אופן שאנשים אוהבים לשחק במלחמת הכוכבים ולא סתם בעולם מד"ב או לשחק בעולם של רומח הדרקון ולא בעוד עולם פנטזיה... זה לא טיעון שמוביל לשום מקום.
מצד שני, אפשר לשאול מה ההבדל הגדול בין משחק בגרייהוק לממלכות נשכחות, והתשובה תהיה "אין הרבה הבדל, בגלל זה זנחו את גרייהוק והמירו הרפתקאות שלו לממלכות נשכחות" בעוד שבהחלט אפשר להצביע על הבדל מסויים בין ממלכות נשכחות לרומח הדרקון בת'מה הכללית של העולם ואופי העלילות.
ברור שהעלילה של "סיפורה של שפחה" שונה מהעלילה של "1984" או של "עולם חדש מופלא" ובטח ובטח משל "משחקי הרעב" - אבל הם כולם סובבים סביב תוכן של דיסטופיה עתידנית, חברה רודנית וכבלים חברתיים. משחק תפקידים של "זה המצב ואין לך שום יכולת לשנות אותו" כנראה לא יהיה מהנה או מעניין במיוחד - מה שיכול לעבור טוב בתור סיפור ולעורר מחשבה על טבע האדם או אלגוריות לתופעות הקיימות בעולם המודרני שלנו, לא בהכרח יהיה שחיק.
ככה שבמשחקי תפקידים, שברובם מכוונים למשחק של גיבורים אקטיביים, שמשפיעים על המציאות ומעצבים אותה, קו העלילה המתבקש בכל המקרים זה מרד - אבל בעוד שבעולם סיפורי כמו זה של "משחקי הרעב" המרד, וההצלחה שלו, זה חלק מובנה בעלילה, להכניס מרד כזה לעולמות כמו זה של 1984 או סיפורה של שפחה (גילוי נאות - עוד לא יצא לי לקרוא את זה האחרון, אז אני כותב ממה שהבנתי על העולם מכלי שני) די סותר את העלילה והמסר שלה, של חוסר יכולת לנצח את המערכת ("ואוהב הוא את האח הגדול") או על נצחונות קטנים בחיי היום-יום.
ברגע שהפכת את זה לסיפור על בריחה או מרד, הכנסת מימד הירואי לעולם הדיסוטופי שדי מעקר את כל רעיון הדיסוטופיה. מצד שני, דיסוטופיה היא לא מהנה לרוב השחקנים גם ככה - בגלל זה בעוד שבהרבה ספרי סייברפאנק המסר הכללי הוא "העולם רקוב ואין לך מה לעשות נגד זה" במשחקי תפקידים של סייברפאנק זה הופך ל"העולם רקוב, אז בוא נשדוד בנק ונלך מכות עם סייבורגים".
