ביער פראי על הגבול שבין הפרא אל הציוויליזציה, החיות לוחשות על האדון האכזר של היער. הוא יצור קטן אבל אכזרי, שהגיע אל היער הזה מעולם שונה לחלוטין, ולמד לשרוד את כול הסכנות של היער. אפילו הטורפים הגדולים ביותר לא יכולים לו, שכן כול מי שניסה לטרוף אותו מצא את עצמו במהירות מעדן לאוכלי הנבלות. הוא מסתובב ביער, וטורפים ואוכלי צמחים מתכופפים ומתרחקים, יודעים שכול אלו שהפריעו ליצור הקטן פגשו בגורל האכזר.
הסיפור של המלך האכזר של היער מתחיל בעיר קטנה על הפרברים, רחוק מכול היערות, העצים הגבוהים והטבע. והוא מתחיל בבית של גברת בשם לוסי, ביחד עם יוגורט, הפודל הקטן שלה.
יוגורט היה פודל קטן ולבן, שנראה ממש כמו בובה. כול מי שעבר לידו היה מתכופף ללטף אותו, והוא היה אנרגטי- גם עם מעט רעשני. ילדים רצו אחריו כאשר לוסי הוציאה אותו לטיולים והוא הסתובב במעגלים מסביבם ורדף אחריהם. כול אנשי השכונה אהבו את יוגורט, הוא היה כלב שאהוב על הכול.
אבל החיים השלווים של יוגורט לא נותרו שלווים, וכאשר לוסי מצאה אהבה בחוקר צמחים יפה תואר ושאפתן, יוגורט בכלל לא הריח על האיש שהוא הולך להיות זה שישנה לו את החיים. לוסי נראתה שמחה יותר, וגם אם היא הייתה פחות עם יוגורט, הוא היה מאוד שמח בשבילה. הזמן עבר, והחיים היו שלווים, עד שעבודתו של חוקר הצמחים קראה לו למרחק. הוא נעלם, ואחרי כחודש, מקרה חירום גרם ללוסי ללכת אחריו.
היא לקחה את יוגורט בכלוב קטן, ונסעה אל המרחק. יוגורט הסתכל במסע והתפעל מהנופים האדירים, גם אם הוא לא נהנה מכך שהוא לא היה יכול לרוץ. לוסי האכילה אותו וטיפלה בו כול יום, ולא עזבה אותו לבד. כאשר הם הגיעו אל הקצה של היער, לוסי לקחה את הדרך המהירה ביותר עם יוגורט אל אהובה. המדריך המקומי אמר שזה יהיה טיול בטוח, הוא ממש לא ציפה לטורף שהופיע מבין העצים.
מתוך העצים, מול פניהם ההמומות של לוסי, המדריך וכמובן יוגורט הקטן שבכלוב, הופיע הנמר האדיר מתוך היער. הוא שאג, רץ לכיוונם. מההלם, לוסי הפילה את יוגורט, שהכלוב שלו התנפץ מעוצמת המכה. המדריך המקומי ניסה לחזור על כול מה שהוא למד על נמרים בניסיון להוציא אותם. יוגורט נבח בקול כאשר לוסי צרחה. הם נמלטו כולם בחיים- כאשר בסופו של דבר הנשק של המדריך הפחיד את הנמר. אבל אחד נשאר מאחור כאשר האחרים התקדמו, זה היה יוגורט הקטן.
ללא בעליו וכאשר כבר לא היה זכר לנמר, יוגורט לא ידע מה לעשות, וכשירד הלילה והוא היה רעב, צמא ומלוכלך, הוא התגבר על הפחד שלו ונכנס אל תוך היער הפראי.
מסביב, הוא פגש בחיות מוזרות שהוא בחיים לא ראה, וכול חיה הייתה זועמת יותר מהקודמת. כול חיה זעמה על כך שהוא נכנס לשטח שלה, נהמה עליו וגירשה אותו מן המקום. יוגורט חיפש חברים שיסייעו לו, אך הוא לא מצא כאלו, ולכן הוא ללילה נאלץ למצוא מחסה מתחת לשיח אדום שלא נראה שאף חיה הייתה באזור שלו. רעב ובודד, הוא ישן שם.
בבוקר, הוא מצא את הפרווה שלו קשורה אל השיח האדום הזה, הוא משך את עצמו בכוח, ולקחה לו שעה שלמה עד שהוא הצליח להשתחרר מהשיח הזה. הפרווה הלבנה שלו הייתה מלוכלכת ומלאה בקשרים, והשיח המוזר צבע את הפודל באדום. הפודל התקדם, התחיל לחפש את דרכו אל מקור מים.
ואז הטורף חזר, הנמר הגדול הופיע פעם נוספת, רוצה לקבל לפחות את החיה הקטנה שנותרה כטרף לעצמו. הוא שאג ונהם, כועס שלקח לו יום שלם לאתר את היצור הקטנטן. יוגורט נבח וברח, מעיר מסביבו את יצורי היער השונים, שכולם התעלמו מן המתרחש- מדרך הטבע. הנמר תפס את יוגורט בכפות ידיו והצמיד אותו אל האדמה, וכאשר הוא בא לנשוך אותו, הוא הרגיש את הפה שלו נדקר מהקוצים האדומים שעל החיה הקטנה. הוא היה מופתע הרבה יותר כאשר תוך כמה רגעים כול ארבעת הגפיים שלו הפסיקו לפעול, ומהר מאוד הוא מצא את עצמו מפרפר על הקרקע.
יוגורט, וגם שאר חיות היער, הסתכלו המומים על הנמר, שקצף עלה מפיו. יוגורט ניצל את ההזדמנות לברוח, אבל היער היה מלא בטורפים, ובכול פעם המאורע קרה מחדש. יוגורט והחיות לא הבינו מדוע, בעיקר כי שאר החיות גם לא ידעו לפענח מה החיה הקטנה בצבעי אדום-לבן היא, אבל השמועה נפוצה ביער שאין לגעת ביצור הקטן- אלא אם אתם מחפשים מוות.
יוגורט לעומת זאת, שמח על מזלו הטוב, והחל ללמוד את דרכי היער. הוא מצא לעצמו מים ומצא גם אוכל שהוא היה יכול לאכול. אלו לא היו החטיפים שלוסי נתנה לו, אבל לפעמים כאשר הוא ראה את הנמרים אוכלים מחיה גדולה הוא הצטרף אליהם, ואכל גם בעצמו. הוא מצא גם כמה צמחים שהוא אהב לאכול, כמה מהם היו טעימים לו וכמה ממש לו. הוא נפצע ביער העצום, אבל תמיד הוא קם מחדש. הטורפים תמיד רצו לנקום בו, ותמיד חיפשו אותו מחדש, וניסו לפגוע בו, אבל הם אף פעם לא הצליחו. הוא מצא עוד מהשיחים האדומים, ועבר בהם, כי הוא אהב את הצבע האדום שגרם לחיות היער לאפיין אותו.
מאז עברו שנים. יוגורט הפך להיות אחת מהחיות המאיימות ביותר ביער, והוא זכה ממש למעמד של אחד מטורפי האלפא של היער הזה. החיות הגדולות אהבו אותו כי הוא תמיד הצחיק אותם, החיות הקטנות שיחקו איתו הרבה גם כן והוא אף פעם לא ניה לטרוף אותם, והטורפים שנאו אותו אבל נאלצו לעמוד מנגד כי לא היה להם מה לעשות.
יוגורט זוכר את השם הישן שלו, אבל היום הוא הולך בשם אחר. החיות מכנות אותו "הפרווה האדומה", ויוגורט לקח את השם הזה. הרעלה האדומה ממשיכה להגן עליו, והוא ממשיך להישאר ביער, עד היום שאולי חייו ייקחו תפנית מפתיעה נוספת.
הסיפור של המלך האכזר של היער מתחיל בעיר קטנה על הפרברים, רחוק מכול היערות, העצים הגבוהים והטבע. והוא מתחיל בבית של גברת בשם לוסי, ביחד עם יוגורט, הפודל הקטן שלה.
יוגורט היה פודל קטן ולבן, שנראה ממש כמו בובה. כול מי שעבר לידו היה מתכופף ללטף אותו, והוא היה אנרגטי- גם עם מעט רעשני. ילדים רצו אחריו כאשר לוסי הוציאה אותו לטיולים והוא הסתובב במעגלים מסביבם ורדף אחריהם. כול אנשי השכונה אהבו את יוגורט, הוא היה כלב שאהוב על הכול.
אבל החיים השלווים של יוגורט לא נותרו שלווים, וכאשר לוסי מצאה אהבה בחוקר צמחים יפה תואר ושאפתן, יוגורט בכלל לא הריח על האיש שהוא הולך להיות זה שישנה לו את החיים. לוסי נראתה שמחה יותר, וגם אם היא הייתה פחות עם יוגורט, הוא היה מאוד שמח בשבילה. הזמן עבר, והחיים היו שלווים, עד שעבודתו של חוקר הצמחים קראה לו למרחק. הוא נעלם, ואחרי כחודש, מקרה חירום גרם ללוסי ללכת אחריו.
היא לקחה את יוגורט בכלוב קטן, ונסעה אל המרחק. יוגורט הסתכל במסע והתפעל מהנופים האדירים, גם אם הוא לא נהנה מכך שהוא לא היה יכול לרוץ. לוסי האכילה אותו וטיפלה בו כול יום, ולא עזבה אותו לבד. כאשר הם הגיעו אל הקצה של היער, לוסי לקחה את הדרך המהירה ביותר עם יוגורט אל אהובה. המדריך המקומי אמר שזה יהיה טיול בטוח, הוא ממש לא ציפה לטורף שהופיע מבין העצים.
מתוך העצים, מול פניהם ההמומות של לוסי, המדריך וכמובן יוגורט הקטן שבכלוב, הופיע הנמר האדיר מתוך היער. הוא שאג, רץ לכיוונם. מההלם, לוסי הפילה את יוגורט, שהכלוב שלו התנפץ מעוצמת המכה. המדריך המקומי ניסה לחזור על כול מה שהוא למד על נמרים בניסיון להוציא אותם. יוגורט נבח בקול כאשר לוסי צרחה. הם נמלטו כולם בחיים- כאשר בסופו של דבר הנשק של המדריך הפחיד את הנמר. אבל אחד נשאר מאחור כאשר האחרים התקדמו, זה היה יוגורט הקטן.
ללא בעליו וכאשר כבר לא היה זכר לנמר, יוגורט לא ידע מה לעשות, וכשירד הלילה והוא היה רעב, צמא ומלוכלך, הוא התגבר על הפחד שלו ונכנס אל תוך היער הפראי.
מסביב, הוא פגש בחיות מוזרות שהוא בחיים לא ראה, וכול חיה הייתה זועמת יותר מהקודמת. כול חיה זעמה על כך שהוא נכנס לשטח שלה, נהמה עליו וגירשה אותו מן המקום. יוגורט חיפש חברים שיסייעו לו, אך הוא לא מצא כאלו, ולכן הוא ללילה נאלץ למצוא מחסה מתחת לשיח אדום שלא נראה שאף חיה הייתה באזור שלו. רעב ובודד, הוא ישן שם.
בבוקר, הוא מצא את הפרווה שלו קשורה אל השיח האדום הזה, הוא משך את עצמו בכוח, ולקחה לו שעה שלמה עד שהוא הצליח להשתחרר מהשיח הזה. הפרווה הלבנה שלו הייתה מלוכלכת ומלאה בקשרים, והשיח המוזר צבע את הפודל באדום. הפודל התקדם, התחיל לחפש את דרכו אל מקור מים.
ואז הטורף חזר, הנמר הגדול הופיע פעם נוספת, רוצה לקבל לפחות את החיה הקטנה שנותרה כטרף לעצמו. הוא שאג ונהם, כועס שלקח לו יום שלם לאתר את היצור הקטנטן. יוגורט נבח וברח, מעיר מסביבו את יצורי היער השונים, שכולם התעלמו מן המתרחש- מדרך הטבע. הנמר תפס את יוגורט בכפות ידיו והצמיד אותו אל האדמה, וכאשר הוא בא לנשוך אותו, הוא הרגיש את הפה שלו נדקר מהקוצים האדומים שעל החיה הקטנה. הוא היה מופתע הרבה יותר כאשר תוך כמה רגעים כול ארבעת הגפיים שלו הפסיקו לפעול, ומהר מאוד הוא מצא את עצמו מפרפר על הקרקע.
יוגורט, וגם שאר חיות היער, הסתכלו המומים על הנמר, שקצף עלה מפיו. יוגורט ניצל את ההזדמנות לברוח, אבל היער היה מלא בטורפים, ובכול פעם המאורע קרה מחדש. יוגורט והחיות לא הבינו מדוע, בעיקר כי שאר החיות גם לא ידעו לפענח מה החיה הקטנה בצבעי אדום-לבן היא, אבל השמועה נפוצה ביער שאין לגעת ביצור הקטן- אלא אם אתם מחפשים מוות.
יוגורט לעומת זאת, שמח על מזלו הטוב, והחל ללמוד את דרכי היער. הוא מצא לעצמו מים ומצא גם אוכל שהוא היה יכול לאכול. אלו לא היו החטיפים שלוסי נתנה לו, אבל לפעמים כאשר הוא ראה את הנמרים אוכלים מחיה גדולה הוא הצטרף אליהם, ואכל גם בעצמו. הוא מצא גם כמה צמחים שהוא אהב לאכול, כמה מהם היו טעימים לו וכמה ממש לו. הוא נפצע ביער העצום, אבל תמיד הוא קם מחדש. הטורפים תמיד רצו לנקום בו, ותמיד חיפשו אותו מחדש, וניסו לפגוע בו, אבל הם אף פעם לא הצליחו. הוא מצא עוד מהשיחים האדומים, ועבר בהם, כי הוא אהב את הצבע האדום שגרם לחיות היער לאפיין אותו.
מאז עברו שנים. יוגורט הפך להיות אחת מהחיות המאיימות ביותר ביער, והוא זכה ממש למעמד של אחד מטורפי האלפא של היער הזה. החיות הגדולות אהבו אותו כי הוא תמיד הצחיק אותם, החיות הקטנות שיחקו איתו הרבה גם כן והוא אף פעם לא ניה לטרוף אותם, והטורפים שנאו אותו אבל נאלצו לעמוד מנגד כי לא היה להם מה לעשות.
יוגורט זוכר את השם הישן שלו, אבל היום הוא הולך בשם אחר. החיות מכנות אותו "הפרווה האדומה", ויוגורט לקח את השם הזה. הרעלה האדומה ממשיכה להגן עליו, והוא ממשיך להישאר ביער, עד היום שאולי חייו ייקחו תפנית מפתיעה נוספת.
